פורטוגל - ליסבון אהובתי !!!!

עם ליסבון יש לי רומן בלתי גמור עוד מהטיול הקודם שטעמתי את פורטוגל. אז טעמתי והתאהבתי, הבטחתי לעצמי שלכאן אשוב. הכמיהה לחזור פיתחה אצלי ציפיות אשר בחלקן הגשמתי ובחלקן נותרו לביקור הבא.

אתם מוזמנים לקרוא במה אני התאהבתי בליסבון – אני משוכנעת שגם אתם תתאהבו בה.

ליסבון משתרעת על 7 גבעות כך שאתם מבינים שצריך לעלות ולרדת מהן. גם על ירושלים,רומא, סן פרנסיסקו, מקאו, ברצלונה ועוד אומרים זאת. האמנם? כשתקראו על התצפיות בהמשך תדעו את התשובה.

לפי האגדה: ליסבון שהפורטוגזים קוראים LISBOA (מבטאים לישבואה)  נוסדה ע”י יוליסס. ההסטוריונים טוענים שהפיניקים הם אילו שייסדו אותה בשנת 1200 לפני הספירה. הם כינו אותה “הנמל השליו”.. היוונים והקרתגים כבשו אותה.בתקופת הרומים בימי יוליוס קיסר היא היתה העיר השניה בלוזיטאניה . ואחריהם הויזיגותים, ואחריהם המוסלמים והנוצרים. תקופת "תור הזהב" שלה היתה במאות ה-15 וה-16 כאשר פורטוגל היתה אימפריה ימית גדולה שממנה יצאו המסעות הגדולים לגילוי העולם של וסקו דה גמה, מגלן והנרי הספן, אז היא הפכה לבירה עולמית של ממלכה ששלטה על מדינות ביבשות שונות, החל מברזיל בדרום אמריקה ועד מקאו, סין והודו באסיה. בתקופה זו נבנו בעיר ובקרבתה מנזרים מרשימים וארמונות מפוארים.

מטומאר נסענו לליסבון כשבפאתי העיר, בפרבר שנקרא BENEFICA שוכן ארמון שהתאהבתי בגניו ברגע שמצאתי תמונות בשיטוט באינטרנט.

FRONTEIRA PALACE או בשמו המלא בפורטוגזית:

Palácio dos Marqueses de Fronteira

הכתובת: Largo São Domingos de Benfica

נכנסים לגן והמראה מכה אותי בתדהמה למראת הכחול העמוק בירכתי הגן . גולת הכותרת של הגנים הם עבודת האריחים הכחולה הנהדרת Azulejos. וגם הגיזום היפה של השיחים, מזרקות ופיסול. זה להיות בתוך כרך ולהרגיש שהגעתם לגן עדן של שלווה.

שוכן כאן ארמון שגרה בו משפחת Mascarenha שעברה לכאן לאחר רעידת האדמה שאירעה בשנת 1755 כאשר ביתה חרב.המבנה ששימש ביתן צייד למרקיז הראשון של הפרונטיירה Dom Joao de Mascarenhas נבנה בשנת 1640 שבפנים עיטרו אותו כמיטב המסורת 

במאות ה-17 וה- 18 עם אריחים, ציורי שמן ופרסקות.

הכניסה לשטח הארמון

הארמון

כיון שהגענו לכאן בשעה 12.30 והמקום נסגר בשעה 13.00 (נפתח שוב בשעה 14.00 עד 17.00 רק לביקור בגן שהוא חופשי ולמי שיש כרטיס ליסבון הכניסה בחינם) לכן יכולנו לבקר רק בגנים שבגללם הגעתי עד הלום. בתוך הארמון ניתן לבקר רק בסיור מאורגן , והסיורים מתקיימים רק בשעות הבוקר.

לתשומת לבכם: 

אמנם שעת הסגירה בצהרים הינה 13.00 אבל מהגנים איש לא גירש אותנו ,

ולא סגרו את השערים למרות שהשעה כבר היתה 13.15.

בימי ראשון הגן סגור!!!

גנים יפים זו אהבה שלי לכן אל תתפלאו שתראו כאן הרבה תמונות

בבריכה לפני הקיר היפיפה שטו לאיטם זוג ברבורים שחורים

הגן משובץ בפסלוני אבן וגיזום נהדר

הגן משתרע על שטח נרחב ואין להחמיץ אף פינה

כשעולים בגרם המדרגות למעלה מתרשמים מהפיסול הניצב בתוך הגומחות מקרוב

כשעולים בגרם המדרגות יפה להשקיף על הגן מלמעלה

עוברים דרך מבואה מגרם המדרגות ימינה

ומגיעים לאגף הזה

שבהמשכו ימינה ממתין לנו החתול המקסים הזה וכל עבודות האריחים המהממות והפסלים

עד כאן ראינו אריחים בגווני כחול לבן, אבל אם יורדים בגרם המדרגות ופונים ימינה עד פאתי הגן, שם תמצאו גם גוונים אחרים לגמרי.

אל תחמיצו להכנס לשירותים כי שם מצפה לכם הדרקון – רק תכינו את הילדים לפני כן שלא יפחדו.

מכאן נסענו היישר למלון המפנק אותו הזמנו בהמלצתו המצויינת של אורן מרום מאתר טוריפליי.

שמו של המלון: AVENIDA PALACE מלון 5 כוכבים במבנה מהמאה ה-19 משקיף על כיכר רסטאורדורס .מרחק יריקה מכיכר רוסיו, נמצא מאד קרוב לחשמלית 15 שנמצאת בכיכר פיגוארה ומגיעה לרובע בלם. צמוד למלון סניף סטארבקס שווה שווה ותחנת רכבת ומסעדות. אנחנו מסודרים!!!

כאן בחרתי שנחגוג את יום הנישואין שלנו שחל ביום הטיסה וגם את יום הולדתו של רפי הממשמש ובא כמה ימים אחרי השהות כאן. התכתבתי מבעוד מועד ישירות עם המלון שאנו נחגוג אירועים אילו והבטיחו שאם יהיה מקום ישדרגו את החדר. דבר שאכן נעשה. עוד הבטיחו לקבל קערת פירות ואכן חדרנית הגיעה לאחר 5 דקות לחדר עם כד זכוכית 

מכוסה ו-4 תות שדה. לאחר ששבנו מהטיול הארוך לחדר המתינה לנו קערה נוספת של תות שדה טבולים בשוקולד ובקבוק שמפניה צונן בדלי קרח, וכמובן הרמנו לחיים לרגל המאורע.

כל המחוות האלה של המלון והמראה שלו מאד ריגשו אותי.

האולם המרכזי שליד הלובי. כאן גם האזנו לקונצרט

חנייה צמודה בפתח המלון וקונסירג' לקח את מפתחות המכונית כדי להחנות לנו אותה. החנייה חינם.

התקרה בקומה העליונה שלנו בה

המראה של המלון מבפנים מהמם. המלון אינו זול אולם אם רוצים לחגוג איזה מאורע זה המקום לכך והנאה מובטחת.

הנוף מהחדר על כיכר רוסיו

בנוסף העיר והמצודה על הגבעה

כך זה נראה מהחדר בלילה

לאחר קבלת החדר יורדים לכיכר רוסיו Praça da Rossio – שפירושה כיכר ציבורית גדולה. מתפעלים מהכיכר עם המזרקה היפה בסגנון הברוק שהובאה מצרפת במאה ה-19. כיכר זו היתה בעברה המקום למדורות ושריפתם של הכופרים האוטו-דה-פה  של האינקויזיציה – העלייה על המוקד. בהקשר זה כדאי לקרוא על חסיד אומות העולם ארישטדס דה סוסה מנדס וסיפורו איך הציל יהודים והעבירם לפורטוגל – חשוב לקרוא כאן!!!

מהריצוף של גלי הים לזכר הצונמי שהכה בעיר בעברה הרחוק לאחר רעידת האדמה שפקדה את העיר בשנת 1755. רעידת האדמה היתה חזקה מאד 8.9 בסולם ריכטר. ליסבון כמעט חרבה לגמרי ורק רובע אלפמה העני שרד. העובדה שאלפאמה נמצאת על גבעה ואולי יסודות הבתים היו טובים יותר כנראה הציל אותה מההרס . מייד אחרי רעידת האדמה החזקה כאילו זה לא הספיק, פרצה שריפה ובעקבות רעידת האדמה גם גלי צונמי ענקיים שטפו את העיר. מי שלא נספה ברעידת האדמה, נספה בשריפה, ומי ששרד בשריפה נספה בצונאמי. 75000 איש נספו באסון זה באופן ישיר. 

המרקיז פומבל הוא ששיקם את העיר.

על ראש העמוד ניצב המלך פדרו הרביעי ופעם זה היה שמה של כיכר רוסיו אנדרטה זו מתנשאת לגובה 27 מטר,היא כוללת בסיס שיש שעליה חקוקה אלגוריה של חוכמה,צדק,כוח ומתינות. המלך מחזיק בידו את החוקה ובבסיסה ארבע הנשים המסמלות את הנ”ל.

ככר רוסיו בעצם קיבלה את שמה משם תחנת הרכבת שנמצאת אף היא בכיכר וצמודה לסניף בית הקפה סטארבקס אותו ביקרנו מספר פעמים כי הוא היה ממש צמוד למלוננו.

בקצה תחנת הרכבת הזמנה למופע פאדו

עוד בכיכר הזו מבנה התיאטרון שמואר יפה בלילה .בעבר במאה ה-15 שכן כאן ארמון , ובימיה של האינקויזיציה בפורטוגל – כאן היה מקום מושבה של האינקויזיציה.

בשנת 1836 פרצה שריפה בארמון והוא נהרס. במקום זה נבנה מבנה התיאטרון.

ומימין למבנה התיאטרון מבנים יפים

כשסיימנו לסקור את הכיכר נכנסנו למסעדה סמוכה לארוחת צהרים BEIRA GARE שמה. היה טעים אבל לא משהו להמליץ עליו.

מהמסעדה פנינו ימינה והתחלנו ללכת ברחוב עד הגיענו למעלית שמעלה לתצפית יפה על העיר. שם המעלית :

Ascensor de Santa Justa– רק שהמעלית אינה מעלה לגמרי עד למעלה. צריך לעלות ברגל עוד כ-33 מדרגות לולייניות צרות כדי להגיע לרחבת התצפית. מדרגות לולייניות שכבר רציתי שיסתיימו

זו תצפית מרהיבה שהתור לעלייה אליה ארוך. בעוד אנו ממתינים לתור התחלנו לשוחח עם זוג צעיר שעמד בתור לפנינו. קלרה מליון בצרפת וסימון מוארמונט בארה”ב. נקשרה בינינו שיחה ערה, שבמהלכה התחלנו לספר להם על מקומות הביקור היפים בארץ.

החלפנו שמות , ביקשנו חברות בפייסבוק, ונפרדנו כידידים עם הבטחה שנעשה להם סיור בארץ כשיגיעו לביקור.

המעלית נבנתה ע”י תלמידו של גוסטב אייפל (המפורסם מפריס) לכן הדמיון הקיים של המבנה העשוי ממתכת אף הוא. 

מה רואים מהתצפית למעלה?

תצפית על כנסיית Carmo Church- מבנה שבעברו היה מנזר קארמו שנותר ללא הגג לאחר רעידת האדמה ב-1755. בכוונה לא שופץ כדי להוות עידות למה שאירע כאן בעבר. כיון משמש המבנה כמוזיאון.

מה שמאד אהבתי בתצפית זו היה לצפות על כל הבתים הצבעוניים שיוצרים הרמוניה כה יפה

מבנים מעניינים כמו זה

והחלק האחורי של השער בכיכר COMERCIAL כשהדמות הניצבת בראשו פורשת ידיה לצדדים ומברכת את כל הבאים בספינות ואוניות לליסבון

הלכנו ברחוב AUGUSTA שבחלקו הינו מדרחוב. נעצרנו בחנות מזכרות שם עובד בחור מבנגלדש, שמייד זיהיתי את מוצאו והוא מאד התפלא. קניתי כמה מזכרות שהתקבלו בברכה.

נעצרתי ליד חנות למוצרי קרמיקה מרהיבים

חנויות של רשתות מפורסמות ומותגים, בתי קפה שבאחד מהם עצרנו להפסקת קפוצ'ינו עם עוגה, להחזיר מעט מהקלוריות שירדו במהלך ההליכה הארוכה

לאחר ההפסקה המשכנו ללכת לכיוון ככר קומרשיאל – PLAZA COMMERCIAL

ככר המסחר לא נקראה כך לפני רעידת האדמה בשנת 1755.

לפני רעידת האדמה כאן היה מקום מושב המלוכה במשך 200 שנה. השם הקודם של מקום זה היה: Terreiro do Paço (The Palace's Square). כאן התגוררה משפחתו של המלך מנואל הראשון. לאחר רעידת האדמה המרקיז Marquis de Pombal שילב בכיכר החדשה מבני ממשל שניהלו את היבוא והיצוא. הוא הפך את המקום לשער הכניסה לליסבון. קשת הנצחון המרשימה הושלמה רק בשנת 1875!!!

ככל שמתקרבים לכיכר רואים את הקשת המאד מרשימה שנקראת:

שער הניצחון - Arco Da Victoria 

היא תוכננה ע”י Veríssimo da Costaומשקפת נצחון . יש שם את מגלי הארצות , את פלומבל ששיקם את העיר לאחר רעידת האדמה, את וסקו דה גאמה שגילה את הדרך להודו ועוד 2 גיבורים: אחד שנלחם ברומאים ואחד שנלחם בספרדים. כמו-כן, את הנהרות הגדולים של פורטוגל הדואורו והטאז'ו שנשפך לים ממש ליד מקום זה בליסבון.

הקשת מתנשאת לגובה 30 מ' ורק בהשוואה לאנשים העומדים למטה ומביטים בה משתאים יכולים להבין עד כמה היא מרשימה. במקום זה מסתיים איזור BAIXA של העיר התחתית שהלכנו לאורכו מכיכר רוסיו. בצידו האחורי של הקשת מתנוסס שעון שנותר מהארמון המקורי, שכמובן הוחלף ברבות השנים.

אכסדרות בכל המבנים בכיכר שהם מבני ממשל.

עוד בכיכר פסל מרשים אדם רוכב על סוס – זהו Dom José– המלך. לפי גירסא אחרת זהו המלך ז'ואז'ו הראשון. אתם תחליטו מיהו. למרגלות הסוס ישנם נחשים, שהסוס רומס אותם וזה מסמל את היהודים שגורשו מליסבון בשנת 1400.משני צידי הפסל פילים המסמלים את הנצחון על הודו בסחר התבלינים. גובהו של הפסל העומד על בסיס, כ-14 מ' ומשקלו (ללא הבסיס) 30 טון.!!! מתחת לפסלו של המלך תבליט ראשו של יועצו הבכיר- המרקיז פומבל שהמלך הסמיכו לבצע את עבודות השיקום בעקבות רעידת האדמה.

זהו הפסל הראשון שנבנה כאות הוקרה למלך בליסבון עשוי מברונזה ע”י הפסל המפורסם באותם ימים Joaquim Machado de Castro.

כשהגעתי עד הלום שוב עייפתי והצטרפתי לשאר התיירים שישבו על המדרגות לפוש קמעה. לאחר מנוחה קצרה הלכנו לכיוון שער הנצחון שוב להתפעל הפעם מהחלק האחורי בו ניצב השעון , המדרחוב ולראות את הפסל האנושי היפה שניצבה שם.

כשסיימנו לבקר בככר קומרשיאל כלו כוחותי ולא יכולתי לעמוד על רגליי. הפתרון – לקחנו טוק טוק לסיור תצפיות ברחבי העיר לקראת שקיעה . רעיון טוב אבל הבחור האירי שנהג בטוק טוק היה פרוע בנהיגתו. הרכב לא מצוייד בבולמי זעזועים טובים והרגשנו כל מהמורה בכביש. רק רצינו שהסיוט הזה יסתיים ויביא אותנו בחזרה לארמון - מלון שלנו. העלות שהיתה לסיור הינה 50 יורו.

נקודת עצירה ראשונה היתה ליד קתדרלת SE הנמצאת כבר באיזור אלפאמה שהיא מרשימה מבחוץ וגם מבפנים מפאת גובהה. נבנתה במאה ה-12 והיא העתיקה ביותר בליסבון. היא שרדה את רעידת האדמה ב-1755 ושופצה במהלך השנים.

איזור אלפאמה היה בעברו במאה ה-8 מאוכלס ע”י העשירים שבכובשים הערביים. כעבור 400 שנה, הגיעו אצילי פורטוגל לכאן. במאה ה-15 הגיעו היהודים – אלו שהיו ממגורשי ספרד, לצידן של משפחות ימאים שיצאו להפלגות ממושכות. העשירים נדדו למקומות אחרים ובמקומם הגיעו פשוטי העם, המהווים גם כיום את רוב מניינה של אלפמה. איזור אלפאמה היה מחוץ לחומות של ליסבון, דבר שמזכיר לי את התפשטות הישוב בירושלים אל מחוץ לחומות.

קתדרלת SE

עצרנו בתצפיות שונות שלא נפלתי מהן. על כל התצפיות והסיבה שליסבון נחשבת כעיר הבנויה על 7 גבעות תוכלו לקרוא באתר פורטוגו כאן.

שוב ראינו את הבתים הצבעוניים על רקע הים בתצפית השמש או בשמה המלא : 

Largo Das Portas Do Sol

עוד תצפיות ראינו לכיוון המבצר סאו ז'ורז' שנבנה ע”י הקלטים והויזיגותים, נכבש אח"כ ע"י המורים ומי שבמאבק הירואי כבש אותה מידיהם היה המלך הראשון של פורטוגל - אלפונסו הנריקה בשנת 1147. הוא שימש כמה מאות בשנים כארמון המלוכה. אליו לא הגענו ונותר לביקור הבא.איזה כיף שיש סיבה לשוב!!! גם מהמבצר ניתן לצפות יפה על העיר. מגיעים אליו עם חשמלית 28.

במהלך הטיסה עם הטוק טוק לפתע הבחנתי בפסיפס יפיפה של דמות שאני משוכנעת שזו היתה עמליה רודריגז

מאחר והאירי הג'ינג'י לא חשב שזה מעניין הוא עבר ביעף הלאה. מרוב מהירותו כשהגענו לנקודת התצפית הבאה , הוא הודיע לנו כי הטוק טוק התקלקל ויש להחליפו. ואכן כעבור כ-10 דקות בהן תצפתנו הגיע טוק טוק אחר שגם אותו הוא בוודאי יהרוס.

חשמלית 28 המפורסמת עברה על פנינו והיא קטנה, דחוסה, ללא מזגן אם שאלתם את עצמכם!!! אבל היא הסטורית.

סמטאות מפותלות צפופות בלי סוף עדות לסגנון המורים

למרות שמדובר בבתים גבוהים הצבעוניות שובה לב

מהתצפית הבחנתי גם בכמה ציורי קיר

עוד הגענו במהלך הסיור הממונע בטוק טוק למרכז רובע אלפמה שבכל בית שני מתקיים מופע פאדו. עוד כמה כנסיות על הדרך…

ואז מגיעים למרכז אלפאמה . האירי עוצר ומודיע לנו שיש לנו חצי שעה להסתובב בסמטאות. נכנסים לסמטאות ורואים את הקישוטים האלה.

ראיתי, הצצתי לרבות בתוך בתי הקפה ורק הרגשתי מלכודת תיירים. הם קוראים לנו להכנס פנימה. לא חשתי במקום אותנטיות. למעט הכביסה התלויה על החבלים.בפעם הבאה אנסה את הרחוב היורד מהמצודה אולי שם מעניין יותר.

הצצה פנימה למסעדה ששלט על דלת הכניסה מפרסם שיש גם מוסיקת פאדו

כיון שתקליט של מוסיקת פאדו של עמליה רודריגז כבר יש לי בבית מהטיול הקודם בפורטוגל, והיות ולא הרגשתי הכי נעים בשכונת אלפאמה לטייל בלילה, החלטתי שנוותר על בילוי זה.

אולי סיור מודרך עם אריק זרא – הישראלי שגר בליסבון ועושה סיורים מודרכים יכול לעזור לכם להתלהב מאלפאמה ולשהות בה כמה שעות ואז תתלהבו יותר ממני. 

תוכלו לקרוא ולהתרשם מאלפאמה של אריק כאן.

במהלך הסיור עם הטוק טוק גיליתי כי בשכונת אלפאמה קיים מוזיאון פאדו – כדאי לבדוק אולי שווה לבקר.

ביום זה הלכנו 15 ק”מ.!!! אל תחשבו לרגע שספרתי גם את הטיסה עם הטוק טוק

ביום השני בליסבון. 

החלטתי שמאחר וזה אינו היום השני בשבוע, כפי שקרה לנו בפעם הקודמת, נבקר במנזר ז'רונימוס. ניגשנו לקיוסק שמוכר כרטיסים לטראם, שנמצא בכיכר משמאל למלון שלנו. 

במרכז הכיכר שנקראת כיכר Praça dos Restauradores ניצב אובליסק לזכר השחרור מהספרדים, כאשר המבנה הורוד המציץ מאחוריו הוא ארמון – FOZ שאינו סתם ארמון אלא הוא המקבילה של ארמון ורסאיי בפריס וארמון ריאל במדריד. הוא נבנה במאות ה-18-19 ונקנה אח"כ ע"י המרקיז פוז. היום הוא נקנה ע”י הממשל ומשמש ללשכת התיירות של ליסבון.

על הצד של המלון שלנו אני מבחינה במבנה מאד מיוחד שעליו רשום EDEN ואני חושבת הנה הגענו כבר לגן עדן זהו מבנה ותיק שבנוי בסגנון הארט דקו, ששימש בעברו כתיאטרון, הוצגו בו גם סרטים אילמים, מה שיפה איך חלק ממנו משולב עם צמחיה. היום זהו מלון בוטיק.

כרטיסים קניתי לכיוון אחד לקו 15 שמוביל לרובע BELEM.

עד שיגיע הטראם אני ניגשת לשרותים במלון FIGUERA , הנמצא בכיכר בשם זה Praça da

Figueira – כיכר התאנה ,ממש מול השוק, בכיכר יום שוק והיא הומה. השוק בחלקו מקורה ובחלקו דוכנים עם שמשיות.

ומה אני פוגשת שם בשירותים? כיור גדול בצורת אבטיח פרוס וריח של אבטיח באויר.

עוד בכיכר זו אנדרטה מברונזה של המלך ג'ון הראשון מהמאה ה-13-14 רוכב על סוס

היות וחששתי כי נפסיד את הטראם אז צילמתי צילום אחד וחיש קל יצאתי משם. עוד נגיע לכאן בערב.

הטראם נוסע ונוסע, וזה אינו נגמר. איטי מאד. בתוך הטראם אין איזשהו סימן כי הגענו לתחנה הייעודית שלנו המנזר. אין את מי לשאול כי כולם שם תיירים. בשלב מסויים אנו יורדים וכנראה שהיינו צריכים להמתין תחנה נוספת. מצד שמאל האנדרטה למגלי הימים, 

מצד ימין פארק שאני מזהה בו פגודה יפה, ופריחת עצים נהדרת, ומחליטה כי שם נפנה ימינה. בדיוק באותו זמן בפארק איזו תערוכה בנושא בריאות (רייקי, תרפיה, ריקודים ועוד) עם דוכנים ובובות מחופשות עבור הילדים. מאד שמח שם.

וכשמתקרבים למנזר – שומו שמיים !!! התור מכאן ועד להודעה חדשה. בצער רב אנו מוותרים בפעם השנייה על המנזר שימתין לנו לביקור לפעם אחרת.

הטיפ היומי: טעות!!!! אין להגיע לביקור במנזר בבוקר אלא אחה”צ. אין להגיע ביום ב' שאז הוא סגור.

באין מנזר יש עוגות נכון יותר עוגיות. זכרתי את הטעם הטעים של העוגיות הקטנות האלה שמכינים כאן עוד מהטיול הקודם, שטעמתי מהן גם בבית קפה קולומבו בדרום אמריקה אך לא היה להן אותו הטעם. הגעתי שוב הלום. המקום עמוס לעייפה כפי שלא זכרתי אותו מהביקור הקודם. תור אנשים ארוך עומד על המדרכה לפני הכניסה בחוץ וממתין לקנות מ”הזהב” הזה.

לעוגיות רק כאן – כפי שהבנתם קוראים PASTEIS DE BELEM וביתר המקומות הן נקראות פאשטל דה נאטה (נאטה=שמנת) ותודה לדיקלה על ההרחבה הזו.

בפנים מוציאים מגשים בלי סוף לתוך החנות והם מתחסלים במהירות. מי קונה עוגיה אחת? שתיים-שלוש לפחות כי הן קטנות ומאד טעימות. מחכה כבר לביקור הבא. המקום נוסד ב-1837 ובחנות פנימה רואים על הקיר תמונות כיצד הסבתא יושבת ומכינה . המתכון הינו סודי ועובר מדור לדור.

תכנסו לכאן ולא תשכחו את הטעם לעולם. הוא יחזיר אתכם שוב ושוב.

על הקירות עבודת קרמיקה כחולה למכביר. מאז שביקרתי כאן לפני עשור נוספו הרבה מאד אולמות והכל מלא עד אפס מקום.

TROPICAL BOTANICAL GARDEN

אחרי ההמולה והרעש ששררו בבית הקפה רציתי משהו רגוע, שקט ושלו. הגן הזה היה בדיוק מה שחיפשתי. על הגן ושעות פתיחה ניתן לקרוא כאן.

אני מטבעי אוהבת מאד גנים כידוע לכם בוודאי. לא היתה לי חוות דעת עליו באיזו רמה הוא, אבל אמרתי ננסה. מוכרת הכרטיסים שראתה שאנו לא צעירים מייד שאלה בני כמה אנחנו ומכרה את הכרטיסים , שגם כך עלותם זולה, בהנחת פנסיונר מיוזמתה. כזו הגינות ורמת שירות. לא האמנתי!!!

הגן משובץ בפסלים, גשרונים, ברווזים, פינת המזרח הרחוק, פינת טווסים. מאד מתאים עם ילדים.

אל תרגישו שהוא אתר חובה – אבל למי שזקוק לקצת שקט מההמולה זה המקום להרגע.

עצים עבותים מקדמת דנא

צב שבחן אותנו מכף רגל ועד ראש

הכניסה לגן הינה מימין למנזר ז'רונימוס

פרחים יפים

גם כאן עבודת אריחים מצויירים מקסימה

טווסים מסתובבים חופשי וקוראים בקול רם

צהרים אכלנו במסעדה איטלקית : NOSOLO ITALIA הצופה על האנדרטה לתגליות. בחרתי בה רק בגלל זה שרציתי להביט יותר באנדרטה, למרות שזה היה יום ערפילי ומעונן.

אנדרטת התגליות נקראת – Padrão dos Descobrimentos

היא גם נמצאת ברובע בלם בסמוך לים, ליד שפכו של נהר הטאז'ו.

ממש ליד המסעדות שלא היו קיימות בביקורי הקודם.

האנדרטה הזו נבנתה בשנת 1960 בעת שמלאו 500 שנה להולדתו של אנריקה הנווט. (יש המספרים כי הנ”ל לא היה נווט ולא ספן.) הוא כונה הנווט רק במאה ה- 19 ע”י היסטוריונים גרמנים ואנגלים בגלל תרומתו הגדולה לימאות ולתגליות. 

האנדרטה הקודמת שעמדה במקום זה הוקמה בשנת 1940.

האנדרטה מאד מרשימה וגובהה 52 מ'. משני צידיה כאילו מטפסים על ספינה מיטב מגלי היבשות שפוסלו באבן כשבראשם צועד אנריקה, וביניהם מגלן – הראשון שיצא להקיף את העולם והגיע לדרום אמריקה, ואסקו דה גאמה – שהגיע להודו וברתלומיאו דיאז הראשון שהגיע לכיף התקווה הטובה, שם ביקרתי שנה שעברה ופסל שלו ניצב באיזור ..

כמו כן, בין העולים בתור כורע המלך אפונסו החמישי, אביו של המלך ז'ואאו הראשון.

מי שעוד מופיעה בפיסול הינה המלכה פיליפה – שהיתה בת למשפחת מלוכה אנגלית.

מעניין לקרוא על הרקע של המלכה וסיפור נישואיה הפוליטיים לצורך הברית בין אנגליה לפורטוגל בכתבה מתוך טבע הדברים כאן.

שעות הפתיחה: שעות פתיחה: ג` - א` - 9.00-17:00

הפעם למרות הראות הערפילית החלטנו לעלות במעלית לתוך האנדרטה, ולצפות בתצפית שהיתה מרהיבה דווקא על מנזר ז'רונימוס. שאגב , בו קבור ואסקו דה גאמה וגם קבר ריק נמצא שם שלהמשורר הלאומי קאמויש -CAMOES .

בימים בהירים בטוח שהתצפית יפה לכיוון הים. במסגרת התגליות שלי גיליתי מהתצפית למטה את הפסיפס – (בריצוף פורטוגזי שנקרא calçada) היפה של היבשות ואת ציון השנה שכל אחד יצא אליהן בתוך שושנת רוחות יפה. הפסיפס ניתן במתנה ע”י ממשלת דרום אפריקה בשנת 1960.

עוד גיליתי במרתף בקומה 1- תערוכה מעניינת על העבדות, ומי שניקתה את השירותים היתה בחורה מדרום אפריקה שלא ידעה אנגלית אבל הבינה אותי כשסיפרתי לה שביקרתי בדרום אפריקה שנה שעברה והזכרתי לה את המקומות במולדתה.

כשירדתי למטה צילמתי את הפסיפס מקרוב שאז רואים גם את התאריכים ואת האיורים היפים שנוצרו. עבודה יפיפייה ולחשוב שזה אינו ציור!!!

אם אתם כבר שם תדעו שמגדל בלם ניצב במרחק יריקה מהאנדרטה הזו. אבל כיון שבשבילנו זו הפעם השניה לא התאמצנו להגיע למגדל שנית. צריך לחסוך אנרגיה.המגדל נבנה ב-1515 כשמירה לכניסה לנמל ליסבון מפני אויבים המגיעים מהים. בהמשך שימש כבית סוהר למתנגדי המשטר. היום שוכן בו מוזיאון קטן המשמר את תולדותיו.

הוא נבנה בסגנון בנייה מנואליאני שאליו נוספו אלמנטים מזרחיים שהובאו ממרוקו. הוא מסמל את הקשר שבין העיר לבין המושבות הרחוקות. עוד פרטים כאן.

מעניין להכנס אליו ולצפות ממנו לכיוון הנהר והעיר.

שעות פתיחה: ג` - א` - 10:00-17:00

כך הוא נראה לפני עשור כשצילמתי שיראה עתיק

משם לקחנו מונית שתביא אותנו במהירות למלון. אבל רגע לפני שעלינו למלון הלכנו לסניף H&M המשתרע על כמה קומות, שנמצא לא הרחק מהמלון וקנינו מתנות ביגוד לנכדים.

כששבנו למלון עם כל השקיות, מחוץ למלון כיבדו אותנו באייס קפה עם שוקולד וקפוצ'ינו מסטארבקס. הם ידעו מתי לכבד ואת מי. מייד נכנסנו לשתות שם ספל גדול מהאייס הטעים הזה עלות 5.45 יורו לספל לא זול אבל טעים.

כשנכנסנו למלון היה רסיטל ג'ז על פסנתר למשך שעה. היה נהדר גם לנוח וגם להנות מהנגינה . 

את הערב חתמנו עם סיור ממונע במונית שביקשנו במלון מהאחראי על נושא התחבורה שיארגן לנו. הוא נתן לנהג מונית את רשימת התצפיות היפות שיוביל אותנו במחיר מוסכם מראש של 20 יורו. הסיור הזה היה מיותר שכן ליסבון אינה מוארת כה יפה כמו פראג ובודפשט, והתאורה הכי יפה נמצאת דווקא סביב המלון שלנו.

תחנת הרכבת עם סניף סטארבקס

בניין התיאטרון המואר כה יפה

ביום זה כששבנו מהקניות, חלצתי נעליים וכשהלכתי יחפה בחדר, עמוד של ספסל הפריע לי ונכנסתי בו חזק. כתוצאה נשברה אצבע ברגל . ראיתי כוכבים אבל לא ויתרתי ללכת בצליעה עם כאבים עזים עד כיכר פיגוארה להראות לרפי את השירותים במלון פיגוארה. כי הבטחות צריך לקיים.

מלון פיגוארה

האבטיח – ככיור רק שבלילה כבר לא היה ריח אבטיח בשירותים

יום שלישי בליסבון

נפרדים מהמלון-ארמון בצער רב , נוסעים לעבר גשר 25 DE ABRIL 

הגשר נבנה ב-1966 כגשר למכוניות עם 6 נתיבים, ואולם בשנת 1999 נוספה לו קומה נוספת עבור רכבות. 2 רכבות יכולות לנוע עליו בו זמנית בנוסף לכלי הרכב. אורכו של הגשר 2.28

ק"מ וגובהו 70 מ'.

הגשר דומה במראהו ובצבעו לגשר בסן פרנסיסקו ה-GOLDEN GATE. אמנם אותה חברה שבנתה את הגשר השני בסן פרנסיסקו – אוקלנד ביי ברידג' - הקימה גם את זה, אולם לא את הגולדן גייט.

שמו הראשון של הגשר היה שונה אבל אחרי מהפכת – Revolução dos Cravos

שארעה ב-1974 שהורידה מהשלטון ללא שפיכות דמים את הדיקטטורה הצבאית ששלטה שם במשך שנים רבות בראשותו של סאלאזאר, ואז הוסב שמו מסאלאזאר לשם הנ”ל.

בדרך לגשר על אחד הבתים ראיתי ציור קיר מהמם – האומן שיצר את היצירה הייחודית הזו באמצעות טכניקת של גילוף הטיח נקרא בשמו המסחרי VILHS ונולד בשם  Alexandre Manuel Dias Farto בפורטוגל ומתמחה ביצירות מסוג זה. עוד על האומן , שעבודותיו מתנוססות בארצות רבות וסרטון עם עבודתו כאן.

ואז נגלה לנו הפסל של קריסטו ריי – המלך קריסטו

הגשר שכל כך דומה לגשר סן פרנסיסקו – גשר 25 אפריל מבט על ליסבון מליד הפסל

כך נראית ליסבון מכאן וניתן להבחין באנדרטה למגלי הארצות

האנדרטה המרשימה שדומה לאנדרטה בריו דה ז'נירו שבברזיל עם הפסל של ישו פורש ידיו לצדדים, כשהוא נישא על עמוד יווני ומתנשא לגובה 28 מ'. שם האנדרטה .Cristo Rei שפירוש השם המלך קריסטו והכוונה לישו. היא הוקמה בשנת 1959 כאות תודה לאלהים שחס על הפורטוגלים במלחמת העולם השניה. ואני פורשת כנפיים כדי להמשיך לדרום פורטוגל.

נהר הטאז'ו נשפך לאוקינוס האטלנטי

ועם קיני החסידות והחסידות שיעופו בבוא היום מקיניהן נפרדנו מליסבון עד הפעם הבאה.

ליסבון של היום חודרת לנשמה, עם מה שיש לה להציע לתייר, עם הסטוריה מפוארת, של גילוי ארצות ע”י האנשים המפורסמים בהסטוריה של פורטוגל ובהסטוריה העולמית. עם מבנים עתיקים, עם עיר למודת סבל שהצליחה לקום מעל חורבותיה ולהשתקם. ויחד עם ההסטוריה יש לה את הטאץ' המודרני של חנויות יפות, מסעדות ובתי קפה, שבערב הכל תוסס, והמוני בני נוער ותיירים נמצאים ברחובות ובמקומות הבילוי. אחד ממקומות הבילוי 

הינו כמובן רובע אלפאמה עם מוסיקת הפאדו המפורסמת שאני בה מאוהבת.

להתראות בטיול הבא. אנו מכאן המשכנו לאיזור אלגארב ועל כך בכתבה הבאה.

אלגארב – ארמונות מחול, מצוקים וחופים מדהימים (לחץ על הכותרת)

יתר הכתבות שכתבתי על פורטוגל (למעבר לכתבה יש ללחוץ על הכותרת):

גילוי האנוסים – מונסנטו, בלמונטה טרנקוסו – הסיפור שלא ייאמן!!!

קסם על נהר הדואורו עד פורטו!!!

טעימה מפורטו על קצה המזלג!!!

צפונה מנהר הדואורו תרנגול קורא לך – לא תבוא?

בין פורטו לליסבון ומה שביניהן !!!

במי נעזרתי?

מידע רב על ליסבון תוכלו למצוא בספר של מישלן לפורטוגל.

המדריך למטייל בליסבון שכתבה סיגלית בר כאן.

ליסבון אטרקציות מרכזיות בלמטייל כתבתו של יצחק בן עוזר כאן.

ישראלי בפורטוגל כתבתו של אריק זרה כאן.

אם אהבתם את הכתבה לייק, תגובה ושיתוף יתקבלו בברכה