הנסיעה מציואי Chivay לפונו עוברת ברמה הגבוהה בגבהים של עד 4800 מטר. האזור הגבוה קרוי Patapampa ומשמש נקודת תצפית מצויינת על הרי געש ופסגות מכוסות שלג, ביניהן גם הר Ampato עליו נמצאה המומיה הקפואה של חואניטה שהוקרבה לאלי האינקה לפני יותר מחמש מאות שנים. מהרים גבוהים אלה מתחילות הזרימות המהוות בהמשך את נהר האמאזונאס האדיר המשתפך לאוקיינוס האטלנטי לאחר שחצה את כל היבשת בשלב מסויים מתפצל הכביש לארקיפה ופונו. חולפים על פני שמורת הויקוניות אך זוכים לצפות רק בבודדות. האוטובוס של חברת 4M די נוח ואנו מתכבדים בשתיה בכריך ובמים, הדיילת מסבירה על מקומות או צורות טבע מעניינות. חולפים על פני כפר קטן, חלק מבתיו עשויים מלבני בוץ ועל ראש גבעות קטנה מבצרון קטן.
השטחים החשופים עליהם גדלים רק שיחים נמוכים בצבע ירוק עכור ובעיקר עשב יבש, את השטח חוצים זרמי מים קטנים ושטחים דמויי ביצות, מרחוק ניתן לראות זוגות של אווזים. חולפים על פני אגמון גדול יותר במימיו משוטטים פלמינגוס ורודים. חולפים על פני אגם עמוק בגובה 4200 בשם lagunillas , באגם מספר איים.
Lagunillas גבוה יותר מטיטיקקה אך אינו משמש לשיט
בהמשך הופכת הדרך להררית אנו נוסעים בעמקים אשר בראש הצוקים מעלינו מחוטבות צורות מעניינות על ידי הרוח והמים. חולפים דרך עיר המחוז חוליאקה עולים על הכביש המחבר את פרו בוליביה וברזיל ובמהרה נכנסים לפונו. העיר גדולה כמאה ושמונים אלף איש, נראית די עלובה וכעורה . בתחנת האוטובוס ממתין לנו נציג המלון ( H-San Antonio Suites
Jr. Huancane N 430), עולים על מונית ומטפסים בסמטאות עד למלון שנראה כשוכן בליבה של שכונת עוני. הפקיד משיג עבורנו מפה קטנה ומסמן עליה את מיקום המלון בטווח שתי דקות מפלסה דל ארמס ההכרחית בכל עירה ועיר. למרות העייפות יוצאים לבחון האם המלצת טריפאדוויזר הוכחה כנכונה, או שנפלנו חזק, ואכן במרחק זעיר מהמלון נמצאת הפלסה המפורסמת ובהמשכה רחוב התיירים, הבנקים, המסעדות וסוכנויות התיירות. נראה חביב למדי , רגועים יותר אנו חוזרים למלון ומתקלחים בזרזיפי המים החמים שנותר עבורנו.
המיגדלור שבנמל פונו
היום הראשון בפונו נועד לשיטוט והתארגנות לבאות לאחר בדיקה במספר סוכנויות מזמינים טיול אחה״צ למגדלי הקבורה של האינקה וקודמיהם ב Sillustani.
מבט על פונו מהדרך למגדלי הקבורה
העיירה מרוחקת כחצי שעה נסיעה מפונו הדרך הררית רצופה חוות קטנות שבעלי חיים כגון למות, פרות, אלפקות וכבשים משוטטות בהן וניזונות משאריות עשב. בקרבת היעד ביצות ובהן משכשכות פרות. ליד שער הכניסה למגדלים זוג איכרים מכין לבני בוץ בתוך תבנית יציקה, האשה מערבבת את הבוץ ויוצרת לתבנית, הבעל דוחס ומיישר ומחלצת את התבנית.
זוג איכרים מכין לבנים מבוץ וקש
המגדלים מתקופת האינקה ומהתקופה שקדמה לה. מרשים מכולם הוא מגדל הלטאה שעשוי מלבני ענק שעל אחת מהן מסותת לטאה. שוכן מגדל זה שמלך בתקופת מעבר בין שלטון האינקה לקודמיהם, שוכן היום במוזיאון בפונו. בקבר נחשף גם זהב רב.
מבט ראשון על מגדלי הקבורה
מגדלי הקבורה
לטאה מסותתת על אחת מאבני המגדל
רחובות פונו די עלובים אין בתי קומות וחנויות מפוארות. כלי רכב הנפוצים בעיר הם ריקשה תלת גלגלית או בשמה האסייתי טוקטוק וריקשות המופעלות בכוח רגליו של המסיע הטורח קשות בעליות הרבות שבעיר.
בלילה ארוחה במסעדת מויסה שזכתה לתשבחות רבות, הסטייק מצויין השאר בסדר או פחות.
בדרך בתי איכרים עשויים אבן ובוץ, הם מחכים שנעצור לצילום תמורת 1 סול
שוק צבעוני בפונו
האיים הצפים נגלים לעינינו מתוך סבך צמחיית הקנה
היום השני בפונו נועד לשיוט לאיי האורוס וטקילה. איי האורוס שוכנים כמחצית השעה של הפלגה מפונו בתוך סבך צמחיית קנה הטוטורה, עולים לאיים וחשים שהרגלים שוקעות מיד, מדגימים בעזרת מקל שמוכנס לחור בין הקנים שהאיים אכן צפים. הכל מאוד ממוסחר כל האי הוא חנות קטנה. שטים לאי אחר בסירת קנה. ילדי האי שטים איתנו ומנעימים זמננו בשירה וכמובן שבסוף עוברים בינינו עם כובע ואוספים תרומות. הסירה מושטת על ידי שני חותרים.
סירת משפחה בין האיים
ילדי האי הצטרפו אלינו לשיט בסירת קנים, הופיעו בפנינו ואספו תרומות
סירת קנה במבנה מסורתי
נשות האי ממתינות להגעתנו ופותחות מייד דוכן מכירות
אני למרגלות מגדל התצפית שנועד לבטח להתריע על פלישת תיירים
ההתמסחרות של המקום פוגעת בחווייה, קשה להעריך מה מקורי ומה הוקם במיוחד כמלכודת תיירים. ממשיכים בשיט של כשעתיים לאי טקילה שהוא כנראה הגדול שבאגם חיים עליו כ3000 בני שבט אחד כאוטונומיה קטנה. באי אין כמעט בעלי חיים ונראה שהוא מתפרנס מתיירות. יורדים במעגן הקטן ןמיד מתחילים בטיפוס מפרך בשביל מרוצף אל מרכז האי שם נמצאים השוק, הכנסיה והרשות המוניציפאלית.
במעלה התלול אל ראש האי
שהות קצרה בכיכר המרכזית כאשר מנסים למכור לנו בדים כובעים ושטויות אחרות, ברחבה יושבים זקני האי וסורגים ומצפים שאנו נצטלם איתם תמורת סול בודד.
הזקן הסורג, בדרך חזרה תפס טרמפ על הספינה צעיר מקומי שישב ובמשך כל השיט סרג כובע
אנו צועדים אל המסעדה היושבת בנקודה גבוהה עוד יותר וצופה אל האגם הכחול. במסעדה מקבלים ארוחה מצויינת במחיר 15 סול הכוללת םרק קינואה דג טרוטה מהאגם ותה מנטה לקינוח.
מבט מהמסעדה ממרומי האי
באי אין בעלי חיים למעט כבשים זעירות וכל התובלה היא על גבם של התושבים, גברים נשים וילדים.
אחרי הסעודה יורדים כ540 מדרגות אל נמל שאינו הנמל בו ירדנו מהספינה.
מרק קינואה ודג טרוטה טרי מהאגם, איזה חיים טובים
מועצת זקני השבט משתזפת בפלאסה
מדרגות רבות בדרך אל המעגן ממנו נפליג חזרה לפונו
כעת נותר לנו לשוט חזרה במשך כשעתיים וחצי לעיר פונו אותה נעזוב מחר לטובת קופאקבנה השוכנת על אותו אגם אך בבוליביה.
נראה שאמפנדת רחוב שמנמנה וטעימה הרסה לנו את שארית הערב ואנו מבלים את הערב ספונים בחדרנו בחברת ספלי תה קוקה ומקווים שמחר יהיו כוחות לנסיעת הבוקר לבוליביה
מי שמעוניין לקרוא את יתר הרשומות על טיולנו בבוליביה ופרו מוזמן לאתר אותן בקבוצות “פרו” “בוליביה” מצד שמאל של המסך
