רובע Ribeira הרביירה של פורטו מתחיל בעיר העתיקה ומסתיים על גדות נהר הדואורו Douro.
מפת האזור, זכויות לגוגל כאן הגדלת המפה בלחיצה כאן
האזור מכיל את כל מה שחובה לראות בפורטו. סמטאות צרות ומתפתלות שזורות במאפיות,חנויות לממכר חטיפים מתוקים, בתי מלאכה וחנויות קטנות בעלות חזית מהודרת.
סימטאות צרות ומרשימות.
קניון שיש בו שירותים נגישים.נמצא במרכז, ליד המקום בו עולים לסירות.
כיכרות יפות שמהוות מקום מפגש למקומיים. חזית בתי הסוחרים העתיקים הפונים לנהר צבעונית מאוד.
לאורך הנהר יש מסעדות ובתי קפה מלאים בתיירים ומקומיים. הרובע הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו.
טיול בסמטאות הצרות מחזיר לימי הביניים ולמבנים היסטוריים יפים ששרדו הפיכות ומלחמות.
Avenida Dos Aliados, בניין העירייה. לפניו ניצב פסלו של מלך פורטוגל פדרו החמישי רכוב על סוס.
מגדל הפעמונים של קליריגוס Torros des Clerigos . לאתר הכנסייה כאן זכויות לצילום של הכנסייה לויקיפדיה
רובע ריביירה Ribeira שימש מאז שהוקם במאה ה-12 כמקום התכנסות חברתית וכלכלית.
בזכות מיקומו האסטרטגי בצמוד לנהר, שימש האזור עורק תעבורה עיקרי וחשוב.
בשנת 1491 פרצה באזור שריפה גדולה שהרסה חלקים גדולים מהרובע שנבנה ושוקם במשך שנים רבות.
באזור מגדל הפעמונים של קליריגוס וסביב הכיכר הסמוכה מצוי מנזר הטמפלרים שמראהו המיוחד מאפיין רבים מהמבנים הדתיים
הציבוריים בפורטוגל.
מבנים עם אריחים.
St. Anthony's Church in Porto כנסייה עם אריחים כחולים עליהם ציורים המספרים את סיפור התקופה.
ברובע ממוקמות שתי הקתדרלות המפורסמות של פורטו.
הקתדרלה של פורטו Se do Porto הבנוייה בסגנון גותי מהמאה ה-12,וכנסיית סאן פרנסיסקו Igreja de Sao Francisco האתר כאן
הנחשבת לאחת המרשימות באירופה, שחלקה הפנימי מצופה זהב טהור. המקום איננו נגיש.
המוזיאון של העיר Aveiro הוא המאמץ העירוני לחזק את החינוך להיסטוריה והתרבות האזורית.
העירייה רכשה את רוב בנייני הארט נובו סביב העיר. היא הקימה שני מוזיאונים יפים בשני מבנים.
מוזיאון אלברטו סמפאיו Alberto Sampaio, נגיש , אתר המוזיאון כאן .
המוזיאון נוסד בשנת 1928 ונמצאים בו אמנות וחפצים השייכים לכנסיית קולגייט לשעבר של נוסה סנהורה דה אוליביירה וכנסיות ומנזרים אחרים בגואימאראס. המוזיאון נמצא במרכז ההיסטורי הישן של פורטו והוכרז כאתר מורשת עולמית. המוזיאון שוכן בשלושה אזורים, אוליביירה,בית הפרק,המנזר והמסדר.
The Cloister הוא דוגמה יוצאת דופן לאדריכלות פורטוגזית. הן באופן שבו הוא נבנה סביב האפסיס של הכנסייה והצורה הלא סדירה שלה. המוזיאון מכיל אוספים שהבולט ביניהם הוא פסל המורכב מפסלים מהמאה ה -13עד המאה ה -18.
המוצגים כוללים אוסף של גילופים,מזבח מהמאה ה -17 שהיה שייך לאחים של פטרוס הקדוש ותמיכת הבארוק
מהכנסייה של מנזר סנטה קלרה. הציורים מיוצגים על ידי פרסקאות מרשימות ולוחות צבועים.
התצוגה של קרמיקה מורכבת מאריחים פאיינס. הטקסטיל מורכב מחליפות כנסייתיות ומאוסף חשוב של דוגמאות
של בגדים שונים.
המוזיאון הארכיאולוגי- Diogo de Sousa Archaeological Museum נגיש. אתר המוזיאון כאן זכויות לצילום כאן.
לא בקרנו במוזיאון.
חובה לראות את אתר הרכבת הישנה סאו בנדטו Estação de São Bento.
בתחנה כ-20,000 אריחי קרמיקת האָזוּלֵז'וּש The Portuguese Azulejo המקשטים את קירות אולם הכניסה לתחנה.
האָזוּלֵז'וּש,הם אריחי הקרמיקה הפורטוגליים. נחשבים לאחד מסימני ההיכר הבולטים בתרבות הפורטוגלית.
מקור האריחים במסורות עתיקות שהגיעו לחצי האי האיברי עם הכיבוש הערבי. המורים הביאו את הטכניקה של האזולז`וש אותה למדו מן הפרסים. בתחילה היו אלו אריחים חד גוניים ובעלי צורות גאומטריות בסוף המאה ה17 החלו ליצור
סיפורים על גבי אריחים. בהם תאורים של סצנות מכתבי הקודש ומן המיתולולגיה.
לאורך הדורות התחוללו שינויים בשיטות הייצור של האָזוּלֵז'וּש, כמו גם בנושאים המצוירים,בצבעים,בצורות ובאופני השימוש שלהם. אריחי הקרמיקה בפורטוגל פורצים את גבולות השימוש הפונקציונאלי ומעפילים מייעודם המוּכר כעיטור,לדרגה של יצירת אמנות בזכות המגע הפיוטי שהם מעניקים ליצירה היפה.
החלק החיצוני של תחנה הרכבת עוצב בהשפעה צרפתית,אריחי הקרמיקה בצבע כחול לבן מכסים את פנים התחנה
מהרצפה עד לתקרה,התחנה היא אחת מתחנות הרכבת היפות בעולם.
במקום בו עומדת תחנת הרכבת סאו בנטו עמד פעם מנזר בנדיקטי,שנבנה במאה ה-16.
התחנה נשרפה בשנת 1783 והוזנחה במשך שנים ארוכות.
כחלק מתכניות להרחבת שירותי הרכבת בפורטוגל,הניח המלך קרלוס הראשון בשנת 1900 את אבן הפינה לתחנה.
הבניין נחנך רשמית ב-1916 ומשמש כתחנת רכבת גם היום.
מכאן אנחנו ממשיכים לארמון Paço dos Duques of Bragança בגימריש.
המשך יבוא
חלק 1,חלק 2,חלק 3 ,חלק 4,חלק 5 ,חלק 6,חלק 7,חלק 8,חלק 9,חלק 10,