את החלק הקודם של הסיפור סיימתי בהגיענו למלון Mega mare ב Vico equense, עיירה הממוקמת על קו החוף צפונית לסורנטו. נראה שההסתמכות על המלצות של אתרים לא תמיד עוזרת, וכאן קצת נפלנו. המלון ממוקם על הצוק בין Vico equense ל Meta. הנוף מופלא וקשה לשבוע ממנו, בוקר צהריים וערב. אבל המלון מבודד וכל יציאה ממנו מחייבת התנעת הרכב ויציאה אל הערים הכל כך בעייתיות בחניה, פשוט אין אפשרות לצעוד ברגל לצד הכביש. בעיה נוספת היא שאין אינטרנט בחדרים, שהם עצמם די מיושנים, ומיטת היחיד של הבן התאימה לילד ולא לאדם מבוגר. למען הנוחות פרקנו את בסיס המיטה והשארנו את המזרון על הרצפה. ארוחת הבוקר לא משהו, אבל הבעלים לדבריו אוהב ישראלים, והדלפק בקבלה אכן מקושט במוטיבים יהודיים ישראלים. לכן, בניגוד למנהגי, לא כתבתי באתרים חיצוניים חוות דעת, אבל לחברים מלמטייל מגיע לדעת, ולהחליט על דעת עצמם.
מבט לעבר חוף העיר Meta, באחד הלילות שמענו מהעיר מוזיקה נהדרת והחלטנו בלילה למחרת לרדת אל העיר, שהתגלתה לצערנו כמדבר שממה.
ומבט מרוחק יותר אל סורנטו והאי קאפרי שמאחור.
26.9.15 לאחר ארוחת בוקר יוצאים אל הר הגעש ווזוב, ההר שהתפרץ בשנת 79 לספירה והשמיד אלפי אנשים ואת שתי ההרים פומפיי והרקולנאום.
עקב עומס מבקרים החניה מותרת הרחק מהכניסה לאתר, אך מקזזים ממחיר החניה את מחיר השאטלים שמקפיצים לנקודת מכירת הכרטיסים.
כדאי לציין את בגידת הנווטים שלנו, לא וייז, לא הג'יפיאס, ואף לא גוגל מפס, מצליחים להוביל אותנו ליעד, ורק אינטואיציה מצליחה למלא את החסר.
מתחילים לטפס כ1.5 ק”מ הליכה, לא קשה במיוחד אך במגמת עליה, מצלמים ומצטלמים מפעם לפעם על רקע נופי המפרץ.
המאמץ משתלם ואנחנו מגיעים אל הלוע הלא פעיל של הר הגעש, מנקודה אחת עולה ענן קטן של קיטור. אנחנו מתלבטים בבחירת היעד הבא, הערים פומפיי או הרקולנאום, שתיהן נקברו מתחת לאפר שפלט הר הגעש. לאחר התייעצות עם מדריכה מקומית שמסבירה לה שהעיר הגדולה היא פומפיי ואילו הרקולנאום הייתה אתר נופש לעשירי האזור, וממליצה על פומפיי, אנחנו מקבלים את ההמלצה ונוסעים לפומפיי (היינו שם לפני המון שנים, כרגיל לא זוכרים כלום).
בדרך חזרה לרכב לקראת יעדנו הבא העיר החרבה פומפיי, אני מצלם קצת מעולם הצומח
על התפרצות הר הגעש ועל העיר פומפיי שנקברה תחת אפר בעומק 4 מטרים אפשר לקרוא באתר המצורף כאן. חשוב מאוד לציין למערכות הניווט כי מגמת פנינו היא Scavi di Pompey, וגם אז יש סבירות שיתקשו לאתר את המקום. שילוט כמעט ואין, ולאחר התברברות ארוכה (לא רק אנחנו שמענו לפחות עוד זוג אחד שהסתבך במציאת האתר). מגיעים לאתר נכנסים לחניון יקר, רוכשים כרטיסים ויוצאים לדרך.
העיר גדולה מאוד ומרשימה, איכות המפה וההסברים ממש לא מרשימה, ולכן מומלץ למי שמתעניין באמת, ולא מסתפק בשיטות, לקחת מדריך מקומי.
כאשר הגעתי הביתה והתחלתי לערוך את הבלוג נתקלתי בצילום זה שצילמתי בחורבות פומפיי
סליחה על איכות הצילום. במבנה שנחשב לאחד המבנים המפורסמים באתר, יש 2 פסיפסים האחד מתאר קבוצת שחקנים מתכוננים להופעה, והשני מתאר כלב קשור, שם הפסיפס Cave canem. מה שהיה מיוחד בעיני הוא שהפסיפס של הכלב מופיע בפתח ביתו של אכסל מונתה שבאי קאפרי.
אינני יודע מדוע בחר הד”ר בפסיפס זה לקשט את הכניסה לביתו, אשמח לקבל הסבר ולפרסם כאן.
אחת האטרקציות המבוקשות ע”י המבקרים באתר היא פסלי הגבס שיוצרו על פי דמויות ההרוגים, לפי שיטה שפיתח הארכיאולוג איטלקי Giuseppe Fiorelli, להלן הפרטים.
ארמונות, כיכרות, בית בושת, מכוני עיסוי, חנויות, דרכים מרוצפות, יש כאן הכל
המקום ענק. לחשוב על עיר שלמה שלפתע יורד עליה ענן של אבק געשי ומחסל אותה ואת תושביה, אנשים ובעלי חיים, ופשוט מעלים אותם לאלפי שנים. בצ'ילה ביקרנו בעיר צ'איטן שנהרסה גם היא עקב התפרצות הר געש אך ללא נזקים לאוכלוסיה שפונתה בזמן– כאן.
במחסנים מונחות כמויות גדולות של כדים, וגם יציקות גבס של הקורבנות, ביניהן כמה דמויות מפורסמות, כגון הילד וכלבו
ובמבט קרוב יותר
או הילד הקטן שנמצא בבית צמיד הזהב, אשר ביציקת גופו השתמרו פרטים מרובים.
ועוד צילום אחרון ולא ממש חביב של גופות על רקע ההר
בחצר האמפיתיאטרון שבקצה העיר הוקם מבנה בצורת פירמידה ובו מונחות יציקות רבות של דמויות ההרוגים.
החניון בו חנינו אמור להיסגר ומאפשר לנו שיטוט של שעתיים וחצי בלבד, אנחנו מודעים שהזמן קצר ומזרזים את השיטוט כדי להגיע לפני שייסגר החניון.
מרשימים במיוחד המבנים שהשתמרו
עם ציורי הקיר והתבליטים.
תקרות מצויירות
בדרך חזרה החלטנו לעבור בתוך העיר ויקו אקוונסה שרשמית אנחנו גרים בה, אך בנקודה מבודדת ומנותקת. לקראת השקיעה אנחנו מגיעים לנקודת תצפית נהדרת.
השמש השוקעת לאיטה מושכת צופים רבים
קצת רומנטיקה של בין הערביים, חדי עין יבחינו ברחפן המרחף משמאלנו.
הוא לא נמצא כאן כדי לעקוב אחרינו
אלא כמובן לצילומי חתן כלה
על רקע השקיעה
עוד יום נהדר במפרץ נאפולי הסתיים, מחר ניסע בדרך האמאלפיטנית בין העיירות פוזיטנו ואמאלפי, על כך בהמשך.
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
