טיפ חשוב – חידושים בשדה התעופה למטיילים עם מוגבלויות.
כרטיס זיהוי מביטוח לאומי /משרד הביטחון, מאפשר זיהוי ומעבר מהיר בבידוק וקבלת הכרטיסים.
-------------
נפגשנו בשדה התעופה בשעה 14:00 לטיסה ישירה לליסבון.
הקירות בכניסה לשדה מעוטרים בצילומים יפים מהכרזת המדינה והיסטוריה מקום המדינה.
התבשרנו שהמטוס מאחר. את הזמן,העברנו בנישנוש על חשבוננו כדי להעביר את הזמן.
הטיסה בסן דור הייתה צפופה מאוד והרגלים היו תקועות ממש בכסא לפנינו!
לא הייתה אפשרות לקבל מקומות טובים בתשלום נוסף. הם נחטפו.
הטיסה בת 6 שעות הייתה מאוד לא נעימה בגלל הצפיפות.
יתרונה היחיד היה,טיסה ישירה לליסבון דבר שחסך זמן וטרטור מיותר. נחתנו בליסבון בשעה 23:30 זמן מקומי.
הבדל זמנים – שעתיים מישראל.
שדה התעופה בליסבון מבריק מנקיון. הצוות המקומי היה מיומן יאמר לזכותם. המזוודות הוצאו במהרה כך גם אנחנו.
הביאו אותנו אל האוטובוס ללא בדיקות למעט חותמת בדרכון.
המדריך והנהג סייעו לנו במהירות לעלות אל האוטובוס ויצאנו לנסיעה של שעה וחצי נסיעה מהשדה אל המלון.
בחוץ חושך,בדרך ירד גשם שפסק כאשר הגענו למלון וילה Batalha ב-בטליהה. הגענו למלון עיפים מאוד.
למרות השעה המאוחרת,ליד עמדת הקבלה הוכן עבורנו שולחן עמוס עם שתייה חמה וקרה, כריכים שונים,פירות,עוגיות וחטיפים. היינו רעבים. אכלנו מעט ולאחר התמקמות קצרה בחדר צנחנו על המיטות לשנת לילה קרוב לשעה ארבע בבוקר.
קמנו ליום חדש בשמונה וחצי כאשר היציאה תוכננה לשעה 10 כדי לתת לנו זמן להתאושש.
יום שני 04.09.2017
לאחר עליה לאוטובוס אנחנו נוסעים לעיירה אלקובאצה אל מנזר המאה ה-12. החומה מראה את כל השנים מאז נוצרה.
אלקובאצה עיר במחוז אלקובאצה באזור אואסטה. העיר התפתחה לאורך הנהרות Alcoa and Baça אלקואה ובצה
מהם קבלה את שמה. ההתיישבות בגדול הייתה לצד הנהרות שסיפקו את צרכי התושבים.
מפת אלקובצה
זכויות למפה לגוגל כאן
כתובת: 2460-018 Alcobaça, פורטוגל טלפון: + 351252505128
העיר אלקובאצה ל-מוכרת לאחר שהמלך הראשון של פורטוגל אפונסו הנריקס החליט לבנות בה כנסייה כדי לחגוג
את כיבוש סנטרם בשנת 1,147.
הכנסייה שבנה הפכה למנזר אלקובאצה שהוא אחד מהמבנים הגותיים היפים ביותר בפורטוגל.
המנזר נבנה כדי להודות למרי הבתולה על הניצחון הפורטוגלי על הקסטיליאנים בקרב אלג'וברוטה בשנת 1385,
תוך מילוי הבטחה של המלך ג'ון הראשון מפורטוגל.
לקח מעל מאה שנה לבנות את המנזר. הבנייה החלה בשנת 1386 והסתיימה בסביבות 1517,ונמשכה על פני שלטונם
של 7 מלכים. חמישה עשר אדריכלים בנו את המנזר.
Mestre das Obras דה Batalha שבעה מהיוצרים קבלו תואר שהיה לא יותר מאשר תואר כבוד שהוענק להם.
הבנייה דרשה מאמץ עצום, תוך שימוש במשאבים יוצאי דופן של גברים וחומר.
טכניקות חדשות וסגנונות אמנותיים,שלא היו ידועים עד כה בפורטוגל, פורסמו.
שושלת אביז של משפחת המלוכה הפורטוגזית. היא אחת הדוגמאות הטובות והמקוריות לארכיטקטורה גותית מאוחרת בפורטוגל, המתמזגת עם סגנון מנואלין -Manueline שהיא ארכיטקטורה של התחדשות סגנון אמנות דקורטיבית
שפותח בפורטוגל בין אמצע המאה ה -19 לבין תחילת המאה ה -20. המונח מנואלינו הוצג בשנת 1842 על ידי היסטוריון האמנות הברזילאי פרנסיסקו אדולפו דה ורנהאגן כדי לייצג את הסגנון האמנותי התוסס שהתפתח בתקופת שלטונו של
מנואל הראשון בפורטוגל (1495-1521). מאז אמצע המאה ה -18, סגנון מנואלין נחשב לסגנון האדריכלי הפורטוגלי הכי אותנטי.
רעידת האדמה שהייתה בשנת 1755 גרמה נזק. הנזק הגדול יותר נגרם מכוחות נפוליאון של מרשל מסנה,אשר שרפו את המתחם ב 1810 ו 1811.
כאשר הדומיניקנים גורשו מן המתחם בשנת 1834, הכנסייה ומנזר היו נטושים והפכו לחורבות.
בימי הביניים, הפך המנזר במהרה לנוכחות רבת עוצמה בפורטוגל.
המנזר היה בעל שטח חקלאי נרחב,ואב המנזר השפיע על שטח גדול. בשנת 1269 נפתח במקום בית ספר ציבורי.
חשיבותו של המנזר נמדדת בכך שמלכים רבים נקברו כאן במאות ה -13 וה -14.
מלכים אפונסו השני,אפונסו השלישי,מלכיהם של קסטיליה ו Beatrice קבורים כאן,כמו גם המלך פדרו
ופילגשו Ines דה קסטרו.
שנרצחה על פי פקודות אביו של פדרו,המלך אפונזו הרביעי.
לאחר שהוכתר המלך,הזמין פדרו שני קברים גותיים מפוארים לו ולפילגשו.
ב-1139 עד 1843 ההצתות נעלמו והמנזר נסגר.
הצבא השתמש במנזר לפרק זמן ולאחר מכן הפך לבית משוגעים.
הכנסייה והמנזר היו המבנים הגותיים הראשונים בפורטוגל.
יחד עם מנזר סנטה קרוז בקוימברה שהיה אחד המנזרים החשובים ביותר בפורטוגל בשל חשיבותו האמנותית וההיסטורית,המנזר נרשם על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1989.
אורכו של האולם המרכזי כ- 100 מטרים,האולם המרכזי אכלס כ- 1000 נזירים שהתפללו כל העת במשמרות.
יש בו מטבח עם ארובה מרשימה. שולחנות כבדים ומים.
המיסה לא פסקה לרגע. התפילה הבלתי פוסקת עוררה את רעב בבטנם של הנזירים והביאה אותם לחטא הגרגרנות.
הם אכלו דגים טריים שהגיעו מהנהר לחדר האוכל,כדי להפסיק את החטא נבנתה דלת עץ צרה בחדר האוכל שהכריחה
את הנזירים לעבור בה. מי שלא הצליח לעבור בדלת נאלץ לחזור לחדרו ולצום עד שהגיע למידה הראויה לעבור בדלת.
היום מתקיימים במנזר ארועים כמו חתונות ואחרים.
אחד האולמות עם עמודי השיש המפוארים.
בתוך המנזר יש מטבח עם אספקת מים מתוקים. השטח הפתוח של ארובת המטבח גדול מספיק כדי לקחת שור שלם לצלייה.
מעט מההיסטוריה.
במסגרת חיזוקי הקשרים המדיניים אשר היו נהוגים בעבר בשנת 1340 אילץ מלך פורטוגל את בנו נסיך הכתר דון פדרו
לקחת לאשה את בת מלך ספרד וזאת במחיר זאת במחיר ברית שבין שתי הארצות.
פדרו נאלץ להתחתן עם קונסטנזה הנסיכה של קסטיליה.
בקרב בנות לווייתה של בת מלך ספרד הייתה נערה יפהפייה בשם אינס דה קסטרו ודון פדרו התאהב בה נואשות.
נולדו להם 2 ילדים.
סיפור אהבה זה היה לצנינים בעיניו של המלך האב ובהזדמנות הראשונה שנקרתה לו שלח את בנו לשדה הקרב.
בעוד דון פדרו משרת בשדה הקרב שלח המלך האב שליחים להרוג את אינס.
אינס דה קסטרו אשר הייתה יהודיה מומרת והגיעה ביחד עם הנסיכה לשמש לה לחברה בחצר המלכות הזרה.
הנישואים המלכותיים התקיימו ונסיך הכתר הוציא את אינס מחצר הארמון ובנה עבורה ארמון קטן ליד נהר המונדגו שבקויימברה. כאשר נודע הדבר למלך אפונסו הרביעי הוא מיהר לשלוח את אינז בחזרה לספרד.
כעבור כשנתיים נפטרה קונסטנסה הנסיכה הקסטילאנית ושליחי נסיך הכתר יצאו מיד והביאו את אינס חזרה לארמונה.
פדרו התחתן עם אינס ורק לאחר מכן ביקש את רשות אביו.
המלך אפונסו התייעץ עם אנשיו מה לעשות ואלו ייעצו לו לרצוח אותה מחשש שהמלך יושפע ממשפחתה של אינס דה קסטרו שהייתה משפחה חשובה בספרד. בעת שנסיך הכתר שהה במסע צייד בצפון הארץ הובאו אינס ו- 2 ילדיה אל המלך אשר
ערך לה משפט שדה בהאשמה כי פעלה בניגוד לאינטרסים של פורטוגל. היא הוצאה להורג מיידית.
עם שובו של דון פדרו משדות הקרב התברר לו מה קרה והוא נתקף במרה שחורה.
עם מות המלך,דון פדרו ירש את כסאו. הוא ציווה להוציא את השלד של אינס מהקבר,להושיב אותה על כיסא המלכה
והכריח את כל הפמליה המלכותית להסתדר בטור אחד ולהתקרב אל כיסאה ולנשק את ידה. משם הלכה כל שיירת בית המלוכה כאשר דון פדרו ושלד המלכה המתה בראשם מרחק של 110 ק"מ לאלקובצה שם נקברה המלכה בסרקופג מפואר בתוך כנסייה אשר המלך הכין לה וממש מול קברה הכין את קברו שלו גם הוא בסרקופג מפואר וכתב עליו "עד קץ העולם".
ארונות קבורה אלו נמצאים עד היום בכנסייה והם אתר עלייה לרגל.
שני ילדיהם שנשארו בחיים והקימו משפחות. לימים,אחד מן הצאצאים,מונה למושל גואה שהייתה שייכת אז לפורטוגל.
במאות הבאות הייתה לנזירים ממנזר זה השפעה רבה על התפתחותה של התרבות הפורטוגזית.
בשנת 1269 הם היו הראשונים שנתנו שיעורים לציבור ולאחר מכן הם הפיקו את ההיסטוריה הסמכותית הראשונה של פורטוגל בסדרה של ספרים.
בשנת 1794, חיו במנזר כ 300 נזירים. בשנת 1810 בזזו הצרפתים הפולשים את המנזר ולקחו איתם את רוב האוצרות החשובים ביותר שלה כולל הספריה. הפריטים שנותרו נגנבו מאוחר יותר ב -1834 במהלך מהומות אנטי-דתיות והחרמת הצווים הדתיים בפורטוגל.
מידע נוסף כאן
המשך יבוא
חלק 1,
