בתחנת הרכבת של ארנקולאם, העיר הגדולה המחוברת לחצי האי קוצ`י, לוכד אותנו ריקשיונר צעיר ומציע לנו הסעה לפורט קוצ`ין במחיר זעום של 100 רופי, לבית הארחה מצויין, לדבריו ובמחיר טוב. אין לנו מה להפסיד, ולכן יוצאים לדרך בריקשה שלו המתהדרת בשם פרארי. ואכן סיפור של הצלחה, מגיעים לבית הארחה חדש, נקי ומצוחצח, בחדר מצעים צבעוניים מבריקים ואפילו מסךמפלזמה.
משתעשעים באופנת דרום הודו השמלה הגברית ניתן ללבישה בשני אופנים. השפה המקומית מלילאם נשמעת קצת מצחיקה לאוזן כולה סלסולים וגילגולי לשון
לאחר התמקמות במלון צועדים לעבר הרחוב, princess st. הרחוב שאליו מתנקזים התיירים. קצת מתברברים בדרך וזוכים להכיר נתחים גדולים מהעיר ההומה לפני הגעתנו ליעד. תפסנו ריקשה שהחזירה אותנו לאורך כל הדרך בה צעדנו, פלוס, פניה קטנה במקום הנכון ורחוב הנסיכה פרוס לפנינו במלוא הדרו. לאחר ארוחת ערב לא מוצלחת במיוחד חוזרים למלון, 3 לילות נוספים והביתה.
המכבסה הגדולה
הסדינים מתייבשים ברוח הבוקר
האטרקציה של קוצ`י (פורט קוצי ליתר דיוק), היא ללא ספק מכמורות הדייגים הסיניות הממוקמות בתעלה רחבה המשמשת גם למעבר ספינות. הרשתות הן מכונות דייג ענקיות עשויות מגזעי עצים המהווים צלב עליו תלויה רשת ענקית. קורת עץ אדירה משמשת כמנוף ומשקלות העשויות מסלעים תלויות על המנוף כדי לאזן אותו ולאפשר לקבוצת הדייגים למשות את המכמורת מהמים. גם על האי מעבר לתעלה מפעילים דייגים את מכמרות הענק. הרשת מוכנסת למים ונמשית מהם בכוחה של קבוצת הדייגים לשמחתן הרבה של הציפורים הממהרות לחפש שלל, ברגע שהרשת נימשית מהמים.
מפעל התבלינים
הדגים שהוצאו מהרשתות מועברים מייד אל דוכני השוק הקרוב ונמכרים. שליחי מסעדות עטים על התיירים מפתים אותם לקנות משלל הים ולבוא איתם אל המסעדה שלהם. גם אנו התפתנו, קנינו פראון גדול ופראונים קטנים וגם דג גדול. הכל טרי טרי. למגינת ליבנו הצליחה המסעדה לקלקל כמעט הכל. את הבירה שהזמננו הם מביאים ע"י שליח על אופנוע ומבקשים להסתירה מתחת לשולחן כי אין להם רשיון למשקאות אלכוהול (שיטה נפוצה בהודו). את הערב בילינו על הדשא של אחד מבתי המלון היוקרתיים, חשופים ליתושים וללהקה הודית שניגנה מוסיקה קסומה. חוויה של מוסיקה ומנות מתוקות וטעימות.
משטחי ג`ינג`ר מתייבשים לקראת אריזת ומשלוחם
היום הבא הוקדש לסיור במקום, באמצעות ריקשיונר, שאינו גובה תמורה ליום הטיול, אלא מחוייב להביאנו למספר אמפוריומים, שם נוכל לקנות מזכרות מתוצרת הודו. בית הכנסת פרדס המפורסם, ששימש את הקהילה המקומית שאיננה עוד במקום, היה סגור לצערנו. ביקרנו במכבסה הודית ענקית המכבסת עבור בתי המלון. לכל כובס יש תא הוא לש וחובט את הכביסה, שניתלית לבסוף על משטח דשא גדול ומתייבשת ברוח.
שער בית העלמין הנטוש, זכר לקהילה גדולה, שנטשה ועלתה לישראל בין 1952 ל 1960
ביקרנו בשוק התבלינים ובשוק הג`ינג`ר, בו מפוזרים לייבוש משטחי ענק של ג`ינג`ר מכוסים באבקה לבנה, שאמורה כנראה לשמרם במסעותיהם למקומות רחוקים. היבטנו אל בית העלמין היהודי הנטוש והמוזנח, מבעד לשערי הפלדה.
בית הכנסת הנעול
למחרת הפלגנו במעבורת חלודה, אל האי ואיפין (2 רופי). שם ישבנו וצפינו בדייגים. ביקרנו בארמון ההולנדי, בו יש אוסף בגדי ראג`ות, אלמנטים מחיי היום יום בארמון, וציורים מהרמאיינה.
הרשתות הסיניות על החוף, ממול האי ואיפין
והפעם תמונה מהאי לכיוון היבשה
הסלעים הענקיים משמשים כמשקולות המאפשרות לדייגים החסונים למשות את הרשת מהמים
השלל נאסף מהרשת, הציפורים בהיכון
שלל היום מגיע מיד לשוק ולמסעדות
בערב הולכים למופע ריקוד הקרוי קאתאקלי. המופע על טהרת הגברים, המשחקים גם את תפקידי הנשים. בתחילה צופים בשחקנים המתאפרים בכבדות לקראת ההופעה. לאחר מכן מסביר הזמר את פשר התנועות השונות של הידיים והפנים, המאפשרים לזמר להביע מגוון גדול של תחושות. המופע עשיר בתנועות וצעקות, מלווה באקסטזה של הזמר והמתופפים.
שחקנים מקדישים חלק נכבד מזמנם לאיפור והקהל צופה בתהליך
גברים משחקי גם את תפקידי הנשים
לדלהי הגענו בחושך ושמנו פנינו לקונאט פלייס. מצאנו מלון פשוט במחיר יקר. למחרת יצאנו לקניות במיין בזאר המפורסם, בפאליקה בזאר וגם התפתנו לריקשיונר שלקח אותנו לאמפוריום. קנינו תמונות מצויירות על דפי ספרים, פסלוני עץ, מפות שולחן (מהחנות ליד המשתנה - אותה מוצאים לפי הריח), צעיפים וסבונים ועוד, וכמובן את גופיות הדיוויה המפורסמות לילדים.
בערב ארוחה טובה, מרימים כוס בירה לחיי הטיולים הבאים.
לפרק הקודם של מסענו http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2464406
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
