נהר הדואורו שבפורטוגזית: Douro, שלי בכלל יש קונוטציה של זהב, ולא פלא השייט של כל התיירים על הנהר מניב זהב לפורטוגל, מתחיל את מסעו הארוך בספרד, חוצה את הגבול לפורטוגל , בחלקו גם מתווה את הגבול, עם פיתולים רבים, הוא מתחתר בסלעי גרניט ויוצר קניון, ואחר כך נפתח לעמק כשכרמים מקשטים אותו משני עבריו. ליד העיר פורטו הוא נשפך לים. מסע זה הוא כמעט באורך 900 ק”מ.
בטיול הקודם לפני עשור לפורטוגל פסלתי את הדואורו ואת פורטו כי מה לי וליין? אני איני שותה יין, אז מה יש לי לבקר כאן? בינתיים התבגרתי 
והחלטתי לבדוק מה יש בדואורו ובסביבתו. ובהזדמנות זאת גם ללגום מיין הפורטו ואולי להתמסר?
זו היתה אהבה ממבט ראשון
העפנו מבט לעבר הדואורו, חצינו אותו, ראיתי את השילוט הזה שכאן אנו נמצאים,
והמשכנו לעבר CASA DE MATEUS
זהו מבנה של ארמון מהמאה ה-18 הבנוי בסגנון רוקוקו מופלא שנחשב לאחת מהיצירות היפות בפורטוגל. משערים שיש כאן נגיעות של הארכיטקט האיטלקי
Nicolau Nasoni. לתוך הארמון נכנסים בסיורים מאורגנים, אך לנו אצה הדרך היה לנו מפגש בשעה 18.00 בעיירה פינהאו עם השייט מחברת דאריוס.
ולכן הסתפקנו רק בגנים הנפלאים גם כן. גני מתיאוס.
זו התמונה שכאשר ראיתיה לראשונה שבתה את ליבי ואמרתי לעצמי שלכאן אני חייבת להגיע.
על הארמון ניתן לקרוא כאן. הביקור בגנים היה מרהיב
גיזום יוצא מהכלל בשלל צורות
תמונה רודפת תמונה וקשה להפסיק לצלם
אני מקווה שלא שבעתם
וגם בריכות נוי יפות
ואחרונה ודי!!!!
סיימנו לבקרם בקצת פחות משעה דבר שאיפשר לנו להגיע בול בשעה היעודה לפינהאו אבל באיזו דרך יפה !!!
כדי להגיע לפינהאו , יצאנו מגני מתיאוס מזרחה על כבישים : Via A4 N212 N322-3 שהובילו דרך Mouçós ואח”כ Merouços ובהמשך דרך Alijó בירידה לאורך הכרמים עד מפלס הדואורו לפינהאו – לתחנת הרכבת המפורסמת.
כשהיינו ילדים היינו שרים:”בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת...” וכאן פיזמתי לי :בין טרסות
וכרמים טסה האאודי לאיטה, סובבת בכל העיקולים בלי לאמר מילה”
זו נסיעה מרהיבה ביופיה שיורדים מפסגת ההר לכיוון מפלס מי הנהר. הרבה פיתולים. אמנם דרך קצרה של 56 ק”מ שבחלקה ב-HIGHWAY אבל בחלקה הנוסף בכביש צר ומפותל.
אנו פחדנו לפספס את המפגש עם מיועדנו מהתכתובת במייל אדון PAULO מחברת
Anima Durius. שם נהר הדואורו בלטינית הוא DURIUS ומכאן שם החברה.
אנו מגיעים לתחנת הרכבת ב- פינהאו ואין לנו זמן אפילו להביט באריחים היפיפיים המעטרים את תחנת הרכבת, (אל דאגה עוד נשוב מהשייט אליה.)
רק שואלים את עובד התחנה: היכן מלון וינטאג' שברציף לפניו עוגנת הספינה של פאולו .(במאמר מוסגר מאד כדאי ללון בו) הוא מראה לנו לפנות ימינה.
אנו חונים בחנייה של המלון כמו האורחים הרמים שהגיעו לשם. אני נכנסת למלון ושואלת בלובי איך מגיעים לרציף והיכן השירותים.
נכנסת לשירותים ורק אח”כ יורדת לגינה שלפני המלון ומחפשת היכן פתח היציאה מהמלון לרציף. לא רואה שום פתח. אין יוצא ואין בא מהגינה. מגיעה עד הבריכה של המלון ושואלת מישהו איך מגיעים לרציף? עונה לי הלה שרק כעת הגיע למלון ואין לו מושג. שואלת מישהי נוספת שיושבת/שוכבת פרקדן בכסא נוח , והיא להפתעתי יודעת להראות לי את הדרך – עלי לחזור חזרה למלון, לעבור את מגרש החנייה ומשמאל למגרש כביש שיורד מתחת לגשר. ופונה בעקלתון ימינה.
רצה את כל הדרך בעלייה שאין לי מושג מאיפה היה לי כזה מנוע טורבו, מתנשפת ומתנשפת ומבשרת לרפי שאנו כבר קרובים למעגן.
מגיעים בדיוק 18.05 ואין שום זכר לקברניט הספינה – מיודעינו פאולו. לרגע חשבתי שפיספסנו אותו. ואז אנו מנסים לעלות לספינה גדולה שבדיוק יוצאת מהמעגן אבל, לצערנו אין בה יותר מקומות. חשבתי שחלום השייט בדואורו נמוג. ביקשתי מאשת צוות הספינה שאולי תדבר עם הקברניט שלנו שלא הצלחנו להשיגו, והיא הואילה בטובה. היא שמחה לבשר שהוא בדרך למעגן ותיכף יגיע. הוא התעכב עם תיירים אחרים.
בשעה 18.15 פאולו שלנו מגיע עם ספינה קטנה . אני רואה את גודל הסירה ומתחילה להתחלחל. מה בגיגית הזו אני אשוט? הרי היא כעלה נידף ברוח!!!
ולא רק זאת, פאולו “שלנו” שואל אותי אם נאות לצרף לספינה עוד 2 זוגות שלא היה להם מקום בספינה הגדולה ורצו להצטרף אלינו. אני מבחינה באישה נקרא לה – בריאת בשר ואומרת לעצמי, הרי כשהיא תיכנס הספינה תשקע.
פאולו מבטיח לי שהוא יכול להכניס לספינה 12 אנשים, (בליבי חשבתי אולי אם ישים על הגג כמה) ונותנת לשמנה להכנס לפני, שאם הספינה תטבע אני לא אהיה בתוכה.
הספינה למרבית הפלא לא טבעה והתחלנו סיור מעניין ומרתק תוך שאנו למדים על החוות והיקבים לאורך המסלול, על בעלי החוות, על יין פורטו שנמזג לנו כמים מהקנקן הענק שהביא פאולו, על העיר פורטו, על הפורטוגלים, על השחיתות והביורורקטיה בה.
התיידדנו עם 2 הזוגות האוסטרלים ושוחחנו איתם ממושכות.
השמש התחילה לשקוע וצבעה את הדואורו באור יקרות.
אתם לא תאמינו – הבלתי יאומן קרה: זו היתה הפעם הראשונה בחיי ששתיתי יין בכלל ויין פורטו בפרט, שהיה לי מאד טעים . מרוב שערב לחיכי – הרמתי ושתיתי שתי כוסות!!!
לא , לא השתכרתי רק הרגשתי את כובד ראשי.
השייט היה מפינהאו ועד הנהר TUA שעתיים בסה”כ.
החוות/יקב ברובם על ראשי הגבעות בדרך כלל כדי שתהיה גישה נוחה
אבל לעיתים ראינו אותן גם במורדות במקומות שהגישה אינה נוחה, אך כיון שבעל החווה לא תמיד מתגורר במקום אלא רק עובדיו והוא מגיע מידי פעם לבקר ולהשגיח זה פחות חשוב לו
זה הגשר על נהר TUA הנשפך לדואורו, שעד לכאן הגיע השייט שלנו
רפי ופאולו – “הקברניט” בגיגית הקטנה – אינטימית היא היתה
זה הקנקן הענק שהועמד לרשותנו שנשתה כמה שנרצה
בסוף השייט שבנו לתחנת הרכבת בפינהאו לא לפני שהבטנו על הדואורו ועל הספינות מכאן.
כיון שהיה כבר מאד מאוחר, ונכונה לנו עוד דרך עד ליקב שבו לנו בערב זה, לא ירדנו מהרכב ורפי צילם בחיפזון את תחנת הרכבת הנפלאה. את קירות תחנת הרכבת מעטרים אריחי azulejos - קרמיקה כחולה, שמתארים את הכרמים והיקבים שעליהם מושתתת הכלכלה המקומית. מעניין לקרוא על ההסטוריה של האריחים האלה בפורטוגל כאן.
היות ותחנת הרכבת היתה משמאלו של רפי ומקום להחנות לא היה, רפי צילם את התחנה.
מי שירצה לראות תמונות יפות מאילו יצטרך לכתת רגליו ולהגיע עד לכאן בעצמו.
באדיבות האינטרנט תמונה אחת מקרוב
צלצלנו מבעוד מועד לחווה שאנו נתאחר כיון שהשייט יצא באיחור והודענו שנגיע בסביבות השעה 21.00 אבל כשירדה החשיכה גם התברברנו בדרך והגענו לחווה בשעה 21.30. הבנים של בעל היקב המתינו לנו בסבלנות. קיבלו אותנו מאד יפה ואפילו דיברו אנגלית.
מקום הלינה היה Quinta do Tedo בפורטוגזית QUINTA זה חווה -יקב. והרבה קוינטות תראו לאורך נהר הדואורו. נכון שבטיול אוהבים להתפנק ולישון לעיתים יותר אבל אני אוהבת לנצל דווקא את שעות הבוקר השקטות לפני שהחיים מתעוררים ליום חדש.
החווה שבחרתי עבורנו שוכנת במפגש הנהרות הדואורו עם נהר ה-TEDO. בסיבוב הזה שעשיתי בבוקר ראיתי בדיוק את מקום החיבור. קוינטה דה טאדו שוכנת כ-5 ק”מ לפני העיירה FOLGOSA שם תוכלו גם למצוא מסעדות. כאן מגדלים גפנים אורגניים ומייצרים יינות פורט, שמן זית ויינות אדומים. מכאן נשקף נוף מרהיב של הנהר. וכדאי לעלות במעלה הכביש המוביל לחווה כדי לצפות על האיזור מלמעלה ואח”כ לנסוע בכביש מהגדה השניה של נהר טאדו ולצפות גם משם. יש בחווה חדר טעימות וסיורים וגם במרתפי היין (שבעה ימים בשבוע)
וההשתקפות של הגשר שיצרה ציור אבסטרקטי
המראות הנשקפים סביב היקב היו מרהיבים.
לא ידעתי מראש, אבל הם עורכים גם סיורים רגליים לצפייה בציפורים ויש שם הרבה ציפורים. אני צילמתי כמה במהלך הסיור שלי.
הצווחנית
זו שאוהבת להסוות עצמה בנוף הירוק
ארוחת הבוקר היתה טעימה, שכן חלק מהמוצרים היו מעשה ידיה של בעלת המקום, והנוף הנשקף מחדר האוכל על נהר הטדו והכרמים סביב היה נפלא.
מבט על חדר האוכל והנוף
ואחרי שכבר הגעתי ארצה נודע לי כי פתחו בחדר האוכל הזה מסעדה בשם:
BISTRO TERRACE ויצרו את הסרטון הנפלא.
ממליצה לכם להזמין 2 לילות במקום לינה זה.
לפני שנפרדתי מהחווה סיירתי עצמאית ביקב והתפעלתי מהחרסינה הכחולה על קירותיו המספרת את תולדות המקום.
קניתי כמובן בקבוק יין פורטו מהתוצרת שלהם שייפתח בהזדמנות חגיגית.
פניית הפרסה של נהר הטאדו לפני שנשפך לנהר הדואורו ממש מול היקב בצידו האחורי
מי שמצאנו שעבדו בכרמים היו דווקא הנשים – מי אמר שאין שוויון בין נשים וגברים?
בנסיעה לאורך נהר הדואורו עצרנו כל אימת שיכולנו. אחד המקומות היה ליד הגשר
ב- Peso da Régua שהנוף הנשקף משם יחד עם הגשר יפה. עד מקום זה נסענו על הגדה הדרומית וכאן עברנו לגדה הצפונית של הנהר.
הנהר משנה גוונים וצבע תלוי לאן מכוונים את המבט
את הגשר שליד PESO DE REGUA ראינו כשהתקרבנו לכאן, ונקודת התצפית הינה מהצד הדרומי.
צילום מנקודת התצפית
במהלך הנסיעה לאורך הדואורו הגענו לאיזו עיירה מסכנה שראינו בה פארק עם עצים עתיקים כשהדואורו מציץ מבעד לעצים. היה שם שער כניסה עליו היה רשום:
שדרת העצים שנמתחה לאורך נהר הדואורו
D'ANTONIA ADELIADE FERREIR שבאותו הרגע לא אמר לי דבר אבל צילמתי כדי לחקור אחר כך. מתברר כי הגברתDONA ANTONIA שכונתה "Ferreirinha”, היתה אחת מהנשים המובילות והמשפיעות ביותר במאבקן להפקת היין הפורטוגזי לאורך עמק הדואורו ולא ייבוא מספרד. היא התאלמנה בהיותה בת 33 והבינה שעליה להתמודד לבד עם רכושה הרב ועם המאבקים. היא ניהלה 24 חוות גדולות ומפורסמות לאורך הדואורו .נסעה לאנגליה כדי ללמוד על ייצור היין בצורה מודרנית. וגם כדי לברוח מ-Duke of Saldanha, שהיה ראש הממשלה של מלך פורטוגל,אשר רצה כי בנו ישא לאישה את בתה בת ה-11.!!!
היא היתה נדיבה ונתנה יחס מצויין לעובדים. היא היתה אשת חזון שפעלה לעיבוד אדמות נוספות לייצור יין.
עד למאבקה ייבאו את היין לפורטוגל מספרד. היא חיה בין השנים 1811-1896.
עוד על תולדותיה המופלאים כדאי לקרוא כאן.
בצידו השני של הגן נמצא מבנה שרואים כי פעם היה מאד מפואר אבל שיני הזמן נתנו בו את אותותיו, כנראה השתייך למשפחה.
איך נולד יין הפורט?
במאות ה-17 וה-18 נהגו האנגלים לייבא את היין שלהם מצרפת, אבל המצב הפוליטי גרם לכך שיבוא היין מצרפת נאסר, פורטוגל הייתה בת-ברית נאמנה של אנגליה. ב-1703 העניקה האימפריה הבריטית לפורטוגל תנאי מסחר מועדפים והקלות במסים, ויצרני היין הפורטוגלים
שמחו לנצל את ההזדמנות (המיתוס גורס שזה מקור המילה "אופורטוניסט", ככינוי למי שיודע לנצל הזדמנויות ולמען הדיוק ההסטורי המילה הזו תחילתה בתקופה הרומאית המקור האטימולוגי של המילה נגזר משמו של אל המזל הרומי, פורטונוס (Portunus). לפי הויקיפדיה ומי שהכניס את המילה הזו לשימוש היה העיתונאי והמדינאי הצרפתי ויקטור אנרי רושפור (Victor Henri Rochefort), בשנת 1869, שהטיח את שם התואר בלאון גמבטה וחבריו, בעקבות שינוי עמדתם הפוליטית)
הבעיה היתה כיון שהדרך מפורטוגל לבריטניה ארוכה היין לא תמיד החזיק מעמד והגיע מקולקל. לפי אחת הגרסאות, ממציא הפורט היה יצרן פורטוגלי שחיזק את היין בברנדי, כדי שיעמוד בתלאות הדרך עד לאנגליה. התוספת של הברנדי עצרה את התסיסה ושימרה את הטעם הפירותי ביין. וכך תקופה ארוכה הביאו את היין באופן זה לאנגליה לסיום הייצור שם.
בהמשך, הדרך התפתלה לה ועלתה למפלס גבוה שממנו היה נוף נהדר על נהר הדואורו. זו היתה עמדת תצפית – MIRADOR שתושבי הישובים בסביבה ניצלו אותה להצבת דוכנים למכירת פירות. היו שם דובדבנים, ומשמשים יפים ועוד.
כמובן שקניתי ובמחיר זול. דובדבנים כ-250 גרם ביורו וחצי.
עוד על ייצור יין הפורט , ההסטוריה, ותהליכיו ניתן לקרוא כאן.
בפעם הבאה כשתחשבו כמוני מה יש לעשות לאורך הדואורו תדעו שיש הרבה מה לעשות ואני רק הראיתי לכם כמה דוגמאות לאיך נהניתי שם ואפילו מיין הפורט – אני שאיני שותה יין
את היין הזה מאד אהבתי.
לחיים ולהתראות בכתבה הבאה על פורטו.
אם תהיתם איך הגעתי לכאן תעקבו אחר הכתבה שלי על גילוי האנוסים – במונסנטו – בלמונטה-טרנקוסו – לא להחמיץ.
המשך הטיול בכתבה שלי : טעימה מפורטו על קצה המזלג!!
אם אתם מגיעים בטיסה לפורטו תסעו במסלול מעגלי או תקחו שייט משולב ברכבת חזרה לפורטו.
אם אהבתם את הכתבה אשמח לתגובותיכם, הארותיכם והערותיכם כמובן גם “המלץ”.
