צ'ילה - חלק 1 - מסנטיאגו עד טורס דל פיינה

נמל תעופה בן גוריון, נחיתה במדריד, ממתינים כשעה לנציג החברה שינפיק לנו כרטיסי המשך ולבסוף עולים למטוס. מתפללים את תפילת הדרך ״שלא ישבו לידנו״ ואכן תפילתנו מוצאת מענה כך שהטיסה עוברת בנוחות יחסית. יוצאים לתקופה של קרוב לחודש, לצ'ילה בלבד. מטרות עיקריות טורס דל פיינה, קרטרה אוסטרל, ונופש קטן בסנטיאגו, לקראת הטיסה. חשוב לציין שאנו יוצאים מעט מוקדם מדי עקב אילוצי לו”ז, ומודעים שחלק מהאתרים לא יהיו פתוחים. עונת התיירות בדרום מתחילה אחרי יום העצמאות של הצ'ילאנים.

ישן מול חדש בסנטיאגו

נחיתה רכה בסנטיאגו במזג אויר עגמומי ונסיעה במונית 30 דולר למלון Paris Londres שהוזמן מהארץ בהמלצת טריפאדויזור. מובילים אותנו לחדר נוראי ממש בתוך המולת הרחוב. ומחוסר ברירה, אנו משדרגים תמורת 10 דולר לחדר סביר יותר באזור שקט. נראה שזה תרגיל לעשות עוד קצת כסף. מנצלים את הבוקר להיכרות קצרה עם הסביבה ולאכילה, וחוזרים למלון להשלמת שעות שינה.

בסנטיאגו בין פריס ללונדון

בערב עושים מסלול הליכה מומלץ לונלי פלנט, לא ממש מרשים. קטע קצר לאורך תל גבוה ובמרומיו טירה נראה מעניין, אך סגור בשלב זה. מזרקה עם מי סבון ורודים מהווה אטרקציה ומשם הליכה קצרה לנהר ומבט אל הנוף. המסעדות מומלצות לונלי כבר סגורות בשבע בערב, אולי משום שהיום יום השנה הארבעים למהפכה של פינושה, שהחלה בהרג נורא, של מתנגדיו. למזלנו ברחוב הראשי מתגלית מזללה פתוחה ואנו מאביסים את עצמנו. אחרי שיצאנו מצאנו מסעדה איטלקית גדולה ורומנטית, מבחינתנו פיספוס. בדרך למלון עצרת זיכרון להרוגי המהפיכה, נרות דולקים ורדים לבנים ואדומים על לוחות הזיכרון. מוסיקה נוגה משודרת מהרמקולים, ואנשים משוחחים ביניהם בשקט. פינושה תפס את השלטון ב11 בספטמבר 1973, בדיוק היום לפני 40 שנה. פינושה השעה את החוקה והוציא את מפלגות השמאל אל מחוץ לחוק. במסע הטרור שפתח בו נעלמו (נהרגו) כ3000 אזרחים.

פדיחה גדולה נמנעה עקב שנת הלילה הטרופה שלי. התחלתי להתלבט לעניין השעה הנכונה בסנטיאגו ובסופו של דבר קמתי והתחלתי לבדוק באיפאד באתרים שונים את השעה, מיכל שהתעוררה גם היא החלה לבדוק בסלולרי שלה. מסתבר שהשעונים לא היו תמימי דעים ובסופו שלדבר קיבלנו את דעת הרוב, שאכן הייתה נכונה והזזנו את השעון קדימה בשעה, וכך הצלנו את עצמנו מאיחור אפשרי לטיסה של מחר. המלון סוג של וינטאג ריהוט עתיק במסדרונות, מדרגות מפותלות מובילות לקומת הקבלה ובהמשך לקומות הבאות, מקלחת די משופצת אבל בסך הכל הדירוג די נמוך, את ארוחת הבוקר החמצנו בגלל הטיסה המוקדמת.

גבעה מסתורית ובראשה מבצר לכדה את עינינו, שמנו לנו למטרה להגיע אל ראשה כאשר נחזור לסנטיאגו

מזרקה שופעת מי סבון ורודים

מימיו המזוהמים של הריו מפוצ'ו הזורם בלב העיר

ארוחת ערב לא מגרה במיוחד את התיאבון, אבל זה מה יש

הטיסה לפונטה ארנס עוברת דרך פוארטו מונט, לא מצליחים להתרשם מהאזור ומיד ממשיכים מעל פסגות האנדים המושלגות בכבדות אל פונטה ארנס. העיר נחשבת לעיר הדרומית ביותר בעולם, אך למעשה אושואיה אשר בארגנטינה היא מקום היישוב הדרומי ביותר על פני כדור הארץ, ולכן פונטה ארנס היא העיר הדרומית ביותר בצ'ילה. נמל תעופה קטן סחוף רוחות. יש אינטרנט בנמל התעופה. ממתינים כשעתיים לאוטובוס, על כוס קפוצינו, ובינתיים מנהלים שיחות וייבר עם כל המשפחה. האוטובוס של בוס סור מגיע, הזמננו את הכרטיסים עוד מהארץ, והנסיעה נמשכת בתוך נופי פטגוניה המוכרים לנו מהצד הארגנטינאי. שטחים פתוחים מגודרים ובהם רועות פרות וכבשים, מדי פעם מבנה חוה צבעונית וזהו. פוארטו נטאלס הצבעונית מתגלית לעינינו, בתי קומה אחת בגווני פסטל שונים על שפת ים. נסיעה קצרה וזולה, במונית אל הטלה המזמר (the singing lamb) מלון חביב מאוד, חדר מודרני מעוצב וחדר אמבטיה מבריק. תענוג. עדיין עייפים מהנסיעות והטיסות צועדים מספר בלוקים לרחוב המרכזי, מחפשים מסעדה, מתיישבים ומזמינים ומתאכזבים מהאוכל.

פוארטו נטאלס עיירת חוף קטנה וחביבה

מבט אחרון אל פוארטו נטאלס, אליה נשוב לאחר הביקור בטורס דל פאינה

בוקר המחרת , ארוחת בוקר קטנה במלון ויוצאים לסוכנות ההשכרה לקחת את הרכב שמתגלה כמשומש מאוד וצמיגיו שחוקים, זה מה יש. הנסיעה אל הטורסים מתחילה בכביש סלול ונמשכת בדרך עפר אשר כבר בכניסה אליה מיתמרים מרחוק שלושת מגדלי הענק המסמלים את סיומה הדרומי של שרשרת הרי האנדים, המוכרים לנו מביקורינו הקודמים בארגנטינה (כניסה לרשומה), צ׳ילה (קצת) , פרו ובוליביה.

מבט ראשון אל הצוקים הנישאים בשמורה מהידועות בעולם

בתחילה עוצרים מדי כמה קילומטרים לצילום , בהמשך מבינים שהנקודות הפוטוגניות של המגדלים מסומנות וניתן לעצור בהן לצילומים. גם הגואנקו, אותה חיה אצילית דמויית למה, מתחילה להופיע לעינינו במספרים הולכים וגדלים. ושוב בתחילה עוצרים ליד כל בהמה ובהמשך רק כאשר הגוואנקו מדגמות על רקע טופוגרפיה מעניינת.

בתחילה עוצרים ליד כל גואנקו שמוכן לעמוד לפני המצלמה, בהמשך נצלם אותן רק כאשר הרקע יבטיח צילום לנשיונל גיאוגרפיק

בכניסה לשמורה נקודת תשלום ושם מתברר לנו שמסלול ההליכה לתצפית הטורסים סגור בגלל גובה השלג. היום אגב, יפה להפליא והטורסים מדגמנים בשמיים נטולי עננים.

בדרך למלון גריי שעל שפת אגם גריי, מול קרחון גריי עוצרים לצילומים

ועוד צילומים, ברקע אחד מבתי המלון הבודדים שבתוך השמורה, גשר עץ מוביל אליו

הדרך אל מלון לגו גריי, ארוכה ובסופה 19 קילומטר של דרך רצופת אבנים, שעוד תגרום לנו לבעיות בהמשך. חוצים מספר גשרים עוברים בנופים מופלאים ולבסוף נוחתים במלון על גדות האגם. גדות האגם למעשה מרוחקות מאוד מהמלון כי הקרחונים טרם הפשירו, אך הנוף הנשקף מהלובי מקסים ומלהיב. בתי המלון באתר נחשבים יקרים מאוד ומבוקשים מאוד, ובעונת התיירות יש להזמין מקום חודשים רבים מראש. היות ואנו נמצאים במקום טרם תחילת העונה, אין בעייה להזמין חדר במלון וגם המחיר סביר.

מבט מהמלון אל חלקו היבש של האגם עם הפשרת השלגים יעלה מפלס המים והאגם יגיע עד המלון

לצערנו החדר שקיבלנו אינו צופה לכיוון האגם וקרחון גריי, אלא לאופק די סתמי. אבל לאחר תלונות קשות (ואמיתיות) מצידנו על חוסר במים חמים וקור בחדר, אנו זוכים למחרת לשדרוג לחדרים המפוארים שחזיתם ויטרינת ענק הצופה לקרחון. החדר בכלל ראוי לציון, מיטת ענק ואפילו רצפה מחוממת במקלחת, תענוג ופינוק.

מקצה האגם ניבט אלינו קרחון גריי, אליו נגיע בהמשך

סעודה מפסקת אנו אוכלים בחדרנו מאוסף המצרכים שהבאנו ורכשנו בפוארטו נטאלס. מצבם מעורר הרחמים של הפירות והירקות, ומחירם הגבוה, מעורר געגועים לתוצרת החקלאית המפוארת שלנו.

השמש השוקעת צובעת את הצוקים בצבעי אדום וורוד עזים

ולבסוף יורד הלילה ואנו בתוך צום יום הכיפורים

לסיכום 3 שבועות נהדרים בצ'ילה כאן 

על המשך טיולנו ברשומה הבאה ,בינתיים ניתן לראות בתמונה הבאה רמז לבאות.