טסנו לסין לאחר שבעיות משפחתיות וגם חשש מסגירת הטיסות, קצת הדאיגו אותנו. בסופו של דבר נפתרו חלקית הבעיות המשפחתיות וחברת התעופה לא הודיעה על נבצרות. המראנו לאחר ערב החג שנחוג בחוג המשפחה. נוחתים בעיר שנחאי או יותר נכון נמל התעופה של שנחאי, משם המראנו לאחר המתנה קצרה לגווילין. העצה שקיבלנו הייתה להתרחק מהערים הגדולות עקב חגיגות 70 שנה למהפכה. בשבוע זה מיליארד סינים בחופש וחלק נכבד מהם למדו לטייל, כך שמוטב לברוח לאזורים הכפריים השקטים, שגם הם עמוסים, אך פחות מהערים הגדולות. הטיסה עברה בשלום נחתנו שעה לפני הזמן המתוכנן והמראנו לגווילין (Guilin) שעה אחרי הזמן המתוכנן, כך שכל דאגותיי בעניין זמן המתנה קצר מדי בין הטיסות, נגוזו. למרות ההתראות על עומס נמל התעופה בשנחאי נראה נטוש.


בנמל התעופה בגווילין המתין לנו פטר. האיש הנחמד שבחרנו כמדריך לתקופת שהותנו באזור. (למי שמעוניין זה המייל של Peter, xuxiaodi1975@gmail.com) החלטנו שאת הטיול בסין נתחיל עם מדריך כדי שטבילת האש תהיה קלה יותר בהגיענו למדינה שמתאפיינת (כך שמענו) בחוסר הבנה מוחלט של שפות זרות, ובעייתית מאוד בתקשורת שאנו רגילים אליה, דהיינו gmail, WhatsApp ופייסבוק, אינן פועלות שם.
 פטר הביא איתו נהג שאת שמו איננו זוכרים, לא דיבר מילה אנגלית, אך היה נהג זהיר מאוד ומנומס. הנחיתה בגווילין הייתה בשעות אחה”צ המוקדמות . פטר שהיה מעודכן לגבי העומס בדרכים התאים את התוכנית לבלאגן שבדרכים, והעדיף שהנסיעה לטרסות האורז תהיה מאוחר יותר כדי שלא ניקלע לעומסי תנועה בלתי אפשריים. וכך מצאנו את עצמנו קצת בחוסר נוחות מטיילים בגווילין לבושים בבגדי הטיסה שלא התאימו למזג האוויר החם. התחלנו בסיבוב באזור 4 האגמים, גשרים, מבנים ופגודת השמש ופגודת הירח שראינו מעבר לאגם. וויתרנו על גישה לפגודות. ראינו מספיק כאלה ואחרות והעדפנו לוותר ולהתקדם הלאה.


 היעד הבא מערת הנטיפים הגדולה שנמצאת ליד גווילין והפכה באמצעות הדמיון הסיני ללהיט פסיכודלי מואר בצבעוניות רבה (Guilin Reed Flute Cave, Lu Di Yan, Guangxi). יש המבקרים את הרעיון באופן נחרץ, אנחנו אהבנו. נראה שמבחינת שמירת קיומו של האתר, הסינים מוותרים קצת לטובת הכנסות. פטר עוקף את התורים העמוקים ומכניס אותנו מפתח שמיועד לקבוצות. הנטיפים והזקיפים מרשימים, נראים יבשים לגמרי, כאילו המערה לא מתפקדת עוד כיצרנית של זקיפים ונטיפים. מול אגם קטן בתוך המערה מוקרן על הקיר סרט המתאר בשפה הסינית כמובן את התפתחות המערה מתקופת הדינוזאורים, לאחר מכן מוקרן קטע מסוגנן של בלט.

שלט שתלוי בשירותי הגברים מול המשתנות ילווה אותנו בדרכנו בסין, חינוך לתרבות זו המטרה.


 המשכנו לנסוע אל טראסות האורז שבלונגשאו (Longji rice Terrace Pingan), שם הזמין לנו פטר לינה באחד הכפרים. הדרך הייתה מאוד עמוסה פקקי תנועה מאוד רציניים, שגרמו לנהג ולמדריך לאלתר ולחפש דרכים פחות עמוסות. כשהגענו למבואות הכפר כבר הייתה חשכה. הכפר הקטן סגור לרכבים והגישה אליו היא באמצעות שאטלים של הכפריים או בהליכה של כחצי שעה בעלייה. פטר בחר עבורנו בהליכה, ולכן הוצאנו מהמזוודות רק חפצים הנחוצים ללילה הראשון וצעדנו אל הכפר. הגענו וקיבלנו חדר בבית שהוסב לבית הארחה, מחלון חדרנו, כך הובטח נזכה לחזות בזריחה מעל טרסות האורז. בחדר התחתון של המבנה הוצבו מספר שולחנות ובעלת הבית הכינה לנו 2 מנות מהתפריט הצנוע. דווקא מנות טובות, דבר שממש אינו מובן מאליו בסין, כך למדנו בהמשך. בבוקר השכמנו מוקדם כדי לחזות בזריחה שלא הייתה מרשימה במיוחד, אך הנוף הנשקף היה מרהיב עין, הן בזכות מראה גגות הכפר העשויים מחימר שחור ובעיקר בגלל טרסות האורז האין סופיות.

ויתרנו על ארוחת הבוקר, הנהג נשא את חפצינו המעטים אל הרכב ואנו יצאנו עם פטר, בהתחלה אל בין בתי הכפר, חזינו באנשים בעבודתם המיוחדת, כגון בניה וייצור חלקי בניה מבמבוק.

לאחר מכן יצאנו בצעידה אל הכפרים האחרים. בחרנו בעונה שבה האורז כבר צהוב ובולט למרחקים, אך טרם נקצר, בקיצור הזמן הטוב ביותר להגיע, לא תכננו זאת אך יצא טוב. לסינים דמיון מפותח וכל גבעה היא גב דרקון או נמר שועט. פטר מסביר ואנחנו מתאמצים לדמיין.

בכל מקרה אנחנו לא לבד. פקקי הענק של אתמול הביאו איתם המוני מבקרים. כמעט כולם סינים.

באחד הכפרים ישבנו לארוחת בוקר צהריים והתוודענו למספר מאכלים מקומיים, ביניהם נבטי במבוק, תבשיל משורש הטארו, וכמובן מעדן האורז המבושל בתוך גזע במבוק..

מבט על שוק מקומי

המשך הדרך הייתה נסיעה ארוכה ואיטית בכבישים פקוקים, עד שהגענו אל הדרך הראשית ליאנגשו (Yangshuo) שהייתה פנויה.
 סטינו מעט מהדרך כדי להגיע לגבעה, ממנה לאחר טיפוס מייגע של 550 מדרגות, מגיעים לתצפית 360 מעלות על פניית פרסה של הנהר. בין צוקי הקראסט המרשימים. המראה מרהיב עין ובהחלט היה שווה לטפס את המדרגות. גם כלה תשושה בשמלה לבנה, הגיעה לכאן מלווה החתן ובצוות צלמים ומלווים.


 הגענו ליאנגשו, פקק תנועה גדול עקב החג הלאומי. בלבול בתרגום של שם המלון שהזמנו גרם לפטר לחשוב שהזמנו מלון מסוים, אך כשהגענו לשם, הסתבר שזו טעות (מסקנה שתמיד יהיה איתכם השם של המלון והכתובת בסינית). בכך לא הסתיימו בעיותינו, לאחר שפטר והנהג האדיב הורידו את מזוודותינו חזרה לרכב, הסתבר שעלינו להגיע למלון (Riverside Retreat Hotel) דרך פקקי החג הענקיים שבמרכז העיר. כשהגענו למלון, ושוב היקרים סחבו עבורנו את המזוודות, התגלה שיבוש חדש, ההזמנה ב Agod ללילה הראשון, אבדה והמלון היה כבר מלא. העובדים במלון הבינו שזו בעיה שלהם, ושיכנו אותנו ללילה אחד במלון יקר יותר בתוך היער. ושוב נאלצו פטר והנהג להוריד את מזוודותינו למטה ולהעלות מחדש אל המלון החדש. באמצעות מכונת התרגום המופלאה שהסינים משתמשים בה במקומות מסויימים, אפילו הצלחנו לארגן לעצמנו ארוחת לילה.

בבוקר הגיע הצוות להתחיל את הטיול, עקב אי הבנת המצב מצידנו וחוסר לחץ מצד המדריך, יצאנו באיחור מסוים וכל הדרכים ליעדנו שינפינג היו חסומות. פטר שוב גילה תושיה וגייס לעזרתנו 3 אופנועים, שהביאו אותנו אל החלק העתיק של העיירה, קרוב לנהר במהירות , כשהם עוקפים את פקקי הענק, בנסיעה על האוטוסטרדה הנבנית ובהשתחלות בין המכוניות והולכי הרגל הרבים שצעדו על הכביש (כאן אין חוכמולוגים שינסו לעקוף ולנסוע על האוטוסטרדה, בסוף הדרך יחכה שוטר).

שוטטנו מעט בסמטאות, מלאות חנויות, כמובן, והמשכנו לעבר הנהר.

שם ליד המעבורת חיכה לנו דייג ותיק מאוד, דייג שבימינו דג תיירים ולא דגים. מומחיותו הייתה דייג באמצעות קורמורנים מסכנים שטבעת החנק שעל צווארם מונעת מהם לבלוע את הדג שתפסו והוא מועבר לידי הדייג תמורת פירור מזון. הדייג הזקן ואחיו כנראה התפרסמו בעולם באמצעות נשיונל גיאוגרפיק או מגזין אחר.

בחרנו לוותר על שייט בנהר לאורך המצוקים וטוב שעשינו כך, בנהר נוצרו פקקי תנועה גדולים וספינה אחר ספינה נצמדו זו לזו. במקום שייט בחרנו לצעוד לאורך הנהר ובמעלה הדרך העתיקה בתוך היער לכיוון אחד הכפרים, על הדרך העתיקה שהייתה המסלול היחיד של האיכרים אל העיר, עד שנסללו כבישים.

בדרך צופים ביפי הנוף במצוקים ובמים ולאחר מכן צועדים דרך יער עבות.

לסיום מבקשת מיכל לבקר בשוק המקומי. בין דברי המאכל גם מארזי צפרדעים חיות. פטר קונה שק עם מסלולים קטנים אותם צריך להשרות למספר ימים, כדי להיפטר מזיהום הנהר. אנחנו כבר לא נהיה באזור, אז לא נשתתף בסעודה. מה שכן טעמנו זה הפרי שהוא גאוות האזור, הפומלה, פומלה וקומקוואט גדלים כאן בפרדסים רבים ובחצרות ונחשבים לטובים ביותר בסין. פטר הביא פומלה מהפרדס של אשתו וטעמה היה מופלא.

לאחר הצעידה שהייתה מעייפות בגלל החום והלחות חזרנו למלון למנוחה קלה והתארגנות ליציאה למופע "רושם האחות לו" (Impression Liu Sanjie). מופע שהופקו על ידי אחד הבימאים הסינים הגדולים שהשתמש ברקע שיוצרים הצוקים האדירים ומפגש הנהרות.

עקב עומס המבקרים היו באותו ערב 3 מופעים ובכל מופע נכחו כ4000 מבקרים. הכניסה למקום מרשימה, פגודה ענקית, היכל תהילה לאחות לו וכמובן הרקע המדהים של הנהר וצוקי הקראסט. המופע התגלה כדי משעמם למרות 600 המשתתפים והרקע, עמוס בטכנולוגיה מרשימה שלעיתים עוררה עניין. המבקרים הסינים מקשקשים לכל אורך המופע, מסתירים לקהל ולפני הסוף כבר נוהרים בהמוניהם החוצה. בסוף המופע נפרדים מפטר, שהיו לו התחייבויות אחרות ליום האחרון (כך תואם מראש).

את טיול הקטנועים למחרת מלווה חברה שלו בשם ג'ואן, שהאנגלית שלה טובה מאוד. היות ואני מפגין מעט חוסר ביטחון עקב הצורך לרכב לאורך העיר העמוסה, ג'ואן מגייסת מישהו שיסיע אותי אל המקום שמשכיר אופנועים, שם אני מקבל קטנוע חשמלי ורוד מקושט בפניה החמודים של החתלתולה 'הלו קיטי', שהסינים כ"כ אוהבים.

אני מתיישב על מושב הקטנוע ומיד חוזרת אלי תחושת הביטחון, כאילו נשכחה התקופה הארוכה שלא רכבתי. הקטנוע החשמלי קל מאוד לתפעול ואנו יוצאים לדרך כשמיכל יושבת דווקא מאחורי ג'ואן.

רוכבים בדרכי הכפר אל הגשר העתיק. המקום עמוס מבקרים ורבים שטים בנחת על סירות הבמבוק.

נוסעים בדרכים הכפריות שכמעט כולן סלולות, אל הגשר הישן, לכפר ותיק שמשנה את ייעודו לאזור הארחה ותיירות. הסינים הצעירים מנסים את מזלם בעיר הגדולה, הזקנים נעלמים, וכך אט אט ננטשים כפרים שלמים.

לא לשכוח שתקופה ארוכה מאוד לא הותר לזוגות ללדת יותר מילד אחד. כיום אומר פטר, הם אינם מסוגלים כלכלית לגדל יותר מילד אחד.

האזור שלאורך הנהר מטופח מאוד, שבילי הבטון, משמשים הולכי רגל, רוכבי אופניים וגם אופנועים. הכל שקט ורגוע, תענוג.

נוסעים גם לעץ הבניאן העתיק, כנראה בן 1400 שנים, שייט קצר ברפסודה וחזרה לקטנועים.

ולבסוף אל גבעת הירח, עליה ניתן לטפס מספר שעות כדי להגיע לפתח בצורת הירח, שרואים בתמונה. אנחנו מוותרים, חם, ואנו מעדיפים לנוח במלון ולהתארגן ליציאה העירה בערב.


 בערב עושים שיתוף מונית עם זוג ספרדי, פנינו למדרחוב שנקרא ווסטסטריט. כאמור אנחנו בשבוע של חגיגות ה 70 לרפובליקה, המקום עמוס לעייפה בתיירים, רובם ככולם סינים.

כאן מתוודעים לראשונה לשיטת ייצור ממתקים מסוכר, בוטנים, אגוזים, שומשום ועוד חומרים שונים. החומרים מונחים על משטח גדול ושני סינים חובטים אותו בפטישי עץ ענקיים למשטח שטוח תוך קריאות עידוד, שנועדו בעיקר לסמן את קצב הורדת הפטיש. מקפלים ומכים, מקפלים ומכים.

הכל צבעוני, מואר ורוחש אנשים. אנחנו בוחרים במסעדה המורכבת ממספר דוכנים, ובכל דוכן מנות שונות, כך שאפשר להכיר וליהנות ממנות שונות.

בוקר חדש. נהג מגיע כדי להסיע אותנו לנמל התעופה, משם אנחנו טסים לדזאנג ג'יה ג'יה (Zhangjiajie). בחרנו להישאר ללילה אחד בעיר כדי שבבוקר למחרת נעלה לפסגת ההר, טיאנמן (Tianmen). מלון נחמד “Home of heart” במרחק הליכה מהרכבל אל ההר, פקיד דובר אנגלית טובה עוזר להעלות את המזוודות לקומה הרביעית שבחר משום מה עבורנו, למרות שהמלון די ריק. אחה"צ הלכנו לקניון מקומי לאכול שם. העיר כפי שאנחנו היכרנו אותה לא מתאפיינת במקומות בילוי כגון בארים או בתי קפה, ולאחר הליכה לילית בה הגענו כמעט עד הנהר והיינו עדים לתנופת הבנייה האדירה, בה נבנים זה ליד זה בתי קומות גבוהים שיכילו אלפי דיירים, חזרנו לבית המלון.


 כאן מגיע לסיומו החלק הראשון,

על המשך טיולנו בדזאנג ג'יה ג'יה ווולינגיונאן ועל שמורת אווטאר ניתן לקרוא כאן.

המסלול לפי ימים:

המסלול:

1.10.19 טיסה לשנחאי. חלק 1 לפירוט המסלול כאן

2.10.19 נחיתה בשנחאי, המראה לגווילין. לינה בטרסות האורז

3.10.19 טרסות האורז, נסיעה ליאנגשו לינה ביאנגשו.

4-5.10.19 יאנגשו. לינה יאנגשו

6.1019 טיסה לזאנג'יהג'יה, לינה בזאנגג'יהג'יה. לפירוט המסלול כאן

7.10.11 זאנגג'יהג'יה, לינה בוולינגיואן

8-9.10.19 וולינגיואן, לינה בוולינגיואן

10.10.19 וולינגיואן, טיסה לשיאן, לינה בשיאן

11.10.19 שיאן, לינה בשיאן. לפירוט המסלול כאן

12.10.19 רכבת לבייג'ין, לינה בבייג'ין

13-15.10.19 בייג'ין, לינה בבייג'ין

16.10.19 רכבת לשנחאי, לינה שנחאי. לפירוט המסלול כאן.

17-21.10.19 שנחאי

22.10.19 טיסה לשנג'ן,

23.10.19 טיסה לישראל