לחצו על F11 להגדלת הצילומים מהקרמלין נסענו לראות את הפנורמה היפה על נהר מוסקבה. בדרך המזרקות המפוארות.


 The Equestrian Fountain in the Manege Square, Moscow, Russia

The Equestrian Fountain in the Manege Square, Moscow, Russia

 מזרקת הסוסים היפה פיה במוסקבה

רחובות מוסקבה החדשה




 עוד מבנה ענק

עוד כנסייה בדרך


 עוד מקום התכנסות



הדרך היפה הלכנו לאכול צהרים במדרחוב ומשם נסענו לפנורמה נוספת מול האוניברסיטה. גן נובודוויצ'י, גן הכלות הענק , לשם מגיעות הכלות של הסביבה להצטלם.
לצד המדרכות שורות ארוכות של רכבים מפוארים באורך 4 מכוניות כל אחד ביניהם האמור מרצדסים ומה לא, גם בארה"ב לא ראיתי מכוניות כאלו מפוארות, שלא לדבר על הקישוטים לחתונה.
 בסביבה נמצא גם מנזר נובודוויצ'י אותו לא ביקרנו.



 כזה "האמר" לא ראיתי בארץ, תקנו אותי



 עוד רכב בדרך לחתונה



 רכב 7 דלתות, תארו לעצמכם את האורך.

נהר מוסקבה


נהר מוסקבה והנוף מסביב


 נהר מוסקבה והעיר הגדולה



 המעקה החוסם מנפילה לנהר מוסקבה והנוף

בדרך, היופי של הבתים. המנזר ובית הקברות נובודוויצ'י


 מנזר נובודוויצ'י


מנזר יפהפה מהמאה ה- 16, שהוקם על ידי ווסילי השלישי במטרה להנציח את חזרתה של עיר סמולנסק לידיים רוסיות מידי הליטוואנים עשר שנים
 קודם לכן.


זה הוא מנזר הנשים החדש נמצא בדרום-מערבה של מוסקבה אתר מורשת עולמית מאז שנת 2004 . המנזר הוא אחד הידועים במוסקבה. הוא שמר על אופיו ומבנהו מאז המאה ה-17. מנזר נובודוויצ'י נבנה סמוך לעיקול נהר מוסקבה על ידי הנסיך הגדול של מוסקבה ואסילי השלישי בשנת 1524. הוא הוקם לרגל שילובה מחדש של העיר סמולנסק בנסיכות, עשר שנים קודם לכן.
המנזר שמש מעוז חשוב בהגנת העיר מדרום-מערב, והצטרף למנזרים אחרים שהיוו חלק ממערך זה.
עם הקמתו הוענקו למנזר מספר כפרים בסביבתו, ואיוואן הרביעי הוסיף והעניק לו מספר כפרים נוספים מאוחר יותר. המנזר היה מקום מושבה החלופי של משפחת הצאר, ולצד קתדראלות הקרמלין, הוא שימש כמקום קבורה לבני המשפחה במאה ה-16 ובמאה ה-17. בשנת 1598 הוכתר הצאר בוריס גודונוב בקתדרלה סמולנסקי במנזר, ובאותה תקופה הוקמה סביב המנזר חומת מגן עם מגדלים.
בשנים 1611-1612 נכבש המנזר בידי הפולנים ולאחר שחרורו הוצב בו כוח שכלל כמה מאות חיילים. לקראת סוף המאה ה-17 חלש המנזר על אדמות רבות וכ-15,000 איכרים, והצארינה סופיה אלכסייבנה עברה להתגורר בו. באותה תקופה עבר המנזר תנופת פיתוח וניבנו בו מספר מבנים נוספים. נזירות המנזר היו רק נשים משכבת האצולה. כמו בנות ואחיות של הצארים. בשנת 1689 לפי פקודתו של פטר הגדול, הצטרפה אחותו לנזירות המנזר. בשנת 1812 השתלטו כוחות נפוליאון על המנזר וניסו לפוצץ אותו. הדבר נמנע על ידי הנזירות. בתחילת המאה ה-20 היו במנזר 51 נזירות בלבד, ועם תחילת השלטון הסובייטי, בשנת 1922 הוא נסגר.
במקום נפתח "מוזיאון לשחרור האישה". בשנת 1926 נפתח במנזר מוזיאון היסטורי ובו אוסף גדול של איקונות, תכשיטים, וספרים מהמאות ה-16 וה-17.
בשנת 1943 הורה יוסף סטלין על הנהגת לימודי דת במקום, אך אלה הועברו ממנו לאחר כשנה. בשנת 1945 הושבה קתדרלת העלייה השמיימה לכנסייה. בשנת 1994 נפתח המנזר מחדש, אך חלק מהכנסיות והבניינים עדיין שייכים למוזיאון. מבחינה אדריכלית, המנזר לא השתנה מאז המאה ה-17 והוא משמש דוגמה טובה לסגנון הברוק המוסקבאי. המתחם אשר היה חלק ממערכת של טבעת מנזרים שהגנו על העיר, שוכן בסמוך לגדת נהר מוסקבה, והוא מוקף בחומה ובפארק שחוצץ בינו לבין העיר. בצפונו ובמזרחו גובל המתחם באזור תעשייתי, ממערב בנהר, ומדרום בדרך המהירה המוליכה לאוניברסיטת מוסקבה. מכלול המנזר כולל מספר מבנים מעניינים אדריכלית והיסטורית עם חומות מגן ומגדלים המאה ה-17 שבהן 12 מגדלים עם שערים . במקום קבורים כמה מגדולי האומה הרוסית כמו בוריס ילצין. עוד קבורים במקום:אנטון צ'כוב, ניקיטה כרושצ'וב, ניקולאי גוגול,מיכאיל בולגקוב, דימיטרי שוסטקוביץ', קונסטנטין סטניסלבסקי, אלכסנדר סקריאבין, מסטיסלב רוסטרופוביץ', דוד אויסטרך, לאוניד קוגן, ניקולאי רובינשטיין, סביאטוסלב ריכטר, סרגיי פרוקופייב, פיודור שאליאפין, אברהם סלוצקי, שמואל הלקין, יצחק איליץ לויתן, ורה מוחינה ורקדניות הבלט גלינה אולנובה ואנה פבלובה. המנזר עצמו,קירותיו צבועים בלבן ואדום וכיפותיו זהובות. הוא נמצא בפרבר דרומי של מוסקבה וטובל בגינות ירק שמהוות מפלט מהמולת העיר. בדומה למנזרים אחרים שהוקמו במוסקבה, מטרת ההקמה לא היתה דתית אלא הגנתית. המקום היה מבנה מבוצר שנועד להגן מפני פלישות זרים. המנזר גם שימש בית עבור נשות אצולה,בהן נשות צארים, שאולצו או בחרו לחיות בבידוד בשארית חייהן. במאה ה- 17 קושטו קירותיו של המנזר בפרסקאות, המציגות סצנות במאבק להקמתה של רוסיה נעשו בו עבודות שנחשבות לפאר האמנות. לאורך שנותיו, עמד המנזר פעמים רבות בפני סכנת הריסה, אך תמיד הוא שוקם. לצד המנזר הוקם גם בית קברות, ששימש את אצולת העיר, בהם קרובי משפחתו של הצאר פיטר הגדול, הסופר צ'כוב וניקיטה חרושצ'ב. בשנת 1922 המנזר נסגר על ידי הסובייטים וב- 1964 הפך למקום משכנה של הכנסייה האורתודוקסית של של המחוזות קולומנסקי וקרוטסקי. כיום, הקומפלקס כולו פתוח למבקרים

 .

חזרנו למלון לארוחת ערב ומשם מיהרנו רגלית להצצה לסופר מקומי הגדול מול המלון. הסופר זול להפליא. קנינו כמה דברים קטנים. בדרך למרבה הפלא,שיכורים עם בקבוקים ביד. כמה גברים הלכו מכות, ליתר ביטחון, הסתלקנו מהמקום וחזרנו למלון ממול רק לחצות את פסי הטראם שזה מאוד לא נוח עם כבא גלגלים אבל אפשרי.
ישבנו בלובי עד שעה מאוחרת לספר על חוויות ופרשנו לכמה שעות שינה. יום ראשון 29.5 לאחר ארוחת בוקר נסיעה לגלריה טרקטיקוב. בדרך שכונת העשירים. התגוררו כאן סופרים רבים ביניהם צכוב ועוד.
 המשך יבוא

חלק 1,חלק 2, חלק 3,חלק 4, חלק5 , חלק 6 , חלק 7 ,חלק 8,חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 12,
חלק 13,חלק 14, חלק 15,חלק 16,חלק 17,חלק 18,חלק 19,חלק 20