בין יעדי החובה שסימננו לעצמנו לטנריף, היה הטרק בקניון מסקה בעדיפות גבוהה, כמו גם שמורת הר הגעש טיידה. כאשר עזבנו את פוארטו דה לה קרוז וירדנו דרומה לקוסטה אדחה, החלטנו לעבור דרך הכפר מסקה ולראות על מה המהומה. כביש 5 הק”מ המוביל אל הכפר מהכביש הראשי, צר מאוד מלא עיקולים וכמובן ממוקם על שפת התהום ממש, כמו שאני אוהב, לא שיש כאן איזה סיכון מיוחד מלבד נגיעה ברכב שחולף מולך, או נהג מונית עצבני שנוסע אחריך ולא מבין את פשר הנהיגה האיטית (האמת, כולם סבלניים ואף אחד לא כועס, אם אתה נוסע לאט מצפים שתסטה מעט הצידה ותאפשר לחלוף על פניך).הגענו ונשבנו בקסם המקום, והחלטנו שביום המחרת יוצאים לטרק, בכיוון שבו צועדים השפויים, כלומר מלמעלה (מסקה) למטה (חוף הים). ישנם לא מעטים שעושים את הדרך בהפוך ויש כאלו שעושים הלוך ושוב, שיהיו בריאים.

רק כשחזרנו הביתה שמתי לב לדמיון מסויים לאחד האתרים המפורסמים בעולם, מאצ'ו פיצ'ו. דומה, לא?

תודות לחברים שכבר עשו את המסלול ופרסמו בלמטייל, ההתארגנות היתה קלה מאוד. יצאנו בבוקר למרינה של לוס גיגאנטס (Los gigantes), כחצי שעה נסיעה מקוסטה אדחה. מצאנו חניה מחוץ לנמל ללא תשלום. באחת החברות שבנמל קנינו כרטיס לסירה שתאסוף אותנו בסיום הטרק (10 אירו לאדם), לקחנו מונית מזדמנת שתסיע אותנו למסקה (Masca), 24 אירו על המונה של המונית.

התחלנו את המסלול בכוס קפה עם התאנים הטעימות במיוחד שנמכרות שם, בבית קפה שנמצא במורד בשביל שיוצא מהנקודה שהמונית פרקה אותנו. לאחר מכן ירידה קצרה אל השלט בשלוש ארבע שפות שממנו מתחיל המסלול בסדרת מדרגות. נראה שאורך המסלול הוא בסביבות 4.5 -5 ק”מ. להערכתי רמת הקושי היא פחות ממיטבי לכת, אבל צריך להיות זהירים בטיפוס ובירידה מהסלעים.

הירידה אל הקניון קצת תלולה, טוב שיש נעלי מרל טובות ומקל הליכה, וכמובן בקבוקי מים בתרמיל.

לאחר כחצי שעה במורד התלול, הקירות מתנשאים עד לגובה 600 מטר, והנקודה הצרה ביותר רוחבה כעשרים מטרים.

מתחתינו קבוצת גרמנים שיצאה לטרק עם מדריך.

הגשר פחות או יותר מסמן את סוף הירידה התלולה.

מתחילים לצעוד בתחתית הקניון, שכמובן ממשיך בשיפוע מתון לכיוון החוף.

הצעידה ברובה באזור מוצל, עקב הקירות הגבוהים של הקניון, ואפילו קצת קריר.

הרבה מעברי מים על פני חלוקי נחל גדולים, מפלים יבשים שצריך לקחת בזהירות. כשמגיעים לחדק הפיל אפשר להרגיש שמתקרבים לסיום. (תמדדו כ3.5 שעות למסלול כולו, לאנשים סבירים)

קיר חלקלק של לבה מותכת

פריחה מעניינת

על קטע קטן מהדרך מותקן כבל פלדה לחוששים מנפילה לתהום.

אבל בדרך כלל המסלול אינו בעייתי. כאן כבר נגלה לעינינו האוקיינוס, ואפשר לומר שאנחנו מאוד שמחים לפגישה איתו.

בין הצוקים האימתניים של לוס גיגאנטס חוף קטן המסמן את סיום הקניון, רק סירות יכולות להגיע אליו. יש מין מזח חרב שעליו אנחנו מטפסים וממנו קופצים אחד אחד אל חרטום הסירה, על פי פקודה כאשר החרטום מתרומם לגובה הרצוי.

בדרך חזרה למרינה לצד הצוקים מסתבר שיש לנו משימת חילוץ

קבוצת צעירים טעתה ביציאה מהקניון והגיעה לחוף ללא אפשרות עגינה

הצעירים עולים על הסלעים ומתרכזים בנקודה שהמחלץ מסמן להם, והוא מקפיץ אותם אחד אחד אל הספינה כאשר חרטום הספינה יורד לגובה מתאים.

ללא אירועים נוספים מגיעים למרינה,

וחוזרים בדרך נופית לקוסטה אדחה.

הירכיים ימשיכו לכאוב עוד מספר ימים, לא נורא, היה שווה.

סיכום הטיול 7 ימים בטנריף – כאן