המסע הראשון להודו - חלק 4 - מנאלי - דלהי - רג'אסטן -

לפרק הקודם - המסע להודו רישיקש מנאלי http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2294393

חוויות הנסיעה באוטובוס לילה לדלהי ראויה לתיאור מיוחד. הצוות כולל 2 נהגים המתחלפים ביניהם ונער שתפקידו להבריק את שמשות האוטובוס, לשרת את הנהגים ולדאוג לנוחותם, לפתוח את דלתות האוטובוס ועוד. כאשר אחד הנהגים אינו מרוצה מתיפקודו הוא חותף צ'פחה בראש. חולפים דרך קולו בה מתקיים פסטיבל ענק והעומס בדרכים עצום. לפנינו נתקעת משאית שאינה מסוגלת לזנק בעליה וכולם נזעקים לסייע בעצות ומעשים. איש אינו כועס גם כשהעיכוב נמשך חצי שעה. לבסוף מדרדרים את המשאית אחורה והכביש מתפנה. הנסיעה בסמיסליפר, אינה קלה, לפחות זכינו למקומות בקדמת האוטובוס ואנו צופים בתנועה הזורמת בכבישים כל הלילה ללא הפסק. הכביש משמש להולכי רגל, רוכבי אופניים, רקשות לסוגיהן, רכבים קלים וכבדים, ואפילו עגלות ענק הרתומות לגמלים. לאחר 15 שעות ורבע אנו בדלהי (מרחק של 240 ק"מ ב15 שעות). ראשית קונים כרטיסי רכבת לג'איפור בירת רג'אסטן, ולאחר מכן מעבירים את הזמן בב

רקשת אופניים מסיעה אותנו למבצר האדום

המבצר האדום הגדול, זכר לתקופה המוגולית של העיר

נסיעת הרכבת חולפת, נופי המדבר חולפים מול עינינו, ותוך שעות מספר נוחתים בגאיפור, ומיד נקטפים ע"י ריקשיונר צעיר עם יומן המלצות ומלא חברים בישראל. תמורת 30 רופי יקח אותנו לסיור בין בתי ההארחה, ולבסוף ינחית אותנו אצל בן דודו, שם נשלם 500 רופי ללילה לחדר עם מזגן רועש.

קמים לבוקר חדש וצועדים ללב העיר, בעלי הרקשות לא רואים בעין יפה את צעידתנו ומנסים להניענו לעלות לרקשה שלהם. קונים כרטיסי קולנוע לערב לקולנוע ראג' מהאל המפורסם. נוסעים בלוקל באס, מצטופפים בין המוני ההודים, ומגיעים לטירת אמבר. 

פילים צבועים צועדים בכבישי ג'איפור

בתוך האוטובוס המקומי

אנו מטפסים ברגל אל הטירה בעוד אחרים רוכבים על גב פילים. בדרך פוגשים זוג ישראלי בירח דבש, אשר הגיעו לג'איפור מנפאל, שם עשו את טרק Around Anapurna. הם מספרים שירח דבש בנפאל הפך להיט, הם פגשו בטרק עוד 6 זוגות בירח דבש.

טירת אמבר ומעליה המבצר

הדרך לטירה

ההודים מאוד אוהבים להצטלם עם תיירים

מבט מהטירה

עוד מבט מהטירה

לאחר הביקור בטירה מטפסים בדרך תלולה אל המבצר, בתוך העצים יושבות נשים וקוטפות פירות.

אשה קוטפת

אנו מנופפים זה לזו לשלום מהאשנבים הקרועים בקירות המבצר האדיר.

מלמעלה הנוף עוד יותר מרשים

בדרך פגשנו קופים סנאים וחזירים

בדרך חזרה מהטירה פגשנו פיל שנראה נחוש לדרוס אותנו, נהמה שלו פיזרה את כולנו לכל הכיוונים, עד שהמהוט השתלט עליו ואיפשר לנו לעבור

במבצר עוסקת במרץ קבוצת נשים בתיקון וטיוח החומות, נשים בלבוש צבעוני נושאות על ראשן סלי חימר, מערבבות חומר ומטייחות. אין גברים בחבורה. בדרך חזרה עולים לאוטובוס הומה ומלא תלמידים, הכרטיס כה מתלהב ממראינו שהוא מפנה לנו 2 מקומות ליד התלמידים ואת חברנו הוא שולח , דרך החלון לתא הנהג. התלמידים מתכוננים למבחן במחשב, אך לאיש מהם אין מחשב, כל התרגול נעשה בכתב במחברת רגילה.

האוטובוס חולף ליד אגם ובתוכו מקדש ועם הכניסה העירה ליד ארמון הרוחות הצבוע ורוד שמחלונותיו יכלו נשות החצר להשקיף על תהלוכות הרחוב, בלא להיחשף לעיניים זרות.

רחובות ג'איפור כה הומים והתנועה בכבישים הראשיים כה צפופה ואין מה לדבר על מעברי חציה. כאשר אנו רוצים לחצות כביש אנו נצמדים למקומי ששולט בתורת החציה והוא מובילנו בשלום לצידו השני של הרחוב.

חוויית הצפיה בסרט הודי בראג' מהאל אינה מושלמת. אנו יושבים ביציע המפואר של הVIP ומשם מציצים אל הקהל הנרגש ההומה ומתלהב מהסרט באופן שלא יראה אצלנו. קצת מזכיר את התקופה שבקולנוע אורות אצלנו היו מקרינים מידי שבוע סרט הודי.

בסך הכל אנו אוהבים את העיר הרוחשת חיים, אך הגיע הזמן לעבור ליעד הבא, העיר הקדושה פושקאר הנמצאת גם היא ברג'אסטן.

קטע משעשע היה לנו כאשר חברנו החליט לקנות משקפיים אופטיים, בת זוגי החליטה גם כן להזמין ואני שהתאמת משקפיים אפילו בארץ מסובכת לעייני העייפות התפתתי גם אני. התוצאה הייתה שבמחיר אפסי הם קיבלו משקפיים נחמדים וטובים ואילו אני זכיתי למשקפיי שמש מיוחדות שהמרכיב אותם רואה הכל כפול. בזכות משקפיים אלה, שהחלטתי להרכיב כאשר נסעתי לגלישה בחרמון, עפתי מהרכבל והתגלגלתי בשלג, וחבלתי את צלעותי, שעוד ימים רבים הזכירו לי את ימינו בג'איפור.

לפרק הבא לחץ כאן