על מנת שלא לחזור על כל הסיפור, מצורף בקישור החלק הראשון ובו קורות משפחתה של אמי, עד עלייתה ארצה, תוך התמקדות בתקופת השואה ומה שעבר על בגני המשפחה

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2521091

לאחר הביקור בוארשה, המשכנו בדרכנו דרומה לקראקוב, וממנה הגחנו לסיורים באזור. ברשומה הקודמת סקרתי את הביקור במצודת העיר, בקברו של מושיע היהודים פילסוצקי, ביקור שריגש מאוד את אמנו, משום שביקרה שם כילדה. סקרתי גם את הביקור בעיירת ילדותה שימיאנוביץ. וכעת מגיע הביקור לנקודה מאוד משמעותית לגורל המשפחה, העיר Bedzin.

בבית העלמין הנוצרי שבעיר, נקברו בקבר אחים, אביה של אמנו יצחק, מונק בעלה של אחותה אג`ה, ובומק ארוסה של האחות מניה, סה"כ 32 איש שנרצחו בספטמבר 1939.

הביקור בבנדז`ין מאוד טעון, כאן החל מסע ההרג שבו אבדו לעד, הוריה של אמנו, שתי אחיותיה ובני ביתם.

נכנסים לעיר ומביטים עליה ממרומי המצודה השלטת

רחוב זה היה בזמנו הרחוב הראשי של הגטו

באחד הבתים ברחוב זה (Madrzejowska), נולדה אמנו

הבית בו גדלה אמי ובו נולדה אחותה אג`ה שניספתה בשואה עם בעלה ובתה התינוקת

בחמישי ביוני, כמה סימלי, יום השנה לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים (וגם יום הנישואין שלי), הגענו אל חצרות המוות, המקומות הנוראיים מכולם, אושוויץ ובירקנאו.

תחושה נוראית אופפת אותך בהגיעך למקום זה, תעשיית המוות בהתגלמותה. כאן נרצחו כמיליון ומאתיים אלף בני אנוש, מתוכם כמליון ומאה אלף בני עמנו. ומתוכם אמא, אחיותיה, גיסה וגיסתה וארבעה אחיינים קטנים של אמנו.נכנסים בשער הכה מוכר עם כתובת הברזל המחרידה והשקרית.

פוסעים לאורך הגדר החשמלית

ומגיעים אל התנורים

ואמנו, גיבורה אמיתית, פוסעת בצעד בטוח, ומספרת לנו, כמעט לראשונה, את שנצרה בליבה שנים כה רבות, כדי לא להכניס את אימי השואה לביתה הבטוח ולנפש ילדיה.

ממשיכים לבירקנאו, אושוויץ 2 המחנה ההרסני יותר מכולם לב ליבה של תעשיית ההשמדה. פסי רכבת שלו יכלו לדבר היו מספרים את הסיפור הנורא של מאות אלפי אנשים שהגיעו לכאן, דחוסים כבהמות בקרונות ופרקו כבני בקר, אל הצריפים ואל מקלחות המוות.

מאות צריפים, תעשיית המוות לא יכלה לעמוד בכמויות האדירות ששוגרו אליה ולכן נבנו צריפי האיחסון הזמניים.

ואמנו עומדת וזוכרת את היגון האישי שלה

פסי רכבת

צריפים

ואתר השמדה גדול ונורא

ככל שקשה לתאר, וקשה לחזור לשיגרת החיים, נגמר סיורנו במחנות המוות, אך לא הסתיים ביקורנו בפולין.

ביקרנו במכרות המלח בוויאליצ`קה. במלחמת העולם השניה השתמשו הנאצים במכרות כמסתור לתעשייה הצבאית שלהם ואף העסיקו כאן עובדי כפיה.

יעד אחרון, אתר הנופש המפורסם ז`אקופנה. לכאן היה אביה של אמנו מגיע עם בנותיו לגלוש בהרים המושלגים.

בדרך חזרה לוארשה, משם נטוס ארצה, עוצרים בצ`נסטוחובה, מקום משכנה של המדונה השחורה, שאלפים רבים מגיעים מדי יום כדי לסגוד לה.

תם מסע השורשים הראשון בפולין, בו למדנו להכיר את מקור מחצבתנו, פגשנו מקרוב את אימי השואה ונחשפנו לסיפור הגבורה של אמנו. נשארו עדיין קצוות רבים לא סגורים, כגון עבודתה כעובדת כפיה והמחנות אליהם היטלטלה בתקופה האפילה. ועל כך במסע פולין 2.