עקב תשישות בריאותית מסויימת, החלטנו לוותר על נסיעה ברכבת ולהזמין מונית שתסיענו לעיר השוכנת במרכז הבקווטרס של מדינת קרלה. העיר שוכנת על גדות התעלות ומוקפת יער. מהעיר ניתן לשוט בתעלות לכל המקומות בסביבה אפילו עד לקולאם או לקוטאיאם. לפני הנסיעה נפרדנו לשלום מהצוק בארוחה טובה במסעדה הטיבטית אשר ממרפסת הגג שלה, ניתן לצפות אל מרחבי האוקיאנוס ההודי. ביציאה מהמלון עוד מנסה פרינס הנחמד מהמלון להוסיף לחשבון מס מקומי, אך אנו כבר מנוסים ומורידים אותו מהרעיון.
משפחות שלמות על אופנוע אחד
יוצאים לדרך, חם, ריח עשן מלווה אותנו לאורך הדרך. גיבוב של ערים הודיות קטנות, כבישים עמוסי תנועה וטופנועים המסיעם, 1,2,3,4,5 נוסעים, משפחות שלמות על אופנוע אחד. הערים גובלות זו בזו ולא נותר מרווח לחורש הטבעי שהיה שם בעבר. משך הנסיעה כשעתיים.
יוצאים אל הבקווטרס
ביקשנו מהנהג שיוריד אותנו אצל ג`סטין, נגן הגיטרה אצלו שהו ביתנו וחתננו, לפני שבועות מספר. אצל ג`סטין אין מקום והוא לוקח אותנו לביתו של חבר, הבית לא ממש ראוי למגורים, מרוחק מהתעלות ויקר. למרות שהחבר יורד ויורד במחיר, נוסעים אל התעלות ומוצאים חדר בבית ההארחה באזור מוכה יתושים, על שפת אחת מתעלות המים, המהוות את הבקווטרס המפורסמים, המחברים אזורים שלמים במדינת קרלה.
בעל המלון וגם לונליפלאנט מכוונים אותנו למסעדה הודית עממית. ואכן המסעדה, הודית לחלוטין, אנחנו התיירים היחידים, האוכל מעולה והמחיר מצחיק. לאחר הסעודה המצויינת, עולים לסירת מנוע קטנה מצועצעת ומחופה במעטה ירוק, נשכבים על הספות הנוחות ויוצאים לשייט. בתחילת המסלול, בתוך העיר, תעלות המים מזוהמות בצורה לא רגילה, כאילו כל האשפה מושלכת ישירות למים. ביציאה מהעיר הופכת התעלה לגוף מים טבעי, שקט ורוגע שעל גדותיו חיים אנשים.
כאשר יוצאים מהעיר המזוהמת נפתח הנוף המרהיב והשוקט
ביציאה מהעיר עוגנות ספינות עץ הקרויות בתי סירה. על הספינות בנויים חדרים מרווחים לנוחות התיירים השוכרים אותן לשיט, או הבעלים. בספינות אלו ניתן לשוט מספר ימים לאורך התעלות ולהגיע עד .לקולאם או לקוטאיאם. ניתן גם לשוט לאשראם המפורסם של "האמא המחבקת", המושך אליו תיירים רבים. בסירות אלו עומד לרשות המטיילים צוות הכולל טבח. בהשוואה לשיט בדלתת המקונג בויטנאם, נראה שהמקונג זוכה ברוב הנקודות, בגלל רב גוניות, מסחר ענף ופעילות מרובה. על הגדות, הבתים ברובם בנויים מאבן בעוד על גדות המקונג יש בתי עץ הבנויים על קורות, עקב ההצפות התכופות.
בתי הסירה הגדולים, ממתינים לתיירים
תחושת שלווה ורוגע אופפת אותנו, מדימ פעם חולפת על פנינו סירה קטנה, הנושאת את בני המקום, או מטיילים כמונו. אנשים עוסקים במגוון מלאכות, דגים, מטפלים בבעלי החיים, בחלקות החקלאיות שעל הגדות. מגוון קטן של בעלי חיים ניגלה לעינינו, קורמורנים, שלדגים ברווזים.
תחושת רוגע ושלווה
העיר עצמה, חסרת ייחוד, מלוכלכת ומוכת יתושים המון חנויות זהב ואפילו אחת הנראית כארמון מפואר. בערב נוסעים בריקשה למלון Allepy prince, ושם במלון המפואר המרוחק ומנותק מאוירת העיר, נהנים מארוחת ערב רומנטית בחצר, לאור נרות.
לילה אחד הספיק לנו, ואנו יוצאים בדרכנו צפונה אל קוצ`י. הדרך לתחנה בכביש משובש רצוף מהמורות, אך תחנת הרכבת דווקא מפתיעה לטובה. נקייה, מודרנית, משולטת כראוי, תענוג. הרכבת מגיעה בזמן. עולים לקרון סליפר, בלה מזוקן, ויוצאים צפונה לתחנת הרכבת של ארנקולאם.
סירה מקומית עם צמד משיטיה
הגברים המקומיים מתהדרים בחצאיות צבעוניות
שלדג מקומי
להקת קורמורנים
בית נאה על שפת התעלה
השיט מסתיים חוזרים העירה
מחדרנו בבית הארחה ניתן להביט אל חצר הבית השכן, בחצר באר מים ונשות המשפחה שואבות מים לצרכי הבית והמשק
בפרק הבא על הביקור בקוצ'ין להמשך ראה כאן
