הביקור בריביירה האיטלקית איפשר לי לגעת בנקודה חשובה מאוד בקורות המשפחה שלי.

ב19 ביוני 1946 הפליגה ממזח קטן בעיירה Vado ligure ספינת המעפילים ואשיהו וודג'ווד, נושאת על סיפונה 1257 מעפילים (להלן סיפור הפלגת יאשיהו וודג'ווד באתר הפלי”ם וההעפלה). בין המעפילים הצעירים נערה בת 16, בשם חוה באומגרטן, שאיבדה חלק ניכר ממשפחתה במחנות ההשמדה, ובחרה להתחיל חיים חדשים בארץ ישראל. לימים פגשה את צבי נישאה לו, וגידלה משפחה יפה. זו כמובן אמא שלי.

ווג'ווד

הספינה נגררה לנמל חיפה והמעפילים הובלו למחנה עתלית ולאחר זמן שוחררו.

יום 1 – כאשר התחלנו לחשוב על תכנית הטיול היה ברור לי שזו הזדמנות להגיע למקום ההפלגה ולהתרגש קצת. וכך לאחר שנחתנו במילנו, לקחנו את הרכב השכור וירדנו דרומה הישר לVado ligure. לא היו לי ציפיות שאוכל לזהות במדוייק את הרציף ממנו הפליגה הספינה, מה גם שהנמל סגור לכניסת אנשים. הסתפקנו בתצפית אל המזחים שנראו עתיקים דיים כדי להוות נקודת עגינה לספינה.

כיום הנמל ממש גדול, יש בו נמל מעבורות וגם נמל מסחרי, לתחושתי זה המקום

אולי ניזום הצבת שלט קטן למרגלות האנדרטה שיספר את הסיפור

לאחר ההתרגשות וסיבוב קצר בעיר נוסעים אל היעד הבא, Finale ligure שמהווה את הנקודה המזרחית ביותר אליה נגיע (חבל שלא נוכל להגיע לסן רמו מאילוצי זמן). בפינאלה ליגורה הזמנו חדר בb&b שנקרא Piccolo paradiso. המקום מרוחק מעט מהחוף, וחיצונית נראה לא מרשים, אך כשנכנסנו התאהבנו במקום. בעלת הבית המקסימה ריהטה את הדירה פחות או יותר בסגון העולם הוא ורוד, מלא פינוקים עם ג'קוזי קטנטן ותאורת לדים מתחלפת. זכינו גם לארוחת בוקר נהדרת מלאה מאפים קטנים, גבינות ונקניקים ולחם ביתי מצויין. הגברת המקסימה גם המליצה על מסעדה ביתית מצויינת בשם Sapore di mare, הצוות והתפריט אמנם לא דוברים אנגלית, אך חיברו בינינו לבין סועד דובר אנגלית שתרגם עבורנו.הארוחה הייתה נהדרת.

Piccolo paradiso מבט מבחוץ

יום 2 – לאחר א”ב המצויינת יצאנו אל הקהילה הסמוכה מוקפת החומה העתיקה Finaleborgo. העיר נוסדה בסוף המאה ה12, נהרסה ע”י ממלכת גנואה ב1449 ונבנתה מחדש חזקה ומבוצרת יותר כ3 שנים לאחר מכן.

שער העיר דרכו התנהלו רוב חיי המסחר

חנות מקסימה עם תקרת אבן

. טיח מתפורר ואדנית חרס מהווה רקע יפה לצילום

מבצר בנקודה הגבוהה

מבט מחוץ לחומות

ועוד מבט

ואולי עוד אחד אחרון, הרי לכאן לא נחזור יותר

משיקולי זמן עושים חלק מהדרך באוטוסטרדה היקרה עד Albissola marina, הידועה כעיר שיש בה מפעלי וחנויות קרמיקה רבות. אז תהנו יחד איתי ממגוון יצירות (הגענו בסייסטה, רוב החנויות סגורות)

כדים צבעוניים וקערות

קיר אריחי קרמיקה בפתח מפעל

מרכז העיר קרוב לחוף מבט לדרום מערב

וגם לצפון מזרח

עוד קיר אריחי קרמיקה בפתח מפעל משהו קצת שונה (סייסטה – סגור, חבל)

קיר אריחי קרמיקה נראה כאילו אמני העיר עשו יד אחת ליצירת קיר מיוחד

מבט מקרוב, שיני הזמן כבר פגעו קצת בעבודה

נפרדים מהעיר המנומנמת וממשיכים לכיוון גנואה, פנינו ללה ספציה, ובינתיים נהנים מנופי החוף המפורץ, העיירות הקטנות ומרחבי הים.

שמות העיירות הקטנות בדרך לגנואה לא נרשמו על ידי, רואים נוף נחמד עוצרים ומצלמים

אני קצת מקדים את המאוחר וכבר מגלה שאין דומה החלק ממערב לגנואה לחלק המזרחי, העשיר יותר, היפה יותר וכמובן מתוייר יותר, והשיא יהיה כמובן בחמשת הכפרים הCinque terre כאן

הנסיעה בכביש האיטי יותר לאורך החוף מסתיימת בפתאומיות לפני גנואה כאשר הכביש נחסם. יש שילוט באיטלקית, לנו לא כל כך מובן, ואנחנו מחליטים, גם משיקולי זמן, לעלות לאוטוסטרדה ולעקוף את גנואה. ברקע העיירה Camogli, עליה ועל הרביירה ממזרח לגנואה אספר בהמשך.