פרו ובוליביה 2 - ארץ הקונדורים

הטיסה מקוסקו לארקיפה די קצרה טסים מעל הרי האנדים פה ושם מבצבצות פסגות מושלגות, אך ההרים שוממים וקרחים לחלוטין. לפני הנחיתה צופים בהרי הגעש עטורי השלג שלושה הרי געש הסמוכים מאוד לארקיפה.

מה פשר הקווים? אולי חלוקת חלקות חקלאיות?

הרי געש מקיפים את ארקיפה

אנטוניו מבעלי המלון שלח מונית לאספנו משדה התעופה. קצת מאוכזבים מהשכונה בו שוכן Posada nueva esplanade, אך קבלת הפנים החמה מפצה. אנו בוחרים בחדר שממנו יש סיכוי לקליטת אינטרנט, חדר מעט בלוי ולא מואר, כך שאחרי לילה מבקשים לעבור חדר ומקבלים חדר בהחלט טוב ממש מודרני.

La posada nueva Espana

יום ראשון צעדה לפלאסה דל ארמס (לכל עיר שמכבדת את עצמה יש פלאסה דה ארמאס) הנחמדה מוקפת מבנים קולוניאליים בעלי קשתות וכנסיה ענקית השולטת על צלע שלמה של המרובע. ארקיפה העיר הלבנה, השנייה בגודלה בפרו, בנוייה מאבני לבה לבנות, המבהיקות בשמש.

הגשר בדרך מהמלון למרכז העיר מהווה נקודת תצפית להרי הגעש

ביקור חובה במוזיאון Santuarios בו נמצאת גופתה הקפואה בת 500 שנים של חואניטה בת האינקה שהוקרבה לאלים על פסגת אחד מהרי הגעש. הגופה שחלקה השתמר בצורה מופלאה כולל בגדיה איבריה הפנימיים ואפילו תחולת קיבתה. מידע נוסף על המומיה המופלאה באתרwww.ucsm.edu.pe/santury .

פלאסה דה ארמאס

העיר אינה מדהימה אך נעים לשוטט במרכז ולהינות מהמבנים העשויים אבן געשית לבנה. מזמינים טיול בן יומיים לקניון קולקה ששיאו הוא צפייה בקונדור ים המלכותיים בתקווה שיהיו זמינים. בהמלצת אנטוניו מהמלון מזמינים את הטיול בחברת Marvillas ובהחלט לא מתאכזבים, המדריכה רותי דוברת אנגלית מצויינת ושופעת ידע וגם הקבוצה נחמדה.

הר הגעש מיסטי נשקף מקשת המיראדור

היום השני באריקיפה מוקדש לטיול, נקודות תצפית על הרי הגעש ושיטוט ברחובות במרכז הקולוניאלי וגילוי נקודות חן . ארוחת ערב במסעדה שהומלצה על ידי אנטוניו די מאכזבת, הולכים על מנה פרואנית שנקראת אמריקנו ומכילה בשר קשה ולא מזוהה תבשילי תפוחי אדמה ופלפל ממולא חריף. לפיצוי נכנסים לבית קפה ומתאכזבים מעוגת השוקולד. אין דבר מחר מצפה לנו נסיעה אל הקונדורים. נגיע עד לגובה 4800 מטר.

יונים מתרחצות במקווה המים שליד המיראדור

ברחובות ארקיפה עדיין דוהרות החיפושיות

הכנסיה בנוייה מאבן הגעש הלבנה האופיינית לארקיפה

מצטלמים עם למות חביבות בחצר בארקיפה

מחר - האיסוף הגיע ורות המדריכה החביבה משככת את דאגתי לגבי המשך הנסיעה לפונו ומוסרת לי את כרטיסי הנסיעה באוטובוס לפונו. עוצרים בחנות מקומית לקנות עלי קוקה או סוכריות קוקה כדי להתגבר על מחלת הגבהים.
בתחילת הנסיעה האזור שומם מבחינת הצמיחה וכשעולים קצת בגובה מתגלים קקטוסים רבים. אואזיס קטן מתגלה בעמק לצד הדרך, כאן מגדלים שום בצל ועוד באמצעות מי השלגים של הר הגעש והמעיינות המפכים.
 הקקטוסים נעלמו ומוחלפים על ידי צמחיה נמוכה הלחץ באוזניים מתגבר והרי הגעש נראים קרובים ומאיימים. הכביש בהשוואה לכבישי נפאל והודו ממש טוב וכלי רכב רבים נוסעים עליופסגות עטורות שלג עוטפות אותנו מכל הכיוונים.

עדר ויקוניות, בעלי חיים פראיים

עדרי למות ואלפקות, בעלי חיים מבוייתים

אנו בתוך שמורה לאומית שלושה הרים מהם שני הרי געש, אחד מהם בפסגתו התגלתה חואניטה, הצמיחה הנמוכה יבשה . מצפים לראות ויקוניות שצמרן הוא הטוב ביותר. הן האלגנטיות ביותר בין הגמליים בדרום אמריקה, משוטטות חופשי בשמורה ונאספות פעם בשנה לצורך גזיזת צמרן היקר.
והנה עדרי ויקוניות משוטטים מול עינינו במרחק של כמאה מטרים. בעלי חיים אציליים וארוכי צוואר.
איזו הפתעה בראש הר קרח בשוק קטן הצופה על מיסטי פוגשים משפחה מהיישוב שלנו גם הם ממשיכים מחר לפונו בטח נתראה. מירי ממליצה על שוק אינדיאני קטן בלימה בין פלסה דה ארמס לכנסייה הפרנציסקנית.
עוצרים פעם נוספת עדר אלפקות ולמות מלחכות את העשב. רות המדריכה מסבירה את ההבדל ביניהן וממריצה אותנו לאכול בשר אלפקה שאין בו כולסטרול והוא מחדש את הנעורים לדבריה. האלפקות נמוכות ורובן בהירות הלמות גבוהות וכהות ברובן , הלמה מסוגלת לשאת משקל של 50 קג ולא להזדקק למים כשלושה שבועות.
בחורף הטמפרטורה ברמה היא מינוס עשר או עשרים מעלות. המשפחות הבודדות שחיות כאן מגדלות למות אלפקות וכבשים אין כאן חקלאות בכלל. יש כאן רק בית ספר יסודי שהילדים מגיעים אליו ברגל חלקם צועדים שעה וחצי לכל כיוון. אחת לתקופה המשפחה שוחטת בעל חיים ומישהו נוסע עם הבשר באוטובוס המקומי לקנות מוצרי יסוד כמלח סוכר ועוד בתמורה לבשר.
 נוסעים בתוך מכתש של הר געש שכנראה נפרץ על ידי קרחון צמחיה ירוקה כאין טחב מכסה את הסלעים ושאריות שלג לצידי הדרך.עוצרים בגובה4950 מטר סביבנו פסגות מושלגות של הרים והרי געש מסורת היא לבנות תל אבנים לכבוד פאצהמאמה האלה. מאחורי הפסגות שבהמשך הדרך משתפלים ההרים ומזרימים את מימיהם לאגן האמזונס.

נקודת תצפית על העיירה ציבאי Chivai וכמובן שגם כאן ממוקם שוק קטן

הדרך מתחילה להשתפל כלפי מטה והעיירה ציבאי היושבת בתחתית העמק מתגלה לעינינו מוקפת טרסות שאותן מעבדים בני המקום. עוצרים בפסגה לצילומים אחרונים כאשר שוק קטן ובו מוכרות בבגדיהם המסורתיים משמש כרקע. עוצרים בציבאי, עיירה מאובקת חסרת ייחוד ומרבית בתיה מתפוררים חלקם עשוי בוץ במצב המתפורר לאיטו אל הרחובות המאובקים. אניצי קש מבצבצים מהבוץ ומדגימים כיצד יוצרו הלבנים מתערובת בוץ וקש.

בית מתפורר עשוי בוץ

אלפקה ידידותית בכיכר העיר, להבדיל מהלמות העצבניות, האלפקות חביבות

לפנות ערב יוצאים ארבעה אמיצים לביקור במרחצאות החמים של העיירה, ממש תענוג, מעל ראשינו חולפים צעירים על אומגה המפרידה בין 2 פסגות וזוכים למחיאות כפיים מהמשכשכים במים החמים.

ארוחת ערב בליווי ריקודים מסורתיים.
 היום הבא מוקדש לביקור בקניון קולקה דרך עפר חולפת תחילה בעמק קולקה על עיירותיו הקטנות. אלפי טרסות עתיקות המשמשות עד היום את האיכרים באזור פזורות בכל הגבהים, כעת עונת הזריעה לחריש משתמשים בזוגות שוורים. קניון קולקה הוא השני בעומקו בעולם ומכפיל את הגרנד קניון בעומקו.

בדרך לקניון חקלאות משפחתית זעירה

ועוד מבט

דרך העפר נמשכת עוצרים למספר תצפיות כולל על הנקודה בו הופך העמק לקניון. כאן אין כפרים והטבע שולט.

מעופף מעל ראשינו

מגיעים לנקודה החשובה ביותר, יחד עם מאות מבקרים נוספים, נקודת התצפית על הקונדורים והקונדורים אינם מאכזבים, בתחילה כארבעה חמישה מהם זכר מרשים עטור צווארון לבן, נקבות ואולי גוזל חום עומדים על קצה המצוק לא מתרשמים מהגובה.

משפחה על המצוק

עופות גדולים ומרשימים כאשר מתאסף קהל מספיק גדול מתחילה ההופעה המרהיבה של מטסים קצרים וארוכים וגיחות ואנו מנסים בכל יכולתנו למקד בהם את המצלמה וה אייפד ולאסוף מספיק תמונות לטובת התמונה הנבחרת שתתלה אחר כבוד על קיר הטיולים בביתנו.

לעוף מדהים זה מוטת כנפיים של יותר משלושה מטרים

עקב משקל גופם הגדול הם מעדיפים אזורים בעלי רוחות חזקות שעוזרות להם להתרומם

מעוף הקונדורים מגדולי המעופפים בעולם

מתחילה הנסיעה חזרה לצ'יבאי, עצירת נוף נוספת ועצירה בכפר מכה שחטף מכה רצינית ברעידת האדמה של 1991 ורק לאחרונה שוקם.

בכיכר הכפר מתרחש מה שנראה כהתעללות בבעלי חיים, האיכרים מחזיקים בציפורי טרף ומאפשרים לתיירים להצטלם איתם תמורת תשלום.

נראה כמו התעללות בציפורי הטרף

את התירס הצבעוני המפורסם של פרו ראינו רק במלון באריקיפה

ארוחת צהרים משותפת פרידה מרות המדריכה וקבוצת המטיילים הקטנה שהתקבצה מספרד ומברזיל, מהולנד ואנגליה ועוד. ואנו על האוטובוס לפונו לנסיעה של 6 שעות

בדרך לפונו אגם גבוה יותר מאגם טיטיקקה המפורסם

מי שמעוניין לראות את כל הרשומות נוגעות לפרו ובוליביה, יחפש ב”קבוצות” (מצד שמאל של המסך) את פרו ובוליביה.

החלק הראשון של סיפורנו בכתובת המצורפת http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411504