שמח לארח כאן את חברי חנוך גלברג שיצא עם טובה לטיול ביפן . להלן רשמיו.
טיול לתרבות שונה - יפן, אפריל 2019 – חנוך גלברג
לכל אחד יפן משלו ולכל אחד ציפיות משלו לגבי הבנת המושג התרבותי של שוני. רבים חושבים על סמוראים, גיישות, רובוטים ומכוניות כאפשרות ראשונה. רק שבדיוק כמו במשל "העיוורים והפיל" שמקורו בהודו, כך גם בדרך כלל אנחנו ביפן. המשל מתאר מצב בו אנשים מסיקים מסקנות כלליות על סמך תצפיות חלקיות בלבד על ידי קבוצה של עיוורים הממששים פיל ונדרשים לחשוף יחד במה מדובר. כל אחד ממשש רק חלק בודד מגופו של הפיל וכל אחד לחוד נחשף לתכונות אחרות. כתוצאה מכך הם לא מצליחים להגיע להבנה ולהסכמה שמדובר בפיל.
מוסר ההשכל הוא שתהליך בירור המציאות נדרש להתבצע תוך קבלה וניתוח של השקפות שונות כדי למנוע טעויות. גם לנו מחכה "פיל" ביפן וגם אנחנו כיום חשופים בדרך כלל רק באופן חלקי בלבד לחלקים שונים במורכבות של הארץ המיוחדת הזו. הדרך בה ננהג תהא לנסות להתבונן על הסיפור היפני עד כמה שאפשר כמו שהיפנים עצמם עושים. במקרים רבים תהא זו נקודת מבט שונה מהמוכרת לנו: ביחס לאירועי המחצית הראשונה של המאה ה-20, ביחס לתרבות וחברה, ביחס לערכים וכללים וביחס לכל דבר כמעט. לא ננהל וויכוח, אלא ננסה להבין את תפיסת עולמם. כמובן שאין "תשובת בית ספר" וכמובן שאין תשובה "נכונה" לשאלה מהי יפן?
הנקודה הראשונה: ארץ של שכבות. אם, כזר ביפן, נדמה לי שאני מבין משהו? בחינה לעומק תגלה משמעויות אחרות שונות לגמרי. ביפן יש רובד על גבי רובד של מורכבות חברתית ובדרך כלל מה שנראה לעין הוא הכי רחוק מכוונת האמת. הנקודה השנייה: ארץ של ניגודים. מה שבעיננו נחשב לפרדוקס? ביפן זה דבר של שיגרה. כל מערכות התרבות והחברה נשענים על ניגודים משלימים החיים זה בצד זה. לעתים זה מביא ישראלים רבים לחשוב כי היפנים הם 'רובוטים' או 'מוזרים' או משהו אחר. למעשה היפני כאדם מנהל חיים מלאי צרות ובעיות כמו לרבים אחרים בעולם. אבל מעטפת כללי התרבות והחברה ביפן כל כך שונים משלנו שנדמה לפעמים שהם חיים בפרדוקס מתמשך.
הנקודה השלישית: ארץ של תורים. קשה לנו כישראלים להבין את המשמעות של המושג "תור" כי בארץ כמעט ולא עומדים בתור בשום מקום. אם כבר צריך להמתין? אנחנו מתעצבנים רק מהמחשבה ומיד מוציאים שיטה להתארגן. ביפן תור הוא סוג של פילוסופיה. בכל מקום ולכל דבר יש תור. בהתאם יש גם דרך להתנהל בסוג כזה של מערך חברתי ודרך זו משפיעה על הנראות של החברה. למרות הצורך לעמוד בתור בכל מקום כמעט, כולל בחדר אוכל לארוחת
הבוקר, הכול זורם ומתנהל לא רע בכלל.
הנקודה הרביעית: ארץ בה כולם לא סוטים מ"הפרוטוקול", מוסכמות שאין זזים מהם לדוגמא, פחי אשפה אינם בנמצא ברחוב. היפני אחראי על האשפה שהוא מייצר ולוקח אותה לכל מקום בשקית בתיק לעיתים עד הבית, דוגמה נוספת היא התפריט במסעדה, התפריט לא נתון לשינוי או ויכוח, ברגע שסימנת את המנה הרצויה המתוארת בפרוטרוט בצילום והסברים, זה מה שתקבל. דוגמא נוספת, בתי השימוש שונים... לא אפרט יש פרוטוקול כיצד להשתמש. לא אפרט כאן את כל מסלול הטיול אלא אציין את מקומות ואירועים מרשימים מלווים בצילומים בהתאם.
תרבות האוכל- הכל על פי הפרוטוקול.. בצילומים שולחן "סוקיאקי" במסעדה, במרכז השלחן קדירה עמוקה מלאה במים רותחים ורוטב סויה, את הפריטים שמעוניינים לאכול אוספים בצלוחיות מדוכן המיועד לכך שם יש מגוון ירקות דגים בשר כיסונים מסוגים שונים ואטריות. אפשר לטבול בביצה טרופה ולאחר מכן להעביר לקדירה החמה במרכז, על הטעם של המזון אין טעם להתווכח, החוויה המעניינת הינה בבילוי החברתי סביב קדירת הסוקיאקי.
המסלול – תחילה טוקיו, סיום באוסאקה. המסלול המנוקד - קו הרכבת המהירה "שינקאנסן" אוסאקה - הירושימה
הדת - בתמונה נראה כהן דת מברך מכונית חדשה שנרכשה על ידי חב' הי טק העובדים מתייחסים לכך ברצינות רבה.. דת השינטו היא עניין אישי של אמונה בקטע הקשור לפילוסופיה הקונפוציאנית שיובאה מסין, קשה להסביר..
תקופת אדו המכונה גם תקופת טוקוגאווה, היא תקופה בהיסטוריה של יפן שהחלה בשנת 1603 והסתיימה בשנת 1868 עם ביצוע הרסטורציה של הקיסר מייג'י והפיכתה של יפן למדינה מודרנית. בתקופה זו שלטה ביפן שוגונות טוקוגאווה שבּירתה הייתה אדו (טוקיו של ימינו) ומכאן גם שמה של התקופה. בתמונות נראה המיתחם הקיסרי המפואר (שיבוץ מתכת ברזל בעץ סימל עושר כיון שביפן אין מכרות מתכת) במוזיאון האדו ניתן להתרשם מהתרבות הלבוש והמבנים המרשימיים העשויים עץ ונייר אורז בלבד ללא מסמרים. כמו כן בחיי היום יום בטוקיו של תקופת
האדו.
טוקיו המפגש עם העיר הענקית ממרומי ממגדל השמיים הצופה על העיר הענקית הרחובות בעיר הגדולה והצפופה בנויים לגובה כך שמקומות הבילוי נמצאים גם בקומות שמעל מעל מפלס
הרחוב..
שרוולי הרוח הססגוניים בצורת דגי קרפיון koinobori השוחים במעלה הנהר ומסמלים הצלחה וחוזק..
האוכל ביפן שונה בתפיסתו , הדגש על היופי ואסתטיקה של המנה מעבר לטעם.. גם מכונות אוטומטיות מוכרות מזון ומשקה קר וחם מאותה מכונה, העודף תמיד מגיע במדויק. הכל על פי הפרוטוקול היפני. הרובד הראשון בתרבות האנושית ביפן, בצילומים שוק הדגים טסוקיג'י, טעמנו טונה אדומה "שסימי" בצלוחית עם מעט רוטב סויה ווואסאבי, מומלץ.
תרבות האורז – האורז הינו הבסיס התזונתי ההיסטורי של היפנים, החשש הגדול מרעב במדינה שהינה דלה במשאבי טבע היה תמיד בראש סדר העדיפויות של כל קיסרי יפן. המכלים הלבנים התלויים בכל קרן רחוב בו חוגגים הינם סימן לשנת שפע ביבול האורז. הסיבה לכך שכמויות האורז מספיקות להכנת משקה הסאקי המסורתי. המכלים הלבנים מסמלים לפיכך את משקה הסאקי ובעצם את השפע המבורך..
מצודת מטסומוטו, מרכז שלטוני יפני אחת הבודדות ששרדו מתקופת הסמוראים לפני 400 שנה.. מרשים.
המבנה חסון עשוי עץ, בעל מספר קומות כשמדרגות לולייניות מובילות אליהן. כאן בימי הביניים ניהלו הסמוראים ברשות השוגון שהיה דמות שלטונית ארצית המקבילה לקיסר שנחשב בעיני נתיניו לאל..
פריחת הדובדבן היפה והקצרה מסמלת את החיים ואת הצורך למצות את הזמן.. ביפן המסמל את ההתחדשות מצד אחד ומן הצד האחר את הקמילה ואת זמנם הקצוב של החיים עצמם.. בתמונה נראה המוזיאון הפתוח הנמצא לא רחוק מהר הפוג'י הקדוש. נראים בו בין עצי הדודבן בשיא פריחתם פסלים מעשה ידיהם של אמנים ידועי שם מכל העולם, פיקסו וגם תומרקין.
בלב האלפים היפנים נמצא הכפר היפני שיראקאגאווה גו שנבחר על ידי אונסקו כאתר מורשת, הכפר הוא מקום שהולך ונעלם ביפן המודרנית, אוכלוסייתו הולכת ומדלדלת בגלל מיעוט הילודה והמעבר של הדור הצעיר לעיר.
בין בתי העץ בשוק הציורי בעיירה העתיקה Takayama נחבאים בתי התה המסורתיים כפי שנשתמרו מאות בשנים, במלחמת העולם האמריקאים נמנעו מלהפציץ את העיר ולהחריבה. כך שנשארה על כנה.
הלבוש המסורתי האלגנטי בחג ובסופי שבוע
השיטוט בגנים היפנים הייחודיים והמופלאים הופכים את יפן באמת למשהו מאד ייחודי..
קויאסאן -כפר הלוטוס , נמצא בין הפסגות והמקדשים של ההר הקדוש ליד נארה בירת יפן העתיקה במאה ה-8. את לינת הלילה עשינו במנזר בודהיסטי המשמש גם כאכסניה. נאלצנו להסתפק לפיכך בתנאי הנזירים המקומיים ולהשתתף עימם בארוחת הערב המינימליסטית..
שינה במנזר בודהיסטי על מצע של שטיח אורז, "טאטאמי"
בית הקברות ללא נקברים – היפנים אינם קוברים אלא שורפים את מתיהם. למרות זאת הם מכבדים את זכרם בהקמת מצבות המשקפות את חייהם בבית העלמין בהר הקדוש.
בתמונות מצבה לעובדי תעשיית החלל ומצבה לעיתונאים וצלמי עיתונות שהלכו לעולמם.
Kanazawa - עיר תעשייתית חשובה במערב התיכון של יפן, כמה מלים על כלי רכב פרטיים ותחבורה ציבורית. משמאל צילום שנעשה בשעה קשה אצלנו בארץ שעת חזרה מהעבודה . צולם בשעה 18:31 צפיפות כלי הרכב על הכביש דלילה. ההסבר: ביפן לא כדאי להחזיק רכב פרטי.. ראשית תחבורה הציבורית מעולה 24/7, הרישוי השנתי יקר רצח. לא ניתן לקבל רישיון רכב ללא אסמכתא לחנייה פרטית ליד הבית. פשוט אין מקום לבזבז על מכוניות..
רכבת ה"בולט" המהירה במרחבים הבינעירוניים ה"שינקנסן" לוקחת אותנו להירושימה.
הירושימה- העיר בה הוטלה פצצת האטום הראשונה כיום מרשימה ביופייה ובתעשיות המפותחות בה היפנים מינפו את הטרגדיה והפכוה עם השנים למוזיאון של שלום.
ה"דום" לידו אני מצולם הינו שריד של מבנה ציבורי אשר 200 מטר מעליו הופעלה הפצצה באמצעות מנגנון ברומטרי על מנת שתגרום להרס מקסימלי של העיר. בצילום שלידו נראה המבנה ביום של הפצצה. בתמונות, במוזיאון ממצעים מזעזעים כגון קטע מדרכה שעליו נותרה צללית אדם שהתאדה ברגע הפיצוץ. וכן גושי מתכת ובטון שהותכו בחום העצום שיצרה הפצצה. תמונה נוספת מראה את תצורת פצצת האורניום "הנער הקטן" שהוטלה על הירושימה. יפן שילמה במחיר יקר של מאות אלפי אזרחים הרוגים בעקבות הטלת הפצצה שהביאה לסיומה של מלחמת העולם וכניעתה של יפן ללא תנאי.
אחד האתרים היפים והאהובים ביפן הוא האי הקטן מיאג'ימה ממנו ניתן להשקיף על העיר הירושימה. ניתן להגיע לאי בו נמצא גם השער ליפן והמקדש הצף היפהפה.
מקומות רבים בהם טיילנו לא באו לכלל ציון משום שהכוונה היתה להציג מעט מתרבות אחרת שונה, ולנסות להבינה.
תודתי נתונה למדריך ד"ר יואב גל ששהה מספר שנים ביפן וסייע לי בהסבריו המאלפים.