לאחר סיום הרפטינג על נהר Arahthos ליד Frasta, מתקלחים ויוצאים דרומה. משך הזמן הנדרש לעבור את 243 הק”מ, עד Diakofto הוא כארבע שעות, ויותר אם ניקח בחשבון עצירות לצורך ארוחה למשל על שפת המפרץ הענק Ambracian Gulf. עד היציאה לכביש 5 הנסיעה איטית, בעיקר עקב עבודות סלילה בהיקפים גדולים מאוד.
מספר צילומים אחרונים לפני הירידה מהרמה.
עוצרים לארוחת צהרים על שפת האגם, שהוא בעצם ים הסגור Ambracian Gulf מכל הכיוונים למעט מעבר קטן ממערב.
הגשר הענק Rion antirion החוצה את מפרץ קורינתוס, נחנך ב2004 ושיפר מאוד את המעבר בין הפלופונס למרכז יוון. בטיולנו הקודם לפני שנים רבות חצינו את המייצרים באמצעות שרות מעבורות. היות והגענו עם רדת הלילה, לא הצלחנו לצלם את הגשר במלוא הדרו.
ושוב נזקקנו לצילום של גילה ויוסי שעברו כאן לפנינו.
זו תחנת הרכבת הצנועה
וזה מבט אחר קצת יותר מוצלח
בחצר התחנה עומד לתצוגה קטר עתיק מהקטרים שטיפסו באמצעות פסי השיניים את 22 הק”מ המובילים לקלוריטה
וזו כבר הרכבת המודרנית שתוביל אותנו.
הרכבת מורכבת מ2 רכבות מחוברות זו לזו, ובכל זאת יש בכל קטר 2 נהגים, האחד נוהג והשני מדבר. ביקשנו כרטיסים במושב הקדמי וזכינו לתצפית טובה על הקניון הירוק בו נוסעת הרכבת.
קירות תלולים, הרבה עצים ומים זורמים. התוואי עובר בתוך מספר מנהרות.
לוח זמני הרכבות לידיעתכם:
Timetable:
Diakofto – Kalavryta 08.45 / 11.15 / 12.33* / 14.32 / 15.52*
Kalavryta – Diakofto 09.57 / 12.27 / 14.30* / 15.50 / 17.08*
* Valid on Saturdays, Sundays and on Public Holidays.
הרכבת גומעת את 22 הק”מ ומטפסת לגובה 750 מטר מעל פני הים במשך כשעה, כולל עצירה בתחנות Megalo Spilaio ו Dikastiria נראה שבתחנות אלו זו יורדים מקומיים שרוצים לנפוש ולטייל ביערות. הרכבת חולפת בקניון, בין הצוקים הגבוהים, סמוך לנהר, ליד מפלי מים קטנים וברכות מים.
התחנה הסופית היא Kalavryta, מעבר לכך שהמקום יפה ונעים זהו מקום היסטורי. ב1821 במנזר Agia lavra התעוררה המהפכה נגד השלטון העותומני.
בקלוריטה אירע טבח שבוצע על ידי הנאצים. זה היה 13 בדצמבר, 1943, כאשר הצבא הגרמני הוציא להורג כמעט כל אוכלוסיית הגברים ואחר כך שרפו את העיירה הקטנה. זו נרשמה כאחת הזוועות הגדולות של מלחמת העולם השנייה.
בעיירה נמצא מוזיאון המוקדש למעשה הטבח עם קיר הנצחה לזכר הנרצחים.
אתר הסקי של קלוריטה נחשב לאחד מהגדולים ביוון, ומהיחידים בעולם שנמצאים במרחק 20 דקות נסיעה מהים.
לא נותר לנו אלא לשוטט ברחובות השלוים, להנות מארוחה קלה באחת המסעדות ולצאת לדרך חזרה ברכבת.
דוכני הריבות אינם נעדרים גם מחנויות קלוריטה, אנחנו התפתנו לקנות תאנים ממולאים, כמתנה, והמוצר היה ממש לא מוצלח. נתנו לנו לטעום מוצר טרי וטעים ומכרו לנו מוצר פגום. צריך להישמר ממלכודות התיירים.
הרכבת חזור לדיאקופטו מלאה בתלמידים שהגיעו כנראה למוזיאון השואה שלהם. לא נראה שהביקור השפיע על מצב רוחם. הם מאוד נהנים לתרגל איתנו את השפה האנגלית, והשיחה קולחת. בצילומים משתקפת בחלון, במעיל ורוד, אחת מהילדות.
הדרך כמובן אותה הדרך, אבל נחמד לחוות אותה שנית.
מגיעים לתחנה בדיאקופטו, ומייד יוצאים לכיוון Rafina, ששוכנת על שפת הים די קרוב לנמל התעופה באתונה, וגם למרכז הקניות בו נבקר לפני הטיסה. את 190 הק”מ עד Rafina, עוברים בכשעתיים ורבע, את הדירה שהזמננו לא מוצאים בקלות, לא הווייז, וגם לא Google maps, היא שוכנת בקצה שביל עפר, בדרך לא דרך די רחוק ממרכז העיר.
לאחר מנוחה קלה קופצים לביקור בעיר, שהיא עיר נמל, ממנה יוצאות מעבורות גדולות ליעדים רבים. ליד הנמל שורת מסעדות, די ריקות. בוחרים אחת מהן בצורה אקראית, ונהנים ממבחר מנות מצויינות. נראה שממילא אין הרבה מה לעשות בעיר, חוזרים למלון לארוז ולהתארגן לטיסה מחר.
היות ודי ויתרנו על הקניות, נותר לנו זמן לביקור קצר בכף סוניון (Sounion),שם נמצא מקדש פוסיידון, השוכן על קצה הצוק וצופה למרחבי הים. פנורמה מהמקדש.
45 ק”מ עד סוניון, הדרך צרה ואיטית, בתמונה המקדש
הנוף
אחרי הביקור וארוחת צהרים באחת המסעדות שלמרגלות המקדש, נוסעים חזרה כ33 ק”מ עד לשדה התעופה.
למסלול הטיל בשלמותו נא ללחוץ כאן.
.jpeg?width=818&height=1604)
