גואטמלה בעקבות תרבות המאיה

הטיול לגוואטמלה הוא המשך של טיולנו לקוסטה ריקה. ביום ה10 לטיולנו אנו עוזבים את קוסטה ריקה וטסים ל9 ימים מופלאים בגואטמלה, ולאחר מכן שבים לקוסטה ריקה להמשך טיולנו. על הטיול לקוסטה ריקה אפשר לקרוא כאן: https://www.lametayel.co.il/posts/y244jg

יום 1, 9 בפברואר 2023
טסים לגואטמלה. את הזמן עד הטיסה מעבירים בקניון המודרני והממוזג של אלחואלה-Alajuela. אני מצטלם עם חבר חמקמק. שוב בודקים את המחירים בחנויות. עדיין אששששש. חוטפים משהו זריז לאכול, ויאללה נוסעים לנמל התעופה הבינלאומי של סן חוזה הקרוב מאוד. טיסה לגואטמלה סיטי.

בטיסה לגואטמלה מתרחש מפגש משפחתי בלתי צפוי עם בן דוד מישראל ורעייתו, המטיילים במאורגן. הפתעה מיוחדת. במטוס יושבת מאחורינו צעירה ישראלית ששואלת עם מגמת פנינו לאנטיגואה? אנחנו מצרפים אותה בשמחה להובר שהזמנו.

נוחתים עם רדת החשיכה ומגיעים למלון היפה והנעים. באנטיגוואה - Antigua בסביבות 20:30. בהחלט רעבים. יוצאים לחפש משהו לאכול. רחובות מרכז העיר עשויים שתי וערב. התמצאות קלה מאוד. הרחובות מרוצפים בחלוקי אבן וכל המכוניות והאופנועים מיטלטלים ורועדים בזמן הנסיעה. עקב השעה המאוחרת נכנסים לפאסט פוד, לטאקו עם ירקות. חוזרים למלוננו La parolas מלון מצויין במיקום מעולה, לא לפני שמצלמים קצת מבנים יפים המוארים בשעת הלילה ואת הכיכר המרכזית .

יום 2. 10 בפברואר

היום מוקדש לטיול במרכז העיר. הולכים שתי וערב בין הכיכר המרכזית לשוק הגדול ההומה. האוכלוסייה כאן שונה משמעותית. נמוכים יותר כהים יותר, צאצאי האינדיאנים ושבט המאיה. הנשים לובשות שמלות צבעוניות מסורתיות כשהאדום לגווניו שולט. למרות שאמרו לנו שהסים של "Claro" שקנינו בקוסטה ריקה, עובד גם בגואטמלה, זה לא כך. הולכים לסופרמרקט לרכוש סים לגואטמלה, מחיר סביר לכל כיס.

מבקרים בשוק המרכזי הגדול בפאתי מרכז העיר

מגיעים גם למוזיאון הJADE (אבן חן יקרה למחצה, שהוערכה מאוד על ידי מלכי המאיה) שאינו בדיוק מוזיאון אלא יותר מפעל וחנות. המחירים מאוד יקרים. "המוזיאון" עם הרבה מידע ודמויות. מתקופת המאיה. Jade Maya.

לקראת ערב מחפשים מקום לשבת וליהנות מהשקיעה. מגיעים לSky cafe, כשמו כןהוא מצוי במרפסת גבוהה, עם תצפית מדהימה על הרי הגעש מסביב. לצערנו המקום מלא לגמרי. אך ליד יש עוד מסעדה שגם לה יש גג, עם תצפית לא פחות טובה אל הר הגעש Fuego.

לא ידענו ולכן הופתענו כאשר מהר הגעש החלו לעלות תימרות עשן. התלהבותנו רבה והמקומיים כמובן לא מתרגשים, מחזה שכיח לגמרי.

בלילה שוק פעיל מאוד בכיכר המרכזית, תכשיטים, מזכרות וקשקושים.

יום 3. 11 בפברואר 2023
במלון הנחמד מסכימים לשמור את המזוודות, בתשלום אמנם אבל זה מעולה. אנחנו נאספים בשעת בוקר מוקדמת פנינו לפנחצל-Panajachel שעל אגם אטיטלן. הקבוצה נאספת בבית קפה, חלקם זכאים לארוחת בוקר, אז מחכים שיסיימו. אנחנו מטיילים בינתיים ברחוב המרכזי של העיר המוביל לאגם. לאחר שכולם סיימו יוצאים בהליכה אל מעגן הסירות   עולים לסירת המנוע המצפה לנו. היעד הראשון הכפר הצבעוני סן חואן-San Juan, אליו מגיעים לאחר כחצי שעה הפלגה מהירה ליעדנו.

יוצאים אל רציפי העץ צועדים לעבר העיירה המסלול תלול מאוד. הרחובות צבעוניים במיוחד, מטריות צבעוניות תלויות מעל ראשנו. מבקרים במפעל למוצרי קקאו מקבלים הסבר על המוצר והכנתו, וכמובן טועמים כזית, לוגמים מעט אלכוהול   וקונים מעט מוצרי קקאו .

הביקור הבא הוא בקואופרטיב של נשות הכפר הטוות חוטי כותנה צובעות בצבעים טבעיים, אורגות ומוכרות את מוצריהן לתיירים, במחירים לא זולים.  לאחר מכן ממשיכים לכפר הבא ולזה שאחריו כולם די דומים, סאן פדרו- San Pedro וסנטיאגו אטיטלן - Santiago atitlan.

בסנטיאגו אטיטילן אוכלים במסעדה מקומית מנה מפחידה של דג מטוגן נעוץ על שיפוד. הגלים מתגברים והשיט הופך קופצני ורטוב וכמובן מרטיב. אנחנו לא שבים עם ההסעה לאנטיגואה. בחרנו להישאר לילה במלון נחמד בפנחצל- Panajachel (Villa jabel tinamit), ולמחרת לצאת לצ'יצ'יקסטננגו - Chichicastenango
ליום השוק של יום ראשון (השוק מתקיים גם בימי חמישי). בלילה הרחוב הראשי בפנחצל נראה כמו שוק אוכל תאילנדי. עם המון עשן גחלים ודוכני אוכל רחוב. העיר בהחלט נחמדה ונעימה.

יום 4. 12 בפברואר
בבוקר נאספים על ידי השאטל ש"איתמר בישופ" תיאם (מומלץ להשתמש בשירותיו להסעות בגואטמלה +50230495464) עבורנו. הדרך הררית יירוקה רצופת כפרים קטנים ססגוניים ובגובה של כ2000 מטר שוכנת צ'יצ'יקסטננגו -Chichicastanengo. היום יום א' וביום זה ובימי ה' מתקיים בו שוק ענק. ברחבה מרכזית וליד הכנסייה. המוני גואטמליות בתלבושתן הצבעונית ובקומתן הנמוכה ממלאות את הרחובות ומנהלות משא ומתן עם מאות התיירים המגיעים. נקודת צבע נוספת המושכות את העין היא בית העלמין הצבעוני על גבעה מול השוק. מחזה יפה. מקרוב קצת מוזנח. עוד נקודה קטנה וחביבה היא בית הקפה בו מגישים קפה אמיתי טעים לחך ואפילו יש חלב סויה Cafe art jelek. הצפיפות נוראית וצריך מאוד להיזהר מכייסים.

בשעות אחר הצהריים אוסף אותנו שאטל ומחזיר אותנו לאנטיגואה ללילה נוסף במלון אחר.

יום 5 .13 פברואר.

יום קשה שמתחיל באיסוף מהמלון באנטיגוואה ב08.30 בבוקר ונסיעה אין סופית ליעדנו מלון El retiro, בלנקווין - Lanquin. התכנית מדברת על 7 שעות נסיעה שהופכות ל8.5 בעקבות העצירות . הכביש הפתלתל, הכפרים והיערות האין סופיים לא מכינים אותנו לעיר הגדולה קובאן-Coban שבה יש קניון מודרני רחב ממדים בו אפשר לנוח קצת ולהתאושש לפני הפוש האחרון.

מגיעים ללנקווין האוטובוס עוצר בכניסה לעיר בתחנת הדלק. כאן מחכים נציגי המלונות כדי לאסוף את אורחיהם ולהסיעם מרחק קצר עד המלון שהוזמן. המלון שלנו נראה נחמד, גן מטופח שבילי הליכה. ערסלים וכסאות מחוץ לחדרים . על שפת נהר זורם מוקף ביער. החדר עצמו מלבד היותו מתהדר בציור קיר יפה המכסה שניים מקירותיו, די פשוט. מים חמים יש רק בטוש באמצעות חמם פרימיטיבי. עשינו הליכה קצרה אל הכספומט העירוני. הרחובות צרים מאובקים. מרוצפים אבן ונראה שכל תושב שני פתח ברחוב מכולת קטנה עם מינימום סחורה. המלון מאוכלס בעיקר אוכלוסייה צעירה, אך גם מבוגרים, ויש בו מסעדה ובר. אוכל טעים וזול, אווירה טובה ונוף מדהים. שולחנות סנוקר וטניס שולחן ואפשר גם לשחק כדורעף, מומלץ בחום!.

יום 6. 14 בפברואר
לאחר ארוחת בוקר טובה. מחכים לטנדר שייקח אותנו לשמורה Semuc Champey. תשעה ק"מ של דרך עבירה לרכבי 4X4. הרוב נוסעים בעמידה בארגז. אנחנו המבוגרים זוכים לשבת בקבינה. היות והדרך בשיפוצים יש עצירות ארוכות כדי לתת לתנועה מנגד לזרום . דרך עפר קופצנית וזמן הנסיעה מצטבר לכשעה. מגיעים לשמורה. כניסה 50 קצאל לאדם. כרגיל ירוק והררי. יש המגיעים לכאן להרפתקאות במים כמו הליכה במים בתוך מערה עם נרות או פנסים. שייט אבובים ועוד.

אנחנו דוגלים בעבודה קשה ומתחילים לטפס את מאות המדרגות, בדרך כלל מדרגות עץ נוחות עם מעקה, עד לנקודת תצפית גבוהה שממנה נשקף כל העמק על שלל הבריכות. מצטלמים ומתחילים לרדת. המים קרירים אך נעימים ונחמד לטבול ולשכשך. מפלים זורמים ושלל בריכות טבעיות. ממש מקום נחמד.

הנסיעה חזרה שוב בדרך הקשה ושוב בהתייחסות לגילנו זוכים לשבת בקדמת הטנדר. את המשך היום מבלים בבר של המלון על שפת הנחל הזורם, עם ציוץ הציפורים ושלל השפות המדוברת, כיאה למדינה המארחת תיירים מכל העולם, עם נציגות נבחרת גם ממדינתנו . לארוחת הערב המסעדה הופכת לבר מקסים והחגיגה נמשכת עד מאוחר .

יום 7. 15 פברואר.

נסיעה ארוכה מאוד לפלורס - Flores. שם נפגוש חברים ונטייל ביחד אל העיר האבודה של בני המאיה, טיקאל -Tikal. כבישים טובים אבל פתלתלים מאוד ועקיפות שנראות קצת מסוכנות. לאחר כשעה וחצי עוצרים למנוחה, ליד חנות כלי נשק גדולה, שיש בה מקום מכובד לתוצרת הארץ. הנהג מתיישב עם חבריו הנהגים האחרים לארוחה שמגישה סבתא מצוידת בנכדה קטנה. הארוחה מוגשת מתוך ארגז פלסטיק המכיל הכל: טורטיות, שעועית, ממרחים, אמפנדות. את המשקה היא שולה מתוך דלי של מטליות שהוסב למיכל שתיה. פעם ראשונה בטיולנו שאנחנו רואים שימוש בחד פעמי. בכל כפר קטן ועיירה מתוחים המון פסי האטה והגב מתייסר מהקפיצות. רוכבי האופנועים כמובן לא שמעו על פי קסדות.

המעבורת לכיוון פלורס, כשעה המתנה. טור ארוך של רכבים. המיניוואן שלנו מחכה למעבורת גדולה יותר שתוכל לשאת את משקלו. הפלגה קצרה כשהמשיט יושב בתוך גיגית צמודה למעבורת אליה מחובר מנוע. לאחר החציה, עוד נסיעה קצרה לפלורס. סה"כ כ10 שעות נסיעה כולל עצירות.

פלורס הנה עיר גדולה ולא מרשימה כלל. האי פלורס המחובר לעיר באמצעות כביש, ממש נחמד, קצת בלוי, אבל מלא שמחה. מסעדות ברים וכל מה שצריך. התמקמנו במלון Casona del lago, מלון ממש טוב, קצת לפני הכביש המוביל אל האי, מרחק של הליכה קצרה לאי. ליד המלון יש Mall נחמד, וסופר מרקט גדול.

לאחר התארגנות יצאנו לאי לארוחת ערב.   הכביש המוביל למסעדה שחפצנו בה נחסם עקב עליית גובה מי אגם פטן . כנראה חסום כבר חודשים ארוכים. עשינו מאין עקיפה כדי להגיע, כאשר הנתיב הסופי הוא בהליכה על משטחי עץ המשמשים בדרך כלל להובלת חומרי בניה. דריכה לא נכונה ואתה באגם. מסעדה נחמדה עם מרפסת מעל האגם אוכל מצוין .

יום 8, 16 בפברואר
היום פוגשים חברים שהגיעו מהארץ. חוגגים יחד את יום הולדתו של החבר. עד הגעתם משוטטים קצת באי נהנים מקפה טוב (סוף סוף, למרות שגם להם אין חלב סויה).
החברים מגיעים מורעבים, חיבוקים ונישוקים ואז ארוחת בוקר טובה ועוד פעם קפה. מתארגנים לנסיעה מחר לעיר המאיה האבודה טיקאל. הולכים למשרד נסיעות ומארגנים נסיעה ומדריך לטיול לעת שקיעה.

מעבירים המשך היום בשוטטות, בילוי על שפת הבריכה וארוחת ערב במסעדה נחמדה נוספת על שפת האגם. המחירים בגואטמלה מתאימים לנו הרבה יותר ממחירי קוסטה ריקה. כאן גם פוגשים הרבה צעירים שקוסטה ריקה לא מתאימה לתקציבם.

יום 9, 17 בפברואר
היות והזמנו טיול הכולל צפייה בשקיעה ממרומי אחד המקדשים, הטיול יוצא רק ב12:00 בצהרים. משך הנסיעה כשעה וחצי. יורדים בשערי העיר האבודה מופנים לבנק לרכישת כרטיסים בתהליך מייגע הכולל רישום מהדרכונים והדפסת מסמכים בשני עותקים כשכל מסמך צריך לעבור כ3 פעמים בתוך המדפסת. המסמך נחתם ידנית ובחותמת. עולים חזרה לאוטובוס לנסיעה של כ20 דקות נוספות. הדרך בשיפוצים כך שהנסיעה אורכת כשעה. כולם מורעבים מופנים למסעדה העלובה הנמצאת באתר. אין ברירה מזמינים משהו ומתקדמים לנקודת כניסה נוספת.

כאן נבדקים מסמכינו. נרשמים ידנית ביומן ומוחתמים בחותמת נוספת. אח''כ מכניסים את הזרוע דרך פתח בחלון זכוכית ומעוטרים בשני סרטים האחד אישור כניסה לאתר והשני לאישור שהייה באתר לאחר שעת הסגירה. בעיקרון יש שלוש אפשרויות כניסה. הראשונה לשעת הזריחה. השנייה לשעות הפתיחה הרגילות והשלישי לשקיעה.

המדריך ג'ובני. עטור זקן שחור. מדבר אנגלית על ספידים. כך שקצת קשה להבינו. מסלול נחמד בין המקדשים אדירי הקומה (חובה לטפס, הרי בשביל זה באנו). כיכר העיר. קופים על העץ. תרנגולי הודו בצבעי הקשת ואפילו חוטמן חבוט. כולנו מטבענו טפסנים גדולים ולכל כל המקדשים זוכים לביקור מהתחתית ועד כמה שאפשר לגובה. הנוף המרשים, יער למלוא האופק וקולות היער נשמעים חזק וברור, ציפורים קופים ועוד.

טיקאל היא נטו מבנים עתיקים ומרשימים, אין מוזיאון, אין אמנות המאיה, אין פיסול, אין ארמונות ואין חריטות באבן. יש מקדשים לטפס עליהם. השוואה לאתר ההיסטורי אנגקור שבקמבודיה מתבקשת, כאשר כל הנקודות כמובן לטובת אנגקור.

למקדש האחרון מטפסים ביתרת כוחותינו ומגיעים כשהשמש אובדת מאחורי העננים ואינה מספקת את מבוקשנו. הנוף כמובן מרהיב  המקדשים הגבוהים בולטים מעל הצמרות. כשנואשנו סופית יורדים בזהירות במדרגות העץ ומסביבנו חשיכה מוחלטת. ג'ובני פותח בהליכה מהירה כולנו אחריו. אף אחד לא רוצה להישאר לבד ביער שורץ יגוארים. מפעם לפעם נעצר. ומצביע בפנסו על שועל, צפרדע, חור של טרנטולה ועוד. נסיעה של כשעה וחצי העירה ושוב ארוחה מצוינת במסעדה. חוזרים למלון נשיקות וחיבוקים ונפרדים מחברינו שיצאו מוקדם בבוקר לבליז, או מדוייק יותר, לאיי בליז.

יום 10, 18 בפברואר
יום טיסות. מפלורס לגוואטמלה סיטי. 

המתנה של 10 שעות בגואטמלה סיטי, וטיסה לסן חוזה להמשך טיולנו בקוסטה ריקה . היות ובגוואטמלה סיטי יש חניה ארוכה. לוקחים מונית לרובע ויוה שנחשב לרובע בטוח יחסית. מתחילים את הביקור בקניון אוקלנד המרשים, לארוחה קלה ולשיטוט.

לאחר מכן יוצאים בזהירות להתרשם מהעיר, שאינה מרשימה. עוד מרכז קניות לעשירים בלבד ואנו מניחים שקיימת בעיר שכבה מסוימת שיכולה להרשות לעצמה את מנעמי הקניונים. אפשר לומר בזהירות שהפרופיל של מבקרי מרכזי הקניות אינו הפרופיל האופייני לגואטמלה.

הטיסה בשעות הערב לסן חוזה ואנו שוב מתמקמים במלון באלחואלה. מודים מאוד על שהסכימו לשמור על מזוודותינו ללא תמורה בכל שהותנו בגואטמלה.

טיול טוב בעיני מוגדר מסך כל מרכיביו, מזג אויר, אנשים, נופים, בעלי חיים, חידושים, הפתעות ותקלות, בריאות המטייל, מאמץ גופני ונפשי, מפגשים מעניינים, מידע חדש, אוכל ומשקה ועוד. כל אלו ואחרים במינונים שונים ובסובייקטיביות מלאה, מאפשרים לנו בסופו של דבר לאמר לעצמנו ביושר, אם הטיול ענה על הציפיות.

הכרנו מדינה חדשה (ה50 במספר המדינות שביקרנו), ירוקת עד, הררית בחלקה, רחבת ידיים, עם אוכלוסייה מגוונת, היסטוריה מעניינת, ערים ועיירות מיוחדות. חלק ממרכיבי הטיול היו מתויירי יתר, אפשר לומר מלכודות תיירות, אליהן נפלנו באופן עצמאי, נסענו שעות מרובות בשאטלים. למרות זאת היה טיול מופלא, טיול מגבש, לא קל, ארוך (חודש ימים כולל את קוסטה ריקה), רווי מפגשים עם זרים, וגם עם חברים. ולא נותר אלא לומר: לחיי הטיולים שבדרך.