החלק הראשון של הטיול ניתן לקרוא http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2305788
הטיול לנינ בין יוצא עם בוקר מהמלון, מרחק של 4 שעות נסיעה. מתחילים במקדש המוקדש למלך ולמלכה.
הכניסה לאזור המקדש עמוסה רכבים, ויטנאי רכוב על באפלו מברך אותנו
האנגלית של המדריך נשמעת לנו כמו סינית, מבינים מילה פה מילה שם. בטאם קוק אוכלים צהרים, וזוגות זוגות, יורדים לגיגיות פח, המונעות ע"י שייט החותר בזוג משוטים ושייטת שאחראית בעיקר על ה'דיוטי פרי' שהיא פותחת בהמשך. המקום נקרא גם האלונג ביי שעל היבשה, ובעיקרו סלעים גדולים הבולטים מהקרקע.
נינג בינג, האלונג ביי שעל היבשה
שטים בנהר בנוף ירוק, חולפים בתוך 3 מערות שתקרתן כמעטמגלחת את ראשינו. בנקודת בסיום של המסלול ולפני שמתחילים לשוט חזרה, הופכת הסירה לחנות ודי בתקיפות מנסים למכורלנו מפות רקומות,נרתיקים וכיו"ב. לקראת העגינה מתחיל נדנוד חזק על עניין הטיפ וכל מה שאנו נותנים אינו מספק אותם. בקיצור טיול פחות מעניין.
שניים סינים בסירה קטנה
הסירה שהופכת למרכז מכירות
חוזרים להנוי ובלילה סועדים במסעדת Little hanoi המשובחת. חוזרים למלון לארוז ולהתארגן לנסיעה להאלונג ביי שם נחגוג את יום הכיפורים.
בוקר המחרת מתחיל בתקלה, חברת הנסיעות שכחה לאסוף אותנו. כאשר מתבררת הטעות אנו מוזנקים על גבי 2 אופנועים הדוהרים ברחובותיה העמוסים והפקוקים של העיר, לנקודת חבירה עם הרכב, וממשיכים בנסיעה עם כולם. משך הנסיעה כ3 וחצי שעות, כולל עצירה במרכז קניות בו מוצגות למכירה עבודות של ילדים נכים. הדרך ירוקה וגבעות ירוקות בנוסח נינג בינג צצות מלוא העין. מגיעים לנמל האלונג. במקום עשרות ואולי מאות של ספינות עץ. אנו עולים לסיפונה של ספינת עץ ומושבים מייד לסעודת צהרים. הנוף קצת מזכיר לנו את המפרץ בפוקט עם הסלעים הירוקים צרובי הרוחות והגלים. עצירה ראשונה לסיור באי שיש בו מערות נטיפים, ועצירה שניה ליד כפר דייגים צף. אנו מוקפים בסירות קטנותעמוסות פרי, והתחרות על תשומת ליבנו רבה. אנחנו נהנים מאננס טרי. חלק מהנוסעים יוצאים לשייט (בתשלום) למערות, אנחנו מוותרים ומשתזפים על הסיפון.
יוצאים לשיט העיר האלונג ברקע
מפרץ האלונג
כפר צף על מימי המפרץ
אמבטיית שמש על הסיפון
השייט נמשך בתוך המפרץ היפיפה, חלק מהספינות נושאות דגלי סין. ספינה עוגנת בקצהו האחד של ההיא כאן נשארים חלק מהנוסעים, אלו המעדיפים לבלות את הלילה על ספינה ואנחנו עם אחרים מוסעים לקצהו השני של האי. הדרך חולפת בנופים ירוקים, עצי מנגרובים ואגמים. לאחר כחצי שעה מגיעים לעירה קטבא למלון פרינסס. מהחדר שלנו ניתן לראות רק סלעים ירוקים, אך מגג המלון שם מוקמת המסעדה ניתן לצפות במפרץ במלוא הדרו.
בלילה דולקים האורות בבתים הצפים ובספינות והנוף מרהיב כמו ביום.
מבט מגג המלון
למחרת יוצאים לחצי יום סיור בשמורת טבע באי, בדרך ג'ונגל ירוקה מטפסים 240 מדרגות ואף עולים למגדל התצפית להתבוננות נוספת בנוף הירוק.
אח"כ יורדים אל הים הדרך לחוף הרחצה ארוכה וחלקה על מזח עץ רעוע החובק את הסלע. משתכשכים במימי המפרץ הנעימים וחוזרים למלון כדי להתארגן לקראת צום יום הכיפורים.
סעודה מפסקת במסעדה עליה המליצו בחום שני בעלי כרס ישראלים, רואים שהם מבינים באוכל ואכן לא התאכזבנו. דג ברקודה ושרימפסים עשויים על הגריל בתוספת שום לימון וגינג'ר. פשוט מאכל מלאכים.
למחרת בעוד בת הזוג מתמודדת עם הצום, אני יוצא לטיול בנמל הקטן, מבקר במפעל ובו חביות חרס גדולות, בתוכן חלקי דגים, מלח וחומרים מבחילים שנשפכים על ידי הפועלים מתוך ג'ריקנים. הכל מסריח עד לב השמים ואין בידי דרך להבין מה קורה שם. הספינות העוגנות פורקות את מטענן ע"י סבלים הצועדים על לוח עץ צר. לא תיארתי לי שעוד מספר ימים יפרקו גם אותי כך. ערמות של שרימפסים ודגים מונחים לייבוש בשמש על המזח.
סבל עמוס לבנים צועד על לוח עץ צר
ילדים חביבים מדגמנים פוזות למצלמה
למרבה ההפתעה אלי ויפה הישראלים שפגשנו בסאפא, ממשיכים להימצא בכל אתר שאנו מגיעים אליו. היות ובנות זוגנו מעדיפות לנוח בעת הצום, הוא משכנע אותי לשכור טוסטוסים ולצאת לטיול באי. בעל הטוסטוס כל כך נחמד שהוא מציע להשכיר לנו גם את אחותו. שוכרים שני טוסטוסים ויוצאים לאורך כביש החוף.
וויטנאימית שקועה עד לצוארה במים גוררת סירה עמוסה.
חוזרים למלון, עוד כמה משחקי קלפים והצום חלף, מחר חוזרים להנוי.
לא יכולנו שלא לשים לב שהגברים הויטנאמים מטפחים שערות בודדות באזור הלחי ומאפשרים להן להתארך מאוד. הואנג מסאפא אמר שהם מגדלים אותן משום שהן מוסיפים גבריות וסקס אפיל.
סלעים דמויי זוג תרנגולות במפרץ האלונג
השיט חזרה עובר באותם נופים ושוב אנו נוחתים בהאלונג ונאספים ברכב שאמור להסיענו חזרה להנוי. הרכב שהסיע אותנו לא עמד בתלאות הדרך ולאחר שנתקע פעם אחת והמשיך לנסוע , נתקע בשנית וקול נפץ עז עלה מהמנוע. היות ולא נראה שלנהג יש פתרונות ניסינו לחלץ את עצמנו ותפסנו הסעה (בתשלום) באוטובוס כה עמוס שלא נראה היה כי ניתן לדחוק אליו ולו אדם אחד, אך אנו עלינו כ8-10. למרות שהבננו מהנהג ועוזר הנהג שהאוטובוס מגיע לאזור האגם, הגיע האוטובוס לתחנה מרכזית אחרת במקום לא מוכר. וכאן התגלו לנו פניה המכוערות של ויטנאם, יחד עם נקודת אור בדמות 2 עלמות חן שסייעו בידינו. כאשר ירדנו מהאוטובוס וניסינו לחפש דרך להגיע לאזור האגם שלנו, הפריעו רוכבי האופנועים לאנשים שרצו לסייע לנו, מתוך מחשבה שמחוסר ברירה נצטרך לשלם להם עבור הסעה. 2 נערות חמודות לא נרתעו מהבריונים ובאנגלית טובה ובמאור פנים הובילו אותנו לאוטובוס הנכון, ואחת מהן אף עלתה לאוטובוס כדי לוודא שנרד בתחנה הנכונה. ממש נהדרת.
יום אחרון בהאנוי, מזג אויר נעים ואנו צועדים ברגל להשלים ביקור בעוד מספר נקודות עניין. מבקרים בכלא הילטון, בו אסרו דיכאו הצרפתים את חברי תנועת השחרור הויטנאמית. וחלק מהויטנאמים אף השאירו את ראשיהם בסל לרגלי הגיליוטינה.
דמויות אסירים ויטנאמים כבולים בסד
חלק מחברי תנועת השחרור הויטנאמית השאירו את ראשיהם בסל
ממראות העיר חנות בובות
זוגות אופניים עמוסי סחורה
עץ צומח בתוך חנות
מבקרים במקדש הספרות, המוקדש ללמידה ושימש כאוניברסיטה הראשונה בתחילת האלף הראשון. ביקור בפארק לנין
קבוצת תלמידים בפארק לנין
חנות כדי קרמיקה
חוזרים למלון לארוז תרמילים , מחר טסים להוי האן להתחיל את סיורנו במרכז ויטנאם ועל כך בקישור הבא לחץ כאן