מונטנגרו ברצועת החוף עם תצפיות שוות, ערים מקסימות וניסים בדרך להר לובצ'ן!!!

הותרתי אתכם לקראת סופו של הטיול במונטגרו היפה בה טיילנו בשלכת שבחודש אוקטובר השנה. מאגם Slansko Lake שליד ניקשיץ' בצפון מערב מונטנגרו והדרמנו לכיוון ערי החוף. מכביש M6 פנינו לכביש P11, כדי לעצור בתצפיות מדהימות. כל אחת יפה ומהממת יותר מקודמתה וזו אינה הגזמה.

פבלו פיקסו אמר: "ציור הוא דרך אחרת לכתוב יומן". לו יכולתי לצייר כמו פיקאסו או מונה שאת האחרון אני אוהבת יותר - (כמובן את סגנון ציוריו) - הייתי מציירת את היערות עם עצי השלכת, את האגמים היפים עטורים בעצים בשלכת, ואת התצפיות היפות עם המפרצים והחופים השונים לחופי הים האדריאטי. לצערי איני ציירת. צילומי והתיאורים הם הכלים העומדים לרשותי.

שטחה של מדינת ישראל הוא 21,245 קמ"ר , לעומת זאת שטחה של מונטנגרו הוא רק 11,000 קמ"ר, ו-65% ממנה הם הרים ויערות . מספר התושבים בה 650,000 לעומת כ- 9,000,000 בארצנו. שליש מתושביה מתגוררים בפודגוריצה - עיר הבירה.

קו החוף של החופים במונטנגרו נמתח לאורך 283 ק"מ כאשר 80 מביניהם הם חופים חוליים . ראו למטה דוגמא נפלאה מטיוואת.👇👇👇

BOKA KOTORSKA - התצפית על מפרץ קוטור

המקום הזה עם המפרץ נכלל באתר המורשת העולמית של אונסק"ו לאור יופיו וייחודו הרב מאז שנת 1979.זהו מפרץ חוף השולח לשון ארוכה מהים האדריאטי באורך של 30 ק"מ לתוך ההרים הקרסטיים המקיפים אותה. בעבר אירעה כאן התרוממות ושקיעה של גושי יבשה שיצרו את המפרץ הכה יפה, עם 4 מפרצי משנה שמחוברים ע"י מיצרים עם פתח צר לים. גם הארבעה הללו נראים כמו פיורדים וזה יוצר קסם בלתי רגיל עד כדי כך שמכנים אותו "הפיורד הים תיכוני" שהוא הפיורד הכי דרומי באירופה, וגם אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

כדי להרבות את גידול הצדפות תראו בים את המצופים הללו מפלסטיק באדום לבן כמו בתמונה למטה. מתחת לכל מצוף קשור חבל ועליו נדבקות הצדפות. הן גדלות תוך מספר חודשים ואז בעל החווה של הצדפות שולה אותן ומוכר אותן לבעלי מסעדות.

TIVAT - טיוואט

טיוואט היא לא רק ישוב בו נמצא אחד משדות התעופה במונטנגרו, אלא גם עיר שמצאתי כי, התפתחה מאד מאז שנת 2010 עת ביקרתי ולנתי בה בפעם הראשונה. לפתע צצו מולים - מרכזי קניות גדולים, חנויות עם מותגים, מסעדות רבות, המרינה שוקקת ומגיעות אליה ספינות רבות.

בשנת 2010 ישבנו במסעדת דגים, ולפתע הגיע הדייג שבדיוק סיים לדוג, מסר את הדג שהזמנו אותו לבעל המסעדה שהכינו על המקום עבורנו.

לידיעתכם - בפודגוריצה, שהיא עיר הבירה קיים נמל תעופה בינ"ל נוסף.

אם מתאים לכם יותר אפשר לטוס בהלוך לטיוואט ולחזור מפודגוריצה, או הפוך.

PERAST - פראסט

את העיירה פראסט מאד אהבתי גם בטיול הראשון. היא נמצאת למרגלות הר איליה הקדוש שגובהו 837 מ', ועל כיף המפריד בין מפרץ קוטור למפרץ ריסאן. נוסדה כפי הנראה במאה ה-10. שיא פריחתה היה במאה ה-18 כשפעלו בה 4 חברות ספנות עם צי של כ-100 ספינות. אנשי פראסט הורשו לסחור על אוניות גדולות והיו פטורים ממסים בשוק הוונציאני, דבר שעזר להתעשרותם. בזכות התעשרותם הצליחו לבנות מגדל פעמונים אצל הבנאי הידוע מוונציה - ג'וזפה ביאטי בגובה 55 מ' - שהיה הגבוה ביותר בחוף המזרח האדריאטי.

בטיולנו בשנת 2010 התיישבנו מול 2 האיים בבית קפה שצופה בדיוק מול האיים, ושתינו קפה ומאפה, כי בצימר שאז שכרנו לא הייתה ארוחת בוקר. הפעם שטנו לעברם.

העיר הושפעה מעברה מהתקופות הוונציאניות. תוכלו להבחין גם בבנייה. בימי הביניים נודעה העיר בספנות והיה שם בי"ס ימי יוקרתי שהגיעו אליו תלמידים ממדינות רבות ללמוד.

האי עם כיפת התכלת שמו: "גבירתנו של הסלעים" - Our Lady of the rocks או Gospa od Škrpiela .

האגדה מספרת: האי נבנה ע"י יורדי ים במשך שנים רבות לאחר ששני מלחים ונציאנים חוו שם בשנת 1452 התגלות אלוהית, לאחר שניצלו ממסע קשה בים. בשובם הבטיחו כי יבנו כנסייה במקום. הם זרקו סלעים למי הים, וכך ברבות השנים זה הפך למנהג המלחים לפני צאתם לים. ברור לכם שהגברת על הסלעים תשמור עליהם ותחזירם בשלום. אני אמנם הפלגתי עד האי, ולא לקחתי איתי סלע, אבל "גבירתנו" דאגה גם לי לשוב בשלום.😜 הכנסיה הניצבת שם כיום יפיפייה מבפנים.

מול האי השני נמצא אי נוסף עם עצי ברוש . שמו של האי - סווטי ג'ורג'ה(Sveti Đorđe) אוסווטי יוראי  שעליו נמצאת כנסייה אורתודוכסית מהמאה ה-12 המוקדשת לגאורגי הקדוש. לידה נמצא גם בית קברות.

בניגוד לאי הראשון, זהו אי טבעי.

חנייה:

בפראסט קשה למצוא חנייה. אמנם אוטובוסים לא נכנסים פנימה, אבל עדיין קשה במיוחד בחודשי יולי אוגוסט. גם במאי זכור לי שנסענו באיטיות מרובה. קיימת חנייה במפלס העליון ביותר שעלותה 8 יורו. לצידי הכביש הראשי או בין המסעדות איני ממליצה.

יופייה של הכנסייה הוא בפנימיותה. יופייה הגיע בזכות תרומות רבות . הצייר הבארוקי מהמאה ה-17 צייר 68 ציורי שמן שמו טריפון קוקוליץ'. על הקירות מוצגים גם לוחות מזהב וכסף שגם הם תרומותיהם של אנשי מפרץ קוטור , זאת כסגולה ומניעת אסונות למיניהם.

גם שירותים נמצאים כאן במבנה הנ"ל משמאל.

ארמון בוז'וביץ' - BUJOVIC 👆👆

ארמון בוז'וביץ' נקרא גם ארמון אחוות הפרש. זהו מבנה בסגנון בארוק שנמצא די קרוב לכניסה לפראסט מכיוון של העיירה ריסנה ממש קרוב לחוף. הוא נחשב לארמון היפה ביותר בבוקה קוטור. המבנה נבנה בשנת 1694 הרפובליקה של ונציה תרמה את הארמון למלח והלוחם ויקו בוז'וביץ' ע"י השלטונות הוונציאנים לכבוד הקפטן ויקו בוז'וביץ' בשל גבורתו במלחמתו נגד העותומנים בשנים 1684-1699. מתוך כתובות בלטינית על חזית המבנה מעידות על התודות של הוונציאנים. למעשה במאה ה-17 חיילים מפראסט יצאו לעזור לרפובליקה של ונציה במלחמתה נגד האימפריה העותומנית. כאות הערכה על כך הוונציאנים שלחו את האדריכל הוונציאני ג'ובאני בטיסטה פונטנה לבנות את הארמון הזה. נכון לימינו הוא נעשה למוזיאון הימי של פראסט בו מוצגת ההסטוריה הימית והכלכלית של העיר פראסט החל משנת 1420. היא מכילה גם את רישומי העירייה משנת 1441.

סווטי סטפאן

זהו אי קטן וציורי שחובר ע"י רצועת חוף מלאכותית ליבשה של מונטנגרו. במאה ה-15 נבנתה עליו מצודה.

בעברו זה היה כפר דייגים. ברם, טיטו - המנהיג הידוע של יוגוסלביה לשעבר שמונטנגרו נמנתה על מדינות האיחוד, פינה את הדייגים והפך את המקום למלון 5 כוכבים . הגיעו אליו מפורסמים ועשירים. אליזבט טיילור סופיה לורן ועוד.

נכון לשנת 2023 המקום נטוש ונסגר ולא תוכלו לממש את חלומכם להתחכך במפורסמים. 😜

מה שכן ניתן לצפות עליו או לנפוש בחוף שלפניו . בטיולי הראשון צילמתי אותו כשהדרמתי מהכביש לכיוון בודווה.

האי נמצא דרום מזרחית לבודווה במרחק 6 ק"מ מהחוף ומחובר ברצועת חול וכביש.👇👇

קוטור - KOTOR

קוטור היא העיר הגדולה מערי החוף במפרץ קוטור. היא הוכרת ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. בעברה הייתה עיר דייגים מנומנמת. היא עיר שנבנתה במאה ה-12 ושמרה על צביונה מימי הביניים עד היום.

המשורר האנגלי לורד ביירון תיאר את יופייה של קוטור : "נראה שכשכדור הארץ נוצר - נקודת המפגש היפה ביותר שנוצרה בין היבשה לים היא ללא ספק זו שבחוף מונטנגרו" ואני יכולה להוסיף במיוחד הנוף על חוף קוטור והעיר העתיקה של קוטור. זו ממש פיסת גן עדן בים האדריאטי עם ערים עתיקות המוקפות הרים סלעיים שכמו נשפכים לים, לעיתים גם היערות העתיקים מגיעים לים.

הרובע העתיק כה מקסים וציורי. יש לה מרינה שהתפתחה מאד. בטיול הנוכחי הופתעתי שאוניות קרוז או ספינות תענוגות מגיעות ועוגנות בנמל קוטור. אפילו הכינו עבורם מעבר תת קרקעי שיוכלו לחצות את הכביש הסואן בביטחה, בעוברם לעיר העתיקה, וגם כדי לא לעכב את התנועה. אוניות הקרוז הענקיות מגיעות בין החודשים אפריל ועד נובמבר.

החומות של העיר העתיקה של קוטור נמתחים לאורך 4.5 ק"מ. קוטור מוזכרת בהתיישבותה ע"י הרומאים כבר בשנת 168 לפנה"ס.

שער גורדיץ' נמצא בקצה הדרומי של העיר. משם מוביל השביל למצודה וזה כבר מיועד לבעלי כושר קרבי יותר משלי. יש לטפס כ- 1,355 מדרגות כדי לעלות למבצר והן לעיתים מתפוררות וגם אינן סטנדרטיות. בקיץ איני ממליצה בכלל, כדי שלא תתייבשו לכם!!! אל תשכחו לקחת איתכם בקבוקי מיםםם , חטיפים ואוכל לחתולים הרעבים . אל תרדו לאחר החשיכה כיון שהשביל אינו מואר!!!

מי שמגיע למעלה נהנה מנוף נפלא למפרץ ומדליה ממני.🏅🏅🏅

קיים גם שער הנהר הנפתח אל החפיר שאולי זה הפתח שנראה כאן בחומה. שער זה נבנה במאה ה-16 , כדי להנציח את המתקפה העותומנית שכשלה בשנת 1539. הוא נמצא בצד הצפוני של קוטור מול נהר שקודרה. השער מוקף בחומות אדירות מאבן וגשר קטן החוצה את הנהר. כאן תוכלו להתרשם מהביצורים האדירים שנעשו בחומות, כאשר הם מקיפים את כל העיר העתיקה בשלמותה ובנוסף גם חלק מההר שמאחוריה . במאה ה-15 עם התקדמות כלי הנשק עיבו עוד יותר את החומות מפני החשש מפלישה של העותומנים. וכך הגיעו החומות לא רק לאורך 3.5 ק"מ, אלא גם לגובה של 20 מ'!!! ולעובי של 16 מ'!!!

הכניסה הראשית לעיר - שער הים - נבנתה בשנת 1555 כשהשלטון הוונציאני שלט בין השנים 1420-1797. אבל שער זה מכסה את השער הישן יותר שנבנה במאה ה-13. השער הישן היה מעוטר באריה מכונף ונציאני, אך כיום הוא נושא ציטוט של הנשיא היוגוסלבי לשעבר - טיטו. שהתרגום שלו כדלקמן: "מה ששייך לאחרים אנחנו לא רוצים. מה ששייך לעולם לא נכנע." כשתחלפו על פני השער תביטו למרות החשיכה בתבליט המציג את מריה הבתולה עם ישו, טריפון הקדוש וסנט ברנרד.

הצילום של השער עם המשפט למטה.👇

💥💥💥טיפ💥💥💥

לפני שתעברו דרך שער הים תביטו משמאלכם, שם תוכלו לקבל חינם מפת העיר העתיקה של קוטור, שתעזור לכם בעת סיורכם בעיר.

מגדל השעון - Clock Tower

מגדל השעון נבנה בשנת 1602. אם תביטו בו היטב תראו שהוא נוטה קמעה על צידו לכיוון מערב. זה נובע כתוצאה מרעידות אדמה שאירעו בעבר. הראשונה הייתה בשנת 1667 כשהמגדל טרם הושלם. בשנת 1979 למרות שהמגדל שופץ, שוב בעטיה של רעידת האדמה המגדל החל לנטות ושב לאותו המצב כפי שהיה.

הכיכר בה נמצא המגדל נקראת: כיכר הנשק. השם ניתן כך לכיכר כיון שזה היה האיזור שבו איחסנו נשק וארטילריה לצורך ההגנה על קוטור.

בחזית, מתחת לשעון תוכלו לראות אריה מכונף שהוא סמלה של ונציה .👇👇

💥💥💥טיפ לשירותים ציבוריים💥💥💥

1.שירותים ציבוריים נקיים מאד , בתשלום כמדומני 1 יורו, תוכלו למצוא אם תעברו מאחורי מגדל השעון , ולפני הבניין בצילום, בסמטה תפנו שמאלה. כמה צעדים ותבחינו בשלט בצד הימני על השירותים.

2.בכיכר הנשק המלבנית מסעדות ובתי קפה רבים סביב . נעים להתיישב ולצפות על המבנים , לאחר סיור בעיר להתיישב לקפוצ'ינו עם מאפה וגם שם תמצאו בית שימוש בחינם אבל לא נקי כמו הציבוריים.

איפה שתינו ואכלנו עוגה טעימה?

קתדרלת סנט טריפון

הקתדרלה הזאת מתוארכת לשנת 809 כאשר הסוחרים הוונציאנים הביאו את שרידי טריפון מקונסטינופול ואיחסנו אותו בארון כסף. היא בעלת ארכיטקטורה רומניים וביזנטיים. כפי שתוכלו להבחין המגדל הימני גבוה מהשמאלי .

היא נחנכה בשנת 1166 על שרידי כנסיה ישנה מהמאה ה-9 לכבוד טריפון הקדוש שהיה פטרון ומגן העיר. היא נפגעה פעמים רבות מרעידות אדמה. רעידת האדמה האחרונה ארעה בשנת 1979 ושוחזרה שוב לפני מספר שנים. בכנסייה אוסף עשיר של דברי אומנות יקרי ערך. ניתן לעלות למעלה לצפות על הנוף והעיר.

כנסיית סנט. ניקולס - SVETI NIKOLA

כנסייה סנט ניקולס נמצאת בכיכר סנט לוק . היא כנסייה סרבית אורתודוכסית שתוכלו לצפות בה מרחוק עם המגדלים בעלי הכיפות והדגל התלוי במרכז. הבניין נבנה בשנת 1810, אך לאחר שאירעה בו שריפה שהרסה את המקורית נבנתה הנוכחית והושלמה בשנת 1909. היא נראית כמו חדשה. בפנים כבר לא נכנסתי. היא הרשימה אותי חיצונית.

כנסיית לוק - SVETI LUKA

כנסייה זאת לא הכי מרשימה מבחינה חיצונית אך היא אחת החשובות בקוטור. היא נבנתה בשנת 1195 ובתוכה הבחנתי בציורים מקוריים מתקופת בנייתה. במקור זו הייתה כנסייה קתולית, אך בשנת 1657 הפכה לכנסייה אורתודוקסית, והיא ניתנה לאזרחים האורתודוקסים של קוטור ובמיוחד לאלו שנסו מהפלישה הטורקית העותומנית שארעה שנה אחת לפני כן. בכנסייה זאת שמרו על המזבח הקתולי עד שנת 1812 וכאן נערכו מיסות הן אורתודוכסיות והן קתוליות. ממש ייחודי. זה גם היה המבנה היחיד בקוטור שלא ניזוק ברעידת האדמה שארעה בקוטור בשנת 1979. משמע או בנייה חזקה או נס מאלהים.👇👇

מזרקת ובאר קרמפאני👆👆👆

מקורות המים המתוקים לקוטור הגיעו משני מקורות מנהר סקודרה וממעיין גורדיץ'. אך לאנשי האצולה בעיר היו בארות פרטיות. מזרקת קרמפאני היא אחת הבודדות ששימשה כבאר ציבורית של קוטור עד שנת 1917, כאשר החלו עם צינורות לבתים. המקום שבו נמצאה הבאר היה לא רק מקום ללקיחת המים אלא גם מקום לרכילות של הנשים. מקור השם משערים שהוא קשור לבית בושת ונציאני מהמאה ה-14 בשם: CA' RAMPANI..

כיום קראמפאני זו פינה חמודה עם בית קפה וסנאק באר. כשהשמש קופחת השימשיות נפתחות.

קוטור של החתולים

היות ואנו אוהבים מאד חתולים, אימצנו 2 חתולי רחוב, וגידלנו בביתנו את שחורי (שחור לבן) ששרד 13 שנים עד שווטרינר המית אותו מחוסר תשומת לב לאחר הרדמה. ואת סימבה (אפורה - לבנה מעורבת בצהבהב) שארבעה חודשים לפני הגיעה לגיל 25 נאלצנו לעשות לה המתת חסד אצל ווטרינר בכאב לב רב. מאכילים חתולי רחוב בחנייה בבניין, בחוף הים, ובכל מקום שמוצאים חתול רעב. כך שעבורנו להגיע לקוטור זה היה להרגיש כמו בבית. התכופפתי לכל חתול ללטפו, ולא היה לי מזון להאכילו , כי לא ידעתי שזו העיר של החתולים. מצאתי פסל של חתול על אדן חלון וגם אמיתי מטייל על אדן חלון ואני חששתי שלא יפול.

לפני שנים רבות תושבי קוטור סבלו ממחלת עכברים, עכברושים ונחשים, לכן הביאו לעירם חתולים שידעו את המלאכה. האמת שעם הזמן הם התרבו, והרבה מהם הם חתולים שננטשו ומובאים לכאן. החיים ברחובות קשים להם. בחורף כשיש פחות תיירים, כבר אין להם אספקה של אוכל, ואין להם שמיכת פוך כפי שאני הכנתי לחתולים בחנייה אצלנו.

הצפיפות גם גרמה להפצת מחלה - נגיף פרבו שהורג 90% מהחתולים. בקוטור קיימים מתנדבים המאורגנים באירגון צדקה הרשום בארה"ב בשם Cats KITTIES וגם בבריטניה ובמונטנגרו המספק עיקור ועזרה במזון.

כשחיפשתי מזכרות מקוטור הלכתי בסמטא אחרי ה- Post ומצאתי חנות מלאת מזכרות עם חתולים. במגנטים, בתיקי יד, וחתולים בצבעים שונים וצורות שונות. קניתי מבחר גם לנכדות ולנכדים.

התברר לי כעת, שקיימת חנות עם מישהי שדואגת מאד לחתולים בקוטור, שנמצאת בסמטה מול כנסיית סנט אן (מספר 26 במפת קוטור החינמית שמקבלים ליד שער הים ).

Danijela שמה והיא הבעלים, מאכילה, מעקרת ומטפלת במספר עצום של חתולים וחתלתולים בעיר. כדאי להגיע לחנות שלה ולקנות ממנה מזכרות כדי לעזור לחתולים.

בודווה בלילה

בודווה נוסדה במאה ה-5 לפנה"ס והיא העתיקה ביותר מבין כל הערים והעיירות לחופי הים האדריאטי. היא נקראה BUDUA בהיותה תחת האימפריה הרומית וגם לאחר מכן ב-400 שנות הימצאותה תחת השלטון של רפובליקת ונציה. בשנת 1979 כשארעה רעידת האדמה החזקה באלבניה ובמונטנגרו, בבודווה ניזוקו 400 בתים וגם החומות. במהלך 8 שנים הכל שוחזר ושופץ ולנו היה נעים לראותה מושלמת.

העיר העתיקה בנוייה על חצי אי וכמו קוטור מוקפת חומה רצינית , שניתן להלך עליה אפילו עם ילדים כי ישנה הגנה בצדדים. הסמטאות גם כאן צרות כמו בקוטור וכשהתיירים הרבים מטיילים בה זה צפוף. בתיה בנויים ברובם בסגנון וונציאני עם חלונות ומרפסות מסוגננים. יש לה חופים חוליים אותם ראינו כמעט שוממים כשביקרנו בזמנו ב-2010 בחודש מאי. כעת כאשר מגיעות אוניות הקרוזים החופים הפכו להיות עמוסים וצפופים . מבחינתי זה אינו מפריע כי אנו נהנים לשחות בחוף הים בארצנו.

בסיור בלילה הזה רק רפי הלך כך שכנראה זו כנסיית השילוש הקדוש שנבנתה בשנת 1804 שהייתה מוארת מאד יפה בלילה. אשמח שתיידעו אותי אם זה כך.

הפעמון הענק

בצמוד לחומת העיר העתיקה מוצב פעמון ענק ומרשים שהפך לאטרקציה בעיר. הוא הוצב כשצילמו בעיר סרט הוליוודי "The long Ships" בהשתתפות ריצ'ארד וידמארק, סידני פואטיה הידוע מהסרט "לאדוני באהבה" ועוד. לאחר הסרט נותר הפעמון כאן בבודווה.

למרינה של בודווה מגיעות גם יאכטות מפוארות שאחת מהן מציצה ממרחק ימינה מהשתקפות הירח במי הים.

מסעדת SLOVENSKA LOBALA בבודווה(לחץ👆)

מבחינתי המנות שהוגשו במסעדה היו טעימות, האווירה הייתה נעימה עם המוסיקה בעברית.

המסעדה הייתה קרובה למלון במרחק הליכה של 10 דקות צמודה למרינה.

בודווה ביום כפי שביקרנו בשנת 2010

בודווה בין ערביים

פסל הרקדנית זהו פסל עשוי מברונזה של רקדנית שיש האומרים שזו תנוחת רקדנית ביוגה. פיסל אותה פסל מבלגרד ושמו גרדימיר אלכסיץ'.

המיתוס מאחורי הפסל הוא: שרקדנית התאהבה במלח , שהפליג לים כדי להרוויח כסף, שיוכלו לחיות ברווחה. וכמו בשיר "אהובת הספן" המושר ע"י ריטה , המלח לא חזר והיא הייתה מגיעה לחוף מדי ערב. המלח לא שב ויום אחד נמצאה גופתו ליד הסלעים שעל אחד מהם הוצב הפסל.

הפסל נמצא בחוף מוגרן במסלול טיילת מוגרן שמתחיל ליד מלון אוולה. בדרך לפסל קיימים דוכנים של רוכלים ואומנים מקומיים עם עבודות יד, צעצועים ועוד.

כדאי להגיע לעת שקיעה שהפסל ייראה מרשים.

הדרך להר לובצ'אן והעיירה נייגושי

דרך מפותלת של 26 סרפנטינות מובילה מקוטור להר לובצ'ן. פיתולים חדים עם כביש צר, שלעתים הרכבים צריכים לתמרן ולנסוע אחורנית כדי להמשיך הלאה בכביש. המראות בדרך מהממים וממש עוצרי נשימה. מספרים שהכביש נסלל בזמנו ע"י האוסטרים תוך הסכם עם מלך מונטנגרו - ניקולה הראשון שמלך 60 שנים. (מתפלאת שלא יכלו לעשות עבודה טובה יותר) . המבצע ההנדסי לתקופת סלילתו הוא אדיר. הוא החליף את הנסיעה בעגלות איכרים או ברכיבה על סוסים, פרדות או חמורים. האגדה מספרת (כמה שאני אוהבת אגדות).

המהנדס שתיכנן את הכביש היה מאוהב במילנה שהייתה מלכת מונטנגרו. הוא לא יכול היה לגלות אהבתו ברבים. כסמל לאהבתו אליה הוא האריך את הכביש במקום מסויים שבדרך ב-400 מ' ויצר בכביש את האות M. בגלל אהבתו אנו נוסעים בכביש "משוגע".

הסופר - המחזאי הבריטי-אירי ג'ורג' ברנרד שו שנסע פעם בכביש זה אמר: "נהגים אלה (הנוסעים בכביש זה) הם אומנים באמת, אך הנוסעים איתם הם משוגעים."

הר לובצ'ן עוצב ע"י קרחונים בתקופות שונות ויש לו 2 פסגות בגבהים שונים. האחת 1749 והשנייה 1657 מ'. על ההר הזה יורדים משקעים רבים במשך השנה ויכולים להגיע אפילו יותר מ-4,000 מ"מ!!!

אני הבטתי מבעד החלון ולא הפסקתי לצלם את יופיו של הנוף וגם את ה- M, כשלפתע בפיתול ה-13 הרכב שבק חיים. הבטתי במפה אם יש סיכוי שנעלה רגלית למעלה, אבל כשראיתי שאנו רק במחצית הדרך - הבנתי שאנו תקועים שם ותלויים ב... רכב אחר אם יהיה מזל ויימצא במהרה, בענן שהתחיל להתיישב על ההר והחל לרדת אט אט למטה לכיווננו ואנו ללא מעיל גשם ולא מטרייה, כי מי חשב בבוקר על גשם. וגם ללא שירותים עד שמצאתי פינה להתחבא בשביל מאחורי הכביש שהייתה בו צמחייה ברוכה. ובשלב מסויים גם הבטן החלה לקרקר. אבל המסעדה שהמתינה לנו הייתה בכלל בנייגושי. התחיל להיות קריר אך היה מזל שהענן התאפק וריחם עלינו ולא המטיר, הרכב החליפי הגיע כעבור שעתיים מורטות עצבים. על המוזוליאום של נייגושי ויתרנו מראש, כי מי יכול לעלות 461 מדרגות (מזל שלא היו בתוכנית). עד שהגענו למסעדה בנייגושי הלחם ו-3 פרוסות הגבינה התייבשו בצלחת, אולי גם הפרושוטו שטעמתי והבנתי שמלוח עבורי. פרוסת העגבנייה שניתנה הייתה טעימה. יכלו להשתדל עבורנו יותר במיוחד שכך סבלנו.

למזלם של החתולים הם היו רעבים ונהנו מהגבינה שנתתי להם באהבה גדולה.

המזל הרב שלי שכאשר עלינו לנייגושי הענן ירד למפרץ קוטור והסתיר את כל הנוף המהמם, אך אני הצלחתי לצלמו ממפלס נמוך יותר. כפי שהפתגם אומר: מוטב ציפור אחת ביד משתיים על העץ.

נייגושי-NJEGUSI

זהו הכפר או עיירה שנמצאת בגובה 910 מ' במורדות הר לובצ'ן בתוך שמורת לובצ'ן. כאן נולד פטר השני פטרוביץ' שנערץ ע"י תושבי מונטנגרו. הוא היה כל כך אהוד שהוכתר כמלך וכבישוף יחדיו שזה נקרא: ולדיקה. הוא היה ממוצא סרבי ושלט במונטנגרו בשנים 1918-1967.

בכפר מכינים גבינה מיוחדת ומעשנים בשר חזיר במעשנות רבות בכפר ומזה יוצא בשר הפרושוטו.

כאן נהג להתבודד המלך והוא חפץ להקבר כשכל מונטנגרו פרוסה כמו על כף ידו. ואכן המיקום של המוזוליאום נמצא מתאים בול להגשמת חלומו.

מנייגושי המשכנו עם כביש P1 חדש ברובו וחלק קטן עוד בסלילה, וכביש M2.3 למלוננו בבודווה.

לסיכום:

אם הגעתם עד הלום אתם קוראים נאמנים. סימן שאתם בעלי סיבולת לעלות להר לובצ'ן וגם לטייל במונטנגרו בעיירות הקסומות וגם בכל דרכי הנופים היפים והשבילים הנפלאים שמחכים לכם שם. את אלה שתיארתי ואת אלה שקראתם או תקראו אצל אחרים. לאחר שסיימתי לסכם קיבלתי תיאבון לבקר במונטנגרו בשלישית בשבילים אחרים.

המסלול הזה תוכנן ע"י חברת "דרכים" והמדריך שלנו שהיה מיקי אבוקסיס המעולה והמקסים ולהם התודות על מסלול חלומי וכלבבי, שהביא אותנו למחוזות נוספים על אלה שביקרנו בטיולנו הפרטי בשנת 2010.

הפעם הם גם דאגו שיהיה לנו מזג אוויר מושלםםם .

לחיי הטיולים הבאים שהלוואי שיגיעו בימים טובים יותר במדינתנו!!!

למעבר לכתבה על תחילת הטיול: מונטנגרו בשלכת מטריפה יותר מקיץ אינדיאני!!! (לחץ)

אם אהבתם את הכתבהאתם מוזמנים ללחוץ על מילת התודה בסוף הכתבה!!!

ואם תרצו לשמחני תוסיפו גם תגובה.