אירלנד ווילס ולונדון חלק 1פורסם ב- 28 ל אפריל, 2012



אירלנד ווילס ולונדון 03.07.2011-14.07.2011
המראנו מנתב"ג בעשר בבוקר בטיסה ללונדון ומשם לבלפסט בירת אירלנד הצפונית.
בואינג 777 ענק. חוויה אחת לא נעימה. בארוחה שהוגשה לנו נמצאה שערה.
הכלכל הראשי בקש 1000 סליחות. הוא הרגיש כאילו זה קרה לו. במקום קבלנו מנה משודרגת מאגף "המיוחסים" + 40 דולר שובר לרכישה בדיוטי פרי. הסליחה התקבלה בהבנה. סך הכל הטיסה הייתה נעימה.
 בהחלפת מטוסים בקושי הספקנו לטייל בדיוטי פרי של לונדון. חיסכון בטוח של כמה אירו. נחתנו בבלפסט בשעות אחר הצהרים המאוחרות. האוטובוס חיכה לנו בשדה. העמסנו את המזוודות ואת עצמנו ויצאנו לדרך למלון. כאשר הדרך עוברת דרך הרחובות המיוחדים של בלפסט.

 רחובות בבלפסט עם הגרפיטי בכל מקום


 פרקנו את המזוודות

מלון City Centre Days Hotel Belfast המלון מלון בבלפסט היה מצוין. רק דבר אחד עשה לנו חיים קשים. נושא בטיחות אש מחייב !
דלתות העץ היפות כל כך כבדות, שהיה צריך בולדוזר כדי להזיז אותן. אנשי המלון מצאו דרך יפה כדי לסייע לנו בלי להוריד את רמת בטיחות האש. יאמר לזכותם. לאחר התארגנות ירדנו לאכול ארוחת ערב טובה במלון.
 בבוקר לאחר ארוחת בוקר אנחנו יוצאים לסיור בבלפסט.

בלפאסט היא בירת צפון אירלנד והעיר הגדולה והמאוכלסת ביותר. העיר נמצאת בפרובינציית אלסטר ומונה כ- 276,459 תושבים.
 בלפאסט היא מקום מושבה של ממשלת צפון אירלנד, שבעבר ישבה בטירת הילסבורו שבמחוז דאון.

 מקורו של השם "בלפאסט" מאירית , שפך נהר הפארסט, הנהר שעליו נבנתה העיר. היום, הנהר הוא נחל זניח שזורם מתחת לרחוב ברידג' בעוד הנהר הראשי הזורם דרך העיר הוא נהר הלאגאן.

בלפאסט יושבת לשפכו של הנהר לאגאן ומוקפת בגבעות ההרים השחורים וקייבהיל שם נמצאת בליטת הסלע המכונה "אפו של נפוליאון", המגדירה את הגבול עם גלנגורמלי. שפת נהר הלאגאן חודשה, ורובו של מרכז העיר הוא שטח להולכי רגל בלבד.

בעיר מבנים מהתקופה הויקטוריאנית שנבנו ב-1849. בית העיריה נבנה בשנת 1903.
העיר מלאה בפסלים מרשימים מהתקופה האדוארדית. בולטים בניין של אלסטר שנבנה ב-1860 ובניין נורטון בנק מ-1769.
בבלפאסט נמצא המבדוק היבש הגדול בעולם, והעגורנים הענקיים של מספנת הארלנד וולף נראים למרחוק. במספנות בלאפסט נבנתה
אוניית הפאר טיטניק. לזכר קורבנות הספינה הוקמה אנדרטה בחצר בית העירייה של בלפאסט.
תעשיות אחרות שנעלמו מהעיר הן הפשתן האירי וייצור חבלים. לאוניברסיטה של אלסטר יש קמפוס בעיר בו מרוכזים לימודי האמנות.
 מערב העיר נודע בזכות ציורי הקיר שבו, ציורים המשקפים את הבריתות הפוליטיות והדתיות של שתי הקהילות.

 דרך שנקהיל היא פרוטסטנטית לגמרי, מכילה ציורי קיר המביעים נאמנות לכתר הבריטי, כוח המתנדבים של אלסטר וארגונים פרא-צבאיים שומרי-אמונים-לכתר אחרים.


 הקירות אומרים הכל . לעומתם, בדרך פולס שהיא קתולית לגמרי, מופיעים מוטיבים כמו אירלנד המאוחדת, כמו גם פולקלור אירי והשפה האירית. ליד העיר שני שדות תעופה. המקום בו ניצבת בלפאסט מאוכלס מאז תקופת הברונזה, וניתן עדיין לראות את שרידי מבצרי ההרים מתקופת הברזל . בתחילת המאה ה-17 יושבה בלפאסט על ידי מתיישבים אנגלים וסקוטים, כחלק מתוכניתו של סר ארתור צ'יצ'סטר להשתלט על השטח.

תוכנית זו גרמה למתחים רבים עם האוכלוסייה המקומית ולמרד בשנת 1641. מאוחר יותר התיישבו באזור הוגנוטים צרפתים שיזמו את
המסחר בפשתן. בלפאסט הפכה למרכז הפרוטסטנטיות האירית ובשנת 1922 הוכרזה כבירת צפון אירלנד,לאחר שאירלנד חולקה.
במלחמת העולם השנייה, הופצצה בלפאסט על ידי הגרמנים בשל תעשיית בניית הספינות והמטוסים שהייתה בה. חלק גדול מהעיר נחרב.
 לאורך חלק גדול מתולדותיה, התייסרה בלפאסט בשל החלוקה המגזרית בין קתולים ופרוטסטנטים, ונפגעה קשה בתקופת "הצרות" בין שנות השישים לשנות התשעים של המאה ה-20. בתקופה זו עזבו רבים מתושביה לטובת פרוורים הומוגניים ושקטים יותר, ואוכלוסיית העיר לא גדלה.


גרפיטי בחוצות העיר
 המשך יבוא
חלק 1