סארנטינו בדולומיטים בצפון איטליה כפר מיוחד וגם לאדינים!!!

סארנטינו , הסוד הכמוס !!! מי היה מאמין שאגיע לכפר כה מיוחד בצפון מזרח איטליה. ישוב שפעם היה מקום נידח ומנותק מהעולם הגדול, שלא יכלו להגיע אליו. היום כבר נסלל כביש לבולצאנו וחצבו בהר 7 מנהרות כדי להגיע עד בולצאנו. סוף כל סוף הכפר התקרב לעיר הגדולה. רק 25 דקות מפרידות בין העיר הגדולה בולצאנו לסראנטינו הכפרית.

הכפר סראנטינו שוכן בעמק טבעי ארוך שלצידו של הכביש , זורם נהר TALFER TALVERA, בשיפוע מהמקום הגבוה ב-PENNES למקום הנמוך יותר לבולצאנו. על מדרונות ההרים מפוזרות חוות ורואים את אורח החיים החקלאי שלהם עד עצם היום הזה.

סארנטינו נמצאת בצפון מזרח איטליה באלטו אדיג'ה - סוד טירול (דרום טירול). אכן הכפר הזה נראה יותר כמו כפר אוסטרי מאשר איטלקי. מוקף בגבעות עם אחו ירוק וגם עצי אורן שוייצרי.

בתוך הכפר ממש בכניסה ממעגל התנועה גשר מקורה מעץ , עם אדניות ובהן פורחים פרחי גרניום אדומים וגם פיטוניות . לי זה הזכיר מייד את לוצרן והגשר המקורה שם . רק שחסרו לו למעלה הציורים.

בהמשך, מימינו של הנחל מבנה שהוא מלון וגם פיצריה - מימיננו גם גשר אבן עתיק שממנו צילמתי בהמשך בתי מגורים בני קומותיים ושלוש עם אדניות פרחים שפורחות כה יפה.

התמונה בראשית הכתבה כאן למטה 👇 במלוא גודלה.

הכפר סארנטינו מתוארך לימי הביניים. ניתן לצפות בו באחו ירוק במדרונות , ויצא לנו לטייל בה כשחקלאי כיסח את העשב עם מכסחה מיוחדת המיועדת בדיוק לעבודה בשיפוע.

בית המכשפות

בכפר קיים בית שמקושט בהרבה מכשפות. תהיתי אם עלי לפחד כאן. ונזכרתי כי בספרד הגענו פעם למסעדה שקושטה במכשפות, ואח"כ קראתי כי בכל האיזור האמינו בקיומן. גם בארץ הייתה מסעדה ששמה "המכשפה והחלבן" במתחם גן הצפון שבמעיין ברוך. הייתה מקושטת בהרבה מכשפות. ואני הגעתי בצהרי היום וצילמתי את כולן. מי יודע אם שרדה את המלחמה הארורה - מלחמת החרבות ? אולי מלחמת הטילים והכטב"מים.

כך הגעתי לאגדה על המכשפות....

הידעתם כי המכשפות אחראיות לסופות וסערות? באיזור ALPE DE SIUSI במקום שנמצא גוש ההרים שבסופו שני צוקים כאילו ניתקים מהגוש הגדול - נקרא SCILIAR. אומרים שכאן היה מקום המפגש של המכשפות, שגם היו מאד שובבות, ולפי האגדה כך הן עד עצם היום הזה.

המכשפות נהגו לרדוף אחר אנשים בודדים כמו הנזל, שהחווה הקטנה שלו שכנה למרגלות ההר, ושם התגורר עם אשתו. זה היה באחת משתי הבקתות.

יום אחד אשתו הבחינה בצל שחור, ועננים כהים בשמיים, כאלה שמאיימים. אשתו הלכה להביא מים מהמזרקה. לפתע נשמעה נהמה מפחידה, כזאת שמבשרת רעות. רצה מהר לביתה ופנתה להנזל לעזרה. הנזל רצה לתקוף את מכשפת מזג האוויר וירה לשמיים. הוא הצליח בגדול והיא נפלה אפיים ארצה לקרקע ליד הגורן ומתה. הנזל כל כך נבהל ממה שארע שמייד התעלף, ונזקק לכמה שנים להתאושש. כנראה שמכך הגיע הרעיון לבית המכשפות בסארנטינו.

אתם בוודאי יודעים שלעיתים בכל אגדה יש גם קורטוב של אמת:

בערב לפני האחרון של הטיול בכפר, כשסיימנו לסייר בו סיור לילי. לפתע כשחזרנו לחדר, שמעתי מבחוץ נהמות ובומים, שלרגע חשבתי האם המלחמה מהארץ הגיעה גם לכפר השלו הזה. לא הספיק כל זה, מהכנסייה או מביתו של הכומר, נשמעו דינג דונגים חזקים ותכופים של צלצולי פעמונים ללא הפסקה , כמעט כמו אזעקות. פתחתי את דלת המרפסת, בשמיים מופע איימים של ברקים ורעמים וגשם עז ניתך ארצה. הפעם לא היה הנזל שירה במכשפת מזג האוויר , אלא הכומר שהתפלל כדי שהסופה האימתנית לא תגרום נזק לאיש בכפר. תפילותיו של הכומר עזרו, ולאחר חצי שעה של מופע אימים, הכל פסק. למחרת השמש זרחה כאילו לא ארע דבר.

(זו גם מסורת עתיקה ).

אל תחמיצו את הסרטון שצילמתי. סערת ברקים כזאת לא ראיתי מימיי.

חלב למחלבה

היות ואנו נמצאים בכפר, כמעט מדי ערב שהגענו "הביתה" המתינו לנו הפרות שרעו באחו כשכל הכפר לפניהם.

ליד בתים רבים ממתינים כדי חלב שיאספו אותם למקום האיסוף. במקום כינוס בכפר החקלאים מגיעים עם טנדרים, טרקטורים ועגלות עם כדי החלב. שם נמצאת מיכלית שאוספת את החלב ע"י צינור שמועבר הישר למיכלית. כל בית חווה ממוספר, כדי שבמקרה שחדר משהו כמו וירוס לחלב, שידעו לבודד את החלב מהחווה המסויימת ולא לזהם את כל החלב שהגיע למחלבה.

בשעה 6.45 עליכם להגיע למקום הכינוס , שם תראו כדים גדולים. אחד מגיע עם עגלה אחר עם טרקטורון. חפשו את הסופרמרקט SPAR ותלכו בעקבות הטנדרים או העגלות הנושאים את הכדים ברכב, כך תגיעו למקום הכינוס.

הרבה כדי חלב ממתינים לחלבן הצוחק ואני עם הדובדבנים בצילום האמצעי למעלה.

טירת או מצודת Reinegg או CASTEL REGINO

להלן צילומים שלי מהנייד מהלילה שזה מרשים יותר. היא נראית זוהרת למרחוק וביום ניתן לראות באיזה נוף מדהים היא נמצאת.

הטירה או המצודה איך שתרצו לכנותה, נמצאת על גבעה מימין לנחל. 2 שערים מובילים פנימה דרך החומות.

היא נבנתה בשנת 1263 ובתחילה הייתה בבעלות הרוזנת אליזבט פון אפאן. במהלך השנים עברה עוד רוזנים, סוחרים ועוד.

כיום היא נמצאת בבעלות פרטית ואינה פתוחה לציבור הרחב לביקורים. עדיין ניתן להציץ דרך השערים ולראות את החומה העבה. וגם זווית נוחה לצלמה מקרוב.

האגדה:

מתחת לאחד מגגות המגדלים שוכנת אבן מכשפה. היא מאמינה שהיא מכושפת. אם זורקים אותה מהמגדל הגבוה של הטירה נראה שהיא נעלמה. אך למחרת , האבן שבה למקום הידוע על המגדל.

אנו לא נוכל לבדוק, אלא אם נתחתן עם בעל הטירה כיום. רק כך תהיה דרכנו סלולה להכנס לטירה ולצלמה😜

כנסיית הכפר The Mary's Ascension into Heaven Parish Church

כנסיית הכפר נמצאת במרכזו של הכפר, כשצמוד אליו עוד היכל תהילה שזה בית הקברות המיוחד.

כאמור הכנסייה נוסדה ב-1309. (למעשה רק מגדל הפעמונים בצבע הכהה יותר נוסד אז. המבנה הבהיר בשנים מאוחרות יותר). מה שמעיד שכמו בכל ישוב בעבר בתקופות הקדומות, בנו את הכנסיה במרכז הכפר. היא שימשה לא רק לתפילה , אלא גם למקום התכנסות לתושבים. בימי חג, בימי ראשון ובאירועים משפחתיים.

ביתו של הכומר גם הוא נמצא ממול הכנסייה שיהיה לו נוח להגיע במהירות לקהל מאמיניו בכל מזג אוויר.

בשנת 2023 מצאו מסמך המתוארך לתאריך 10.12.1452 לפיו יריד שנקרא: SARNER KIRCHTAG שהיה נחוג כל יום ראשון בחודש ספטמבר כבר 570 שנים, בטעות בכפר חגגו אותו בחודש יוני עד שנמצא מסמך חשוב זה. החג הזה הוא "יום ראשון של המלאך השומר" חג שמכונה גם יום הכנסייה. זהו יריד עממי פופולרי. נחגג כחג לאומי בעיירות ב-Sarental ובסביבתן. הוא נערך בסוף הקיץ בסוף אוגוסט ועד תחילת ספטמבר. מתחיל בשבת בתהלוכה ובריקודים. ביום ראשון מסיבה חגיגית. אחה"צ תהלוכה לסנט קפריאנוס וגם מצעד חגיגי מסורתי. גם התזמורת שראינו אותה במקרה בסארנטינו משתתפת במצעד. אולי לכבוד זה התאמנה.

ביום שני מסתיים החג שמכונה יום הכנסייה בחגיגות עם אוכל המוגש. בשעה 7.00 בבוקר מתקיים שוק האיכרים הגדול בסרנטאל. באופן רגיל שוק איכרים מתקיים בשבתות. אנו פגשנו לפני הכנסייה כבר בשעה 6.30 בבוקר.

הנשים לבושות תלבושות מסורתיות רקומות בפרחים צבעוניים והגברים עם אבנט רקום, כובעי לבד ונוצה תקועה בכובעים. הסטייל סוד טירול. השמלות הרקומות של הנשים נקראות דירנדל. אצל הגברים ניתן להבחין בין הצבעים. מי שלבש תלבושת באדום הוא רווק. ומי שלבש ירוק כבר תפוס.

החג יתקיים השנה בין התאריכים 31.8 - 2.9.2024. לפרטים נוספים להלן הקישור וסרטון איך נראה המצעד .(לחץ)

התמונות מפנים הכנסיה

אנו הגענו לפנים הכנסיה בשבת בבוקר כאשר הכומר כבר נתן מיסה. היו הרבה מתפללים. שני ילדים קטנים באדום העלה אותם הכומר קרוב לידו. שרו מיסה ואנו התפלאנו הכיצד נמצאת בכנסייה דמות אישה ולא ישו הצלוב. כנראה זו מריה הקדושה. מעליה רואים את ישו קטן ממנה.. היות ולא הבנתי את שפתו של הכומר אני מניחה שכמו במקום כפרי הוא התפלל בוודאי שהגשם ירד בעיתו, שהיבול יעלה יפה, שהפרות תתנה חלב משובח וכגון אלו.

בית הקברות

כיון שהכנסייה נמצאת במרכז הכפר, גם בית הקברות שלידו הוא מקום שעוברים בו תדיר אנשי הכפר. המבוגרים שבהם מגיעים להתפלל ולטפל בפרחים. הילדים עוברים משם בדרכם לבית הספר וחזרה הביתה, בלי שום מורא. המתים הם חלק מהחיים וזה רק טבעי להם. יצא לנו לעבור כמעט כל יום ליד בית הקברות. תמיד בדקתי שהמתים ישנים. שחלילה איש לא יצא מקברו לטייל. 😜

מה שכן, נוכחתי כי בלילה ישנם נרות בתוך צנצנת זכוכית שתגן על הנר מפני הרוח שלא תוכל לכבותו. מתברר שאנשי הכפר מגיעים בלילה להדליק את הנרות.

ביום ניתן להבחין היטב שכל המצבות עשויות ממתכת בעבודה אומנותית.

ביקורים בלילה - אין פוצה פה ואנו לוחשים זה לזו. המחזה עם הנרות האדומים דולקים מיוחד.

שוק האיכרים לפני הכנסיה

בשבת האחרונה בסארנטינו , כבר בשעה 6.30 עברנו דרך שוק האיכרים , שבאופן יוצא דופן התמקם לפני הכנסיה. כשראיתי את הסחורה הטרייה לא יכולתי להפסיק לצלם. חסות רעננות, דובדבנים שלא עמדתי בכך ומייד קניתי קופסא גדולה אכלתי ונהניתי מכל דובדבן. הגזרים נראו וואוו והמוכרת עליה ארחיב בהמשך. כך נראית תוצרת של החקלאים המקומיים - הכל טרי טרי ומובאת לשוק מדי שבת!!!

בשוק היו גם שזיפים שחורים ריבות, שמנים ושאר ירקות טריים.

אומנויות יד בסארנטינו

במשך שנים החקלאים בסארנטינו חיו בבדידות מזהרת ויצרו בעצמם, כמו בישובים נוספים, כל מה שהיו זקוקים. בערבי החורף הקרים והאפלים ארגו, סרגו, רקמו וגילפו בעץ. הם הכינו גם בגדי חג מיוחדים עם רקמה מיוחדת שאופיינית לטירול וזו מסורת ארוכת שנים. ידועה מתקופת ימי הביניים.

רקמה בנוצות טווס

בסארנטינו באחת הסמטאות קיים בית מלאכה קטן, שבאחת הפינות ארגז עם נוצות טווס. אותו מעבדים וממנו יוצרים חוטים לרקמה על עור. הרקמה כאן מאד מיוחדת ומשובחת. עובדים על חגורות שנראות כמו אבנט, אבל גם על ארנקים ומחזיקי מפתחות. כיון שהנוצות כנראה עולות כסף רב, והעבודה היא עבודת יד סזיפית, המחיר בהתאם.

חשיבותה של עבודת הרקמה הזאת עלתה מהמאה ה-19. כשעיטרו סוס עם עבודה שכזאת גם שוויו של הסוס עלה בהתאם. זה גם סמל למעמד של האדם שהוא הבעלים של הסוס. הפיר של נוצת הטווס נקרא בגרמנית- Federkeil - נוצה, ומשם נקראת עבודת הרקמה הזאת, שמצליחה לפצל את הנוצה ל-3 חוטים או יותר בשם "Federkielstickerei" (רקמת קולמוס). החגורות המעוטרות להפליא בגרמנית נקראות - "פאטשן" .

הריקמה למטה נרקמה בסארנטינו. עבודה של הרבה שעות לכן גם מחירה הגבוה , אבל מהממת.

בשובי מהטיול, לאחר כשבוע, צפיתי בטלויזיה בערוץ האהוב עלי sat3. לפתע הכותרת שהופיעה תוכנית על סוד טירול. בין היתר הראו בתוכנית את האומנות הזאת. מדהים איך יצרו מנוצת טווס חוט שניתן לרקום איתו. על הקיר הוצגו כמה חגורות רקומות מהטירול באוסטריה.

עבודות גילוף בעץ - MANNART

האומן ומטפס ההרים מנואל איגר MANUEL EGGER , אוהב לטפס בהרים וכשמוצא חלק עץ מיוחד, אוסף הוא למקום שיוצר. אני הגעתי אליו פעמיים והיה סגור, אבל בערב כשהחלונות החנות הוארו, יכולתי לראות את יצירותיו המרשימות מאד. היו ביניהם מעמדים לבקבוקי יין, כשהעץ עליו שיבץ אותם נראה ממש כמו חיה. בנוסף שעונים שהמסד הוא העץ. כשביקרנו בארה"ב קנינו שעון כזה מעץ ראדווד ועטפנו אותו כמו תינוק כדי שלא ייפגע בטיסה. יש לו גם מוטיבים דתיים.

בחוץ הונחו חוברות ולקחתי אחת לביתי עבורכם. בוואטסאפ +39 340 146 0 836 לכתוב מימין לשמאל. מצאתי את האתר של האומן (לחץ) ותוכלו להתרשם מאיזה פריט אומנותי תרצו לרכוש כשתגיעו לכפר.

פסל נוסף בעץ 👇

עם עבודות מגולפות בעץ מרשימות מאד. בגובה רב. הפסל מעיד על עצמו כי בעת גילוף הוא הופך לאחד עם העץ. מה שנקרא מתמזג עם הטבע.

התזמורת בסארנטינו

טיילנו בלילה, בכפר הרגוע סארנטינו, ולפתע אורות ריצדו מבניין שרק למחרת התבררה לי זהותו. לפתע גם שמענו מוסיקה. ממש קונצרט. לא עמדנו בפיתוי וחדרנו בחסות החשיכה למבנה. מצאנו תזמורת מקומית המתאמנת כנראה לקראת אחד האירועים הקרובים. הם התאמנו בבית הספר למוסיקה באחד האולמות.

להנאתכם הסרטתי את אחת היצירות שאתם בוודאי תזהו.

אני משערת שזה לכבוד האירוע שיתקיים בסוף אוגוסט ספטמבר 2024.

קבלו טעימה מזה של 2023 Sarner Kircgtag 2023 - תלחצו על הקישור למטה.👇

https://www.youtube.com/shorts/YNCJB901Xdk

הסינר הכחול

הסינר הכחול פגשתי גם בסרנטינו 4 אנשים שלבשו אותו. בנוסף גם האיש הרוכב על הכרכרה ברמת סיוזי שצילם אותנו בכרכרה. בדרום טירול הסינר הכחול היה מיועד לחקלאים, עובדי השדות, העובדים בכרם. הוא היה פריט לבוש כה חשוב שמי שיצא ללא סינר נאמר עליו "אדם ללא סינר חצי לבוש". בדרום טירול הסינרים היו נפוצים במיוחד בימי הביניים. הסינר הגן על הלבוש מתחתיו שלא יתלכלך. עד המאה ה-19 הסינר היה עשוי מפישתן ומהמאה ה-19 ואילך הוא הוחלף לבד כותנה. הסינר הראה שהאדם הלובש משתייך לקבוצה חברתית מסויימת או למקצוע מסויים. יש האומרים כי הלאדינים לובשים אותו וגאים בכך. ויש האומרים כי היום הוא פריט כמתנה מחו"ל מדרום טירול. מה שיפה שהם רקומים או עם פרחים או עם אימרות כנראה מבדחות, שאת כולן ראיתי בגרמנית ואני איני דוברת את השפה.😜

מי הם הלאדינים?

בין הרי הדולומיטים בהרבה עמקים מתחבא סוד, שנחשפתי אליו רק בביקור הנוכחי לאיזור.

אבל מי הם הלאדינים?

הם עם? - התשובה שלילית.

הם שבט? - התשובה שלילית.

מהי שפתם? - הלאדינית ולא לאדינו.

ממה שקראתי זו תרבות עתיקה שנמצאת ב-5 עמקים בדולומיטים: עמק BADIA, ,GARDENA ,TRANTINO ,AMPEZZO ,ALTO ADIGE

בכל עמק תמצאו את הניב שלו בשפה הלאדינית. את המסורות המיוחדות,תרבות, מלאכות, אומנות ומוסיקה משלהם. הלאדינית בעברה הרחוק הייתה השפה הנפוצה ביותר בכל איזור האלפים, אך כיום ישנם רק כ-30,000 אנשים הנחשבים כלאדינים.

המילה "לאדין" ניתנה ע"י הגרמנים, כדי להגדיר אוכלוסיות שאינן איטלקיות, ובוודאי שאינן גרמניות. בתקופה הפאשיסטית הלאדינים דוכאו ולאחר מיגורם של הפאשיסטים שורטטו גבולות פרובינציאליים מחדש.

לפי אחד המחקרים שנעשו, ההסטוריה של הלאדינים מתוארכת לתקופה של התרבות הרומית. הכי מוקדם היה כשהקונסול הרומי דרוסוס יוליוס קיסר (לחץ להרחבה אודותיו), שהיה בנו יחידו של הקיסר טיבריוס, כבש את איזור האלפים בשנת 15 לפנה"ס. מתוך העירוב של השפה הרומית והראטית התפתחה השפה הלאדינית. היא מופיעה במאה ה-1 לספירה. השפה האיטלקית התפתחה לדבריו, כמה מאות שנים מאוחר יותר.

רק לאחר חקיקת חוק האוטונומיה בשנת 1972 האוכלוסיה הלאדינית השיגה זכויות של מיעוטים. כיום היא השפה השלישית הרישמית בסוד טירול - דרום טירול.

אגדות:

אתם בוודאי יודעים כמה אני אוהבת אגדות. ההסטוריה של הלאדינים רצופה באגדות.

הראשונה: במאה ה-16 היה אציל שהציל כפריים מדרקון שודד.

השנייה: במאה ה-19 עקרת בית הצילה את בני כפרה מפני צבאות נפוליאון בהנפת קילשון.

השלישית: כמו כל אגדה טובה היא מתחילה במילים: ...Once upon a time

באגם CAREZZA פעם חיה בתולת ים יפיפייה. היא ישבה על גדות האגם וקלעה את שיערה הבלונדיני השופע ושרה לה שיר בחרש. כך נהגה מדי יום. יום אחד, חלף שם הקוסם ממאסרה ושמע אותה מייד התאהב בה. למחרת חשב הקוסם לחטוף אותה. הוא ניסה בכל כוחות הקסם ולא הצליח. הקוסם פנה לעזרה למכשפה ידועה והיא המליצה לו להתחפש לסוחר תכשיטים , ללכת לאגם ולהעלות באוב קשת בענן ענקית בין שני הרים כשהיא עשוייה כולה מאבני חן. הוא הלך למחרת לאגם , עשה כפי שיעצה לו המכשפה, אך שכח להסוות את פניו ממנה. בת הים ראתה את הקשת המנצנצת הן מאבני החן והן בתוך האגם. התפעלה מאד, אך לפתע ראתה את הקוסם שהבין כי הבחינה בו, וצלל לתוך האגם. הקוסם כל כך כעס שהקסם שלו כשל , שקרע את הקשת בחמת זעם יחד עם אבני החן , והשליך אותה לאגם. בת הים לא הופיעה שם יותר. ואנו עד היום מתפעלים מנצנוץ המים בכל צבעי הקשת באגם. 

בלאדינית שם האגם: Lec de Erbogando שפירושו אגם הקשת בענן.

באיטלקית - זהו אגם הליטופים או הלטיפה. 

מעבר לכתבה הראשונה: הדולומיטים היפיפיים והמשוננים, אגמים בצפון איטליה - חלום אביבי!!! (לחץ)

סיכום:

סיפרתי לכם על כפר שהיום כבר אינו נידח. חיים בו אנשים אמידים אבל לא כולם. סקרתי את הדברים שעניינו אותי ומקווה שגם אתכם. קצרה היריעה לספר על הכל ונותרו מחוץ לכתבה הבית הראשון בכפר, שהיום אינו מאוייש. הבית העתיק שביקרתי מהמאה ה-13 שהיום הפך למוזיאון ולא רק. על הפרסקו העתיקים שמצאתי באקראי על בית בתוך סמטה. מקווה שכאשר תבקרו תמצאו את הכל וגם את שביל האבנים "Stoanerne Mandln" שלא הגעתי אליו.

******************************************************************************

אם אהבתם את הכתבה אשמח שתלחצו למטה על מילת התודה בירוק.👇👇👇

אם תרצו לשמחני תוסיפו גם תגובה או הערה.

******************************************************************************

אריבדרצ'י בטיול הבא שמקווה עד אז חטופינו בעזה ישוחררו , המלחמה תסתיים,

ונוכל להנות בארצנו - כי אין לנו ארץ אחרת.🙏🙏🙏