כאשר מתקרב מועד הנסיעה לטיול הגדול המתקיים אחת לשנה עת בוא השנה החדשה. מתחילים לצוץ ביתר שאת זכרונות מטיולים עברו. התחלנו את טיולינו בנוסח התרמילאים, בשנת 2006, קצת מבוגרים יחסית לטיולים של אחרי צבא, או עם סיום אוניברסיטה, או ירח דבש. אבל טוב מאוחר מלעולם לא, וחיינו הועשרו בחוויות נפלאות מהעולם הגדול. הצילומים שבחרתי הפעם אינם המובחרים והמשובחים, מטרתם לנסות לצרף את הקורא לחוויה מיוחדת ולנסות להעשיר בקצת צבע את החוויה.

הלם הודו -

כשחשבנו לצאת לטיול הראשון למזרח, בעצם השני, טיילנו בתאיילנד עצמאית, אבל פחות תרמילאית. הזהירו אותנו מפני השוק המלווה את מי שמגיע להודו בפעם הראשונה. המוני האדם הצובאים על פתח נמל התעופה, הרעש, ההמולה והריחות. מיכל רגישה יותר ממני ולכן חששה יותר לאור האינפורמציה. מנגד היו המכורים להודו, מורתנו ליוגה למשל, שאילו יכלה הייתה מבלה שם את כל חייה. אז נחתנו בהודו, נחתנו למעשה במומבאי ומשם המשכנו ישירות לדלהי. את נמל התעופה במומבאי איפיינו אלפי הצריפים הממוטטים, שכולם מכירים היום מהסרט נער החידות ממומבאי, הממוקמים מנמל התעופה והלאה, מחזה מדהים וכאוב למי שנחשף לראשונה. היציאה מנמל התעופה בדלהי, כבר נראתה פחות מפחידה, אכן המוני אנשים, אך המקום מסודר ומאורגן ומונית עומדת לרשותך ומביאה אותך אל היעד. והיעד שלנו, מעוז התרמילאים במזרח, המיין באזר המפורסם, בתמונה מאוד ייצוגית. פרות ויציאותיהן, המוני אדם ותרמילאים, כבלי חשמל תלויים ללא סדר, שוטרים חמושים באלות, שילוט בשלל שפות, כאשר העברית תופסת מקום של כבוד. בביקורנו השלישי בהודו כבר זכינו לבקר בנמל התעופה החדיש, הלוואי עלינו, לנסוע ברכבת התחתית, הלוואי עלינו, ולהינות ממיין בזאר שעבר שיפוץ יסודי ואפילו הפרות אינן מורשות להיכנס עוד. המשתנה הפתוחה עדיין קיימת ובזכות ריחות הניחוח !!!! העולים ממנה, הצלחנו למצוא את חנות המפות והמצעים הידועה לטוב.

הודו תיזכר לטובה, בזכות האוכל הנפלא, נכון, אתה זקוק לקיבה חסונה כדי להתגבר על שלל התחלואים, אך ברגע שהתחסנת, זכית באוכל המדהים בעולם, ולא צריך בשר (מוטי).

רישיקש הנפלאה -

רישיקש הגיעה לתשומת ליבנו, בזכות להקת החיפושיות, שהגיעו לכאן לפני שנות דור אל הגורו מהש יוגי , הנסיעה לרישיקש מתחילה בשטאבאדי אקספרס, רכבת מפוארת ומפנקת, הנוסעת אל העיר הקדושה הארדיוואר. כאן נפרדים מחיי הפאר של נוסעי הרכבת המפוארת, ועמוסי תרמילים צועדים אל תחנת האוטובוס הסמוכה. התחנה הומה אדם כרגיל, אין סדר ואין מקום חניה לאוטובוס, הגעת להודו, תלמד להסתדר. אוטובוס ראשון נכבש בסערה ע"י המקומים, אך על האוטובוס השני כבר מסתערת חטיבה ישראלית, הכוללת את מיכל ואותי וזוג ישראלי ראשון מני רבים שנפגוש, טוב לא זוג, נפגשו והתחברו ועכשיו מגמת פני כולנו היא העיר הקדושה רישיקש השוכנת על גדות הגנגס. האוטובוס עוצר אך אל היעד טרם הגענו. מכאן צפוייה לנו נסיעה ברקשה, אותו טוקטוק בכעל שלושה גלגלים, מזהם האויר הראשי בערים הגדולות. ושוב החטיבה הישראלית יוצאת למשא ומתן קשוח על דמי הנסיעה לרישיקש, ולאחר ששני ריקשאים כמעט פתחו בתגרה, בגללנו, אנו דחוקים ארבעתנו ברקשה צרה ומטעננו רתום לגג. הרקשה עוצרת בנקודה האחרונה המותרת לרכבים ומשם אנו ומטעננו יכולים לסמוך רק על רגלינו, או על הפורטרים, שיתנדבו בשמחה לשאת את המטען. כאן נפרדים מחצי חטיבה, הישראלים נוהגים להתאכסן, או על שפת הנהר או למעלה למעלה במעלה הגבעה. הם ממשיכים למעלה ואנו על מטעננו יורדים עשרות מדרגות תלולות, חולפים על פני קבוצת הקבצנים המציגים לראווה את נכותם, עניין קשה, אל הגשר הידוע לקסמנג'ולה המגשר בין שני חלקי העיר, מעל הגנגס המופלא, שעודו נקי בנקודה זו, ללא גוויות ושריפות אדם. ומתמקמים במלון נחמד וזול, על גדת הגנגס, חולקים מרפסת, עם שלוש בנות ובן, ישראלים, המקדישים את רוב יומם ולילם לעישון..., ובחביבותם הרבה מציעים לנו להצטרף (אוף, פיספסתי הזדמנות, שלא תחזור הרבה זמן). חוויה מיוחדת שעוברת עלי ברישיקש, היא חוויה של היטהרות והזדככות, טקס יומי שאני משתדל לקיים בכל יום, הירידה אל הגנגס והטבילה בו. בתמונה אני הלבנבן, במימיו הקרירים מאוד של הגנגס וברקע, הגשר התלוי ולידו ה"ג'רמן בייקרי" המפורסם. על אחד הגגות האדומים, נמצאת סדנת יוגה בה בילינו כמעט מדי יום.

בית ההארחה הפשוט, בו שהינו (יחד עם עכבר שהתאכסן באחד התרמילים). לא סיפק למזלנו ארוחת בוקר וכך מדי יום לאחר שיעור היוגה, היינו חוצים את הכביש אל המוסד הידוע "German bakery", מוסד שקיים כמעט בכל עיר בהודו, זו אינה רשת בתי קפה אלא תיאור של המוצר העיקרי שאצלנו נקרא קרואסונים וכד'.

ישראליות -

באחד הבקרים לאחר סדנת היוגה, התיישבנו בבייקרי המפורסם עם הנוף המרהיב, בהיותו מקום נחשק, מקובל לחלוק שולחנות. אל שולחננו נגשו שתי צעירות ישראליות ר.ור. (לא אנקוב בשמות ולא אראה תמונות, כי אנחנו לא בקשר) וביקשו להצטרף. הן היו סטודנטיות שסיימו לימודיהן ויצאו לטייל, ונוצרה בינינו סוג של כימיה הנוצרת רבות בין ישראלים בחו"ל. תרגלנו יוגה יחדיו ואף דיברנו על נסיעה משותפת בהמשך, מכיוון שכולנו תכננו להגיע לדרמסלה. בתמונה אנחנו נראים מאוד רוחניים ומוארים.

חוויה ישראלית מאוד מלכדת בחגים היא ההצטופפות בבית חב"ד במועדי ישראל. וכך נרשמנו לארוחת החג, יחד עם צעירים רבים שהגיעו לעיר לקראת החג, וכמובן מספר לא גדול של הורים שהגיעו להודו לפגוש את ילדיהם המטיילים, ומעט תרמילאים מבוגרים יותר, כמותנו. אך תכנונים לחוד ומציאות לחוד, אינני יודע ידו של מי בחשה בקדירת הסערות, וזמן קצר לאחר תחילת המסכת, ירדה מן השמיים סערת גשם טרופית אדירה, שבשניות הותירה את המאהל הפתוח, ריק ורטוב. אנו תפסנו מחסה בבית קפה סמוך ומשם המשכנו לחגוג בזוגיות נעימה. התמונה המטושטשת מציירת את הסערה לדעתי טוב יותר ממילים.

מיסטר סינג וההשגחה הסיקית

לעיתים אתה עושה טעות, שמתוקנת בעזרת כוח חיצוני, במקרה שלנו נציג הכוח החיצוני, היה מיסטר סינג, סיקי חביב מהצפון. אך אלך על פי הסדר. כאשר רכשנו כרטיסי רכבת לצפון לכיוון דרמסלה, עשינו טעות שנובעת מאי הבנה. הסבירו לנו שיש כרטיסים לקרונות השינה הממוזגים ויש כרטיסים לקרונות ללא מיזוג, והיות ומיכל אינה אוהבת מיזוג, הבנו את ההסבר כלשונו, עם מיזוג/בלי מיזוג. אך לא כך הוא, בהודו יטש היררכיית קרונות ברורה, המתחילה מקרונות שאינם ראויים לדריכת אדם מהיישוב (הגזמתי) וקרונות נוחים ומפנקים וכמובן ממוזגים. אנו בטפשותנו שלא ניתנה לתיקון בעיקר עקב קשיי שפה, קנינו כרטיסים זולים וזכינו למקומות בקרון שהתחיל ריק ואט, אט הלך והתמלא עד שלא הצלחנו כלל להבין כיצד נפתח את המיטות ונזכה לשנת לילה טרופה. למזלנו זכינו להשגחתו של איש יקר, סיקי דובר אנגלית ומאוד ידידותי שרכש כרטיס במושב לצידנו, מתחילת הנסיעה התחברנו למיסטר סינג וקיימנו איתו שיחה ארוכה ומעניינת מסוג השיחות שמקיימים זרים מארצות רחוקות. הוא סיפר על ביתו שבאמריצר ואנחנו על ביתנו שבנגב. ככלל ההודים הם מאוד ידידותיים ודוברי האנגלית שביניהם ששים לקיים שיחות ארוכות וכמובן להצטלם ביחד עם הדמויות האקזוטיות מארץ רחוקה.

לפני שנגיע אל היעד, סיפורנו רחוק מסופו, אנו עדיין מיטלטלים ברכבת. והנה מתחיל סיפור של הקומבינה הסיקית. הקונדוקטור שהגיע כדי לבדוק את כרטיסינו, נכבד סיקי, גדל גוף ועטור מצנפת סיקית מפוארת. פוגש את ידידנו מיסטר סינג ומתחיל לשוחח איתו בנעימים, כאשר מפעם לפעם הוא זורק מבט לעברנו, טוב, כנראה שגם אנחנו קשורים לשיחה. הרכבת ממשיכה להיטלטל ולבסוף נעצרת בתחנה הקרובה. מיסטר סינג קם ממקומו לוקח את הצ'ימידאן ומתכונן ללכת. מה קורה מיסטר סינג אנחנו שואלים. עוברים קרון הוא אומר, ואנחנו? עולה על שפתנו השאלה. כמובן הוא אומר, אתם באים איתי. וכך אנו יורדים מהקרון 'שמטה', ומלווים בשני מיסטר סינג נכבדים, צועדים מעדנות אל הקרון המפואר, בו מתרווחות להנאתן ר. ור. ומקבלות את פנינו בשמחה.

אך סיפור הדרך לא תם ולא נשלם. מטרתנו היא תחנה רכבת נידחת בשם צ'אקי בנק, ממנה אמורים לתפוס מונית לנסיעה של כשלוש שעות לעיר דרמסלה. אנחנו כבר בחשיכה מוחלטת, מתארגנים לשינה, עם הג'וקים (קרון מפואר, אבל ג'וקים לא חסר, כנראה התגנבו מהקרונות הפשוטים). ברכבת מספר תיירים נוספים שמגמת פניהם דרמסלה העיר הנחשקת. כולנו מנסים להבים מתי תעצור הרכבת בצ'אקי בנק? התשובות שמקבלים נעות משעתיים ועד שש שעות, ואפילו קונדוקטור שחולף אינו מוציא אותנו ממבוכתנו. מיסטר סינג שכבר לבש פיג'מת פסים ומתכונן לשינה, נראה מודאג מנסה לברר עבורנו. ולבסוף מסכם שנישן עד השעה 02:00 ואחר כך נקום ונתכונן לירידה. כמובן ששנת הלילה ברכבת המיטלטלת עם הג'וקים אינה עוברת בנעימים, אך בסופו של דבר עומדת חבורת תרמילאים ליד דלתות הרכבת וממתינה לאות. והאות אינו ניתן, הודים טובי לב שלא זכו למיטות מפוארות, עומדים בפתח הרכבת, ובכל תחנה, מדלג מי מהם החוצה, סוקר את הרציף החשוך, ומברר ההגענו. לבסוף ניתן האות וחבורת תרמילאים ניצבת על הרציף בחשיכה מוחלטת. ניפנוף תודה אחרון למיסטר סינג ויוצאים אל המוניות המחכות בחשכת הלילה.

לעיתים להיות ישראלי זה אומר, להתחכם יותר מדי, וזה מה שקורה לנו. ניצבים בחשכת הליל ומתווכחים על מחיר הנסיעה, עד שכל המוניות נעלמות ואנו נוסעים ברקשה לתחנת האוטובוס, בעיירה הנידחת, בתקווה לעלות לאוטובוס הבוקר הראשון. אך לפני שעולה השחר הודי משועמם שהחליט לטייל במקום לישון, מעיר משנתו בעל מכונית שמסכים להסיענו לדרמסלה. הפעם ללא ויכוחים מיותרים נדחסים ארבעתנו, ובמחיר הגיוני, לרכב הקטן, שגם כמעשה ניסים מצליח לבלוע לתוכו את תרמילינו הגדושים. וכך לאור השחר העולה, כאשר הרכב מתמרן בין עדרי באפלו ענקיים, הצועדים אל המחלבה, מגיעים לדרמסלה. הנהג החביב מתאהב נואשות בנסיעה הקצרה באחת משתי הריישיות, ומסכים להוביל אותנו ללא תוספת תשלום , דרך מקלודגנג' (עירו של הדלהאי לאמה) לעיירה הקטנה והנחשקת באגסו. בה מגיעה הרפתקה זו לקיצה.

דרמסלה, דרמקוט ויום הכיפורים בבגסו - ואסור לשכוח את ה Bhagsu cake

באזור יפיפה זה בצפונה של הודו, אנו מבלים את הימים בהנאה מרובה, מטיילים באזור, לומדים לבשל אוכל טיבטי ואוכל הודי. יום הכיפורים מתקרב ואנו נחגוג אותו כאן אצל קבוצת דמויי ברסלב, מוזרים וחביבם שהקימו כאן את ביתם למטה בעמק היורד מהעיירה באגסו. גם כאן אנו מוצאים מדריך יוגה צעיר וימינו חולפים בארוחות נחמדות, בטיולים, בשיעורי יוגה והמון בטלה בבתי הקפה והמסעדות המקומיות. מאכל מאוד ייחודי למקום הוא קינוח בשם Bhagsu cake שרק לאחרונה למדתי את קורותיו ומסתבר שהינו מתכון אנגלי ותיק המצורף כאן http://food52.com/recipes/16139-earl-grey-and-five-spice-millionaire-s-shortbread . לחבורה הישראלית צירפו ר. ור. את א. וא. שני חברים שיצאו לטייל יחד, ואת ל., עורך דין צעיר שטרם החל לעסוק במקצועו. ולמרות פערי הגיל, מצליחה החבורה להינות זה מחברתו של זו, וזה מזה וכו', ויוצאים ביחד לטיולים נפלאים. לצערנו הבנות נאלצות להמשיך הלאה ואנו נשארים עם חברת הבנים. כאשר עדיין איננו יודעים מה מגמת הטיול, לאן נמשיך מכאן. מיכל ואני חושבים על אמריצר האחרים על פושקר ועוד.

בסופו של דבר טיול תמים אל מקדש טיבטי, מביא את כולנו להחלטה, וזאת לנוכח הנוף המדהים הניגלה לעינינו בדרך, של פסגות ההימליה ההודית הקורצות אלינו ומזמינות לבוא אל נופי הבראשית. ממש כך, הרכב חולף בקצה העליה ונעצר בפסגה, וכולנו יוצאים להביט אל הנוף הנפלא, וכך נופלת ההחלטה חמשתנו ממשיכים אל ההימליה ההודית וליתר דיוק לכיוון מנאלי.

לא נותר לנו אלא לעבור את צום הכיפורים, מיכל לימדה את א. לשחק טאצ' והם מעבירים את החג במשחקי קלפים על המרפסת הצופה אל העמקים הירוקים. הצום חולף ולקראת סופו, נוהרת כל הקהילה הישראלית הזמנית שבבגסו, אל ביתם של המוזרים, לשמוע קריאת שופר ולהינות מהביחד. ובינתיים בעלי המסעדות ובתי הקפה, אחוזי חרדה, לאן נעלמה הקהילה הישראלית שמילאה את המסעדות ובתי הקפה. רק לאחר תקיעת השופר, מתחילה הקהילה לטפס במעלה התלול אל העיירה. ובעלי המסעדות נאנחים אנחת רווחה על חזרת הישראלים.

המשך אולי יבוא, יש עוד הרבה סיפורים קטנים מטיולים גדולים.

עוד על הטיול הגדול בהודו וטיולים אחרים ניתן לקרוא בבלוג שלי כאן.