כפי שכתבתי בפוסט הקודם (לקרוא לחץ כאן), הזמנו טיול יומי בחברת הטרקים ששייכת כנראה למלון Shwe Nan Htike בו אנו מתאכסנים, Eco Trekking Pyin Oo Lwin. טרק די יקר ניתן לומר שמציע הליכה בין כרמי יין ומטעי תות אל עבר מפלי Yay byan taung היורדים בשבעה מפלים בזה אחר זה. הובטח ביקור במרכז מדיטציה, מפעל מקומי וסיום בכרם זיתים ויקב. מה שקיבלנו היה רחוק מהציפיות שנוצרו עם קריאת הפרוספקט המפואר ומאכזב מאוד. בבוקר עלינו לרכב שהסיע אותנו לנקודת ההתחלה, ושוב לא בפעם הראשונה ולא האחרונה, הסתבר שאנחנו לבד בטיול, הנוסעים האחרים בהסעה היו כאלו שיצאו לטרק בן יומיים, מקווה שחוו יותר.
להפתעתנו ירדו מהרכב יחד איתנו שלושה בחורים צעירים ומאוד חביבים, הסתבר ששלושתם מדריכי הטרק של שנינו. שלושתם יחד לא דיברו יותר ממאה מילים באנגלית ורמת התקשורת בינינו הייתה קרובה לאפס.
הדרך אכן עוברת בין כרמים ושדות, בהם עובדים איכרים. מובן שלא נוצרה כל אינטרקציה ולא יכולנו להבין במה נבדל כפר אחד מהאחר.
לפחות ראינו מספר בעלי חיים כגון באפלו משועמם
ותרנגול צבעוני
המלווים הובילו אותנו לתוך מבנה ובתוכו 2 מכונות לאריגת לונגים (בגד דמוי חצאית נכרכת שלובשים הגברים והנשים). נכנסנו ויצאנו.
התקדמנו לכפר נוסף שהיו בו מטעי תות, מעבר לתות וחרדל לא ידעו המדריכים, לנקוב בשמו של כל ירק נוסף. החום המאפיין את חודש מרץ היה למזלנו נסבל.
הוזמנו להתכבד בתותים שקטפנו בעצמנו במטע.
לאחר זמן מה הגענו למרכז המדיטציה, אליו שולחים הורים את ילדיהם ללמוד את יסודות הבודהיזם, ומגיעים גם מבוגרים כדי להתקדם לקראת הארה. בתוכנית הטרק הייתה פגישה עם הנזיר ללמוד על מדיטציה. מלווינו ניסו לעבור לסדר, אבל קצת התעקשנו ולמרות פערי השפה אירגנו את המפגש, כשאנו יושבים לרגלי הנזיר ושלושת המדריכים מתרפסים ומזדחלים לרגליו, והוא מסביר על המנזר על התלמידים וקצת על בודהיזם.
הנוף המקומי כולל המון אזורים שרופים שזו השיטה של המקומיים להכין את השדות לעונת הזריעה.
הגענו לנקודה ממנה יורדים למפלים. בתמונה אני עם שלישיית המלווים.
לפני שמתחילים את הירידה למפלים נהנים מארוחה פשוטה בסככה במרומי הצוק (כלול, כלול).
הדרך למפלים כלל אינה פשוטה, הירידה מאוד תלולה ואנו מברכים על כך שהבאנו את מקלות ההליכה. המפל הראשון אינו מרמז על הצפוי לנו מפל קטן, אולם לצידו מתקן מעניין, תחנת כוח זעירה המספקת חשמל למסעדה שליד, ואולי גם לבית הבעלים.
ההמשך, כאמור, תלול מאוד, אך בהחלט שווה את המאמץ.
יורדים עד למפל מס שש, דקות ארוכות והרבה מדרגות מפרידות בין מפל למפל
נהנים לטבול את הרגליים
צילום אחרון מאחורי המפל השישי
וכעת מתלבטים לגבי הירידה למפל השביעי, הבנו שנדרשת כחצי שעה לירידה ועוד יותר לעליה, וברוב קולות החלטנו לוותר. אנחנו לא היחידים שויתרו, גם המקומיים נועצו ביניהם וחזרו כלעומת שבאו.
לאחר מנוחה קצרה בבית הקפה ליד מפל 1, נותרה עוד עלייה, וכשעה וחצי של הליכה עד נקודת האיסוף, שהיא כרם ענבים ויקב. אנחנו מצפים לסיים את הטרק בטעימת יינות וקניה של בקבוק או שניים לדרך. אופס, עוד אכזבה הכניסה לכרם והיקב נחסמת בפנינו ואיש אינו מצליח להסביר למה. הטרק מסתיים כשרכב האיסוף מגיע ומחזיר אותנו למלון.
נראה שחודש מרץ הינו פחות מתאים לטרקים באזור, אולי בעונה ירוקה יותר יהיה מרשים יותר ופחות שרוף.
בהרגשה שמיצינו וניתן לעבור הלאה, אנחנו מזמינים הסעה לBagan, למזלנו הפקידה דוברת האנגלית נמצאת על משמרתה בקבלה, ואנחנו מבינים שמחר ב0900 יגיעו לאסוף אותנו. את הערב אנחנו מבלים בהליכה לעבר העיר המרוחקת מעט, דרך המקדש הסיני,
ושוק הלילה הגדול. בשוק סועדים רבים ורבים אחרים מגיעים לקחת Take away. הליכת הלילה אולי אינה דבר חכם לעשות כי האזור מלא כלבים וחבל להסתכן בנשיכה.
אנחנו מנסים את מזלנו במסעדה הודית מומלצת Krishna Indian Restaurant. מסעדה מאוד פשוטה אבל האוכל טעים.
למחרת נפרדים מהעיר החביבה ועולים למיניבוס שמגיע לאסוף אותנו לנסיעה הארוכה. התינוק החמוד הזה גם הוא נוסע איתנו.
הנסיעה כשש וחצי שעות עד תחנה מרכזית בגאן. האוטובוס עמוס לעייפה, שקי תפוחי אדמה ושלל דברים אחרים שמביאים איתם הנוסעים, בתחנות הירידה ממתינים להם טוסטוסים או רכבים להעמסת הקניות. במחצית הדרך עצירה במסעדת דרכים. מי שמעוניין קונה מהמוכרות החביבות שמגשי מזון מאוזנים על ראשן.
קצת צילומים מהדרך, משאית עמוסה, משפחה על טוסטוס.
לקראת בגאן באזור שומם לחלוטין, מרוחקים זה מזה מוצבות כפות דקלים ומתחתם אנשים או ילדים שנראים מאוד מוזנחים. לתופעה זו אנסה להעלות מספר הסברים אפשריים בהמשך, לאחר שצפינו באותה תופעה בדרך להר פופה הקדוש.
המיניבוס מסתבר אינו מסיע אל בתי המלון, אלא לתחנה מרכזית מרוחקת, ומשם אנו ממשיכים במונית אל המלון המצויין Old bagan , Bagan Thande Hotel. המלון ממוקם במקום מצויין, קרוב לאתרים ההיסטוריים ועל שפת נהר האיראוואדי.
עיר המקדשים בגאן (Bagan) בבורמה משתרעת על שטח של כ־40 קילומטרים רבועים יש בה כ4,000 מקדשים ופגודות. תנופת הבניה הייתה במאות ה־11 ל־13, כשהעיר שימשה כמרכז בודהיסטי חשוב ואתר לעלייה לרגל. העיר ומקדשיה ננטשו בפתאומיות והיא די נשכחה. כעת היא פארק לאומי מרשים.
לאחר שהתמקמנו לוקחים ריקשה שתסיע אותנו לנקודת תצפית מומלצת לשקיעה,
Nyaunglaphet Sunset Hill, לכאן מתקבצים עשרות ואולי מאות תיירים, זו לא הנקודה האופטימלית כי היא מרוחקת מהמקדשים, אבל אולי עדיפה על טיפוס מסוכן על מקדשים חרבים. גם בודקי אישורי כניסה לבגאן נמצאים כאן ומי שאין בידו אישור נדרש לשלם. בדרך לגבעה שוק קטן, ואפילו ארוכת צוואר אחת מוכרת את מרכולתה.
אנחנו מחפשים פוזות מתאימות לצילום, ואלה התוצאות
בדרך חזרה מבקשים מהריקשיונר שיעצור לנו ליד מקדש חרב, קרוב לבית המלון ומשם צועדים עד מקדש Thatbyinnyu Phaya המפואר.
ובחזרה ברגל למלון, כאשר בדרך חולפים ליד מקדש גדול אחר Gawdawpalin
קובעים עם הריקשיונר שייקח אותנו לזריחה ולטיול מקדשים עד לצהריים. ארוחת ערב במסעדת המלון על שפת הנהר, מובן שלא ניתן לראות את הנוף.
האטרקציה הגדולה של תצפית הזריחה היא הכדורים הפורחים, המתרוממים לאויר בשעות הבוקר המוקדמות. עלות לאדם 350 דולר (כך אומרים) ויש כנראה מספיק תיירים שמשלמים עבור האטרקציה. אנחנו נהנים לצפות בהם.
וכמובן להמשיך לנסות לתפוס את השמש.
