יש לנו מערת נטיפים נפלאה בישראל, היינו במערות הנטיפים בבלגיה, בסלובניה, בפלופונס ועוד. אז מה חשבנו לעצמנו, אולי נוותר? בסופו של דבר לא ויתרנו ולא הצטערנו, חוויית טיול נהדרת במערה הענקית, כאשר הנטיפים והזקיפים והתצורות האחרות מוארות ומובלטות באופן מרשים. חלל המערה ענק ובסופה מחכה הדובדבן שבקצפת, בתוך המערה הלבנה.
.את מסלול הטיול במלואו ניתן לקרוא כאן.
את החלק הראשון, מטיבולי ועד חצי האי גרגאנו, ניתן לקרוא כאן.
את החלק השני לאורך החוף המזרחי של המגף, ניתן לקרוא כאן
את החלק החמישי, קאפרי האי של ד”ר מונתה, ניתן לקרוא כאן
23.9.15 יום כיפור, אינו נחשב ליום טיול. אנחנו כאמור ממוקמים בנוחות במלון טוב מאוד בבארי.
24.9.15 מערכת המערות The grotte di castellana, נחשבת לאחת האטרקציות החשובות בחבל פוליה. נמצאת בקרבה לעיר בארי, ולעיירות אלברובלו, מטרה ועוד. ניתן לכלול מספר אתרים ביום אחד, אנחנו הסתפקנו בנסיעה מBari אל המערות וחזרה לבארי. הכניסה אינה מרשימה במיוחד, התורים בהחלט מרשימים. המערות החלו להיווצר מיליוני שנים אחורה כאשר נחל קדום חפר אותן. מספר קבוצות מתקבצות בחלל הגדול, קבוצה לדוברי איטלקית, קבוצה לגרמנים וקבוצה לדוברי אנגלית, יש מקום לכולם. הצילום מותר רק בחלל הראשון.
הצילומים האלה כאמור רק מהאולם הראשון, מכאן ואילך המלווה השני הממוקם בסוף הקבוצה שומר בעיני נץ שלא יופרו הזכויות על הצילום במערות.
יורדים לעומק של 60 מטר והטמפרטורה היא בסביבות 17 מעלות צלסיוס.
שיא הטיול כאמור בקצה המערה “המערה הלבנה” (Caverna blanca). לא מצולם אבל ראוי לתואר מערת נטיפים מהיפות בעולם.
חוזרים לבארי, כשעה נסיעה, אחה”צ נהנים מבריכת המלון ומהתארגנות להמשך הטיול ונסיעה ארוכה מערבה. בערב מטיילים ארוכות במרכז העיר בארי, נפרדים מעיר יפה (המרכז וטיילת החוף כמובן) ומיוחדת.
25.9.15 מתחילים בנסיעה מערבה, כיוון כללי סורנטו, אך עדיין יש שני אתרים לבקר בחלק המזרחי. העיר הראשונה Altamura, צפינו בתכניות בערוץ המטייל למדנו שלאלטמורה יש מקום של כבוד בתעשיית הלחם.
הלחם של אלטמורה עשוי מחיטת דורום הגדלה באזור. יש לו מעמד PDF (לא שאני יודע מה זה) באירופה, משנת 2003. זה אומר שהוא חייב להיות מיוצר בתנאים מסויימים כגון, אפיה בתנור עצים בשיטה עקבית, קרסט בעובי 3 מ”מ לפחות, ועוד.
לאחר סיור במרכז ההיסטורי התחלנו לחפש את המאפיות המיוחדות
וזה לא היה קל, עד שהבנו שהן מתחבאות אחרי מסך חרוזים צבעוני, ללא שילוט מיוחד
נכנסנו, התרשמנו וכמובן קנינו את הלחם, עם הגבעה המיוחדת בראשו, אשר הציל אותנו מרעב בהמשך הטיול, ואשר נועד לשמור על טריותו לפחות שבועיים לטובת האיכרים היוצאים לשדות המרוחקים.
מבט על הלחם שבהמשך הטיול הציל אותנו מאכילת לחמניות קשות, במשך 5 ימים, במלון בויקו אקוונסה. הכובע המיוחד בראש הלחם
הקראסט העבה.
עוד צילום מסימטאות העיר, כאן ובמרכזי ערים אחרות אין אדמה חשופה ואת הצמחייה מגדלים בעציצים בדרך כלל.
וליעד האחרון ואחד המופלאים של טיולנו במזרח, בחבל Basilicata, העיר Matera.
מקום מופלא, כאן חיו אנשים במבנים שהתבססו על מערות. העיר ממוקמת על קניון קטן שנחצב ע”י נהר. העיר מפורסמת בזכות המרכז ההיסטורי הקרוי ”סאסי” (sassi), ונחשבת לאתר מורשת עולמי של אונסקו משנת 1993. היא הוכרזה גם כבירת תרבות של אירופה.
פרסומה העולמי בא בזכות ההתיישבות הפרהיסטורית, כנראה הקדומה ביותר באירופה, מתוך המערות החצובות באבן, קמו בתים המונחים זה על זה באי סדר ויוצרים מבנה מיוחד ומרהיב עין, המושך אותנו לטפס במרומי הגבעה עד לתצפית נהדרת על 2 השכונות המונחות זו מול זו על מורדות הנהר שהפך לזרם מים קטן. מעניין שהמגורים באזור הצפוף נחשבו ללא ראויים ומסוכנים והממשלה העתיקה ממגוריהם את יושבי המערות בכוח בשנת 1950.
עד 1980 נחשב המקום למשכנות עוני. עד שהממשלה הבינה שיש כאן אוצר תיירותי והמקום הפך לאתר תיירות המושך מאות אלפי תיירים.
ועוד מספר צילומים מזויות שונות
עוברים לצידו השני של הקניון כדי לחזור לרכב
והעין לא שבעה מהמראה המיוחד. הוליווד אוהבת את מטרה ולפחות שני סרטים צולמו כאן, אחד בכיכובו של מל גיבסון (The passion), והשני בן חור (החדש)
הביקור בחבל Basilicata משלים את טיולנו במזרח, ופנינו מועדות כעת לכיוון הכללי סורנטו, מרחק של כ250 ק”מ. חציית שרשרת ההרים באוטוסטרדה המשובחת, מספקת לנו מראות נוף יפים הירוק שהיה חסר במזרח חוזר ומציף אותנו בדמות יערות גדולים.
היות והשקיעה עדיין רחוקה ואנו רעבים (אוטוסטרדה מוזרה, אין תחנות עצירה לאכילה ותדלוק), וממילא רצינו להגיע לעיר הקרמיקה Vietri sul mare, פנינו מועדות לשם. לשם כך עלינו לחצות את העיר הצפופה Salerno. עיר הקרמיקה אינה משופעת בחניונים רבים, אבל מצליחים להידחק לאיזה חניון קטן, ויוצאים לשוטט בין חנויות הקרמיקה הצבעונית הרבות שבמקום.
ולא לשכוח גם להשביע את הרעב, במסעדה המכנה את עצמה Restauart, כל צלחת מעולם אחר. והאוכל לא רע בכלל.
עוד שיטוט קצר בעיירה הקטנה וממשיכים מזרחה, כשמגמת פנינו Vico equense, עיר קטנה מאוד קרובה לסורנטו. הקרבה הפיזית רבה, הפקקים לעומת זאת הופכים את המרחק הקצר לגדול מאוד.
לקראת חשיכה מגיעים ליעדנו, מלון Mega mare, הנוף הנשקף ממרפסת המלון שווה סדרת צילומים נפרדת
המלון, לצערי קצת פחות
על כך, ועל הטיול באזור מפרץ נאפולי, ברשומה הבאה.
