טיול ג'יפים במונטנגרו, חלק 2 מתוך 2

על 3 הימים הראשונים ניתן לקרוא כאן.

הבוקר הרביעי , 31.5.19 (המוגדר כשיא האקשן, קניון טארה פני הירח, ראפטינג), מתחיל אחרי עזיבת מלון Small בו שהינו 2 לילות, בתדריך בוקר ובנסיעה לכיוון הקניון של הנהר Tara. עצירת נוף ליד האנדרטה לזכרו של אדם שהיה אלפיניסט ומחלץ.

לגשר ג'ורג'וויצה על נהר טארה נגיע אח”כ, בינתיים מטיילים ברמה מתוך כוונה להגיע לחווה ממנה יוצא הראפטינג, לאחר שירד קצת הלחץ, אך לא מאוחר מדי כדי שנאכל ארוחת צהריים בשעה סבירה.

בינתיים מטיילים ברמה הגבוהה ושומעים כאן במקום בו התרחשו אירועים הסטורים מעניינים. מכאן יצא איכר חמוש ברובה והפיל ביריה מטוס גרמני. כאן התחבא מהנאצים משה פיאדה (יהודי), מראשי הפרטיזנים (ידוע באמירתו: "העם הם המים והפרטיזנים הם הדגים. הדג בלי מים לא יתקיים..." שהביאה לכך שהפרטיזנים לא ביצעו החרמות אצל תושבי המקום), ואחד מראשי השלטון בתקופת טיטו. פיאדה תרם רבות למדינת ישראל בכך שאיפשר מעבר שארית הפליטה, שאיפשר העברת נשק מצ'כוסלובקיה, ואיפשר ליהודי יוגוסלביה לעלות ארצה.

בשעת לפני הצהריים מגיעים לחווה המנוהלת ביד ברזל על ידי בעלת המקום. לובשים חליפות גומי רטובות ששרדו את המחזור הקודם, ומוסעים על ידי נהג שתוי לעבר נקודת היציאה שעל גדת הנהר.

. נראה שהנהר די חביב המפלונים קטנים ואף אחד לא נפגע. באמצע הדרך עצירה והליכה קצרה אל מפל מרשים שנראה כנובע מתוך הסלע, שווה. מעל ראשנו בגובה אדיר חולף אדם אמיץ לב שחווה את אחת האומגות הגבוהות או הארוכות בעולם. אצלנו איש אינו מעלה את הרצון לחוות את האומגה.

להלן מספר צילומים מההרפתקה. כמובן שהמצלמות לא עלו איתנו לסירה.

אחרי הארוחה מתייבשים, מתלבשים ומתפנים לארוחה העשירה המוגשת לנו.

לאחר הארוחה נוסעים אל גשר ג'ורג'ווויצה המפורסם. בזמנו היה גשר הרכב הגדול באירופה. הגשר פוצץ במלחמת העולם השניה בעזרת המהנדס יעקב לזר שהיה מבוניו והכיר את נקודות התורפה. לזר נתפס והוצא להורג. הגשר שוקם בשנת 1946.

מבט אל הנהר ממרומי הגשר

בכך פחות או יותר מסתיים יומנו. מגיעים למלון ליד Zabliak לשני לילות. ארוחת ערב באחת מהמסעדות הטובות בעיר.

היום החמישי 1.6.19. מתוכנן כטיול ג'יפים בפארק הלאומי דורמיטור. מיכל שלי ואני ואיתנו שניים נוספים מחליטים לוותר על יום הג'יפים ובמקום זאת לצאת לטיול הליכה נחמד. יחד עם כולם מגיעים לאגם השחור, אך בעוד האחרים מעיפים מבט חטוף לעבר נופי האגם, אנחנו נשארים ויוצאים בהליכה לעבר אגם הנחש.

מכאן יוצאים ברגל, או ברכיבה על אופניים לשבילים הרבים באזור.

מודה על האמת לא הבנתי את שיטת סימון השבילים. אך אנחנו בחרנו בשביל ברור אל אגם הנחש. אחד העובדים המקבילה המונטנגרית לריינג'ר האמריקאי. מבטיח לנו שראשית אין נחשים ושנית הדרך מאוד ברורה. ואכן המסלול ברור ויש גם את מי לשאול בדרך ואנו מגיעים ללא תקלות מיוחדות, למעט הגשם שהתחיל לזרזף, אל האגם הנחמד.

בדרך חזרה אנחנו מנסים שלא לחזור באותו המסלול, אך הגשם ואי ההבנה השלמה של המסלול מביאים אותנו לחזור כמעט באותה דרך, שכעת הפכה בוצית בחלקה ופחות נחמדה.

היות ויצאנו ארבעה למסלול והחברים האחרים הסכימו להתארגן ב3 הג'יפים הנוספים, חיכה לנו ג'יפ בחניה של האגם השחור, ששמו נגזר מהאורנים השחורים המקיפים אותו.

משם חזרנו בנסיעה לזבליאק, ובחרנו בתבונה במסעדה נחמדה. הבירה כרגיל טובה, אם כי לי אישית היא גורמת כאבי ראש כשאני שותה בלילה. גבינת העיזים והסלט היו מצויינים. וכך חזרנו למלון לפני כולם וזכינו להנות ממקלחת חמה, שאינה דבר מובן מאליו.

בערב התחזק הגשם וכך נראה ליל סערה אביבי מחלון חדרנו.

היום השישי לטיול 2.6.19 . התכנית היא להגיע לעת ערב בחזרה לציביליזציה, לעיר הבירה פודגוריצה. אבנר המדריך נראה מאוד מרוצה בחיק הטבע הפראי. מרוצה בעיקר מכך שמזג האויר מאיר פנים.

הרחק למטה חותר הנהר קומרניצה את דרכו בתוך הערוץ הצר.

בשטח המישורי מסביר לנו את המשמעות המיוחדת של בורות מים, הדולינה תופעה ייחודית לאזור, שאוגרים את מי הגשמים והשלג הנמס.

עוצרים עצירה מתוכננת אצל משפחת איכרים שיוצאים מגדרם לארח אותנו. ומוציאים טעימות של כל מה שנמצא בבית, כולל המשקה האלכוהולי החזק שהם מייצרים בבית

קובי מנסה את כוחו בקציר באמצעות המגל האימתני.

לאחר שנפרדים מהמשפחה החביבה עושים את דרכנו לעבר הגשר על נהר הפיבה. עצירה לצילומים וממשיכים בדרכנו.

אמצע שום מקום נראה כמקום מצויין לפתוח שולחן פיקניק. כלב איכרים ענק הנראה כתערובת של פירינאי עם משהו, מגיע לרחרח ולדרוש מעשר. גם איכר שטוען לבעלות על השטח מגיע לדרוש מעשר, אך מסתפק כנראה בבירה.

בדרך לפודגוריצה חולפים ליד האגם המלאכותי, מאגר המים מרובה האיים סלאנסקו.

ממשיכים בדרך הררית המתחילה על הסכר שסוכר את האגם. בחירת הדרך לפודגוריצה לא הייתה טובה, היא נבחרה משום שהיה מידע על תאונה גדולה בכביש הראשי. הנסיעה התארכה מאוד והגענו די תשושים ובאיחור לפודגוריצה למלון Union החביב בו בילינו את הלילה הראשון.

את הבוקר השביעי לטיולנו (3.6.19) התחלנו בביקור בבזאר המקורה ובCity mall הצמוד אליו. אין מציאות, אבל בסופר הענק הנמצא במול יכולנו להצטייד בשוקולדים, ריבות מקומיות, יינות וכד'.

גאוות העיר היא על גשר המיתרים, גשר המילניום, שתוכנן על ידי מתכנן גשר המיתרים בירושלים, עצרנו להביט.

ממשיכים לכיוון אגם סקאדר, האגם הגדול בחצי האי הבלקני, אשר שליש ממנו נמצא בשטחה של אלבניה. עוצרים בנקודת תצפית על הפרסה שנוצרת בשלוחה של הRijeka Crnojevica המובילה לעיירת דייגים קטנה וחביבה בה מספר מסעדות ובתי קפה.

הדרך לעיירה Stara Crkva na Rijecki Grad היא גם דרך העיזים והכבשים ואנו מחכים בסבלנות להזדמנות לעקוף. יושבים לקפה על גדת הנהר בנוף פסטורלי.

על שפת הנחל דוכן הריבות היינות, הפירות היבשים הליקרים ומוצרים מקומיים מושך את העין.

משם לעיירה המרכזית על שפת האגם Virpazar מכאן יוצאות הסירות לשייט על האגם. יש כאן הרבה מסעדות ובתי קפה וכאן נמצאת גם כריסטינה המדריכה של כל הישראלים על אגם סקאדר. הסירה של כריסטינה ובעלה מצויידת במיטב המוסיקה הישראלית בת זמננו, וכריסטינה דוברת עברית לא רעה ומדהימה בעיקר בידע שלה בשמות העבריים של בעלי הכנף והחי באזור האגם. אך לפני כריסטינה זוכים לארוחה משובחת במסעדה מקומית.

האטרקציה העיקרית בשייט היא האי הקרוי אלקטרז של מונטנגרו. המבנה ההרוס המשמש כמקום מושבה של להקת שקנאים שימש כבית כלא.

אגם סקאדר מהווה אחד מבין חמשת אתרי הציפורים החשובים ביותר באירופה, עם יותר מ-260 זנים שונים לצפייה, הכוללים קורמורנים, שקנאים מסולסלים נדירים, חסידות, אנפות ומגלנים (איביסים).

לאחר השייט יוצאים לדרך לכיוון העיר בודווה, שתהיה היעד האחרון ומקום הלינה. בדרך עצירה ליד עוד אטרקציה מקומית Aman Sveti Stefan האי הקטן מהווה מלון יוקרתי שמחיריו בשמיים. מבחינתנו עוד נקודה נחמדה לצילום.

מלוננו היוקרתי, מלון Bracera, ממוקם בקרבת העיר העתיקה, וכן גם מסעדת Jadran רחבת הידיים עם תפריט מאכלי ים מכובד ומצליח אך גם הסטייקים. הסטייק המוגש כאן מוציא את האדם מצמחוניותו (למעשה רוב הטיול מלווה בהפסקת צמחוניות זמנית- סליחה בע”ח).

לאחר ארוחת הערב יוצאים המעוניינים בכך לסיור בין חומות העיר העתיקה, חולפים במעגן בו עוגנות יאכטות מדהימות (לא בצילום לצערי).

קיימות עדויות על היות בודווה העיר העתיקה ביותר לחוף הים האדריאטי. אותות השליטה הוונציאנית (400 שנה) בעיר ניכרים בכל מקום בעיר העתיקה. ב1979 ברעידת האדמה חרבו מאות מבנים, אשר שוקמו במשך מספר שנים, וכיום לא נותר סימן לנזק.

העיר העתיקה מוארת ויפה, חבל שלא יכולנולהקדיש לה יום יומיים נוספים. ותודה לאבנר על ההסברים המעניינים

בוקר היום השמיני, 4.6.19, ארוחת בוקר מצויינת כיאה למלון המפואר. יוצאים לכיוון נמל התעופה טיוואט.