זכרונות מליל הסדר

בסביבות שנת 1989, אולי 1990, רעייתי הייתה עובדת די חדשה באוניברסיטה, לאחר שעזבה את מקום העבודה הקודם בעקבות אירוע מיוחד, שלא כאן המקום לספר עליו. ראש המעבדה שהיא הצטרפה אליה, הציע לה לטוס לבריסל לפגוש שם את ראש המעבדה שותפו למחקר לספר לו קצת על המחקר במעבדה שלה, ולשמוע ממנו רעיונות חדשים. כמובן שאהבנו את הרעיון ועל תקן של מזוודה היא לקחה אותי. הטיסה נקבעה למספר ימים לפני חג הפסח, הסבים הסכימו לבייביסיטר, ואנו יצאנו בטיסה לקלן, משם תכננו להמשיך הרכבת לבריסל. מכיוון שטיסות לחו"ל היו אז דבר נדיר (כמו היום בערך, הימים ימי קורונה), החלטנו לחזור דרך פריז היפה.

לקלן הגענו בשלום, יצאנו מתחנת הרכבת, הבטנו בקתדרלה הענקית, אחד המבנים הגותיים המרשימים שנבנו אי פעם, ורצנו חזרה לתחנת הרכבת. עמדנו ברציף הנכון ועלינו לרכבת שהגיעה ארבע דקות לפני הזמן. הייתה איזו תחושה פנימית שמשהו השתבש, ואכן עלינו לרכבת הלא נכונה. ירדנו בתחנה הבאה, חזרנו לתחנת המוצא, וחיכינו לרכבת הבאה שיצאה מאוחר יותר והגיעה לבריסל לקראת חצות. ידענו שהמלון בטווח הליכה מהרכבת, אבל הGPS לא פעל, למעשה טרם המציאו אותו אז. עובר אורח, שנראה כמו הומלס, ששאלנו אותו על מיקום המלון, חטף מידי את המזוודה והחל להתקדם בצעדים נמרצים, ואנחנו בעקבותיו, לא בטוחים לאיזה כיוון מתפתחת העלילה. הסתבר שהכל בסדר והגענו בשלום למלון.

למחרת תקלה חדשה, מספר הטלפון שבידנו כנראה אינו נכון, החיפוש בגוגל מעלה חרס, למעשה טרם המציאו את גוגל. למזלנו, אז באותם ימים רחוקים היה קיים, מה שנקרא ספר טלפונים. באותם ימים רחוקים מסתבר, ניתן היה באמצעות תושייה ותרגול מוח לפתור בעיות, שכיום רק טובי האמצעים הטכנולוגיים ימצאו את הפתרון. וכך התקיים לו המפגש, ביקרנו בביתו של ראש המעבדה, לארוחת בוקר, סיירנו במעבדה, הייתה שיחה טובה, עלו רעיונות חדשים, והשליחות הסתיימה. מניח שכיום מפגש שכזה היה מתחיל ונגמר בשיחת ווטסאפ, כשכל אחד מהמשתתפים ספון במעבדתו.

כאן במעדניה בפריז ניתן לקנות מצות לפסח

לעיר האורות הגענו ללא הרפתקאות מיוחדות. לאחר שטיילנו וספגנו את מראות העיר הנפלאה, נזכרה רעייתי שאמה ציידה אותה בכתובתה של אחותה המתגוררת בפריז, אותה לא פגשה שנים רבות. לחו"ל טסנו, ללא חבילת גלישה, או שיחות וSMS ואפילו ללא הסלולרי (טוב, טרם המציאו אותו), בימים ההם היו ממוקמים ברחובות העיר טלפונים ציבוריים, באמצעותם ניתן ליצור קשר. אז יצרנו, הוזמנו בחום לביקור אצל הדודה הקשישה שהתגוררה Rue de lila, משום מה עד היום אני זוכר את שם הרחוב. הדודה שמחה מאוד לראותנו וביקשה שנבוא שנית למחרת, ערב ליל הסדר. מסתבר שאיש מבני המשפחה אינו דובר עברית, וחלומה הוא ליהנות מסדר פסח כהלכתו ובשפה העברית.

האמת, קצת היססתי, שאני אשב בראש השולחן ואערוך את הסדר, קצת גדול עלי. מי שמכיר אותי יודע שאינני בדיוק מבין עניין. אבל הגשמת משאלה של אשה זקנה, שומרת מצוות, נראתה לי חשובה יותר. וכך התייצבנו בערב החג היכרנו משפחה מאוד נחמדה, חידשנו קשר שנמשך עוד שנים, ואפילו עמדתי במשימה בכבוד. חג שמח ופסח כשר.

ולמי שמעוניין לקרוא על ביקורים נוספים אלו נמצאים אצלי בבלוג תחת הערך צרפת (כמו למשל וילה בפרובנס)