הדרך ממכתש רמון לכיוון אילת מאד יפה וצבעונית, רק שמדי פעם מפותלת, וממש לא מסתיימת. אני חושבת איזה מזל שפיצלתי את הטיול עם עצירה במצפה רמון. מי יודע מתי אשוב לנופים היפים האלו לאור המרחק הרב.

אנו צופים באפיק נחל פראן הרחב שכעת יבש, אבל בחורף בעת שטפונות איזה מחזה מרהיב צריך להיות.

(לחלק הראשון של הטיול בעין עובדת ומכתש רמון תוכלו לקרוא כאן.)

מראה מרהיב של אפיק נחל פארן שהינו הגדול בנחלי הנגב - 150 ק"מ - נחל אכזב אך אינו מאכזב. הוא נשפך בעת השטפונות לנחל הערבה. זהו הנחל השלישי באורכו בארץ אחרי הירדן והירמוך. הוא גם הנחל הרחב ביותר בארץ. בצילום הצלחתי לתפוס רק חלק מרוחבו העצום.

שלל הגוונים והצורות שניבטו מולי לא ייאמנו !!!

זה נראה לי ממש כמו פירמידה

הגוונים והקימורים בקרקע מטריפים את חושי עד שכאשר ראיתי על גבעה משמאלי גמלים, הייתי בטוחה שהם אמיתיים רק שאלו היו דמה. איזו אכזבה.

לפתע ניצבת מולי גלידת שוקולד וניל וקצת סחוג ירוק - עירוב משגע מהטבע

הכביש מתעקל ומתפתל עולה לגבהים ויורד בשיפוע ובפיתול חד למטה. ממש כאילו אני נמצאת בקרקס או ברכבת הרים בדיסנילנד. רק שזה הדיסנילנד מהטבע.

כשניבטת סוף כל סוף משמאלי תחנת יוטבתה, אני מבינה שתיכף מגיעה הישועה - הדרך הארוכה מסתיימת. לא בדיוק מסתיימת אנו עוברים לאוטוסטרדה. אבל לפני כן, גם ממלאים דלק, למיכל הרכב הקטן שלנו, שבשל כך לא יכולנו לנסוע בכביש 12 (אל דאגה עוד נגיע אליו), גם אוכלים ארוחת צהרים דשנה ומשביעה. הללויה עוד 40 ק"מ ואנו משתרעים על המיטה. מה פתאם? יוצאים לבלוע את העיר.

למגיעים עם ילדים זה נפלא לעצור כאן ,לשחרר קצת רגליים בין הפרות. ישנם אפילו שולחנות ישיבה בחוץ עם ציורי פרות. וכניסה לגן שעשועים בתשלום.

לינה : קלאב הוטל אילת (5 כוכבים) לשלושה לילות עם ארוחת בוקר במחיר פיגוז (כעת לסוף אפריל המחיר כפול). קיבלנו סויטה שני חדרים מרווחת של 50 מ"ר עם מרפסת הצופה לבריכה הגדולה. ארוחת בוקר באולם שאת קירותיו מעטרים ציורים של ואן גוך. 6 בריכות במלון לקטנים וגדולים שלא היה לנו זמן להשתמש בהן. המלון שוכן במקום אסטרטגי. מול MALL הים שנמצא ממש במרחק חציית הכביש הראשי. 150 מ' מחוף הים הקרוב. משמאלנו פסלי הדגים המצויירים. ובמעלה המתחם המזרקות המנגנות.

דגל הדיו (לחץ)

אנו חוצים את הכביש מהמלון לעבר הקניון לרכוש משקפי קריאה במקום אלו שנשברו לי ערב קודם, ומייד פונים ימינה מהקניון שם נמצא פסל דגל הדיו. הוא פוסל ע"י הפסל דניאל כפרי. זהו פסל מברונזה בגובה 6 מ' שנעשה על פי צילומו של מיכה פרי . דגל הדיו הונף במהלך מבצע עובדה בסיפור מרתק אותו שמענו לראשונה במוזיאון אילת עליו תוכלו לקרוא בכותרת. מאבק בין חטיבת הנגב לגולני מי יגיע ראשון לאילת ויישמר בנראטיב הלאומי כמי שעלה לראש התורן להניף את דגל ישראל. על הסיפור במלואו תוכלו לקרוא אם תלחצו לעיל על "דגל הדיו" לעיל. כמו-כן, מאין היה להם דגל בעת ההיא להניף.

המשטרה של אום רשרש

הידעתם ששמה הקודם של אילת היה אום רשרש?

משטרת המנדט הבריטי שכנה כאן בחמש בקתות חמר וזו שבתמונה שנותרה הוכרזה כאתר מורשת. במלחמת העצמאות במבצע "עובדה" הובא לסיומו המנדט הבריטי.

מקור השם אום רשרש הבדואים סבורים שמקורו בעץ צפצפת הפרת הסמוך והם כינו אותו רשרש.

ההסטוריון זאב וילנאי חקר וכתב כי לפי אגדה ערבית היתה רופאה בשם זה שפירושו אם הזורה. היא היתה זורה אבקה ומשחה על רגלי עולי הרגל שהיו בדרכם לערים הקדושות בערב הסעודית, כדי לרפא את פצעי רגליהם.

השם אילת ניתן לה כיון שהופיע כבר בתנ"ך. אילת או עציון גבר שכנו על חוף ים סוף. הוא נזכר כבר אז כנמל ימי.

פארק תמנע

פארק תמנע שונה ללא הכר לעומת ביקורי הראשון בה לפני כ-30 שנים. בחרנו כביקור את היום מייד לאחר הלילה הראשון שמבחינת תחזית מזג האויר היה עדיין קריר ונעים.

מה תמצאו בתמנע תוכלו לקרוא כאן וכן גם הזמנת כרטיסי כניסה.

מרכז המבקרים מאד מעניין. בתחילה מקבלים סקירה קצרה מראנג'ר , שמחלק גם מפות שיעזרו לכם בעת הסיור. ביקור באולם הראשון ילמד אתכם על הנחושת, על סוגי הכרייה העילית והתת קרקעית, על בעלי החיים והציפורים. לאחר מכן, עוברים לאולם העגול שמבחוץ דמויות מצריות ,בו מוקרן מייצג צבעוני ומעניין הנקרא "מכרות הזמן" על כריית הנחושת בימים עברו החל מתקופת המצרים ועד ימינו.

בתמנע זהו המקום הראשון בעולם שכרו נחושת.

המבנה יפה גם מבחוץ והסרט מעביר תחושות כאילו הכל מתרחש כעת. הכל מוקרן במולטימדיה על הקירות סביב ועל הגבעונת מולנו - לא להחמיץ!!!

אנו רצינו להתחיל בסיור כמה שיותר מוקדם כך שהותרנו את הביקור בסרטון לסוף וזכינו להקרנה פרטית.

שירותים : במרכז המבקרים ועוד פזורים כ-3 נוספים במקומות העצירה.

למקרה שמפת הפארק עפה לכם מהרוח, כדאי שתצלמו את המפה שנמצאת על קיר המבנה שבו מקרינים.

אולם הקרנת מיצג המולטימדיה "מכרות הזמן"

משהו למזכרת מתמנע כשהרוח מבדרת את שערי

כמו לבן גוריון.

צורת הבורג מקבלת את פנינו מימיננו

לאחריה תצפית על בקעת תמנע והפטריה הקטנה עם התנין

ככל העולה בדמיונכם . מה שבטוח מאד מרשים!!!

כשמגיעים לפטרייה אני שומעת שיח נשים על טיול למרוקו שהמדריך לא לקח אותם לסמטאות בעלי המלאכה במרקש. אני בטוחה שמדובר במדריך שאנו נסענו איתו. מתברר שקיים עוד אחד כזה. ממשיכות לפטפט ואני מגלה שהן נמצאות בתמנע במסגרת טיול מאורגן עם המדריך שבושש לחזור אלי כשרציתי להצטרף לטיול שאירגן. הן מצביעות עליו ואני משוחחת איתו ומציגה את עצמנו. ברוב חביבותו וכהתנצלות עקיפה, אפילו הציע שנצטרף אליו לאוטובוס ביום המחרת לשייט עם סירת זכוכית, אך לנו היו תוכניות אחרות ליום המחרת.

זה הצילום הידוע כצילום הפטרייה אך מצאתי זווית נוספת פרופיל פני אישה.

עוד מצאנו במקום תנור התכה מהמאה ה-12-13 לפנה"ס כשהיו כאן המצרים. התקופה נודעה בשם התקופה הרעמססית.

המשכנו להתהלך סביב איזור הפטרייה וכל קיר יפה יותר מקודמו

עוד שמחתי לגלות גם אות חיים באיזור הצחיח מ- Cystophora scalaris

אחד המקומות היפים בסיור היה איזור הקשתות (לחץ לעוד מסלולים), שניבטו אלי מהסלעים עוד כמה קשתות פרט לגדולה, וגם צמח עם פריחה יפה המתין לנו כאן במדבר. 

הקשת הגדולה.

לתשומת ליבכם שביל המעלה למעלה שלצערי לא התאים עקב החום שכבר סרר כאן בצהרי היום.

זהו שיח עם פרחים שבסיומם ישנם זרעים ושמו Capparis Spinoza

משם המשכנו לעמודי שלמה שכמה כתרים ושבחים יאמרו עליהם. גם הפעם התפעלתי מיופים ומגובהם. הפעם הבחנתי בעוד סלעים בסביבתם והיה לי מזל גם לצפות בציפורים שהתיישבו לצילום. סלעית שחורת בטן זו נקבה המתקשטת בכיפה וזנב צחים כשלג

גם זו כנראה סלעית שחורה המתקשטת בזנב לבן בצורת האות T ועוד כמה נקודות לבנות על גבה. היא אוהבת לשכון באיזורים מדבריים שחונים בין קניונים וצוקים. היא אוהבת ללקט מזונה מהקרקע כמו חרקים, חגבים, זבובים וצרעות. בהעדר מזון היא תגיע למגרש החנייה ותלקט פירורי לחם שמשאירים המטיילים. אם אתם זוכרים את כתבתי אסור להאכיל ציפורים ובעלי כנף בלחם ודומיו.

כאן תוכלו להבחין בגובהו של רפי 1.75 לעומת גובהם של עמודי שלמה

הנישאים לגובה של 40 מ'!!!

רגע לפני שעזבנו את עמודי שלמה רפי הבחין ביפיפייה המראה לנו את הדרך למקדש חתחור ,

התאהב בה ולא רצה למוש ממנה. ברור כי זו אלת המכרות.

בשלב הזה בטננו קרקרה ונסענו לאגם לחפש משהו להכניס לפינו.

למתעניינים הסירות לא עבדו.

והאנפה אינה בתפריט.

טעות ענקית לסעוד כאן!!! אמנם היה סלט, או חומוס, לבנה עם זעתר. אבל לא לזה פיללנו . בלית ברירה אכלנו. המחיר יקר. האגם המלאכותי די מאכזב. מילאנו כאן את הבקבוקונים שקיבלנו במרכז המבקרים בחול צבעוני.

למזלי האנפה שהובטחה בברושור שקיבלנו הייתה במקום והתעופפה לתוך הגלגל?

לפני היציאה עוד הספקנו לראות את הספינקס המרשים

כשסיימנו לשבת מול מרכז המבקרים עם קפוצ'ינו ביד,

הבחנתי מולנו באריות ובמלכים -

זו פאטה מורגנה או אמיתי? תשפטו אתם!!!

פארק הצפרות

המשכנו לפארק הצפרות שנמצא צפונית לאילת. מקום נחמד שלא היה בו איש מלבדנו. כפי שרשום באתר טוב להגיע בשעות הבוקר או אחה"צ, באביב. עניתי על כל הנתונים אבל בקושי היו ציפורים. את השרקרקים שצילמו בראש האתר - לצערי לא ראיתי.

צפיתי מסככת הצפייה על התמירונים, השחפים והתאכזבנו שלא היו שם גם פלמנגו .

השרקרקים והפלמנגו נותרו רק בשילוט

צפייה בפלמנגו

לא נואשתי שלא ראיתי פלמנגו בפארק הצפרות והמשכנו צפונה בכביש 90 עד פנייה מזרחה (ימינה) ל-בארות שרשרת. (תרשמו זאת בוייז). נוסעים הישר בכביש שמתחלף לכביש עפר - עד סופו כשלפתע משמאל ליד שער נגלו אגמי מלח עם הרבה ציפורי פלמנגו.

יש!!! יש!!!!

אמנם לא 500 פרטים כפי שקראתי באחד המקומות, אלא בין 150 ל-200 אך הם סיפקו את הצגת הטבע הטובה ביותר לסיומו של יום מושששלםםםם!!!

רוח עזה נשבה שבעטיה נאלצתי לצלם רק בתוך הרכב . הרוח הסיטה את העדשה ממקומה לכן חלק מהתמונות יצאו מטושטשות.

פרימה בלרינה מרפרפת מעל המים בקלילות

היו שם כמה ציפורי פלמנגו שעפו - מחזה מרהיב לעת שקיעה כאשר הרי אדום נצבעו באדום, האדום של הפלמנגו וההרים השתקף במים. היו שם גם שחפים ותמירונים אבל את מירב תשומת הלב בשעה וחצי של צפייה הקדשתי לפלמנגו. המושבה כאן היא די קבועה. ציפורים אמנם נודדות מעל ארצנו בדרכן מאפריקה או אליה בתקופות הנדידה ונוחתות לתפוס כוח אך אלו כאמור התאהבו בארצנו.

הרי אדום בערו מאד בעת השקיעה. והאדום במים מההרים ומהפלמנגו - ציורי!!!

שעה מושלמת לביקור כאן!!!

דגים מצויירים וציורי קיר

מימין למלון קאנטרי קלאב (כשעומדים מולו) ולאחר חציית הכביש מגיעים למוזיאון אילת , שבינו לבין גלריית ציורים ואומנות של אומני אילת, נמצאים הרבה דגים מצויירים שבעטיים שבתי הביתה עם מטען עודף של דגים יפים.

להלן קישור לדגים נוספים שהעליתי לפייסבוק.

בנוסף לדגים קיים מיזם של ציורי קיר ענק עם קריצה לילדות ולנוסטלגיה.

התברר לי כי יוזמת ייפוי העיר אילת היא תום דניאלי שהקימה את עמותת סוף סוף

הקיר נמצא בחוף הדרומי מול מסעדת דגים "המפלט האחרון".

עוד הבחנתי באילת בעבודה יפה של האומן האילתי רוני פלוא שכיסה בציורים מעולם הים את מתקן התפזורת בנמל , שמן הסתם היה מכוער והסתיר את הים. זהו מתקן שנוסק לגבהים ורק באמצעות במות הרמה ניתן לצייר עליהם. העבודות בוצעו בחן רב ובדיוק וזה ומאד מרשים.

כביש 12

כזכור לכם, לכביש הזה הגעתי בהמלצתו של המדריך מכפר חב"ד שנפגשנו איתו במכתש רמון. היות ואנו היינו ביום השלישי לטיול באילת וזה כבר היה יום הזכרון לחללי צה"ל ולפעולות האיבה, החלטנו שזה יכול להתאים ליום זה. לפני הרבה שנים נסענו עליו וביקרנו בקניון האדום שהוא מאד יפה, אבל זכרתי גם ירידה בסולם מתכת של כמה מדרגות והחלטתי שזה אינו בשבילי אחרי הנפילות שרק התאוששתי מהן. נסענו אל הלא נודע והתפעלתי בעת הנסיעה מההרים הצבעוניים בשלל צבעים.

לפתע מבחינים בגדר המערכת כה קרובה לכביש ואני רק מתפללת שאף מצרי לא ירצה לירות עלינו כשיראה שאנו נוסעים הלוך ושוב בדרך זו. על מתקפות טרור בגבול זה בעבר ניתן לקרוא כאן.

הצד המצרי ממש קרוב לגבול כשגדר משוכללת מפרידה בינינו לבין המצרים.

הבחנו בשביל המורה להגיע לעין נטפים. סטינו אליו אבל הגענו רק למפעל שכנראה חברת חשמל או מקורות, עם מחסום. היה שביל עפר נוסף מתפצל רק שלא היה שילוט לאן הוא מוביל. המשכנו הלאה.

לא עלינו לתצפיות מהר יואש ולא לנקודות התצפית משחמון אבל התלהבתי מהירידה התלולה שנותנת תחושה שכמעט נוחתים עם הרכב לתוך הים.

עוד על האטרקציות בכביש זה ניתן לקרוא כאן.

שדרת האהבה - ברחוב

דרך הגיא

שדרה יפה עם כיכר אהבה קיבלה את פנינו במקביל לנחל שחמון השחון. ששה פסלי אהבה הוצבו יפיפיים. המילה אהבה סביב הכיכר נכתבה במספר שפות . התאמצתי להכניס את דגל ישראל לתוך הלב והצליח לי.

לבעלי כושר גופני טוב משלי אפשר ללכת לאורך אפיק נחל שחמון . התלהבתי מהגשר העליון. תיאור המסלול כאן.

אוניית הדולפין

כשיורדים מטה מהכביש תבחינו בכיכר התזמורת שלידה בצד ימין, רגע לפני שמגיעים למעבר הגבול לטאבה, שלט כחול מכריז שעל הגבעה ניצב דגם אוניה כמו המקורית, בשם "דולפין". במאי 1967 למי שאינו זוכר, הכריז ג'מאל עבדול נאצר, שהיה אז נשיא מצרים על סגירת מיצרי טיראן, דבר שמנע מספינות ישראליות לשוט לנמל אילת. ב-5.6.1967 פרצה מלחמת ששת הימים והאוניה "דולפין" שנרכשה במזרח אפריקה, קיבלה הוראה לפרוץ את הסגר. היא הייתה הראשונה שחצתה את המיצרים והצליחה להגיע לאילת.

כיכר התזמורת

דאייה באוויר וצלילה

שני דברים שלא עשיתי מעולם וכנראה גם לא אעשה בגלגול הזה - לדאות עם מצנח באוויר. זה נראה צבעוני ויפה ותוכלו למצוא אותו קרוב לחוף מיקונוס . ליד החוף הדרומי כשלמעלה יש פסל דולפין ראיתי גם צוללנים. כל האיזור מלא מקומות שמוציא לספורט ימי זה , בעיקר צעירים או צעירים ברוחם. אני רק נהניתי לצפות במרחפים באויר עם מצנחים צבעוניים ונלחמים ברוח העזה שהייתה במקום. יש אפשרות גם לבצע צלילה עם דולפינים רק שאני לא עשיתי זאת וכן לשנרקל בחוף האלמוגים. לאתגריים כמוני - סירת זכוכית שעשיתי בעבר הספיקה.

מהמקום שנמצא פסל הדולפין קיים מזח עם סירות שמעברו השני אם תביטו

תראו את הקיר עם ציורי הקיר.

מוזיאון אילת וגלריה לאומנות של אומני אילת

מוזיאון אילת נמצא קרוב מאד למזרקות המנגנות וממול לגלריה לאומנות. מעניין לבקר בו. לראות על מפה את מבצע עובדה לכיבוש העיר. לראות הרבה מאד פריטים כמו עגלות עם עופרות שהובלו להפקת נחושת, מכונה להתפלת מים, הפקת המלח, צילומים מתולדות העיר וידוענים שהגיעו לעיר. סרטים על העבר ומחשב שהעביר תמונות עם מידע על הנופלים האילתיים. הסיור היה עם הסבר ע"י מכשיר אודיו.

לזכרם

דגם של מפעל התפלת המים שלצערי היה מקולקל

מפת מבצע עובדה לכיבוש אילת במלחמת העצמאות

בגלרית האומנות עשיתי הכרה עם העובדת אוולין הסימפטית, שנתנה לי הסבר על הגלריה, שהיא פועלת מתרומות של אנשים הקונים מוצגים מהתצוגה. האומנים מביאים למקום את עבודותיהם. היתה לי שיחה מאד מעניינת איתה וכששמעה שאני בלוגרית גם ציידה אותי בחוברת לתיירים שנקראת פספורט, ועוד חומר על אילת.

אהבתי את אומנות המיחזור של יעקב אזרזר ולא רק בגלל החתולים שקרובים אלי במיוחד אלא גם עקרב שאינו עושה דבר והאדם הבדיוני. בנוסף גם את הציורים עם דיוקנות של אנשים טיפוסיים.

לאס וגאס באילת

לא הכרתי את אילת של פעם. לפתע צצו טיילות עם פיסול יפה, עם מלונות בומבסטיים שממש הזכירו לי את לאס וגאס שגם שם עיר בלב המדבר עם אגם ליד וכאן ים לחופי העיר.

תמונות ממלון קלאב הוטל שלנו בו.

בתוך המעלית רואים את עולם הים כשבחורה נוגעת במדוזה. לעיתים כריש מתקרב אלינו.

בחדר האוכל ציוריו של ואן גוך מקיפים אותנו ובשירותים של אולם חדר האוכל כריש פוער את פיו ומאיים לבלוע אותנו.

מלון הרודס

לעומתם הטיילות והחופים נותנים תחושה של היפיס והוואי.

עברנו ארבעה ימים של הנאה מרובה. הצבעים ממש הטריפו את כל החושים. הצטערתי שלא היו עוד יומיים להנות אבל החתולה שלנו סימבה בת 24 שנים פלוס מחכה לליטופינו.

על האטרקציה שנמצאת בתהליך בנייה מואץ

פארק מים חדש תוכלו לקרוא כאן.

חברתי מלמטייל פנינית טיילה בינואר במסלולי הליכה אתגריים יותר עם קישורים להרבה מסלולים עליהם תקראו כאן. (לחץ)

אנו בדרכנו לים המלח עליו והאטרקציות בסביבתו - תוכלו לקרוא בכתבה - ים המלח פעמיים או שלוש בשבוע ועוד פעם בקשיש!!!

אם אהבתם אנא תלחצו על התודה למטה , תגובה תשמח אותי מאד.