טנריף שבוע הקרנבלים הגדול 07-16.02.2016 חלק 14 לה אורטבה ,טיול נגיש,

בבוקר אנחנו יוצאים לכיוון לה אורטבה. בוקר ערפילי וענן ממש עופף אותנו ללא גשם. אנחנו נוסעים במעלה ההר
אל העיר מהמאה ה-16. בעיר גרעין של 12 בניינים מיום היווסדה. זו עיר מחוז עם אופי מיוחד. אזור העירייה והגנים
 תלול מאוד והיה דרוש אישור משטרה מיוחד לכניסת האוטובוס לאזור כי הרחוב צא ומשקל האוטובוס מעל 7 טון.


 הדרך עוברת דרך מנהרה חצובה בהר .





 הדרך


 זכויות למפה לגוגל כאן

לה אורטבה היא עיר כפרית ציורית יפה עם סממנים מוסלמיים ונוצריים.
יש בעיר הרבה אזורים טבעיים מוגנים. חלקם בקרבת קניוני הגבעות הגדולים של עמק אורטבה בו נמצאים
מקומות שניתן למצוא בהם מזון בקלות יחד עם אמצעי קיום נוספים. לכן גרו במקום גואנצים. נמצאו במקום
 ממצאים שהיה לגואנצ'ים פולחן.

בלה אורוטבה הייתה רשת של טחנות מים שפעלה תוך שימוש בתעלות עץ מוגבהות וקשתות אבן וטיח.
 המים בשיטה זו נפלו אל התעלות ונוצלו בעזרת שיפוע הגבעה. המים ירדו מהשיא למעלה במסלול מטה שם נאגרו.

 רחוב עם מרפסות וחלונות נהדרים.


העיר נמצאת בחלק הצפוני של טנריף ומשתרעת מאזור החוף אל פנים ההרים כולל את פסגת הר טיידה הר הגעש המקומי בו נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר של ספרד 3,718 מ'. העיר עצמה בגובה של כ- 400 מ'. במבט למטה
 רואים את עמק אורטבה המרשים.
מס התושבים כ- 42,000 נכון ל-2013 . היא רחוקה כ-28 ק"מ מסנטה קרוז דה טנריף.



בשנת 1906 אורטבה אומצה העיר ע"י אלפונסו ה- 13. הוא האמין שמוצא המינים הוא מכאן,ועץ הדרגון
המפורסם מקביל לעץ התפוחים הזהובים במיתולוגיה ההספרידית. העץ שמוצג כ- בן אלפי שנים, בפועל הוא
בן כמה מאות שנים בלבד. העץ דומה יותר לקקטוס,השרף של הגזע דומה לדם ויש לו יתרונות רפואיים
בעיקר לטיפול וריפוי פצעים וצלקות. ישנם שמאמינים כי לעלים יש סגולות מרפא. גזע העץ חלול ויכול
להכיל 4 איש. עץ זה הפך לסמל לאומי של האי וכאשר המטבע הספרדי היה הפזטה הופיע על שטר של
 1000 פזטות בצד אחד עץ הדרגון ובצד השני של השטר הופיע נוף מהר הגעש.

אחד מעצי הדרגון בדרך.

המלך פיליפ הרביעי אפשר לעיר לה אורטבה למנות ראש עיר משלה. כמו כן הוכרזה העיר לה אורטבה בשנת 1976 כאתר מורשת עולמי היסטורי, המגן על המורשת האירופית שהייתה במקום. חלק גדול מהפארק הלאומי טיידה,
 הוכר גם הוא כאתר מורשת לאומי בשנת 2007 .


בעיר בתים עם חצרות קטנות ופורחות. לכל מקום יש זווית ממנה פורץ נוף מרשים של האוקינוס ועוד.

בעיר לה אורטבה גרות רוב משפחות האצולה אשר מימנו את כיבוש האי על ידי הספרדים וקבעו את מקום מושבם כאן
 בגלל הנוף המקסים ותנאי מזג האוויר הנוחים והקרבה לים. שם העיר נקרא על שם אחד העמקים המוגדרים ונחשבים ליפים בעולם. העמק היורד אל הים משתרע על שטח של 62 קילומטר מרובע כולו מכוסי במטעי בננות.

סגנון הבניה של המשפחות המיוחסות הללו ברובו היה אחיד והדגש היה על הפאר הפנימי של האחוזות. ופחות על הצד החיצוני. חלק מהאחוזות פתוחות לקהל וניתן לראות את הפאר הפנימי עם הפטיו המיוחד המקושט בצמחייה עשירה
 ונקרא בית המרפסות. על שם מרפסות מרשימות וגנים מרהיבים ומדהים ביופיו. האחוזה השנייה היפה ביותר הנקראת ליסאו טאורו.



רחבת בית העירייה הגדולה של העיר ,הדורה בשלל צבעים ומראות.



מנהל משרד התיירות מקבל את פנינו בהפתעה בבניין העירייה היפהפה שהוא מוזיאון מרשים ביותר. המוזיאון ממוקם בתוך בניין העירייה התרבותית האירופית מונומנטלי. הוא מציג בפנינו את המקום ומספר מעט על ההיסטוריה.
במקום יצירות מהלובר צרפת ומוזיאון הפרדה ממדריד. הנורות מזכוכית מרנו.
בחדר מיוחד נמצאת הכרזת העיר וסביבתה כמורשת עולמית. יש אולם קונצרטים,בו מתקבלות גם החלטות מועצת העיר.
 תחזוקת העץ דורשת טיפול מיוחד.



הגובלנים שמכסים את קירות בניין העירייה

חצר בניין העירייה

תעודת אתר מורשת עולמית

בעיר בית ספר לרקמה, עם חגיגה של תלבושת מקומיות, מפות, כיסויים. מצעים ואלף צורות של רקמה במהדורה עתיקה עם חידושים של שנות האלפיים.

מזה מאה שנה. קיים מנהג בעיר בכל שנה בחודש יוני ביום אחד מקשטים את כל הרחובות בשטיחים הנעשים מפרחים ובכיכר העיירה על שטח של דונם עובדים חודשים מראש על שטיח שכולו עשוי מחול מצבעים שונים וטבעיים המביאים מהר הגעש.



דוגמא לשטיחים מהחול שמוחזר לאחר שימוש חזרה לטבע. לשטיחים כמה סגנונות, יש ניהול לביצוע השטיחים.
לוקח חודשיים להכין שטיח כזה. אם יש גשם יש בעיה. ב-2007 בשטיחים נכנסו לספר השיאים של גינס.
 דרושה מיומנות רבה כי החול סופג לחות. והצבע משתנה.


ב- לה אורוטבה הקולוניאלית יש מרכז ההיסטורי עטור פרסים על שימורו.

אסור להחמיץ כאן ביקור בטרסות הפורחות של גני ויקטוריה, ממקדש השיש שבראשו יש תצפית נפלאה אל העיר.
רחובות העיר ההיסטורית רצופים אבנים. פרחים ממלאים את הכיכרות והרבה בתים קסטיליאנים שאופיניים
במרפסות עץ עליונות מיוחדות.
יש בעיר מוזיאון קרמיקה המציג את אוסף כלי החרס הגדול בספרד,
יש מוזיאון עירוני קטן וחנויות למזכרות עם מפות יפות רקומות בדגמים גאומטריים מיוחדים עבודת יד של רוקמות מקומיות.

אפשר לבקר בטחנת קמח "גופיו" שטחנה את הגרגרים ב”אבני ריחיים”. היום משתמשים במטחנות
 חשמליות ומוכרים את הקמח בשקיות ארוזות. קמח ה"גופיו" הינו מרכיב חשוב בתפריט האיים ומיוצר בעיקר מגרגירי תירס או חיטה. משמש לדייסות,רטבים,ממתקים ועוד.

המשך יבוא
חלק 1
חלק 2
חלק 3
חלק 4
חלק 5
חלק 6
חלק 7
​חלק 8
חלק 9
​חלק 10
חלק 11
חלק 12
חלק 13
חלק 14