המסע השני להודו - חלק 2 - האמפי

לאחר הנסיעה הארוכה ברכבת מגואה להוספט, עוד נסיעה קצרה של 14 ק"מ בשתי ריקשות אותן שכרנו לאחר ויכוח עז על המחיר. כבר בדרך נראים המקדשים העתיקים המתפוררים. נראית כעיירה קטנה וחביבה. כשאני כותב קטנה וחביבה, אני מתכוון במושגי הודו, לא כל תייר המגיע למקום יחשוב כך למראה המבנים המתפוררים, הכלבים המשוטטים והעזובה הרבה. הריקשיונרים מביאים אותנו לבית צבעוני חביב עם מספר חדרים להשכרה ותצפית חלקית על הנהר מגג הבניין.

בית הארחה הירוק צהוב בסוף הסימטא

זוג ירח הדבש מקבלים את הסוויטה ב550 רופי ואנחנו מסתפקים בחדר לא ממןזג אך מרווח ונעים ב350 רופי. יוצאים לסיור ראשון בעיירה לאורך הנהר Tungabhadra, מקבצים של סלעי ענק המאפיינים את המקום, הנהר זורם בשטף קצף ונראה כי מקורותיו המרוחקים מספקים לו כמויות מים נאות.

כאשר יגיע השיטפון , והוא יגיע, יכוסו הפר והלינגם (האל שיווה כפאלוס ענק) במים רבים

מתיישבים במסעדה הצופה אל הנהר , יושבים על מחצלות, ממש מול הנהר הזורם. האוכל מוגש על הדומים קטנים והוא קצת מאכזב, נוף נהדר ואוכל פחות, לא נורא בהמשך לבטח נמצא את המסעדה! העיר היא קדושה, ללא בשר ואלכוהול, אם כי יש התחכמויות כגון קוקטייל אלכוהולי במסווה של שייק פירות. לו"ז הגשת האוכל אופייני להודו וההמתנה להגעתו מלווה בדרך כלל במשחק קלפים.

תצפית ראשונה על הנהר הקדוש

בוקר חדש, קפה על גג המלון, ויציאה לסידורים. קונים כרטיסי טיסה לטריוואנדרום (נמל התעופה הדרומי בהודו) וכרטיסי אוטובוס לילה לגואה, שם ניפרד מזוג "ירח הדבש" אשר ישובו ארצה ואנו נדרים. ברחוב פוגשים את קרישנה מסוכנות איסתא וה כועס עלינו על שביררנו אצלו מחירים ולבסוף קנינו בסוכנות אחרת זולה יותר. בחרון אפו הוא קצת מזכיר את קרישנה האל.

לקראת שקיעה על שפת הנהר

מצאנו את המסעדה המתאימה לנו, צלחות גדושות במזון הודי, טעים טעים. בינתיים סגרנו עם מדריך בשם קרישנה (לא קרישנה העצבני) על סיור בשני חלקים, הראשון רגלי והשני על טוסטוסים. הסיור נועד להכיר לנו את האימפריה ששלטה כאן מ1336 ועד המאה ה16, ובירתה Vijayanagar, שאת חורבותיה נראה בסיור.

ילדים בבגדי חג

בשלוש מתייצבים בכניסה למקדש. קרישנה מוביל אל הגבעה הקרובה הצופה אל המקדשים ומתחיל בתיאור המיתולוגיה ההודית, עם אליה המרובים קרישנה, ברהמה, לקשמיקאלי ועוד. הנוף מרהיב ביופיו שילוב מופלא של מי נהר זורמים, סלעי ענק אשר כאילו הוטלו ביד ענק, ומקדשים חרבים רבים. קרישנה חד לנו שתי חידות: מדוע מרובים במקדשים הדמויות מהקמאסוטרה ומה מקורם של סלעי הענק הענקיים?

אחת מיני רבות מיצירות הפורנו על קירות המקדשים

מצבור של סלעי ענק, ביניהם מקדש וירופאקשה, בו שוכנת פילת המקדש אותה ניתן ללטף תמורת מספר מטבעות

תשובות כדי לא להטריד את מוחו של הקורא: קרישנה מציג תשובה אחת מני רבות לאוסף הפורנוגרפי המפואר שעל קירות המקדשים, המטרה היא להסיח את עיני המתפלל מיפי המקדשים למניעת עין הרע. הסלעים הענקיים אולי תוצאה של התפרקות קרחון ענק ונהר אדיר מימדים ששטף את כל האזור. אולי?

מוכר הפרחים השכונתי

קרישנה מסביר לנו על אופן פיצוחם של סלעי הענק באמצעות מוטות עץ לחים שהוכנסו לתוך מגרעות בסלע ובהתנפחות העץ גרמו לסדיקת הסלע. מעניין! בביקורנו בפרו בקצהו השני של העולם ראינו בדיוק את אותה שיטה אצל בני האינקה.

כך פיצחו מקימי המקדשים את סלעי הענק, באמצעות פיסת עץ רטובה

השושלת ששלטה באזור כ200 שנה , נעלמה באחת וסלעי הענק המסותתים המוכנים לבנייה והתחלות בנייה של מקדשים מעידים על התפרקות האימפריה.

אבני הקליעה של הענקים

עמדות שמירה שמוקמו בראשי הגבעות נועדו להתריע על התקרבות אויב, ובאמצעות תיפוף העבירו את המידע מעמדה לעמדה (כה אמר קרישנה). מחר מתקיים במדינה יום התיירות הלאומי, יהיה טקס מיוחד באמפי. כמו כן מתקיים בעיר פסטיבל דתי המושך צליינים רבים.

הנהר הקדוש הזורם בעיר מהווה כלי קיבול לאפרם של ההולכים לעולמם. טקס פיזור האפר נערך על ידי ברהמין על שפת הנהר, שלא כמו בקטמנדו וורנסי שרפת המתים אינה מבוצעת על שפת הנהר. ההינדים האבלים נשארים שבוע בעיר, לובשים לבן, ומגלחים את שערם למעט ציצת שיער קטנה. זרימתו של הנהר חזקה ואין אפשרות לחצותו לא ב"קססונית" המפורסמת, ואף לא בסירת מנוע.

"הקססונית" כפי שהיא נקראת בפי התרמילאים הישראלים, על שם הכלי המאוד שימושי בו מצויידים חלקם

מבט אל הבזאר הגדול של עיר מלוכה שהייתה ואיננה

מסתבר שבעיר הקדושה, מסתובב השטן המפתה ובעלי המסעדות ישמחו לספק סמים לבקשתך ואף בירה שתוגש מתחת לשולחן ואם בבשר חשקה נפשך, ייסע המסעדן אל העיירה הקרובה ויחזור עם בשר.

בוקר המחרת, חג התיירות, היום יגיע לביקור שר התיירות וכל העיירה מצטחצחת לקראת בואו. ארוחת בוקר דשנה ויוצאים לשכור טוסטוסים. כבר בתחילת הדרך נעצרים לצפות במופע של להקות מתופפים, הרוקדים באקסטזה בתלבושות צבעוניות ואף מקימים פירמידה אנושית.

קבוצות מתופפים באקסטזה ופירמידה אנושית

בכניסה למקדש Vijaia vittala ניגבים דמי כניסה , המאפשרים כניסה לארמון, לארמון הנשים ולאורוות הפילים.

במקדש מרכבת אבן ענקית, שדגם עץ שלה מובל בעיר אחת לשנה כשהוא נגרר ע"י פילה. וכך נמשך יום הטיול המרתק, מארמון חרב למקדש חרב עד שחזרנו היום לאמפי. למרות מזג החם ששרר כל היום, מתחילים משבי רוח עזים ובעקבותיה סופה טרופית שאינה פוסקת ומשאירה אותנו רטובים מאוד. היום ערב יום כיפור ואנו סועדים סעודה מפסקת במסעדת שאנטי שהפכה למסעדת הבית.

מרכבת האבן

כלי תחבורה ועבודה נפוץ

יום הכיפורים עובר בעצלתיים, הצמים צמים, והאוכלים מסתובבים בעיר וחווים את המקום. נשים מכבסות על שפת הנהר ופורסות את הכבסים על כרי הדשא לייבוש. נזיר קרח טובל בנהר, מפזר אבקה לבנה על פני המים, ולאחר מכן צרור של פרחים צהובים ולבסוף משליך גם את שקית הניילון לנהר (מטנף שכמותו). משפחה מניחה על הנהר מגש של תקרובת. חזרה למלון, עולים לגג לסייע לבעלת הבית להוריד את הכביסה שלנו שמתייבשת על הגג עקב תחילתו של גשם קל.

אחה"צ יוצאים להשתתף בתהלוכה דתית, המציינת את סיום הפסטיבל. גברים נושאים אפיריון עליו צלם פרה מקושט בפרחים. צועדים ברוב שמחה לאורך הבאזר לכיוון מטה בננות. כולם לבושים בביגוד חגיגי, הילדים יחפים.

נושאי הצלם, הטקס במטע הבננות וילדים בלבוש חגיגי ורגלים יחפות

הטקס נמשך ונמשך ואנו עוזבים ומטפסים אל שרידי המקדשים כדי לצפות בשקיעה. סלעי ענק וביניהם מקדשים חרבים, קבוצות של קופים ומבט אל הנהר. הכל משרה שלווה עמוקה. מרחוק רעמי התופים של החוגגים. טקס החזרת הפרה למקדש נמשך, עוצרים מנגנים באקסטזה, מפוצצים זיקוקים, צועדים וחוזר חלילה.

חוגגים אל תוך הלילה

קטע תיאורי: יושב על כסא פלסטיק חום, פני אל שער הברזל, הנפתח אל רחוב צר. חזית בית ההארחה צבועה בצהוב והקיר הצדדי בירוק. בהמשך בית חום ועליו שילוט עם הוראות המשטרה, והשרותים המוצעים ע"י המלון. גם בחצר שלנו ניצב שלט דומה, מעוצב יותר ונושא את שם המלון Lakshmi herritageb tourist home - Ampi . חדרנו הוא הראשון הקרוב ליציאה החלון מסורג באומנות, והקיר דמוי מקלעת עץ בצבעי חום בהיר וחום כהה. רצפת המסדרון מרוצפת בקרמיקה חומהופאותיה מחוברות ע"י עיגול שחור בקוטר של כ10 ס"מ. לאורך המסדרון מול חדרנו, צומחים אותם צמחים יפים שאצלנו כל כך קשה לגדלם, כאן הם נעוצים בעציצי חרס חומים ומשגשגים. עליהם רטובים מהמטר שירד הלילה בעוצמה. על הקיר שלט גדול "זמן פינוי 09:30". מול חדרים 2,3 ניצבת פינת המשקאות והסיגריות, מקרר כחול ובו שתיה, ועל השולחן מחברת, כדי לרשום מה שלקחנו מהמקרר. בעלת הבית עומדת בקצה המסדרון וסורקת שערה. לידה הבן בתלבושת אחידה, מכנסים קצרים וחולצה בהירה. שניהם יחפים, היא בסארי ורוד לבן. ילד נוסף, בן דוד, יורד במדרגות, תיכף יצאו שניהם לבית הספר. בקומת הקרקע ארבעה חדרים, שכנינו הם זוג דובר אנגלית. בקומה העליונה מבנה עץ ובו ממוקמת לתפארת סוויטת ירח הדבש. הזוג הטרי נשוי כבר מספר חודשים, יצאו לירח דבש באיחור עקב אילוצי לימודים ועבודה. היא סטודנטית יפה, שנה שלישית באוניברסיטה, בקרוב תתחיל גם שנת התמחות במכון וינגייט, והוא גבוה נאה, עובד במשמרות במפעל בטחוני . בבית הריק מחכה ג`ינג`י, אינו מבין לאן נעלמו בעלי הבית, משרתיו הכנועים. בנים בארץ, הגדול עסוק בשגרת יומו והצעיר, זה עתה סיים שירות צבאי ומחפש את דרכו בעיר הגדולה, יחסוך כסף ויצא לטיול הגדול. עוזב את הכסא ויוצא אל הרחוב. טפטוף קל. על פני חולפות שתי נשים, האחת כרסתנית בסארי בצבע הקינמון, ובחורה צעירה כהה מאוד, על אצבעות כף רגלה טבעות , משמעותן שהיא נשואה. הגשם מתחזק ואני נסוג אל חדרי. תיאור הרחוב ימתין לכותב אחר. סוף קטע תיאורי

צועדים לסעודת סיום הצום במסעדת Mango tree השביל בתוך מטע הבננות חשוך לחלוטין ואנו מאירים את הדרך בפנסינו. בתוך המסעדה חשוך ורק פנסי נפט מאירים קלות את החשיכה. מתחת לכל שולחן קטורת כדי לגרש את היתושים. האוכל אינו מוצלח ואני מחסל את כל ה"חבלים" (חבל לזרוק) ונהנה מאוד מהחשיכה האופפת אותנו וקולות הג`ונגל ברקע. להשלמת הארוחה פוסעים לעבר שאנטי, המסעדה שלנו. שם המנות גדולות וטעימות ויש זמן לכמה סיבובי קלפים עד שיגיע האוכל.

בוקר חדש עולה על אמפי ולאחר ארוחת בוקר ישראלית טובה בשאנטי, צועדים לעבר הגהאטים ומשם בסירת מנוע אל הגדה השניה לוירופאפור גאדי . בכפר זה נמצא תרמילאים ישראלים רבים. הסירה החבוטה מתמרנת בקושי עקב מהירות הזרימה, אך אנו מצליחים להגיע לגדה השניה. עולים במעלה הבוצי אל הכפר . מקום שקט ונינוח , מעט חנויות ומסעדות. מסעדה אחת צופה אל הגדה השניה.

חציית הנהר בסירת מנוע

וירופאפור גאדי מקום משכן התרמילאים בגדה האחרת

שוכרים ריקשונר שיוביל אותנו אל מקדש הקופים (האל האנומן). עליה של 600 מדרגות (כך אומרים) במזג אויר נעים. הנוף הנשקף מרהיב עין, ירוק ומים וסלעימ ענק. בתוך הצמחיה ועל הסלעים מקפצים שני סוגי קופים, שחורי פנים ובהירי פנים. קוף חצוף חוטף מידינו שקית ובה מציתים שקנינו, נקווה שלא ישרוף את החורש.

דיירי המקדש וגרפיטי

הנוף הנפלא הנשקף ממרומי המקדש על הגבעה שווה את המאמץ

לפני חציית הנהר מתעכבים לסעודה קלה במסעדה הצופה לנהר. כעת מתחיל גשם חזק שאינו פוסק עוד, אנו מגיעים לסירה רטובים מאוד וחוצים, מסתבר האחרונים שחוצים, את הנהר וחוזרים למלון בגשם זלעפות.

יום המחרת גשום, הנהר גואה ועולה על גדותיו. לינגהם המוצב במרכז הנהר ובדרך כלל בולט כ2 מטר מעל המים נעלם לגמרי תחת המים וברור שהשטפון עוד לא הסתיים.

הסירה מנסה לחצות את הנהר ללא הצלחה, הזרם העז מונע ממנה להתקדם לגדה השניה ולבסוף היא חוזרת לנקודת המוצא

אנחנו עוזבים את המקום המקסים מגמת פנינו דרומה, אך תחילה עלינו להגיע אל נמל התעופה בגואה. מהוספט אנו אמורים לקחת אוטובוס לילה, אך כאן מונחתת עלינו הבשורה שאוטובוס הלילה לא יצא, כספנו מוחזר לנו, אך אנו בבעיה. לנו ולזוג הצעיר יש טיסות מגואה.

יוצאים לרחוב ומחפשים נהג שיסיענו מרחק של כ10 שעות לגואה. מוצאים רכב, מתחילים לנסוע, אך בעקבות הסתודדות מסתורית של הנהג עם אנשים אחרים מועברים לרכב אחר, צפוף יותר, אך לפחות נוסע. אלינו מצטרף זוג ישראלי צעיר שנותרו ללא כסף וללא תחבורה, יחזירו לנו כבר בארץ . הנסיעה לגואה מתגלה כהרפתקה מיוחדת ראשית, כמויות הגשם האדיר הנשפכות משמים. שנית הפקקים האדירים באמצע הלילה טורים אין סופיים של משאיות. הנהג וחברו העוזר לו מתחבלים, כל הזמן כיצד לעקוף את השיירות וכשמצליח להם הם שמחים כמו ילדים קטנים. הנהג נוסע בדרכי עפר חשוכות ואינו מתלבט כלל כאילו הוא נמצא על האוטוסטרדה תל אביב ירושלים. בינתיים סופגים תרמילינו כמויות מים גדולות ואנו מנסים להצילם מטביעה בשלוליות שעל רצפת המכונית.

לאחר שעות רבות של נסיעה מגיעים סוף סוף לנמל התעופה בגואה. כאן מתרחשת פרידה מרגשת מזוג ירח הדבש שחוזר ארצה, ואנו ממתינים לטיסה דרומה. בחוץ הגשם שוטף ללא הפסק ואנו איננו מודעים לכך שבקרוב ייסגר נמל התעופה עקב כמויות הגשם, ושהשטפונות האדירים יגרמו לאובדן חיי אדם ולנזקים גדולים. למזלנו הטיסה שלנו ממריאה ואנו נוחתים בטריוואנדרום בגשם שוטף, ועל כך בהמשך.