טיולנו לסרילנקה מתחיל ב19 בפברואר 2018, כאשר אנו יוצאים עם זוג חברים לטיול של כשבועיים שבסופו נופשון קצר על חוף ים מקסים. שבועות לפני הטיול סיכמנו עם מדריך בשם דניאל, לאחר שקראנו הרבה המלצות טובות, שהוא על רכבו המרווח והחדיש ילוה אותנו בטיול. לפני שיצאנו החלה להסתובב ברשת השמועה שדניאל לוקח על עצמו יותר ממה שיכול לספק ונוצרות תקלות. לפניותינו אליו השיב, באיחור אמנם שאין ספק הוא יהיה המדריך. וכך יצאנו לדרך בטיסה המתישה בחברת טורקיש איירליינס, כשאנו חולפים מעל מדינות חביביות כמו עיראק וסוריה, ואף נוחתים להורדת נוסעים במלדיבים המקסימים.

20 בפברואר – לאחר שעות רבות נחתנו בנמל התעופה הבינלאומי של קולומבו, עברנו בקלילות את הבידוק, הויזות ששילמנו מראש נקלטו במחשב, וציפינו לדניאל ולזרי הפרחים המסורתיים. לאחר מספר דקות של מתח וציפייה הופיעו שני אנשים חביבים, ענדו על צוארנו את זרי הפרחים, התנצלו על האיחור ויותר מכך התנצלו בשמו של דניאל, שנבצר ממנו להגיע עקב פטירה פתאומית של הסבא, שהפך אח”כ לדוד. שני המלווים הנחמדים היו שאלאקא הנהג וNishantha המדריך. כך יצאנו לדרך לעיר נגומבו בתקווה שהטיול יהיה מוצלח למרות ההתחלה הקצת בעייתית. לפני כן קנינו ב7 דולר כרטיס סים לשיחות וגלישה שהספיק לנו למשך כל הטיול (כשבועיים וחצי). כסף פרטנו אצל חלפן בNegombo, לפי המלצת נישנטה בשער טוב יותר מבנמל התעופה. עוד מילה על השרות, בסך הכל היה מצויין, היה עוד קטע קטן ולא ברור בעניין כרטיסי רכבת לyala, על כך בהמשך. הרכב היה גדול מרווח וממוזג, בתי המלון היו מצויינים ומגוונים, ביקשנו שחלק מארוחות הערב יהיו במסעדות וכך היה. פשוט חשוב מאוד לבצע תיאום ציפיות, לא לשלם מראש ולדעת שבמזרח כמו במזרח, שונה.

נסענו למלון הראשון בין בתי המלון השונים והמגוונים שנשהה בהם, מלון Camelot שעל שפת הים. מלון יפה עם בריכה נחמדה ומופע שקיעות מרהיבות על החוף הסמוך.

די מותשים סיימנו את היום בשוטטות קצרה ברחובות העיר (אין הרבה מה לראות), בארוחת ערב מבוססת על חריף חריף, והלכנו לישון מתכוננים לבוקר חדש בעולם חדש.

היום השני 21 בפברואר לטיול נסיעה מתוכננת 170 ק”מ. את הבוקר התחלנו בשוק הדגים היבשים בNegombo. המדריך הסביר שיש גם שוק גדול של דגים טריים אךזה נסגר מוקדם לאחר שהדייגים פורקים את שלל הדייג היומי. הדגים מפורקים ומומלחים כאן על החוף ומשוטחים לייבוש. ייבוש דגים הוא צורת שימור דגים עתיקת יומין. את הקטנים שבדגים המיובשים אוכלים כחטיפים, ואת הגדולים יותר מאחזרים אותם במים נקיים, שוטפים ומבשלים או מטגנים בשמן עמוק.

הדגים המיובשים נארזים ונמכרים במקום.

המשכנו לעבר נמל הדייגים והכנסיה שליד St Stephen Church , כנסיה אנגליקנית שנבנתה בשנת 1880.

המשכנו לPinnawala אל בית היתומים לפילים (האמנם?). ביציאה מהחניה חולפים דרך מלכודת תיירים טיפוסית.



 מסתבר (לדעתי) שגם בית היתומים עצמו הוא מלכודת תיירים ולאחר שמשלמים את המחיר הגבוה של כ17 דולר (2500 רופי), פוגשים חבורה נחמדה של פילים בוגרים. ניתן לקנות סל ירק ולהאכיל פיל.

או לקנות בקבוק חלב ולהאכיל פיל שאמור להיות תינוק. אבל על פי גודלו נראה שעבר מזמן למזון מוצק.

בשעה 14:00 צועדים הפילים בשיירה לעבר הנהר הסמוך כדי לרחוץ את עצמם, וזה החלק הנחמד של הביקור בבית היתומים (האמנם בית יתומים?).

נקודה חשובה לציון היא הקפה בסרילנקה שמאוד לא היה ערב לחיכנו, המדריך נישנטה והנהג למדו מהר שצריך לחפש עבורנו אחרי בתי קפה שבהם יש קפה תוצרת חוץ בעיקר Lavazza. בית קפה כזה נמצא מול הכניסה לבית היתומים לפילים, קפה טעים וגם הגלידה. אחרי הביקור בבית היתומים ממשיכים בנסיעה לכיוון Sigiriya. בדרך עוצרים בDambulla לביקור בשוק ענק של פירות וירקות. סוג של בורסה בה נמכרת הסחורה לסוחר שמרבה במחיר. חלק מהפירות והירקות אינם מוכרים ונישנטה שמח להסביר ומבטיח להכיר לנו אותם בהמשך בדרך של טעימה.

התוכנית להיום כוללת גם ביקור בערב בDambulla Cave Temple, אך אנחנו מעדיפים לדחות זאת למחרת ולוותר על העיר ואתר מקדשים אחר שמתוכנן להמשך Polonnaruwa. נוסעים ישירות להתפנק במלון Elphase resort and spa בו נשהה יומיים.

לבקשתנו בחלק מבתי המלון ביקשנו לקבל רק ארוחת בוקר ובערב לצאת למסעדה מקומית. כך גם בערב הראשון בElphase. יוצאים למסעדה מומלצת טריפ אדויזור לארוחת פירות ים ועוד. לא משהו לצערנו. לומדים להכיר את בירה LION שתלווה אותנו בנאמנות לכל משך הטיול.

היום השלישי 22 בפברואר, כאמור ויתרנו על Polonnaruwa שהייתה בירתו של המלך Vijayabahu I, שהקים את העיר ב1070 ואיחד מחדש את סרי לנקה לממלכה אחת. ויתרנו על סיור בחורבות המרשימות. את הבוקר התחלנו מוקדם בביקור בSigiriya.

ההר הגעשי המתנשא לגובה של כ200 מטר, צורתו המיוחדת בולטת למרחקים. הארמון שבראש ההר נבנה בערך במאה הרביעית לספירה על ידי המלך קשיאפה הראשון. האתר שימש אח”כ כמנזר בודהיסטי וננטש גם הוא. ב1982 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמי של אונסק”ו. הרשות לטפס לראש הפקק הגעשי נתונה למי שמשלם את דמי הכניסה הגבוהים 30$.

מעבר לסיפור ההיסטורי והעניין הגיאולוגי, יש כאן אתגר לטפס כ1200 מדרגות, ולהנות מנופי המישורים הרחבים הנישאים למלוא העין. אחרי מחצית הדרך מגיעים לאזור בו נמצאים עדיין ציורי קיר מרהיבים מתקופת ההרמון. אסור לצלם. מגיעים לרחבה ממנה מטפסים במדרגות תלולות המתחילות בין כפות ענקיות של אריה.

היפים

הקופים

והנופים

היום מתוכנן להיות ארוך, אחה”צ מתוכנן לנו ספארי, ולכן עוצרים במסעדה מומלצת וממשיכים להתרגל לחריף חריף.

אחד ממקומות ההתכנסות של פילי הבר בסרי לנקה היא שמורת Minneriya National Park אליה וממנה הם נודדים בין מספר שמורות המחוברות זו לזו. לשמורה נכנסים עם ג'יפ שהברזנט מוסר מגגו ברגע שנכנסים לשמורה וניתן לעמוד ולצפות לכל הכיוונים.

ניתן להתרשם מכמות הג'יפים ובהחלט להניח שהם בקרבת עדר פילים. לדברי נישנטה המדריך שהצטרף לנהג הג'יפ, מורשים להיכנס לשמורה 200 ג'יפים ביום וזה הרבה.

הג'יפים מתקרבים קרבה רבה מאוד לפילים.

ואלו נכנסים ללחץ ומביימים מתקפות מפחידות מול כלי הרכב בעיקר בקטע של הגנה על הפילים הרכים שבעדר.

עוד זכינו לראות מיני עופות, צב עם שריון מאוד מיוחד, עדרי באפלו, ותנין משתזף

את הערב סיימנו במסאג' איורוודי בספא השייך למלון Mutu, לי העניקה את המסאג' מסאג'יסטית מצוננת מאוד בעלת ידיים חזקות, קיוויתי שלא אדבק.

על נהיגה עצמאית בכבישי סרילנקה לדעתי לא כדאי לחשוב. סיכון אדיר, תרבות נהיגה אחרת שונה לחלוטין משלנו. צפיפות נוראית עקיפות מסוכנות, וקשה להאמין שתמצאו חברה שתבטח רכב שכור לכל הסיכונים. כפי שניתן לראות במפה המצורפת, את תכנון משך הנסיעה צריך לעשות לפי העומס ולא המרחק, ממוצע מהירות לפי המפה הקטנה שצירפתי כ40 קמ”ש.

על המשך חוויותנו באי היפה, ללחוץ כאן