אגדה יפנית שלי - משיראקווה-גו ועד קנאזוואה באלפים היפנים!!

Shirakawagō 白川郷

זהו כפר ציורי מאד שבתיו בנויים בשתי קומות כשהגג עשוי מקש ומשופע בזווית של 60 מעלות, כיון שכאן יורד שלג כמחצית השנה עליו להחליק מטה כי אם יערם עלול הגג לקרוס ולההרס. 

הכפר הוכרז כאתר מורשת של אונסקו 1995. 

יש הטוענים שצורה זו של הגג היא כמו צורת ידיו של המתפלל. 

ישנם בתים בכפר בני 250 שנה.

הגגות עשויים ללא מסמרים.

הכפר מקסים וביקרנו בו בסוף הכפר באחד הבתים מבפנים. כיון שהיו בו הרבה מדרגות ואני כבר התעייפתי בטקאימה, נתתי לרפי את הכבוד ולהכנס ולהביא לנו אולי כמה תמונות מבפנים.

השלכת כאן כבר חיה ובועטת כבר מהעצים הראשונים לפני חציית הגשר לכפר.

עוד על הכפר ומפת התמצאות ניתן למצוא כאן.

הפירוש של שם הכפר שירקוואה גו – הנהר הלבן. נהר יש שם רק הוא לא לבן.

באביב ובסתיו הכפר מוצף תיירים. בחורף גובה השלג מגיע ל- 4-5 מ'. 

בקיץ חם ולח מאד ובנוסף גם יורד גשם – בקיצור תענוג זה לא!!!

לפני הבית מנורה כמו אילו שראינו במקדשים

כדי לשים גג על בית עושים זאת בשיתוף פעולה של האנשים בכפר. אדם אחד אינו יכול לבצע זאת לבד. העזרה ההדדית פועלת יפה ביפן. כולם בשביל אחד .

חצינו את הגשר המתנדנד בכניסה לכפר ואח”כ התכנסות, וידאנו שבחצייה איש לא נפל לנהר ורק אז פנינו שמאלה .

כמה תמונות ממה שאהבתי בכפר.

תוכלו להבחין בנקל כמה ציורי כפר זה.

הנהר הלבן המקיף את הכפר

בסוף הכפר אחד הבתים הפך למוזיאון שרפי נכנס כי לי כבר לא היה כוח לעוד מדרגות ליום זה. והנה התמונות שרפי צילם.

קירות מצויירים

הפרימוס היפני

כל הקשירות והחיבורים הינם באמצעות קשרים מחבל וללא מסמרים

עוד אהבתי בכפר את הפריחה היפה בכל מקום ליד הבית וכשעברנו

על הגשר חזרה למגרש החנייה הבחנתי גם באנפה גדולה ויפה 

שחיפשה אוצרות בנהר.

נסיעה של שעה ושוב היתה לנו הזדמנות להביט בנופי האלפים והנה הוכחה נוספת ליופיים בדרך קאנזוואה.

הלינה בלילה זה הינה במלון המצויין עם 4 כוכבים ששמו:

ANA CROWNE PLAZA HOTEL KANAZAWA

המלון מפואר וחדרים מרווחים , נמצא במרחק הליכה של 5 דקות מהרכבת JR

זר פרחים יפה קיבל את פנינו, מפלצ'יק בתוך הלובי ונברשות מיוחדות למעלה.

הדליקטסים בארוחת הערב היו משובחים ובשפע. ממש לא ידענו מה לבחור ועל מה לוותר.

מהדגה

מהבלתי מזוהים אבל טעימים

מהקינוחים הטעימים

אנו מתעוררים לטיול ב –Kanazawa – 金沢

אשר בתקופת האדו שכן כאן הפיאודל השני בחשיבותו אחרי טוקוגואה. במלחמת העולם השניה היא כמו קיוטו ניצלה מהפצצות ארה”ב.

על הבוקר ביקרנו באטרקציה הכי חשובה בעיר שהם הגנים הנקראים:

Kenrokuen Garden הנחשבים בין שלושת הגנים הכי יפים ביפן.

הגן נפתח לקהל הרחב בשנת 1871. הוא מתאפיין בגשרים, בזרימת מי נהר שהוטה לכאן, באבנים שעליהם פוסעים, בעצים מיוחדים, בהשתקפויות נהדרות, בעצים שפורחים כל אחד בעונה אחרת, בפינות חמד לשבת או איך שהם קוראים לזה פינות תה.

גולת הכותרת של הגן הזה מנורה עומדת על שני עמודים שאינם סימטריים וזאת במקום עמוד אחד בודד.

עוד על גן קנרוקואן ניתן לקרוא כאן לרבות מפה של הגן ודרכי הגעה.

זו היתה שעת בוקר שהגן טרם התמלא במבקרים וזה היה פשוט תענוג. אל תתפלאו אם אשבץ תמונות רבות מדי מרוב התלהבות.

השלכת כאן בתחילתה

העצים שזקוקים לתמיכה אינם נעקרים 

ממול הגן שביקרנו שוכנת הטירה של קזאנוואה והיו כמה משכימי קום שכבר יצאו מהביקור בה. גם לה יש גן אבל כאמור לא נמנה בין 3 הגנים הכי יפים ביופים ואנו באנו לראות הרי את הכי הכי ולא פחות מזה.

במורד הרחוב אחרי היציאה מהגן ראיתי כמה צמחים מאד מיוחדים שאהבתי וצילמתי.

אבל הכי אהבתי את גולת הכותרת שקזאנאווה מתהדרת בה – גלידה מזהב.

אז למרות שהיינו אחרי ארוחת הבוקר, לא יכולתי לעמוד בפיתוי ולטעום גלידת זהב כדי לדווח לכם כי היא טעימה, אבל מאז אני מצופה זהב בתוך הגוף וזוהרת מרחוק.

אנו ממשיכים לרובע הסמוראים לביקור בבית של סמוראי. בניגוד לבתים של כפרים שראינו בדרך, הבתים כאן הם עם גדרות מסביב כיון שיש לזכור מספר לנו יואב-סאן כי הסמוראים בתקופת האדו לא עסקו בחקלאות אלא במערכת השלטון . הם קיבלו כמו סוג של מעשר מהחקלאים לצורך כלכלתם. ומה שנותר מהיבול נועד עבור החקלאים.

בנוסף לגדרות כמו בטירות יש תעלת מים שמפרידה בין הגדר לכביש – שוב כדי להגן מפני פלישה.

מתוך ספרו של בן עמי שילוני – יפן המסורתית אני מביאה לכם מעט מידע על הסמוראים:

הערכים של הסמוראים בתחילת דרכם הושתתה על “דרך הקשת והסוס” (קיובה נו מיצ'י) , נודעה מאוחר יותר בשם בושידו – “דרך הלוחם”. הבושידו מתבסס על הקונפוציאניזם. אך כשם שבתקופת נארה והייאן קיבל הקונפוציאניזם ביפן אופי אריסטרוקראטי, כך בתקופת קאמקורה הוא קיבל אופי צבאי. הערך העליון בבושידו היא הנאמנות (צ'ו), הסמוראי נאמן ללא סייג לאדונו,שלו הוא חב את חייו ואת מעמדו. זאת אינה נאמנות לרעיון מופשט כמו אלהים או מדינה, אלא תחושת חובה כלפי אדם מסויים. הנאמנות היא אישית ומשפחתית. הבנים ממשיכים להיות נאמנים לאדון של אביהם וכאשר מת האדון , הם ממשיכים להיות נאמנים ליורשו. בניגוד לסין, שם החובה למשפחה היתה הערך החשוב ביותר, קדמה ביפן החובה לאדון לכל נאמנות אחרת… מקובל היה שהאדון מתייעץ בסמוראים שלו. .. כך התפתחו ביפן שתי מסורות, הנראות לכאורה מנוגדות: קבלת החלטות בדרך של התייעצות וקונצנזוס מחד, וציות מוחלט מאידך. למעשה לא היה ניגוד בין המסורות, כי תחושת השיתוף בקבלת ההחלטה הגבירה את הנכונות לציית לה.

הנאמנות התבטאה באומץ ובזלזול בחיים: הסמוראי היה צריך להיות מוכן כל רגע להקריב את חייו למען אדונו. האמרה המקובלת היתה: “החובה כבדה כמו הר, אך החיים קלים כמו נוצה.” עדיף היה להסתער מאשר להתגונן, למות מחץ שפגע בפנים מאשר מחץ שפגע בעורף.הסמוראי זלזל בחיי עצמו.ובחיי זולתו. הגישה כלפי הפצועים היתה, כי מוטב שימותו כגיבורים מאשר כנכים…. משאת נפשו של הסמוראי היתה לזכות בכבוד ובתהילה. … הסמוראי היה צריך להמעיט בדיבור ולא להפגין את רגשותיו. ערך חינוכי חשוב היה הנחישות (גמאן): החזקת מעמד, דבקות במשימה וההתגברות על כל קושי, מבלי לוותר ומבלי להתלונן. תכונות אילו של הבושידו נחשבות עד היום לתכונות מופת ביפן. במשך ההסטוריה הן דחפו את היפנים להישגים ולמעשי גבורה רבים, אך גם לקנאות ולמעשי אכזריות.

הביטוי העילאי לנכונותו של הסמוראי להקריב את עצמו למעו מילוי חובתו היה ההתאבדות.כמו הנפילה בקרב, נחשבה ההתאבדות למוות יפה וזכתה לשבחים..

על הסמוראים כדאי לקרוא את הכתבה המעניינת של גילי חסקין כאן

הסמוראי היה נמוך קומה

הבית של הסמוראי נראה כך

פינת המקדש- התפילה

הגינה הפרטית של הבית

היאקוזה

מה זה 8-9-3? = יאקוזה!!!

8=YA

9=KU

3=ZA

מקור השם במשחק קלפים יפני.-OICHO-KABU. כשמגיעים במשחק לרצף הנ”ל שסכומו 20 – אין לו ערך במשחק כך גם החברה היפנית מתייחסת ליאקוזה מתחת לפני השטח.

ואם תראה יאקוזה ברחוב תאמר תמיד את הסיסמא הנ”ל כדי שלא יבולע לך!!!

במסגרת הרסטורציה של מייג'י בשנת 1868 איבדו הסמוראים את כוחם שכן נאסר עליהם ללכת ברחובות עם נשקם – חרבותיהם. ומהו סמוראי ללא חרבו?

ע”פ החוק היפני יש איסור כמעט מוחלט על החזקת נשק, והם מותרים רק למשטרה, כוחות השיטור המקומי – “כוחות ההגנה” וציידים. בוודאי שזה גורם למיעוט פשיעה לא מאורגנת.

מי שמגיע ליפן בימינו חש לרוב בטחון שלא יאונה לו כל רע. אחוז הפשיעה כנגד האנשים נמוך מאד מזה שבמערב. יפני שנתפס כי ביצע פשע הוא פוגע במשפחתו כי הוא מכתים אותה. הוא פוגע בקרוביו להנשא או להגיע למשרת עבודה טובה בשל כך. זה איום גדול לא רק עליו אישית. התנהגות נפשעת רואים בה כשל בחינוך ולכן גם מתרחקים ממשפחה שאחד מבניה פשע.

בתי כשהיתה ביפן ושכחה מצלמה באיזו חנות, הגיעה לשם כעבור 4 ימים ומצאה אותה מונחת במקום שהניחה. 

נשים יכולות להסתובב בלילה ברכבת תחתית ללא חשש מה שלא קיים בארה”ב או באירופה.

אבל הבטחון הזה שנראה טוב למראית עין הוא רק קצה הקרחון של מה שקורה ביפן.

קיימת שחיתות פוליטית. חברות מסחריות גדולות נותנות כסף לפוליטיקאים ממפלגת השלטון בתמורה לטובות הנאה. אפילו אנשי האופוזיציה קיבלו תמורה כדי לא לחשוף שחיתויות. והחגיגה מתרחבת כאשר ראשי הפשע המאורגן למדו לנצל זאת לתועלתם. אחד הפוליטיקאים ששחיתותו נחשפה היה טנאקה קקואי שנאלץ בשנת 1974 להתפטר.. הוא אמנם התפוטר אבל נותר בפרלמנט והשפיע על בחירת ראשי הממשלה הבאים.

היאקוזה – נקרא אירגון הפשע ביפן אשר מונה נכון להיום 150,000 איש. יותר מאשר אירגון הפשע בארה”ב המונה רק כ-40,000 איש וגם יותר מהמאפיה האיטלקית, הרוסית והישראלית – כן גם אצלנו יש.

היאקוזה היא ממשיכת דרכם של הסמוראים נטולי האדון, שקראו לעצמם מאצ'י יאקו – משרתי העיר. לא היה להם כלי נשק או חרבות והם גם לא היו מאורגנים אבל הגנו על הערים המותקפות בחירוף נפש ועל כך קיבלו את אהדת הקהל. האנשים האלה הגיעו מרקע של הזנחה , עוני וגם פשע. לאט לאט ממשרתי העיר הם התחילו להתעסק בהימורים והשוק השחור. הם כבר לא נחשבו “החברה הטובים” אלא נחשבו ל-יאקוזה”

בתחילה הם התחילו להתעניין בפוליטיקאים שיעלימו עין מהם ומי שלא שיתפו פעולה נידונו למוות כפי שקרה בשנות ה-30 של המאה ה-20 ל-2 ראשי ממשלה ו-2 שרי אוצר..

אז מאיפה הכסף? 

מגביית דמי חסות או בלשון העם – פרוטקשן. כל באסטונר וחנות משלמים ליאקוזה תשלום כדי להבטיח שלא יאונה להם כל רע ואז יהיה להם שקט גם מפשיעה לא מאורגנת. הפושעים למעשה לא כל כך חוששים מהמשטרה אלא יותר מהיאקוזה. כי המשטרה פועלת לאט ואילו הם פועלים מהר וביעילות.

מי שאינו רוצה לשלם העסק שלו פשוט יהרס על ידם. לא כדאי לנסות.

מקורות הכנסה נוספים הם סקס והימורים. הם דואגים לקניית נערות סיניות ופיליפיניות – קנייה זולה ובתמורה שולחים אותן לזנות בברים ובמועדונים הנשלטים ע”י היאקוזה.

קיימות מספר קטן של משפחות פשע השולטות בכל יפן. כל משפחה בגיזרה משלה. בן של משפחה שהתחצף קוצצים לו את קצה הזרת. תוכלו לזהותם ע”פ זה או לפי מספר קעקועים רב. או לפי הקוריוז הנוסף מטה.

קוריוז: כאשר יובאה ליפן תוכנית האנימציה לילדים “בוב הבנאי” שקלו להוסיף לו לדמות אצבע חמישית כדי לא להפחיד את הילדים.

קוריוז נוסף: חברי היאקוזה שנמצאים בכלא מכניסים פנינה מתחת לעור של איבר מינם על כל שנה בה הם מבלים בכלא.

הפרדוקס הגדול: ביפן אין כמעט פשע לא מאורגן

אבל הפשע המאורגן פורח בגדול!!!

היות ועסקתי בסמוראים וחרבם אני חייבת להביא לכם את האגדה מתוך נארוטו פאן:

חרב קוסאנאגי האגדית -
החרב קוסאנאגי היא החרב שאורוצ'ימארו מושך מפיו של הנחש שבקיבתו. החרב הזאת משחקת תפקיד חשוב במסורת היפנית. פירוש השם קוסאנאגי הוא חותכת העשב, בהשוואה לסדרה העשב זה כפר העלה, ולבסוף החרב "חותכת" את כפר העלה בכך שהיא הורגת את ההוקאגה השלישי. לפי האגדה היפנית, החרב נמצאה בתוך הבטן של אורוצ'י על ידיי סוסאנואו (Susanow) אורוצ'י היה נחש ענק בעל שמונה ראשים.

ההסטוריה של החרב הזאת נקשרת לאגדה שבה האל היפני סוסאנו-או-נו-מיקוטו פגש משפחה מתאבלת שבראשה עמד אשי-נה-זוצ'י. לאחר חקירה של האל היפני, הוא גילה שהמשפחה נהרסה על ידיי נחש איום בעל שמונה ראשים (אורוצ'י) שאכל שבע מתוך שמונה בנות של המשפחה והיצור בדרך לקחת את הילדה האחרונה שקראו לה קושי-נאדה-הימה. סוסאנו המשיך במחקרו והלך לדבר עם היצור, ולאחר מפגש כושל הוא חזר עם תוכנית להביס אותו. בתמורה הוא ביקש שקושי-נאדה-הימה תתחתן איתו, ובקשתו הוסכמה.

התכנון שלו היה להכין שמונה חביות של אורז, ולשים אותם במקומות שונים, כשהם ממוקמים מאחורי גדרות עם שמונה שערים. המפלצת נפלה בפח ושמה את כל אחד מהראשים שלה בחביות שמאחורי השערים והתחילה לאכול. בזמן שההסחה הזאת עבדה, סוסאנו תקף והשמיד את המפלצת. הוא ערף את כל הראשים של המפלצת ואז המשיך לזנבות. כשהוא הגיע לזנב הרביעי, הוא גילה חרב גדולה בתוך גופו של אורוצ'י, סוסאנו קרא לחרב מוראקאקומו-נו-טסורוגי (חרב כפר הענן), לאחר מכן הוא נתן אותה לאל אמאטראסו כדי ליישב התמרמרות מהעבר.

לאחר דורות בעידן של הקיסר ה12 שנקרא קאיקו, החרב ניתנה ללוחם גדול שנקרא יאמאטו דאקה, כחלק ממתנה שניתנה לו על ידיי דודתו יאמוטו-הימה, כדי להגן על האחיין שלו בזמן סכנה.

המתנה הזאת נעשתה עליה כאשר יאמוטו דאקה נפל בפח והגיע לשדה עשב פתוח, בזמן שמשלחת ציד חיכתה לו שם. הם ירו מסביבו חיצי אש כדי שהעשב ידלק ומסביבו והוא לא יוכל לברוח עד שהוא יישרף למוות, והם הרגו את הסוס שלו כדי למנוע ממנו לברוח. בנואשות דאקה השתמש בחרב כדי לחתוך ולהעיף את העשב כדי שהאש לא תגיע אליו, ובזמן שהוא עשה זאת, הוא גילה שהחרב מאפשרת לו לשלוט ברוח שמסביבו ולהזיז אותה לכיוון שהוא מניף את החרב. בזמן שהוא מנצל את הייתרון של הקסם הזה, דאקה השתמש בחלק השני של המתנה מדודתו - סוג של נפצי אש, שיגדילו את האש בשדה בכיוון של משלחת הציד, והוא השתמש בחרב כדי לכוון את הרוח אליהם כדי שהאש תגיע מהר יותר ותהרוג אותם. לאחר שניצח דאקה את המשלחת בקרב, דאקה שינה את שם החרב לקוסאנאגי-נו-טסורוגי (חרב חותכת העשב) כדי להנציח את ההינצלות בנס שלו, והניצחון.

לאחר זמן מה דאקה התחתן, ולאחר מכן נהרג בקרב עם מפלצת, לאחר שהתעלם מעצת אישתו לקחת איתו את החרב קוסאנאגי.

בסופו של דבר, החרב הגיעה לידיו של קיסר צעיר עד הקרב על דאנואורה - קרב ימי שהסתיים בהפסד של הקיסר הצעיר. לאחר שסבתו של הקיסר הצעיר שמעה על ההפסד, היא גרמה לו ולסובבים אותו להתאבד בנהר שנקרא מי המצוקה, ביחד עם שלושה חפצים חשובים שכללו את החרב. למרות זאת האויבים הצליחו להשיג שניים מתוך שלושת החפצים שאיתם התאבד הקיסר, החרב לעולם לא נמצאה.

הקיסר העשירי, סוג'ין, ציווה לעצב ולהכין העתק מדויק של החרב, וההעתק מוקם במקדש שנקרא האטסוטה.

אומישו - Omicho Market  – 近江町市場

השוק הציורי של קנזאווה שמו אומישו .הוא נמצא במקומו הנוכחי מתקופת האדו.

כמו כל שוק – שעות הבוקר הן הטובות ביותר. אנחנו הגענו כמעט לקראת צהרים. למרות זאת עדיין היה כאן שוק עם סחורה וסוחרים.

עוד על השוק ודרכי הגעה אליו כאן.

מה מוכרים?

האפרסמונים ביפן הם גדולים במיוחד, אז קניתי לי כמה והתענגתי מאד על טעמם. 

צפריר הוסיף מידע מחכים על האפרסמון ואני מביאה לכאן את דבריו:

לאפרסמון, (העץ וגם הפרי) יש חשיבות גדולה בדתות המזרחיות (בודהה ושינטו) עץ זה מסמל במסורת המזרחית את 7 המידות הטובות שהעץ מסמל ודרכו מעניק אותן לאדם.ביפן של אחר מלחמת העולם, נוספה מידה נוספת 'השלום' ועץ זה שמעטים ממנו שרדו אחר הפצצות האטומיות הפך גם 'לעץ השלום' (עץ שמסמל שלום) גזע העף הוא כל כך קשה שהוא מסמל חוזק ואריכות ימים. במזרח, ליד המנזרים אפשר למצוא עצי אפרסמון רבים. ותושב שקוטף מהעץ שלו את כל הפרי לפני רדת השלגים, נחשב לקמצן ואכזר מכוון שלא השאיר על העץ כמה פירות לציפורים שלא תמותנה מרעב בחורף.

עוד אהבתי בשוק הזה את הפרחים המיוחדים שמוכרים בו.

צפריר סיפר כשהעליתי התמונות בפייסבוק כי הפרח לעיל שמו בעברית

'שלהבת לוהבת' מקורו באפריקה והינו הסמל הלאומי של רודזיה. (היום זימבבואה).

זוהי פרוטיאה שכמותה ראיתי בדרום אפריקה

הפרח ממשפחת ההליקוניה – זה גם צפריר איבחן. ההליקוניה לדבריו מדרום אמריקה ונפוץ בהרבה מקומות בעולם ע”י האדם.

חלק מהפרחים שצילמתי עטופים בניילון וזה פוגם באיכות התמונה.

עוד היו בשוק שרצים למיניהם, סרטנים, לובסטרים, אויסטרים כאן מצאתי גם לבתי את המיסו ואצות שחורות.

כמו כן היו תלמידי בית ספר שרק תראו איך הם לבושים לבית הספר. אם שאלתם את עצמכם – לא אין להם מושג היכן ישראל.

עוד הסתובבנו בקנאזאווה ב-  Higashi Chaya District – 東茶屋街

זהו רובע עם בתים עתיקים בני קומותיים עשויים מעץ, ששימשו כבתי תה, גיישות היו מגישות את התה וגם שרות ומנגנות. ניתן למצוא כאן מקומות כאלה בתשלום ברובע זה עד היום. בתקופת האדו איזורים אילו נחשבו כבלתי הגונים ולכן נמצאו בשולי הכפר. 

חלקם נראים עתיקים וחלקם נראים חדשים

בקנאזאוואה יש נם 3 איזורי תה כאלה. עוד פרטים ודרכי הגעה אליהם ניתן למצוא כאן.

ראיתי שילוט של בית תה שהמופע מתחיל בשעה 18.00 הייתי בכיף הולכת למופע כזה אבל אנו ביקרנו כאן בשעות הצהרים וזה לא התאים לנו.

הכניסה לבית תה נראית כך: מטריות בחוץ, יש להתכופף כדי להכנס מפאת ענווה ולחלוץ נעליים.

טקס התה

אחת האומנויות שהתפתחה במנזרי הזן היתה טקס התה. התה הגיע מסין ליפן. במנזרי הזן הוא שימש כתחליף ליין, ולשמירת ערנות במדיטציה.

בהשפעת הזן הכנת התה והגשתו קיבלה אופן טקסי, שנועד להפוך לדרך של התעלות רוחנית.

בטקס התה צריכים להתקיים 4 יסודות: 

הרמוניה, 

כבוד לזולת, 

טוהר פנימי וחיצוני

שלווה מלאה

טקס התה היה נערך בביתן קטן סמוך למעיין או מקווה מים אחר, שבתחילתו יש לרחוץ את הידיים והפה כי צריכים להיות נקיים מכל טומאה. חולצים את הנעליים והיו מניחים את החרבות מחוץ לביתן. לחדר התה היו נכנסים דרך פתח נמוך , כי הכיפוף עוזר לשחרור הגאווה. אם תשימו לב בתמונה למטה אכן יש פתח כניסה נמוך עד היום,.טקס התה התחבב על הסמוראים כי גרם להם אתנחתא מהמאבקים והמלחמות. אז הוא היה נערך ע”י הגברים אח”כ עבר לגיישות.

הגיישה שפירוש שמה – אשת האומנויות היא המנהלת את הטקס. בתחילתו יוצקים מים לקומקום , שמים על האש, ומוזגים תוך כדי שזה מקציף על עלי התה באמצעות כלי במבוק קטן שממנו לספלים..

טקס תה ביפן

הידעתם ש…

• ביפן כמעט ואין פחי אשפה ברחובות כי ביפן לא יוצאים עם אוכל לאכול ברחוב, כי לא מעשנים סתם כך ברחוב, אלא רק במקומות המיועדים לכך. לכן כדאי תמיד להחזיק שקית ניילון ובסוף היום לזרוק במלון או במקום שתתקלו באוצר הגדול שנקרא פח אשפה.
• השירותים ביפן הם מכונה סופר מודרנית עם הרבה מאד כפתורים, כפתור ההדחה משתנה ממקום אחד למשנהו. פעם זה מאחורי מושב האסלה, פעם זה על הקיר עגול, פעם בפאנל לבן ארוך. מי שחשקה נפשה/ו זה גם בידה, וגם מחמם את הישבן = ולא נכווים מזה.
• שירותים שהם ללא מושב כורעים כשהגב אל הדלת.
• ביפן בהרבה מקדשים/מנזרים/מוזיאונים הינכם נדרשים לחלוץ נעליים ולהשאירם בסטנד המיועד לנעליים. אין חשש שיגנבו לכם את הנעליים, רק זיכרו היכן הנחתם אותם. וגרבו גרביים בלי חורים ורצוי גם בלי ריח רצוי גם שהנעליים תהיינה ללא שרוכים שקל לחלוץ ולנעול אותם כי תדרשו די הרבה לפעולה זו.
• ויי.פיי כדאי או כרטיס סים מקומי או חבילת גלישה מהארץ. אני לקחתי חבילה כזו של פארטנר והספיקה לי לכל השבועיים. במלונות השתמשתי בווי.פיי שלהם, שהיה בד”כ בסדר.
• ברוב המקומות ביפן, עד כמה שזה יישמע לכם מוזר מעדיפים כסף מזומן, אז כדאי להצטייד במזומן מראש מהבית, ותצטיידו בכרטיס אשראי לרכישות גדולות כמו מעיל יוניקלו.
• DAISO אחת מרשתות החנויות הזולות ביפן בדומה להכל ב-$ במקומותינו. אז אם תפגשו אחת כזו כדאי לבחון אותה לצורך רכישת מתנות.
• כדי לחוות את יפן כדאי לכם לנסות את כל המאכלים שמוגשים שם גם אם במבט ראשון זה נראה לכם מוזר. אני אהבתי בדרך כלל את מה שניסיתי אפילו שעושעית שחורה בתוך עוגייה.

ולסיום שיר בביצוע יפיפה ותמונות מיפן להנאתכם.

המשך לכתבה הבאה – קיוטו לחץ כאן!!!