כמו הרבה פעמים בחיי ביקורי בניר גלים היה יד הגורל. ביום 14.2.2021 התכוונתי להגיע לאשדוד אך השלט של בית העדות משך אותי כמגנט להכנס ולהציץ , ללא שום הכנה מוקדמת מראש - שלא כהרגלי. היום ערב יום השואה שבתי שנית. כמה התרגשתי לצפות בקרון כשדגלי ישראל מעטרים אותו משני צדדיו.

ולחוש קמעה מה התחושה בתוך הקרון הלוהט כשאנשים מובלים בדוחק , ללא תנאים, ללא אוכל, ללא מקום עמידה אל נלא נודע. ההבדל בין אז להיום שדלת הקרון היתה פתוחה לרווחה, חלון אחד פתוח ובכל זאת מחנק בגרון.

קרון הרכבת הגרמני

אנו מגיעים לניר גלים ומבחינה בקרון רכבת ניצב על פסים דומה מאד לקרון שראיתי בנתניה בחצר מתחם ההנצחה העירוני. גם שם וגם בניר גלים הביאו את הקרון מגרמניה . הקרון נוצר בצ'כוסלובקיה ב- 1923 והועבר לחברת התחבורה המסילתית הנאצית. הרכבת של הרייך. הם הובילו יהודים בהם בין השנים 1941 - ועד סוף 1944. הקרון הזה נמצא במוזיאון רכבות בעיירה קטנה בגרמניה. עקב הקורונה המוזיאון נקלע לקשיים ולכן החליט למכרו. פסי הרכבת עליו הונחה המסילה נתרמו ע"י רכבת ישראל.

הצבת הקרונות מהווה הצדעה לאותם יהודים שהובלו בהם אל מחנות ההשמדה ומתו במהלך נסיעתם הקשה שהייתה ללא תנאים מינימליים. האנשים והילדים שהוכנסו לקרונות היו במספר כה רב שלא יכלו אפילו למצוא מקום לעמוד. אלו שנפלו ומתו, שימשו כספסל לשבת עבור החיים.

הקרון הובל במסע מפרך בנבכי הבירוקרטיה. מסע שעלה בלא מעט כסף, אך הוא חשוב להנצחת העבר למען הדורות הבאים.

בתוך הקרון היו שלושה אנשים שגם נופפו לי לשלום. כשראיתי את הסולם הרעוע שהוצב במקום , ואני רק לא מזמן נפלתי ושברתי צלע, ויתרתי על העלייה. האנשים בקרון קיבלו הסבר ואני רק חיפשתי ספסל לארוחת הבוקר, שירותים ואז נכנס למוזיאון ולקרון.

לעיתים מה שלא עושים באותו הרגע - לא קורה. נכון? אז לא תמיד. לעיתים כוח הרצון חזק יותר מכל מכשול.

בית העדות-המוזיאון

לאחר ששבענו - הצבא צועד על קיבתו, שבנו למוזיאון. נכנסתי פנימה והתחלתי להציץ. האיש שניצב בכניסה מבשר לי שהמוזיאון סגור - תקופת הקורונה והמוזיאונים היו סגורים. ואני אומרת לו הכיצד סגור שרק מקודם ראיתי אנשים על הקרון המקבלים הסבר?

הוא משיב לי כי מדובר בצלם שמכין צילומים וחומר רקע לקראת פתיחת יום השואה השנה בטקס להצגת מיצג חדש למוזיאון. לכבוד יום השואה גם הביאו את הקרון שהגרמנים הסכימו למכור לניר גלים למרות התחרות הקשה שהיתה בין מוזיאונים שונים בעולם . בבית העדות מוצגים גם דגמי בתי הכנסת שנשרפו בליל הבדולח.

התחננתי בפני האיש שאני בלוגרית ורוצה לכתוב ליום השואה אך כל תחינותי נפלו על אוזניים ערלות. לפחות צייד אותי בברושור על המיצג.

המוזיאון הוקם ע"י תושבי המושב שהינם שרידי שואה מהונגריה ומרכז ומזרח אירופה בשילוב עמותת ותיקי בני עקיבא במרכז.

מבנה בית העדות מבחוץ

ומבפנים

האולם עם צילומי שרידי הניצולים ותקומתם הנפשית והפיסית מחד מפיחה תקווה ומאידך גיסא מועקה על הסבל והעינויים שעברו. מצאתי ביניהם מישהי שאני מכירה.

פסל השואה והתקומה פוסל ע"י קטי פלדי

הפסל כנפיים שבורות לזכרם של חברי בני עקיבא - יהודי בלגיה שנספו בשואה ולא זכו להגיע לארץ.

מידע נוסף על המוזיאון ניתן לקרוא באתר המוזיאון כאן. בנוסף כתבה מטלטלת על הקרונות וסרטון שחייבים לצפות בו. (בתודה על הקישור האחרון והסרטון מטה לצלם המופלא יגאל דקל שהיתה לי הזכות להכירו)

וסרטון מיוטיוב מטלטל אל הלא נודע...

מיצג בית הזכוכית

את המיצג הספקתי לראות מרחוק והרשים אותי מאד. מדובר בסיפור הצלה עצום שהתרחש בשלהי תקופת השואה בבודפשט, שבמהלכו הצליחו בפעילות שהיתה במרוץ נגד הזמן, יהודים שפעלו תוך סיכונם העצמי להצלת יהודים רבים.

המיצג עצמו נבנה בטכנולוגיות חדשניות ומתקדמות, המבקרים הם משתתפים פעילים ויכולים להביע דעתם על הדילמות שעלו מסיפור ההצלה. משתמשים במסכי מגע אישיים.

כששבתי מהסיור העצמאי, דבר ראשון התקשרתי לחברי היקר יליד הונגריה המכונה בלמטייל - "המטייל המתמיד". (לחץ) זהו ארנסט פרידמן שאת בודפשט מכיר כמו את כף ידו. סיפרתי לו על ניר גלים ועל בית הזכוכית. הוא כמובן ביקר בבית הזכוכית שבבודפשט.

בית הזכוכית שוכן ברחוב ודאס -21 עד 33 בבודפשט. הוא נבנה בשנות ה-30 של המאה ה-20 ע"י משפחת וייס. המקום נועד לשמש כמשרדיו למפעל הזכוכית שלו. הזכוכית שהיתה מיועדת לבנייה שולבה בחזית הבניין כדי להמחיש את טכניקת הבנייה החדשנית שלו באותם ימים. מכאן שמו של הבית.

במהלך מלחמת העולם השנייה יהודי הונגריה המשיכו בשגרת חייהם. כאשר הגרמנים פלשו להונגריה במרץ 1944, למרות שהגרמנים הבינו שמפלתם קרבה, היטלר לא הסתפק במיליוני היהודים שרצח עד כה, והחליט להרוג במרץ רב את יהודי הונגריה. תוך חודשיים שולחו 400,000 יהודים לכבשנים באושוויץ ובירקנאו.

בבית הזכוכית פעל מפעל ההצלה הגדול של היהודים. משפחת וייס בשיתוף דיפלומט שוייצרי בשם קרל לוץ ובשיתוף המנהיג הציוני משה קראוס, יחד עם תנועות נוער ציוניות מבודפשט, הונפקו תעודות חסות שוויצריות שבתחילתן היו חוקיות ואח"כ מזוייפות.

המבצע נודע לאנשי צלב החץ שהיתה המפלגה הפרו נאצית, הפאשיסטית שפעלה בהונגריה. לפיכך הם עשו מספר נסיונות פריצה לבית כדי להפסיק את הצלת היהודים. באחד מהנסיונות הללו בינואר 1945 לקחו את ארתור וייס אל מטה הצלב ועקבותיו לא נודעו.

באולם הראשי דגמי בתי הכנסת שנשרפו שכל כך מופלאים איך בנויים בהתאם לתמונות שהיו באמתחתם.

כך ניצלו עשרות אלפים מיהודי בודפשט.

באחד הפרוזדורים שבירכתי האולם, נמצאים ציורי אומנים ששרדו וצויירו עם הערות על הציור לעיתים. הראשון משנת 1939 חגיגת ליל סדר פסח. תלייה של יהודים בראש חוצות למען יראו וייראו. הציורים צימררו אותי מאד.

עוד באולם עגלת חברת קדישא מלפני פרוץ המלחמה.

וגם ספרי תורה

מושב ניר גלים

המושב הפסטורלי הוקם בשנת 1949 ע"י ניצולי שואה מהונגריה ומרכז אירופה. במקום בוצעה גם הרחבה קהילתית לציבור דתי לאומי. כיום הישוב מקיים את הקשר עם הקרקע שהיא האידיאולוגיה עליה חונכו וגדלו, להתיישבות חדשה של בני המייסדים השבים הביתה ועולים חדשים. כיום חיים גם על ערכי ערבות הדדית. קשר שבין העבר של המייסדים לבין המוטו נזכור ולא נשכח. המושב מאד קרוב לנמל אשדוד.

על בניין חברת החשמל בכניסה ציור קיר המשקף את הווי המושב.

ואפילו הרצל שחלם שתקום לנו מדינה

מגדל המים

מייד לאחר בית העדות הבחנתי במגדל המים שנמצא בניר גלים. הדבר שימח אותי כאחת שכתבה פוסט על מגדלי מים רבים. אומר בצנעה ציידת מגדלי מים. בשנת 1955 פוצצו מסתננים ממצרים את בית באר המים של ניר גלים.

בכיכר המייסדים ראיתי שלט מפסיפס שהודיע על חגיגת 70 שנים למושבה. גם שני עציצים מעוטרים בפסיפס שהצמחייה בהן ידעה ימים טובים יותר.

פגשנו מרחוק את האחראי על הכוורות. עפנו משם בחיפזון רב שמא כמה דבורות תחשובנה שאנו מזון מתאים עבורן.

התלהבתי מהרפת הגדולה , ואפילו מצאתי חן בעייני פרה אחת . כן זו הלבנה כנראה אשכנזיה והתאהבה בי ממבט ראשון. השחורה כנראה ברפי - רפי שזוף.

ציורי קיר בניר גלים

מצאתי בניר גלים מספר מקומות שמצויירים בציורי קיר מקסימים ונאיביים.

אחד מהם על חומת גן הילדים

והמקום השני על אולם חדר הכושר עם כל ענפי הספורט

כתבות נוספות שלי על השואה ניתן לקרוא כאן וכאן.

לסיכום: הכתבה נכתבה אמנם לכבוד יום השואה שחל השבוע, אבל מעניין ושווה להגיע לניר גלים בזכות הקרון, המוזיאון - בית עדות, ולהכיר את עברנו ולמען עתיד ילדינו ונכדינו. מקום חובה לביקור עם ילדי בית הספר ולהציג להם בצורה אותנטית את עברנו. אין לשכוח את ההווה , לכן לאחר הביקור אפשר לשבת על ספסל בחורשה, לטייל במקומות שציינתי לעיל ועוד.

אסור לשכוח את אימרתו של יגאל אלון :

עם שאינו יודע את עברו,

ההווה שלו דל,

ועתידו לוט בערפל.

******************************************************************************************************

אם אהבתם את הכתבה מילת תודה תתקבל בברכה ומאד אשמח אם גם תגיבו.

****************************************************************************************