ממשיכים לשוטט ברחובות ברלין, מצלמים את השונה, היפה, המוזר ומה שמושך את העין. מנסים להבין מה הופך את העיר שסימלה יותר מכל את החיה הנאצית בהתהגלמותה, לעיר שמחה, בירת הייטק, מרכז משיכה לצעירים מכל העולם.
בית הספר ללימוד השפה הגרמנית. מאפיין את הרב תרבותיות של העיר. צעירים מכל העולם נקבצים לפתחו. בליל של שפות, גווני עור, גילאים, אשר המשותף לכולם הוא הרצון לקלוט את ה`קשה שפה` הזו ולהיטמע כאן. לאוזנינו העבריות, נשמע כי השפה המדוברת כאן, בפתחו של בית הספר לשפות, היא העברית. אולי עקב רגישותנו לשפה, אולי בגלל מספרם הגבוה של ילדינו באוכלוסיה, ואןלי בגלל שאנו הישראלים נוטים להרמת קול. אתמול בדיוק נחשפנו בערוץ 10, לכתבה המנסה להסביר, מה מביא למשל סטודנט מצטיין למדעי המחשב, להמשיך את לימודיו באוניברסיטה בארץ, בעור הוא יושב בברלין, בדירת הורים נהדרת (מושג תל אביב לדירה שאיננה חור, אלא מטופחת ושמורה), ללא חשש מבעל בית שיעלה את המחיר, ויאיים לזרוק אותו משם. עם מזון זול יותר, תחבורה נהדרת, תרבות נהיגה שאינה מאיימת על הרוכבים הקלים ועוד. ומי שיש בידו דרכון אירופאי זוכה לשפע הטבות מדהימות. לאחרונה סגר ביבי שלנו הסכם עם הגרמנים שיאפשר לצעירינו לעבוד בגרמניה למשך שנתיים. חוששני שיהיה קשה מאוד לחזור משם.
העצים עומדים בשלכת, אנחנו מחפשים את הירוק בפארקים וברחובות, ומוצאים אותו רק בדמות המטפסים הירוקים, המוצאים מאחז על גזעי העצים.
מדרחוב פוטסדאם, קומקומים צבעוניים. מתחשק לקחת אחד הביתה. אבל אנחנו לא יכולים. הגענו בטיסת Lowcost, עם חברת Easyjet.
יתרונות - מחיר זול משמעותית. ככל שמזמינים מראש המחיר זול יותר.
חסרונות - משלמים על כל תוספת. מותר להעלות למטוס רק מזודת מטוס סטנדרטית. על כל חריגה בגודל נדרש סכום עצום. אם הזמנת מראש תשלם כ50 יורו תוספת. אם הגעת לשדה ולא עמדת בסטנדרט, תשלם כ100 יורו. המזוודה שלנו הייתה כה קרובה לקצה הסטנדרט. הכנסתי אותו בקושי למתקן הבדירה (פה הדרקון), ורק בכוחות משותפים הצלחנו מיכל ואני לשלוף אותה. עוד חצי סנטימטר 100 יורו.
ממראות פוטסדאם, מתוך האוטובוס העירוני, סימנתי לי את כנסיית St. Nikolai in Potsdam, והכיכר לידה, שמבצבצת מעל הבניינים, לביקור הבא.
באחד מטיולינו בעיר במפגש רכבות עירוניות, עברנו מה U bahn ל S bahn. ונקלענו להום סנטר גרמני ענק, נכנסנו, מה יכול להיות. בחנות הענקית יש מחלקת גינון גדולה וגם צמחים למכירה. מיכל קנתה זוג כפפות גננים צבעוניות. את עינינו לכד מבחר הסחלבים הגדול, שנמכרים ב5 יורו.
לא מספר זאת בגאווה, אבל לא הספקתי לבקר הפעם אפילו במוזיאון אחד, מתוך המספר האדיר של המוזיאונים המצויינים. דווקא תכננו לבקר במוזיאון הצילום המוקדש לעבודותיו של הלמוט ניוטון, אבל לא הסתדר. אבל גם הרחוב מספק הצצה ליצירות אמנות נהדרות כמו יצירות המוזאיקה הנפלאות האלה. לכאן הגענו בצעידה לילית לאחר שחלפנו בפארק הסמים. בפארק הסמים מרוכזים כנראה לעת ערב, רוב סוחרי הסמים ומציגים את מרכולתם בשדרה החשוכה. במפתיע המקום אינו נראה מסוכן כלל ונשים בודדות חולפות שם ללא חשש, וכן אמהות עם ילדים, מעניין?
אדן החלון של חדר המדרגות בבנין, משמש את הדיירים כדי להניח עליו, פריטים שאין להם צורך בהם, יבוא מי מהדיירים ויחפוץ, מוזמן לקחת. לא יקחו יגיעו אנשי הנקיון של הבניין, יקחו את הפריטים, ומשם בטח יגיעו לשוק הפשפשים.
בירתם של רוכבי האופניים. האופניים הצבעוניים משמשים לסימון מקומם של בתי, קפה, מסעדות ועוד. נתקלנו בכאלו הקשורים לעמוד, במספר מקומות בעיר, מציינים את הקפה, או המסעדה.
על גדות תעלת לאנדבר, בצל הערבות הבוכיות, ברחוב Maybachufer, מתקיים בימי ג' ו ו', בזאר טורקי שוקק חיים, המציע דברי מאכל יחודיים, פרות וירקות ואף ביגוד, כלי בית והנעלה, ועוד
אננס ביורו אחד ואבוקדו (קצת יקר) בערך 10 שקלים לק"ג.
מפתיע, המפה התלויה כאן מכסה את שולחננו מאז חזרנו מהודו, מסתבר שאחותה הגיעה לכאן לבזאר ונמכרת ב20 יורו, כדאי לנסוע להודו, שם היא תעלה לכם כעשרים שקלים.
ואי אפשר לבקר בברלין בלי לטעום את המעדן המופלא, הדונר. סה"כ שווארמה, אבל איזה הבדל. ראשית הנקיון של השווארמיה.
שנית ושלישית ורביעית, הטעם, רוטב היוגורט, הירקות הטריים והלחמניה. לא התאפקתי והתחלתי לזלול, לפני שנזכרתי בחובתי כמתעד, אז קבלו שווארמה נגוסה וטעימה להפליא.
רוב הבתים שראינו, מאובזרים במקררים ביתיים קטנים, חצי קומה, ולכן התחכמו, סוחרי השוק והכינו חבילת ירקות ארוזה להכנת מרק.
סוגי תה רבים, הבאנו הביתה אחד מהם, בניחוח הודו הקטנה
הרב גוניות של אוכלוסי ברלין, ניתנת לאבחנה בצילום זה, וכולם דוברי גרמנית. אנחנו חשנו שבשונה מאצלנו, משתדלים כולם לדבר בשפת המקום, ולא האתיופי דובר אמהרית, הרוסי רוסית, והערבי ערבית.
גן קטן בין העצים, מספר מתקני משחק לילדים, ודקלי פלסטיק מיתמרים לגובה.
אופנים, בכל מקום אופניים. האמת קצת מפחיד לראותם דוהרים לצד המדרכות, כשאנחנו שוכחים את החוקים וצועדים על המסלול שלהם.
שפנדאו, שכונה ברלינאית, שהייתה פעם עיר מוקפת חומה. בשפנדאו שכן כלא שפנדאו, בו נכלאו מורשעי משפטי נירנברג. בזמן המלחמה שימש ככלא של הגסטפו. לאחר מותו של רודולף הס, אחרון האסירים, ב1987, נהרס עד היסוד, כדי שלא ישמש כמוקד עליה לרגל לניאו נאצים. על הריסותיו הוקם מרכז קניות, כדי שלא ישאר זכר למקום.
בתמונה משתקפים העצים בחפיר של מצודת שפנדאו. המצודה אינה משתייכת לכלא שפנדאו. זו מצודה יפיפיה מתקופת הרנסאנס, והיא המבנה העתיק ביותר שהשתמר בשטח ברלין.
בחצר המצודה ראינו חבורה משונה של אבירים ענקיים חלקם ערופי ראש וחלקם נכים קשים. אבירים אלה השתייכו לשדרת הניצחון שנבנתה ע"י הקיסר וילהלם השני, בתקופת השלטון הנאצי הועברו לשדרת הניצחון המגלומנית החדשה. ספגו מהלומה קשה במלחמה, חלקם נהרס. וכעת הם מחכים לשיקום בביתם האחרון במצודת שפנדאו.
וכאן המקום לשבת על כוס קפוצינו ועוגה טעימה, בקניון הגדול של שפנדאו (יקר אש!) ולומר תודה לכל אלו שהשתתפו איתי במסע. אני מקווה שכל אחד שטייל איתי מצא משהו נחמד, מעניין, עצוב או קשה, שראוי להתייחס לאמץ או לנטור. משום שאכן מדובר בטיול בבירת גרמניה, שיכולה לסמן לכל אחד מאיתנו, כאב גדול או מקום צעיר חדש ומרענן שטובי בנינו החליטו להגיע אליו בעקבות ההיי טק, הלימודים או סתם להירגע מהקיום הקשה בארצנו, שהפכה טרף קל לטייקונים, משוסעת ומפולגת , ועתידה???
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)