משפחה בפרובנס - היום השלישי

לאחר ארוחת בוקר מצויינת יוצאים לרכבים ונוסעים לשמורה הפראית הקמאראג, נסיעה של כשעה וחצי. באתר מרכז מבקרים קטן ממנו יוצאים אל מסלול קצר של קצת יותר מקילומטר אחד שאמור לדמות את החי והצומח באזור, כולל סוסים לבנים וסייחים חומים שאם התבגרם הופכים לחומים. מול האזור הסגור שנקרא capeliere האגם מלא בעופות מים. על מפת האזור ניתן לראות את השמורה הענקית היושבת באדמות הביצה של שפך נהר הרון, הנשפך אל הים התיכון מערבית למרסיי.טיולנו מתחיל כמסומן בחץ הירוק במקום שנקרא La Capeliere. טיולנו יסתיים בהקפת האגם נגד כיוון השעון עד לעיירה הקטנה La Saints de la mer, השוכנת על שפת הים התיכון.

אחד האתרים בעברית מטעה אותי קשות באיתור מרכז המבקרים, וגם GPS ו GOOGLE MAPS לא מסייעים, אך לבסוף מגיעים לLa Capeliere שם שוכן מרכז המבקרים, האיחור הקל גורם לעיכוב כי מרכז המבקרים סגור עקב שנת צהרים הנהוגה מאוד באזור.

עד לפתיחת מרכז המבקרים יוצאים אל האגם הענק וצופים בציפורים,

ואפילו מאתרים קבוצת פלמינגו (לא בצילום)

שפירית יפיפיה

במרכז המבקרים, הקרוי Capeliere , מוזיאון קטן, האם מרכז המבקרים קרוי על שם תנור שנמצא באתר הארכאולוגי שבתוך השמורה?

השמורה מפורסמת בעדר הסוסים הלבנים המשוטט בה. ממקום מסתור אנו צופים בעדר קטן. הסבירו לנו שהסוסים החומים הם סייחים, כשיבגרו יהפכו ללבנים.

צופים על העדר הקטן ממקום מסתור באמצעות הטלסקופ והסלולרי מצלמים תמונת קירוב

הקטנצ'יק עצמאי בשטח צועד בשביל ומגלה את החי והצומח במסלול הקצר

שפירית אדומה בשם Common scaelet darter

השמורה הענקית רובה אזור פרא ללא כניסה לרכבים, יש שבילי אופניים ושבילי הליכה ותצפיות שונות. בשמורה שני יישובים בלבד ואנו מקיפים את האגם בנסיעה עד La Saints de la mer. יש בכך ויתור גדול על ביקור בשמורה שיכול להימשך יום או מספר ימים, וניתן להגדיר את הביקור שלנו כטעימה קטנה. בדרך חולפים על פני שדות מעובדים, כגון שדה החמניות שבתמונה.

לעיירה יש חשיבות דתית, לכאן נסחפו במימי הים התיכון המריות (מריה אם ישו, מריה מגדלנה ועוד שתי מריות) אחרי צליבתו של ישו, הכנסיה שבמקום מקודשת לכל המריות שעלו מן הים. הכנסיה נראית כמו מבנה מבוצר, נגיע אליה בהמשך. בינתיים לאחר שחנינו בחניון עמוס מכוניות של מטיילים צרפתיים (הואקאנס), מחפשים מסעדה. במקום המון מסעדות אך כאן יש נהלים של סגירה בשעות מסויימות, וכך בין 16:00 ל18:00 רוב המסעדות אינן פתוחות. בתחושה של חשש מסויים מתיישבים במסעדה מהבודדות הפתוחת. ודי מאוכזבים מהארוחה. אני הזמנתי בויאבס, שהרי אי אפשר בלי לטעום מהמאכל המסורתי, המכיל זנב דג מסויים, ועוד מעדני ים. המרק אינו מתובל מספיק, וכך גם המנות האחרות. נראה לי שלמרק יש השפעות מרחיקות לכת בהמשך, אך נעבור הלאה. מסקנה משפחתית מתבקשת לאחר שתי מאכזבות, עוברים לבישול ביתי במטבח הכפרי הגדול העומד לרשותנו, עם מיטב המזונות שנרכוש בצרפת.

מבט על אחד מהרחובות מלאי התיירים

אנחנו מתפצלים, חלקנו נוסעים הביתה, חלקנו הולכים אל החוף, והזוג המבוגר צועד לעבר הכנסיה המעניינת.

מסתבר שבצרפת מתקיימות מלחמות פרים, למרות התגייסות אנשי שם וכוכבי קולנוע נגד הבושה. אחת הזירות הידועות נמצאת כאן בעיר הקדושה.

מה שמושך אותנו אל הכנסיה הם לא תכריכיהן הקדושים של המריות, ואף לא זה שהייתה אחת התחנות החשובות בדרך הצליינים אל סנטיגו דה קמפוסטלה (מאוד הייתי רוצה לעשות את הטרק המדהים הזה - מישהו רוצה להצטרף?). אז מה שמושך אותנו הוא שמחוף הים אנו רואים אנשים צועדים ומשקיפים מגג הכנסיה התלול. 50 מדרגות עולות לגג וממנו ניתן לצפות לאזור הקמאראג ואל גגות העיר ומרחבי הים התיכון.

הכנסיה נראית כמו מבצר, עם חרכי ירי על הגג

הגג מעט תלול צריך לצעוד בזהירות, וכשמגיעים למעלה זוכים לתצפית.

לכל הכיוונים

אני מצטלם על ראש הגג, שימו לב למזג האויר הנהדר שמלווה אותנו בכל הטיול. אוגוסט, אבל ממש ניסבל, למעט מגיפת היתושים בכל האזור.

בדרך חזרה עוברים דרך העיר Arle, המפורסמת גם בזכות שהותו כאן של הצייר הנודע ואן גוך. ליד העיר חוצים את נהר הרון שאחראי להצפות בקמאראג, ולמעשה הדלתה שלו היא השמורה.

באחת הכיכרות אקוודוקט עתיק, המשכו נחתך ע"י הכביש, אך בהמשך הוא זורם לשני הכיוונים.

הנסיעה הביתה ללא חוויות מיוחדות עוצרים בסופר מרקט ענק ומצטיידים בהרבה בשר, ירקות ופירות וגם מרעננים למיניהם כגלידות למשל.

כדי לראות את הפרקים האחרים בטיול, יש להקיש על “קבוצות” בצד שמאל, ולבחור מתוך הקבוצה “צרפת” את היומנים