המסע הראשון להודו חלק 5 פושקר - אגרה - דלהי - הביתה

לפרק הקודם ממנאלי לרג'אסטן http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2295101

לקראת המשך הנסיעה אנו נפרדים מהחבר הצעיר האחרון שבחברתו טיילנו עוד מימי באגסו, הוא מזמין אותנו לסרט ואנו מזמינים אותו לארוחה בLMB, מסעדה ידועה בג'אייפור, מפורסמת במזנון הקינוחים הענק והאוכל הטעים.

בוקר, נוסעים ברכבת לאג'מר הקרובה לפושקאר ומשם במונית. הנוף מהרכבת חדגוני, עצים המרוחקים זה מזה וביניהם גידולי שדה, פה ושם בית, איש או אישה, עיירה קטנה, ערמות מבודדות של תבואה . האזור שטוח לחלוטין . אג'מר שוקקת חיים אך אפורה, חולקים מונית עם טייל איטלקי שמגיע לכאן הרבה. בכניסה לעיר גובים דמי כניסה של 5 רופי לאדם. פנינו למלון NAVARATAN שהומלץ ע"י חברותינו מרישיקש, שהגיעו לכאן לפנינו וכעת הן בדרכן הביתה.

מבט מהחדר

חדר בקומה השניה, מאורר תקרה, תצפית לברכה ולמקדש המתנשא בפסגת הגבעה.

רחובות פושקר

מקדש

לאחר מנוחת צהרים קלה (המאורר אינו עובד, בעיר יש הפסקת חשמל יזומה מידי צהרים), יוצאים להכרות עם רחובות העיירה המקסימה. ארוחת הצהרים במסעדת RAINBOW הצופה אל האגם הקדוש.

אגם פושקר

בעיר הקדושה לא אוכלים בשר ואפילו לא ביצים, כך שהטבחים צריכים לאלתר ארוחות צמחוניות טובות וחלקם מצליחים בכך בגדול. המוזלי של סונו 50 רופי, הצלחה כבירה,כל סוגי הפירות, יוגורט, קורנפלקס, גרנולה, קוקוס רימונים ועוד ועוד. מול סונו נמצא בית הלאפה . לאפה הודית בה כרוכים חצילים, לבנה, בצל, זיתים, עגבניות, ועוד, אחד מהישראלים הרבים השורצים שם דרך קבע מתנדב להכין עבורנו את הלהיט המקומי.

הרחובות שוקקים חיים, משלבים קדושה עם שווקים הומים. בעלי חיים רבים מגמלים הרתומים לעגלות, דרך פרות קדושות וחזירים המבוססים בערימות הזבל, וכמובן קופים רבים. את חדרנו אנו חולקים עם 2 לטאות נחמדות, החוגגות על שלל העשים ומעופפים אחרים. נשים חמושות במטאטאי זרדים ומריצות מנקות את הרחובות. מי שחשקה נפשו בהסעה או הובלה עולה לריקשה שהיא עגלה שטוחה הרתומה לאדם ולא לחמור.

בת הזוג יוצאת למסע קניות, תכשיטים (אצל Vפין, מצעים ומפות (אצל אבי מואראנסי), וחולצות Tמצויירות ביד.

אחה"צ אחד עולים אל ההר כדי לחזות בשקיעה, 250 מדרגות וקטעי דרך משופעים. מגיעים מיוזעים לפסגה ומרגישים שזכינו ביושר בהזדמנות לצפות בנוף המרהיב והשקיעה הקסומה. בנוסף לתיירים הממתינים מתקבצת סביבנו קבוצת קופים גדולה שעשתה לה את ראש ההר לבית. הקופים ידידותיים וקבוצת גורים משתוללת ממש לידנו.

מבט על הסביבה מראש ההר

ועוד מבט מגבוה יותר

קופה ידידותית מדגמנת

די בצער נפרדים מהעיר המקסימה. פנינו לאגרה לצפות בטאג' מהאל המקדש לאהבה המפורסם בעולם. את הדרך נעשה באוטובוס לילה. מסתבר שהאוטובוס שמסיע אותנו אינו אוטובוס הלילה אלא האוטובוס שיסיענו אל מאין אזור הפצה, ממנו יישלחו הנוסעים ליעדיהם השונים. אזור ההפצה מתגלה כקטע כביש חשוך, אליו מורדים הנוסעים ומשם בדרך לא מובנת מוצאים את האוטובוס שיסיעם ליעד. לצד הדרך זולות הודיות בהן ניתן לרכוש תה או דבר מאכל. לצידנו מתיישבת בבגד ססגוני,הבינה שגם אנו לאגרה והחליטה להיצמד אלינו, משוכנעת שנביא אותה בשלום ליעד.

נוסעת לאגרה ממתינה לצידנו בדרך החשוכה

בינתיים חולף הזמן, התחנה מתרוקנת ואוטובוסנו אינו מגיע. השמועות מתרוצצות על תקלה באוטובוס ואין יודעים אם יגיע או לא. מנהלי החנה עלומי שם מתרוצצים על טוסטוסים חמושים בסלולרים, מנסים להבהיר את המצב ללא הצלחה. לבסוף מגיע טנדר עם גג פתוח ומעלה את הנוסעים לאגרה בעמידה לתא המטען, על מנת להסיענו אל האוטובוס המקולקל, המטופל בצד הדרך החשוכה.

אנו זוכים לקבל את תא השינה שלנו, אלונקת ברזל עם מזרן מסמורטט ומתכוננים לשעות הבאות. ובאיחור של כ5 שעות יוצאים לדרך. הנסיעה מתגלה כסיוט אמיתי. אוטובוס מקפץ בדרכי עפר ואין כמעט אפשרות לשינה.

סוף סוף מגיעים לאגרה, המתגלה בכל כיעורה. סביבנו המוני אדם המנסים לתפור לנו את ה"דיל" המתאים לביקור בטאג'. בסופו של דבר מגיעים לטאג' מאוד עייפים, נפרדים מסכום עתק של 750 רופי לאדם (המקומיים משלמים כעשירית) ונכנסים למקדש. את אגרה לא אהבנו ומהטאג' לא התלהבנו. ייתכן שניתן להאשים בכך את העייפות הרבה שצברנו. מקום בהחלט יפה ומיוחד אך לטעמנו לא מצדיק הגעה מיוחדת.

המבנה המפורסם בעולם

מבט על אחד מהמבנים הצדדיים

ועוד מבט מרחוק

צמד שוורים מכסח את הדשא במקדש

חוזרים ברכבת לדלהי, למיין באזר. שהותנו בהודו מתקרבת לקיצה. יהיום מוקדש לקניות וקצת טיולים. מגיעים באיחור למקדש הבאהי, כך שזוכים לראותו, רק מעבר לשערים הנעולים.

המקדש הבאהי דמוי פרח הלוטוס

ערב אחרון יוצאים לקונת פלייס, האזור היותר מודרני וחוגגים את הפרדה מהודו במסעדת בוקרים. מרימים כוס לכבוד הטיול המוצלח ומבטיחים לחזור להודו לטיולים נוספים.

5