לאחר שברשומה הקודמת הראיתי את מסלול הטיול (כאן), אפשר להתחיל להתמקד בפרטים. מתחילים בפאשלה גדולה מטיול קודם לרומא שצריך לתקן, נסענו בני ואני לוילה דאסטה ביום ב', היום היחיד בשבוע שהוילה סגורה למבקרים. טוב לפחות ניתן לתקן בטיול הנוכחי.

בוילה דאסטה ביקרנו מיכל ואני לפני שנים רבות, רבות מאוד, באותם זמנים היו הגנים פתוחים בשעות החשיכה וזו הייתה חוויה מדהימה, זכורות לנו בעיקר הגחליליות שעופפו והבהבו בשטח. כך שבהחלט הגיע הזמן לרענן את הזכרונות ולפצות את הבן שהצטרף ופיספס זאת בביקור הקודם.

16.9.2015 – נוחתים בנמל התעופה ליאונרדו דה וינצ'י, וממהרים בעקבות השלטים אל המטען, שהגיע בשלום ומשם אל חברת ההשכרה Sicily by car. את המכונית הקומפקטית הזמננו באמצעות אתר Rentalcars, כדי לחסוך בעלויות הביטוח. תהליך מהיר, קיבלנו אופל קורסה כמעט חדשה, ללא פגמים ואנו תקוה שכך תחזור בעוד 16 יום. מתאימה בדיוק ל3 מבוגרים, מזודה גדולה, מזודה קטנה, ומספר תרמילים. לא רוצים ששום דבר יבלוט וימשוך את עיני הגנבים.
קצת על אמצעי הניווט ששימשו אותנו: תוכנית גלישה לשבועיים עם Waze חופשי, תוכנת gps שהורדנו מהאינטרנט, הGps הותיק שלנו עם מפת איטליה, קצת ישנה, ואפילו מפה אמיתית של דרום איטליה. ואופציה נוספת שעמדה לעזרתנו Google maps. חוק מרפי, עובד כמובן ושום דבר לא פועל כראוי, מתחילים על עיוור, מיכל מנווטת ואט אט מתרצים חלק מהאמצעים ומובילים אותנו, בחשיכה שיורדת, מרחק קצר של 60 ק”מ אל העיר טיבולי. הכל הולך די חלק, למעט נורה אדומה שמבליחה מדי פעם על לוח הצגים ונעלמת לפני שאני מספיק לקרוא, די מעצבן כשאתה מתרכז בנסיעה וחושש שיש בעיה ברכב. בהמשך מסתבר שזו הנורה שמעודדת אותך להחליף הילוך.
נכנסים לטיבולי ללא בעיה מיוחדת, ואז הwaze מחליט שהוא לא שיטה בנו מספיק ומסובב אותנו בתוך סימטאות העיר הצרות כל כך עד שאני חושש למצב המראות. בהמשך הטיול מתרגלים לנסיעה בסימטאות צרות ובהתחכחויות (בדרך כלל, רק כמעט), עם רכבים שממול).
בחרנו במלון שנקרא Affitacmere al seminario, הממוקם בקרבה נהדרת לוילה דאסטה. מה שפחות טוב היה שיש ליצור קשר טלפוני ולתאם מפגש עם בעל המלון (דירות), ושהמלון בקומה 3 עם הרבה מדרגות. נציג המלון מגיע למפגש, מסייע בידינו לקחת את המזוודות, והולך איתנו אל החניון הקרוב (1 יורו ל3 שעות). המלון בבניין עתיק, מאוד חוויתי, נוף מקסים ממרפסת הדירה שלנו. מסתבר שיש גם מטבחון ואנו מתכבדים קפה מהמקינטה.
 יורדים לסיבוב לילי קצר בעיר, ממליצים לנו על פיצריה משפחתית, והרומן שלנו עם הבצק והגבינה מתחיל. בדרך לפיצריה, ליד מזנון קהל גדול ורועש צופה במשחק כדורגל. הפיצה בסדר, ולמרות שזו פיצריה משפחתית דוחפים לנו קופרטו גדול של 2 יורו לסועד. הקופרטו להבנתי, הוא המצאה איטלקית להוציא מכל סועד עוד סכום, עבור כל מיני תוספות מיותרות כמו מפה, ולחם וכו'.

לילה יורד על העיר היפה.

17.9.15 מתעוררים לבוקר חדש, מבט מהחלון על הרחבה העתיקה בה ניצב מלוננו.

מבט ממרפסת הגג על העיר הירוקה.

מגמת פנינו Villa d'este, שנבנתה ב1550, ובגניה כ500 מזרקות נפלאות, המשולבות בירוק הנהדר של הגנים.

מחיר הכניסה עולה מ8 יורו ל11 היות ובחדרי הווילה מתקיימת התערוכה “Zeffirelli. L'Arte dello Spettacolo” הכוללת בעיקר תלבושות צבעוניות מסרטיו של הבמאי המוערך, אסור לצלם.

יורדים לגנים מזרקה המלווה בנגינת עוגב, והרבה סילוני מים

ומזרקות רבות נוספות

מזרקת רומא הכוללת את הזאבה המפורסמת כשהאחים המייסדים יונקים מדדיה.

נפרדים בצער מהעיר החביבה, בדרך לחנייה מביטים מלמעלה אל וילה גרגוריאנה, על מפליה.

לפנינו נסיעה מזרחה של כ400 ק”מ, אל העיר Vieste, הממוקמת בדורבן של המגף, חצי האי גרגאנו. רוב הדרך היא מהירה מאוד, על האוטוסטרדה האיטלקית, בתשלום כמובן, של קצת יותר מ20 יורו. מה שמאפיין את האוטוסטרדות שפגשנו בדרכנו, היא הבנייה הרבה והשיפוצים הנעשים לאורך הדרכים. נפרדים בצער מהכביש המהיר וממשיכים בנסיעה בכבישים צרים יותר ומפותלים, הים האדריאטי והצוקים מלווים אותנו ומופיעים לעינינו לעתים.

אזור פוליה – העקב של המגף האיטלקי, 60 מיליון עצי זית, יער עתיק יומין, כפרים לבנים וייחודיים, ומצוקים תלולים מעל הים אדריאטי והים היוני. מכיוון שהשעה די מאוחרת, לא עוצרים בPeschici, אלא נוסעים ליעדנו הסופי העיר Vieste ומגיעים למלון לקראת רדת החשיכה. לקראת הגעתנו Waze החכם דואג לחפש עבורנו שבילים שראויים יותר לעיזים, דרכים שמכינות אותנו היטב להתמודדות עם פיתולי כביש סורנטו אמלפי המפורסם.

המלון שנקרא Punta san francesco ממוקם על לשון יבשה צרה מאוד כ60 מטר רוחבה, ומחלון חדרנו משקיפים אל הים, למלון גג עם מרפסת שיזוף הצופה אל הים, אל העיר העתיקה המטפסת על גבעה, ואל הכנסיה שבקצה לשון היבשה. החניה היא חינמית, אך אזור החניה הוא די קטן ומשרת את כל האזור, ואם לא מצאת חניה נראה שאתה די בבעיה. החדר אינו שופע נוחות במיוחד אך יש בו מקרר, וכאמור הנופים מפצים. זהו ביתנו לשלושת הימים הבאים. בעיה שמאפיינת את רוב בתי המלון היא מיטות היחיד (אנחנו 3 בחדר יחד עם הבן) ומיטת היחיד חורקת גם חורקת וטורדת את שנתנו. עייפים ועמוסי חוויות, יוצאים אל העיר לחפש דבר מאכל וחוזרים למנוחה לקראת היום החדש.

מבט של לילה

ומבט של בוקר

18.9.15 בוקר חדש מפציע על העיר היפה, לאחר ארוחת הבוקר, הכוללת נקניקים, גבינות, פירות ויוגורט, פחות או יותר, וכמובן קפה. יעדנו Foresta umbra. ושוב המערכות די כושלות בלהוציא אותנו לכיוון הנכון, אבל בסופו של דבר נמצאת הדרך ותוך זמן קצר אנו בלב החורש העתיק. במרכז היער מרכז מבקרים קטן ומוזיאון, אינפורמיישן עם איש לא נחמד שמרשה לי לצלם את מפת השבילים. אנחנו בוחרים במסלול בן שעה בערך העוקף את האגם הקטן

מתלהבים מאוד מפריחת הרקפות, הנראות שונות משלנו. בזמן פריחת הסחלבים יש כאן פריחות מופלאות (כ65 סוגי סחלבים) המביאות את אוהבי הטבע מכל העולם. לצערנו אנחנו לא בעונה וגם בעלי החיים מתחבאים היטב במעבה היער. עם סיום המסלול מתיישבים לפיקניק קטן במקום המיועד לכך,

וממשיכים במסלול דרך הכפר Vico de gargano, שנם את שנת הצהריים. מאוד קשה למצוא מסעדה שפתוחה בשעות הסייאסטה. ממשיכים אל החוף, אל מזנון קטן בעיירה San menaio (כנראה).

בחזרה לויאסטה עוברים דרך Peschici עיירה מומלצת לביקור, אנחנו עוצרים ליד החוף לצילומים הכרחיים וממשיכים לויאסטה.

ערב בויאסטה מוקדש לשיטוט, מאחורי המלון שלנו על קצה הכף ממוקמת כנסייה, נהדר לטייל שם, לשבת בקצה המצוק, לעת שקיעה ולצפות אל מרחבי הים. אח”כ לצעוד בסימטאות העיר העתיקה וגם לאורך המצוק עד לכנסיה הממוקמת בפיסגה. על הכף יש חנות שהיא מוזיאון ובתוכה אלמוגים, מאובנים דגים מיובשים ועוד.

המלון שלנו הוא המבנה שלפני הכנסיה. מהגג נשקף נוף נפלא, יש כסאות נוח וכיף לסיים שם את הערב עם בקבוק בירה או יין.

המון חנויות קרמיקה, מסעדות וחנויות בתוך מערות או עם תצפית נוף נהדרת.

19.9.15 אחד הבילויים המומלצים באזור הוא שייט, ויש מספר אופציות. אפשר לשוט אל איי isole tremiti, לטיול קצר או ארוך (לא שטנו), או לשוט בסירה נמוכה ומהירה אל המצוקים דרומית לויאסטה.

השייט בהחלט מומלץ, המצוקים התלולים הנופלים אל הים, הצורות שעוצבו ע”י מים ורוח וכוחות טבע. ההסבר לצערנו באיטלקית אבל נראה שאפשר להסתדר גם בלי.

החוויה מתעצמת כאשר הסירות הגדולות נכנסות אל המערות שחלקן גדולות והסירה יכולה להסתובב בנוחות, וחלקן כאילו מותאמות לסירה שנכנסת ויוצאת ברוורס. לעיתים צבע המים במערה מרהיב כמו הכחול של קאפרי. בחלק מהמערות התקרה התמוטטה.

לפני הכניסה למערה מציג בפנינו דייג מקומי את התמנונים שתפס.

הספינה שלנו אינה היחידה באזור ויש תור קצר בכניסה למערות

לקראת סיום הספינה עוגנת בחוף רחצה קטן, אפשר להנות מקפה קר או חם או לשוטט אל המערות שעל החוף, לרבוץ על החוף ואפילו לשחות.

החזרה לויאסטה היא כמובן מהירה ורסס דק מצליח להרטיב את כולנו, לשמור על המצלמות. אני ממשיך להתלהב מהכף שאנחנו ממוקמים עליו ומצלם מכל כיוון, או צועד עליו ומקיף את הכנסיה ומרגיש כמו על קצה העולם. בלילה שוב נהנים משיטוט בסימטאות סועדים בOsteria degli archi, מסעדה יפה קצת פלצנית לטעמנו, אם אתם מבקשים נתח טונה תבקשו שיצרבו אותו קצת יותר ולא יגישו חי.

20.9.15 פרידה מהעיר היפה, ותחילת הנסיעה במורד המגף לכיוון bari, העיר הגדולה. ביציאה מהעיר עיכוב בשל מרוץ. קצת אחרי היציאה אחת המצודות שראינו כאשר שטנו אל המערות

ומשם מבט אחר על רגל הפיל שראינו מהים

ולאחר מכן נוסעים לכיוון Monte sant angelo, שם נמצאת כנסיה חשובה מאוד בתוך מערה. הדרך מתפתלת בתחילה לאורך הצוקים ובהמשך מטפסת בהרים ומאפשרת תצפיות על הערים הלבנות שבדרך.

מגיעים לעיירה הממוקמת בפיסגה בגובה של מעל 800 מטר, בכביש המתפתל, מגרש חניה ענק כדי לקלוט את המתפללים הרבים. המקום מוקדש למלאך מיכאל שנראה מספר פעמים במערה, וגם לקדוש החדש פאדרה פיו, שנולד בעיירה קרובה San giovani rotondo. אנינו מטבע הדברים לא מתרשמים מסיפורי צדיקים ומלאכים, יורדים לכנסיה, משוטטים בסימטאות העיר, ונהנים מהנוף הנשקף מגבוה.

תזכורת לתעשיית הלימונצ'לו

ומבט על גגות העיר, ניתן לראות קצת את הים האדריאטי למטה.

ממשיכים לכיוון Castel del monte אתר מורשת עולמית שלאונסקו.

"לאתר ערך עולמי יוצא דופן בשלמות הצורנית שלו ובעירוב ההרמוני של אלמנטים תרבותיים מצפון אירופה, מהעולם המוסלמי ומהסגנון הקלאסי העתיק. קסטל דל מונטה היא יצירת מופת ייחודית של האדריכלות הצבאית בימי הביניים, המגלה את ההומניות של מקימה, פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה".‏[1] תודה לויקיפדיה

כמות עצי הזית, וביניהם עתיקים מאוד פשוט מדהימה (60,000,000), יש להם שיטת השקיה עם צנרת עילית, כנראה טפטפות. המבנה בצורת מתומן ממוקם על גבעה בגובה של מעל 500 מטר, נדרשת הליכה לא קצרה מהחניה, למטה לאורך הכביש, אבל בהחלט שווה. אם תגיעו מוקדם אני מניח שיאפשרו לכם לעלות לחניה הקטנה שלמעלה. היות והמבנה הוזנח ולא נותרו בו דברים מעניינים, לדעתי כדאי לוותר על כניסה ב6 יורו ולשמור אותם להנאות אחרות.

ממשיכים לכיוון Bari, כאן נשהה לילה אחד, נרד דרומה לLecce ו Otranto ואח”כ נחזור לבארי ל3 ימים נוספים כדי לחגוג את יום כיפור. על העיר והמלון בכתבה הבאה, רק אספר שבלילה הראשון ירד גשם זלעפות ואנו שיצאנו מהמלון ברגל, וללא מטריות, לא מצאנו מסעדה פתוחה ונאלצנו להסתפק בפיצריה מאוד עממית, ולחזור במונית. חזרנו עם רושם לא כל כך נכון על בארי, רושם שיתוקן בהמשך.