פרו ,טיול נגיש, 08-25.11.2016 חלק 16 כפר האורגות - צ'ינצ'רו

אנחנו נוסעים בדרך ההררית,בדרך לא דרך,עשירה באגמים קטנים,בתי בוץ חומים ועוד לכפר צ'ינצ'רו.
 בדרך אל הכפר הממוקם בנקודה גבוהה כ – 3,800 מ"ר מעל פני הים. מחלת גבהים.
 בעמק למטה עובר נהר האורובמבה שזורם מדרום לצפון לאורך 700 ק"מ עד שנשפך לאמזונס.



בשנים גשומות עולה הנהר על גדותיו וגורם לשיטפונות הרסניים בכל הסביבה. בתקופה זו קשה להגיע למאצ'ו פיצ'ו.
לאורכו של הנהר שדות ירוקים של תפוחי אדמה ותירס,פרות,לאמות,עצים להסקה,בתי כפר צבעוניים עם
 מרפסות עץ קטנות. מסביב הרים שפסגותיהם המושלגות מגיעות לגבהים של 5,000 מטרים ויותר והם יפים בשמש.






 הדרך שממול הרים מושלגים



בעיר עצמה הנשים ברחוב לובשות תלבושת מסורתית. על ראשן כובעים צבעוניים עשויים לבד.
 הן נושאות על גבן את ילדיהן בתוך שמיכות צבעוניות.

רחוב בדרך



 על חוטי החשמל צומח טחב.



 אנחנו עוברים בעירה CALCA , עיר הפומה על שם הפומה שחיה במקום בעבר.



 פומה במרכז העיר וקקטוסים יפים.



 השוק המקומי



 בתמורה לסולים בודדים, קבלנו רשות לצלם.

בדרך, בתי הבוץ

לאמות מבלות בשמש

הייחוד של קהילת בני צ'ינצ'רו הוא בשימור של חיי האינקה המסורתיים כקהילה.

בני צ'נצרו הם אחד הספקים הגדולים בפרו של צמר אלפקות אמיתי ומקורי.

אנחנו מוזמנים להכנס לאחד מהמקומות בהם ניתן לראות הדרכה והדגמה של עיבוד הצמר מהרגע
שהוא גולח מהאלפקה עד לאריג יפה.
בכניסה לכפר,האחים והאחיות או טוראי ואנאי (מקווה שלא טעיתי בשם) שדתם אוונגלית
מקבלים אותנו במוזיקה מקומית ומאחלים לנו ברכות אישיות בשפת הקיצ'ואה. סי גודינה = תודה שבאנו.
הבגדים המסורתיים שהם לובשים מושפעים מספרד.
 שואלים כל אחד/ת מאיתנו לשמנו כדי לדעת איזה בגד יתנו לנו ללבוש.


הבתים מבוץ וקש מכסה אותם מלמעלה.

בני צ'יצרו מלבישים אותנו בבגדים שהכינו מראש מעל לבגדים שלנו. לא היה נעים לסרב וכך מצאנו את עצמנו כחלק מהם.
הם פרסו שולחן והראו לנו את הצמחים מהם הם מפיקים תרופות ,צבעים ועוד. כיצד מורידים את הצמר מהלאמות,
מכינים את הצמר לאריגה, דרך הצביעה שנעשית בצבע טבעי בלבד. ושלל הצבעים מגוון מאוד.
 את הצבע האדום מפיקים מחרקים שנראים כמו נקודות לבנות שצומחות על שיחי צבר.

 מוחצים אותם

ומקבלים חומר צמיגי בצבע אדום לוהט שבו הם טובלים את החוטים בכלי חרס. כדי להבהיר את הצבעים,
 מוסיפות הנשים מלח ים ומים חמים. מכאן עוברות הנשים לגלגול החוטים, לדרך האריגה ועוד.



 הצמחים חלקם תבלינים, חלקם משמשים להכנת תרופות,צבעים ועוד.



 הכנת החוטים



עבודות היד למכירה.
 לאחר התצוגה אנחנו מסירים את התלבושות ונכנסים לחדר אוכל לארוחת צהרים מקומית מאוחרת.



 על השולחן מפה עבודת יד וכוסות חרס גם הם יצירה מקומית.



ארונות עבודת יד. כלים מחרס.

מרק מקומי



 האבוקדו שלהם טעים ביותר.


ציפס מתפוחי אדמה מקומיים.

אחרי הארוחה הטעימה אנחנו עוזבים את המארחים המקסימים וממשיכים בדרכנו.

 המשך יבוא
חלק 1,חלק 2,חלק 3,חלק 4,חלק 5,חלק 6,חלק 7,חלק 8,חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 12,חלק 13,חלק 14,
חלק 15,חלק 16,חלק 17,