פרו ובוליביה - 4- קופקבנה ולה פז

לאחר לילה קשה, שנבע מאכילת אמפנדה ברחוב, החלטנו בכוחות אחרונים לצאת למסע לבוליביה, מה גם שכרטיסי האוטובוס כבר היו בידינו וספק אם ניתן לבטלם. האיסוף מגיע בזמן ואנו מוסעים אל התחנה המרכזית, שם ממתין לנו אוטובוס קומותיים מפואר. ספטמבר או אוקטובר 2012.

אוטובוס קומותיים מפואר עד לגבול בוליביה שם ממתינה הגרוטאה להמשך הדרך.

הנסיעה על שפת אגם טיטיקקה המפואר ברקע עיירות קטנות ומתפוררות, חלק ניכר מהן בנוי מלבני בוץ, חלק מהבתים נטוש ומתפרק בתנאי מזג האויר השוררים. הרבה התחלות בנייה שנתקעו. האוטובוס מסוגל לנסוע מהר אך ריבוי המקפצות בכניסות לכפרים מונע נסיעה חלקה ומהירה. בתי הבוץ אינם מטוייחים ומכוסים פח גלי הבוהק לאור השמש.

כפרי דייגים על שפת האגם, וגם תעשייה די מצומצת של גידול דגים בכלובים.

האוטובוס עוצר בתחנת הגבול הפרונית ואנו נערכים בטור גדול לבדיקת המכס והגבולות, וחסר למי שחרג ממכסת הימים המותרת, קנסות גדולים וטרטור הם מנת חלקו. גם אם לא החתימו את דרכונך בכניסה לפרו, צפוי לך קנס כבד,כאילו אתה אשם. לאחר הביקורת הפרואנית מגיעים לביקורת הבוליבינית כנ"ל עמידה בתור והחתמת הדרכונים.

האוטובוס הפרואני אינו ממשיך וחפצינו מועברים אל גרוטאה משקשקת הקרויה אוטובוס אשר תסיע אותנו לעיירה הקטנה קופהקבנה השוכנת על שפת האגם הגבוה בעולם עליו מתקיים שיט. (זו פחות או יותר ההגדרה המקובלת לייחודיות האגם). לאחר מעבר הגבולות נסיעה של כמחצית השעה בכביש הראשי המחבר את פרו לבוליביה וכולו דרך עפר מקפיצת קרביים. הכביש הקיים נראה בשיפוץ. לאחר כעשרים דקות של קיפצוצים עוצרים בפלאסה המותשת והעלובה של קופה ועם תרמילים על גב שחוח ואשה חולה נסחבים במעלה הגבעה אל המלון הנחמד אלדה דל אינקא הצופה אל המפרץ הגדוש בספינות קטנות, סירות להשכרה וכד. החדר גדול ונחמד רצפת אבנים שחורות וצבעים נעימים לעין.

בית קפה על החוף, נדרש לרצף את האזור בדחיפות, אחרת ימשיכו ללעוס חול עם המנות המוגשות, חוץ מזה האוכל כאן לא מוצלח

כוס Pacena על החוף

מבט נוסף מהחוף אל cero calvario

ועוד חוף, בהמשך שרשרת מסעדות הממוקמות בסככות הצמודות זו לזו וכולם מוכרים דג טרוצ'ה מהאגם

שקיעה יורדת על מפרץ קופקבנה אשר על אגם טיטיקקה

המשקה הלאומי אינקה קולה

חנות אופיינית, המחירים זולים, זולים

וזו איכרה מוכרת ירקות

חומת בוץ מתפוררת, מוגנת מהגשם ע"י רעפים

השהות במשך 3 לילות בקופקבנה נקבעה עקב אילוצי חג יום הכיפורים, והצימר החביב שימש מקום מצויין לעינוי הנפש. מסעדות הכפר טיפלו ברעבוננו , מסעדת La orilla שזכתה לביקורות מצויינות הייתה מאוד מאכזבת. בסך הכל השהות הייתה נעימה, אם גם ארוכה מדי. עקב השביתה לא ניתן היה להזמין כרטיסי אוטובוס ליעדנו הבא, העיר יויוני אשר ממנה יוצאים אל הסלאר, אגם המלח הגדול. כתוצאה מכך החלטנו לנסוע באוטובוס אל העיר לה פאז ומשם לטוס למחרת ליויוני.

יש היוצאים להפלגות מקופקבאנה לאי השמש ולאי הירח הסמוכים. אנחנו ויתרנו היות ושטני כבר לאורוס ולטקילה שעל אותו האגם. מאחרים שמענו שלא היה כדאי, אך כמובן לא נדע לעולם.

וכך לאחר שלושה ימי מנוחה לגוף ולנפש יוצאים באוטובוס אל העיר לה פאז. הדרך חולפת לאורך שפת האגם, כפרים די מוזנחים לצד הדרך. והנה הפתעה האוטובוס נעצר ואנו נשלחים לחצות לצידו השני של האגם בסירה די מצוקמקת, על חשבוננו כמובן,, ואילו האוטובוס מועמס על דוברה מצוקמקת יותר, די מפחיד.

האוטובוס על הדוברה תכף יפרוק בנסיעה על לוחות העץ

אוטובוס מיטלטל במים סוערים

ואנו מפליגים בסירונת כמו זו

המשך הנסיעה ללה פאז חולף ללא אירועים מיוחדים, וכאשר האוטובוס חולף על העליה האחרונה מתגלה לפנינו לה פז החומה/אדומה במלוא הדרה משתרעת על פני עמקים וגבעות, מחזה מרשים.

העיר הענקית משתרעת על ערים וגבעות

צ'ה גווארה עומד בכיכר מרכזית ומפקח על התקדמות המהפכה

אנו מתמקמים במלון ברלינה, המאוד מרכזי, קצת יקר, אך לא נורא ללילה אחד, ומיד יוצאים לחוות את עיר הענק. העיר עבור התרמילאים הישראלים שוק ענק וזול, למזכרות לתיירים מכל הסוגים והמינים, אך גם לתכשיטים, לבגדי ספורט מזוייפים ולביגוד אחר ועוד ועוד. סועדים במסעדה מפוארת ויוצאים לחקור את שווקי העיר, לקראת חזרתו בעוד כשבוע, לאחר הביקור בסלאר ובאמאזונס.

לילה יורד על העיר

נפרדים מלה פאז ויוצאים בטיסה ליויוני, לא לדאוג, נחזור ללה פאז להשלים קניות ולטוס ממנה לפרו.

לאחר ביקורנו בסלאר ובאמזונאס שהיו טיולים נהדרים ועל כך בהמשך, אנו חוזרים בטיסה מערערת עצבים במטוס בוכנה זעיר מרורהבאנקה. ללה פז אנו מגיעים לאחר טיסה שהתעכבה עקב תנאי מזג אויר במשך מספר שעות וכתוצאה מכך זמן הקניות שלנו מצטמצם למינימום. משתקעים במלון אינקה הזול והטוב ברחוב אילמפו ויוצאים מיד לסקר שווקים. לאחר יום מרוכז של קניות ופיצה מצויינת אצל מרטיני. מגיעים לנמל התעופה ויוצאים בטיסה יקרה מאוד ללימה. רק להזכיר שלה פז היא שוק ענק הן בהיקפו, חנויות על גבי חנויות שווקים הנמתחים לאורך שאת סופו אינני יודע ושווקי רחוב המנוהלים על ידי צולות היושבות ופורשות את מרכולתן לאורך הרחובות. את לה פז לא למדנו להכיר המחירים הזולים במיוחד משכו אותנו להשקיע את הזמן בקניות במקום בסיורים. המעילים המזויפים של נורספייס מהווים תחרות עצומה לאתגרי העיר. הצעירים וההרפתקנים ייצאו כמובן לרכיבת טרקטורונים מסוכנת ורכיבת אופניים במסלול המסוכן מאוד ומאתגר, ואחר כך יסתובבו בגאווה עם חולצת שורדי המסלול.

כדי לצפות ברשומות נוספות מטיולנו, נא לגשת ל”קבוצה” מצד שמאל של המסך ולשוטט בין הרשומות “פרו” בוליביה”