קמבודיה, פנום פן ואנגקור

לפרק הקודם http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2312284

ספטמבר ואולי אוקטובר 2007. נפרדים מוייטנאם וחוצים את הגבול לקמבודיה בשיט על "נסיכת המקונג" המפוארת. תענוג מפוקפק ומסוכן לכל הדעות. השיט עובר ללא תקלות מיוחדות ואנו עוגנים בחצר בית, ובאמצעות לוח עץ צר יורדים מהסיפון ונאספים לרכב שמסיענו אל פנום פן הבירה.

נסיכת המקונג המפוארת

קמבודיה מדינה המתאוששת ממלחמת אחים אכזרת שפרצה ב1976. במלחמה עקובה מדם זו התרחשה טרגדיה מהגדולות בתולדות האנושות, המשטר גרם למותם של בין מיליון ל2 מיליון אזרחים, בדרך של רצח והרעבה. עדויות לזוועה ניתן לראות בכלא המרכזי למתנגדי המשטר וכיום משמש כמוזיאון. ב1978 פלשה ויטנא לקמבודיה וחיסלה את שלטון האימים. ב1989 עזבו חיילי ויטנאם את קמבודיה שחזרה לעצמאות מלאה ומתמודדת עם הזוועה.

קבר המוני בטול סלנג`, בית ספר שהפך למחנה כליאה ועינויים בתוככי פנום פן

בית הספר שהפך לכלא וכיום הינו מוזיאון המשמש תזכורת לאיימי משטר החמר.

,קופיף נהנה מיום נעים בוואט פנום.,

,ארמון המלך,

על נפלאות העיר אין הרבה מה לספר, היא משמשת כנקודת מעבר הכרחית לסיאם ריפ. ביקרנו במוזיאו המנציח את זוועת שילטון החמר רוז`. בארמון המלך העשיר במנזרים ובאומנות, שוטטנו ברחובות העיר והתרשמנו שליד כל בית פרטי של משפחה מבוססת ניצב שומר מזויין. כנראה שהמצב שם לא לגמרי בטוח.

מטרת הגעתנו לקמבודיה היא הביקור בעיר האבודה אנגקור.הנחשבת לאחד האתרים הארכיאולוגיים המרכזיים בעולם. משך הנסיעה כ6 שעות באוטובוס עמוס במקומיים ומעט מאוד תיירים. אך אין זה לוקאל באס כדוגמת הודו, אלא אוטובוס עמוס מאוד אך נוח ונעים. מתיישבים במלון פשוט וזול בשם Heart of Angakor המספק לנו תמורת 12 דולר ללילה חדר נקי וממוזג במרכז העיירה החביבה סיאם ריפ. ליד המלון פוגשים את וואנה, בעל טוק טוק ומסכמים שיסיע אותנו לפנות בוקר למקדשי אנגקור.

וואנה ממתין לנו בכניסה עם שחר, מנסה להלביש עלינו נהג אחר שאינו דובר מילה אנגלית. אנו מתקשחים ומסרבים והוא מתיישר ומצטרף אלינו כנהג. מסתבר שטוקטוקו של וואנה הוא האיטי מבין כל הרכבים ומגיע ממש בנשימה אחרונה למקדש אנגקור ואט המפורסם והשמור ביותר מבין מקדשי אנגקור, קהל צופים רב עומד ומצפה לזריחה.

זריחת השמש על אנגקור ואט-

ניתן לקרוא בהרחבה על אנגקור באתר המצורף http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%92%D7%A7%D7%95%D7%A8 אנגקור שימשה כמקום שבו שכנו מרכזיה של האימפריה הקמבודית , מהמאה התשע ועד המאה ה15, עת חרבה האימפריה וזיכרה של אנגקור נמחק מעל פני האדמה. בשיאה מנתה האוכלוסיה קרוב למליון איש והמקום נחשב לאזור העירוני הגדול בעולם. במאה ה15 פלש כח כובש מתאילנד ובזז את העיר, ותושביה נמלטו. לאחר מאות שנים ניגלו מחדש שרידי העיר שנכבשו ע"י הגונגל. השילוב של המקדשים והיער הינו מרשים במיוחד, בייחוד אותם עצי ענק (Tetrameles nudiflora datiscaceae) היושבים על חומות העיר ובתיה ומפוררים אותם. האתר הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסקו.

אחד ממקדשי אנגקור

הסיור שלנו במקום מרתק זה החל לפני הזריחה והסתיים במופע שקיעת השמש במקדש פנום באק הנג, אליו מטפסים תיירים רבים לחזות בשקיעה.

דמויות חקוקות בקירות הארמון

;שיח נזירים

תבליט מפואר מהרבים במקום

;

;פרחי לוטוס באחת מהבריכות הרבות;

מדהים לראות את שורשי עצי הענק מפוררים את חומות הסלע

וואנה והטוקטוק

;מבט מלמעלה על חצר אחד המקדשים;

ילדי הגלויות החמודים, מקשקשים באנגליי טובה. איך לא נקנה מהם.

עץ טורף את חומות האבן

כמו רגלי ציפור טרף, יחד עם ציוצי הציפורים עושה רושם של סרט אימה טוב

המקדש משתקף בבריכת מים,

העיר סיאם ריפ מצאה חן בעיניינו. מאוד אהבנו את בית הקפה The blue pumpkin בו ניתן לשבת באוירה אירופית מנותק מהמציאות ולהינות מאוכל אירופאי לשם שינוי. אפילו החלטנו להישאר יום נוסף בעיר. ולשוטט בה. לאילו שטרם שבעו מטיולם יש גם כפר דייגים באזור, אומרים שהוא מקסים, ממוקם על קורות בלב האגם. אנחנו ויתרנו.

ההגעה לתאילנד, יעדנו הסופי אפשרים בטיסה מסיאם ריפ או בנסיעה לגבול ושם מחליפים רכב לבנגקוק.אנו כמובן, בוחרים באופציה הקשה של נסיעה שוברת גב ברכב הקרוי מונית, בדרכים לא דרכים, אך במחיר משעשע של 29.5 דולר. הסיוט בדרכים נמשך כ4 שעות אך לבסוף מסתיים ואנו חוצים את הגבול לתאילנד. בתאילנד עולם לרכב שיסיענו לבנגקוק בכבישים מלכותיים רחבים ובטוחים.