עוד אמנות מסורתית במרוקו היא אריגת שטיחים ידנית
--
--
--
קימים כמה סוגי שטיחים במרוקו. האריגה היא חלק מהתרבות שעוברת מדור לדור במשפחה.
איכות השטיחים מעידה על עושרה של משפחה ומעמדה. אספנים מכל העולם מגיעים למרוקו כדי לקנותם. את השטיחים נוהגים לחלק לשתי קטיגוריות עיקריות. קטגוריה עירונית וקטגוריה כפרית־ברברית. השטיחים העירוניים מגיעים בעיקר מרבת בצילומים למעלה.
הם עשויים מצמר צבעוני וארוגים בשיטת הקשרים. הם יריעה דקה המשמשת שמיכה או כאדרת עליונה לנשים ברבריות לימי החורף הקרים בהרי האטלס,יש בהם עד ל־150 אלף חוטים במ"ר. עיצובם בסגנון מהמאה ה־18. השטיחים בעלי מוטיבים של צמחים,בעלי חיים וצורות גאומטריות.
השטיחים הברברים שונים. דוגמאות לשטיחים הברברים כאן. מייחד את שטיחי ברבר הם המוטיבים השונים שמופיעים על השטיח.
באמצעותם ניתן לזהות את השבט שממנו השטיח הגיע. אנחנו עוצרים לארוחת צהרים מאוחרת
הוגש לנו לחם טרי טעים מאוד. המדריך יוסוף עוזב אותנו ועם סיום הארוחה יצאנו בדרך לפס דרך מקנס.
המרחק לפס הוא 114 ק"מ. בדרך הרבה מאוד אקליפטוסים. אנחנו עוברים ליד גני המלך המפוארים. לצידם אורוות סוסים בשווי מליוני דולרים.
המלך אוהב מאוד סוסים. ביערות שבדרך יש פטריות כמהין ועצי שעם. הדרך היא צפון מזרח לקזבלנקה.
---
בדרך למקנס מספר לנו המדריך מעט על מקנס. מחצית מהאוכלוסיה עוסקת בחקלאות.
מקנס היא עוד אחת מהבירות של מרוקו. השלישית בגודלה. היא נבנתה במאה השביעית והפכה לבירה במאה ה-17. גם כאן יש למלך ארמון.
היהודים הגיעו לכאן בזמן האינקוויזיציה. יש עדין כ- חמישים משפחות שגרות במקנס ועסקו בעבר במלח והיו עשירים מאוד.
רובם עזבו והשאירו את הונם בידים נאמנות ועלו ארצה. או עברו למדינות אחרות. בשנת 1755 הייתה רעידת אדמה קשה שהחריבה את העיר.
השרידים נשארו עד היום. השער הראשון הוא השער של היום השלישי כך נקרא.
ברחבת השוק עושים שמח לתיירים ובכלל. שרים שירים ברבריים, מנסים להשחיל טבעת על בקבוק כאשר הטבעת קשורה למקל ארוך. משימה כמעט בלתי אפשרית, "מהפנתי" נחשים,מנסים להרויח, נתנו בקשיש רק כדי לצלם, לא אוהבים נחשים מכל סוג שהוא:)
--
הערב יורד ואנחנו מגיעים מאוחר למלון ברצלו בעיר פס . בשעה 9 בערב הלכנו לארוחת ערב.
חלק 1,חלק 2,חלק 3,חלק 4,חלק 5,חלק 6,חלק 7,חלק 8 א' ,חלק 8 ב', חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 11 א,