יפן חלק 32 2-15.11.2015 קיוטו - אזור הגישות גיון ,טיול נגיש,

אזור הגישות נקרא גיון


 גיון הוא מחוז בקיוטו שפותח במקור בימי ביניים, מול הקבר הקדוש של יאסאקה.

האזור הפופולרי ביותר של גיון הוא Hanami קוג'י-רחוב בשדרת יג'ול, Kenninji בית המקדש.
מקום נחמד ויקר לסעוד בו. הרחוב והסמטאות הצדדים הם בשורה אחת עם בתים מעץ מאצייה שנשמרו מהתקופה העתיקה.
רבים פועלים כמסעדות מטבח יפני עילי בסגנון שנקרא קיוטו ryori Kaiseki וסוגים אחרים של ארוחות מקומיות ובינלאומיות.
ביניהם מסעדות ochaya שהן בתי תה בלעדיים ויקרים בהם האירוח נעשה על ידי מאיקו וgeiko.
בשל העובדה שהארנונה התבססה בעבר על חזית רחוב,הבתים נבנו עם חזיתות צרות כ- חמישה עד שישה מטרים.
 אבל האורך מגיע עד עשרים מטרים מהרחוב.



המחוז נבנה כדי להכיל את הצרכים של נוסעים ומבקרים במקדש. המקום התפתח לאחד ממחוזות הגישה
היוקרתיים ביותר וידועים בכל יפן. הגישה במחוז גיון ובכלל אינה מתייחסת לעצמם כגישה אלא במונח גיון
 או גיקו geiko המונח המקומי. בעוד הגישה הפירוש "אמן" או "אדם מיומן לאמנויות",



geiko – הפרוש הנכון יותר הוא "ילד של האמנויות" או "אישה של אמנות".
 תרגום מילולי של המלה גישה הוא גיי = אמנות, שה = אדם, המשמעות היא "אשת אמנית".



הגישות היו בשיאן במאות ה-18 וה-19. כיום מספרן הולך וקטן. מסורת הגישה התפתחה במאה
 ה-17 מה"טאיקומוצ'י" או "הוקאן", במתכונת הדומה לליצני חצר.

הגישות הראשונות היו גברים. והנשים החלו להיות גישה רק לקראת סוף מאה ה18. הן כונו "אונה גישה" או "אישה גישה".
 היום הגישות הן נשים בלבד. בעבר הוכשרו הגישות לתפקידן כבר בילדותן.



בתי גישות קנו ילדות ממשפחות עניות ודאגו למחסורן. הם טיפחו את הבנות הגישות והכשירו אותן למקצוע כמו אמהותיהן.
בתחילה הן עבדו כמשרתות. כשהתבגרו מעט הפכו לעוזרות לגישה הבכירה של הבית "האוקמיסאן" לצורך הכשרתן
 מצד אחד כמו גם לממן את הוצאות גידולן וחינוכן.

צורה זו של הכשרה, בה התלמידה מתגוררת בבית המורה היא עתיקת יומין ונמשכת גם היום ביפן.
החניכה מתגוררת בבית המורה ומתחילה בביצוע עבודות בית יומיומיות ומביטה במורה בעבודתה
 עד שהיא הופכת למוכשרת באומנותו מיוחדת זו. ההכשרה להיות גישה נמשכת שנים רבות.

הגישות לומדות מגוון רחב של אומנויות מגיל צעיר. כולל נגינה, בעיקר על השמיסן ושירה מסורתית.
ריקוד מסורתי, ניהול טקס התה, שזירת פרחים (איקבנה), שירה וספרות.
הכשרתן התבססה על התבוננות ועזרה לגישות הבכירות. כך הן למדו את המסורות המסובכות של בחירה
 התאמת ולבישת קימונו, כמו גם משחקים שונים,אומנות השיחה, והיכולת להתמודד עם לקוחות.

כשנערה הפכה לגישה מתלמדת "מאייקו", היא החלה ללוות גישות בכירות לבתי תה,מסיבות ועוד שהם סביבת
העבודה המקובלת של הגישה. שיטה מסורתית זו ממשיכה גם היום רק ההיקף קטן יותר. שכן היום הגישה מתחילה
 את הכשרתה בסוף שנות העשרה שלה.

כעבור מספר שנות עבודה כמתלמדת, לרוב בגילאי סוף העשרה,יכולה הייתה נערה להחליט שברצונה לנטוש
 את המקצוע ולהינשא או להפוך לגישה.

גישות אינן זונות, למרות שבעבר הזכות לקטוף את בתוליהן באירוע שכונה "מיזואגה" נמכרה.

 הגישות לא היו מחויבות לקיים יחסי מין עם לקוחות, אפילו אלו ששילמו כסף רב עבור רכישת אותה זכות.

כל הזכויות לצילום לויקיפדיה

הגישות המודרניות לא נקנות יותר או מגיעות לבית הגישות כילדות. ההחלטה להפוך לגישה היא בחירה.
גם ה"מיזואגה" כבר לא נהוג. במקביל,הגישות כיום לא זוכות להכשרה ולהשכלה שזכו לה הגישות בעבר.
 היום יש גישות מודרניות.

חלק נוסף בנוף של גיון הוא פינת שיראקאווה המשתרעת לאורך התעלה והמקבילה לשדרת יג'ו. התעלה היא בתוך
 שורה של עצי ערבה בוכייה. יש בה מסעדות ברמה גבוהה וochaya, במסעדות יש חלונות שמשקיפים על התעלה.


 אזור שיראקאווה קצת יותר שקט מאשר רחוב Hanami-קוג'י.

 באזור ישנם עוד מקדשים כמו קיטאנו טאנמן הקבר קדוש כאן ועוד מקדש כאן גם כאן וגם כאן

"מקדש הטחב" מקדש סייהוג`י – SAIHOJI - הוקם לפני כ- 1,200 שנה במאה השמינית לספירה.
יותר מ- 500 מאות שנים לאחר מכן, שיקם הכוהן הראשי לבית פוג`יוו`ארה את המקדש כמקדש זן.
גן הטחב שוחזר בהתאם לתכנון המקורי שלו. המתכנן MUSO KOKUSHI שהוכשר כמתכנן גני נופים
השקיע את כל כולו בתכנון גן זה. הגן בנוי בשני מפלסים עליון ותחתון. העליון בסגנון ה-"הגן היבש"
 בו "צומחים" 6 סלעים עליהם צומח טחב.


התחתון: סגנון קלאסי של גן נופי סביב אגם בצורת הסימנית הסינית (קנג`י) של "לב".
שטח הגן מכוסה ביותר מ- 120 מיני טחב ייחודיים! המהלך בגן יכול לדמיין לעצמו אין ספור צורות של חיות,
 אנשים ודמויות אגדתיות המגיחות מהטחב המכסה את הסלעים, השבילים, גזעי העצים וכל אלמנט אחר בגן.

חורשות הבמבוק ששביל מזמין מושך להכנס אל אפלוליותה. מוביל למקדש זן קטן שנקרא JIZOIN TEMPLE -
 שכינוי החיבה שלו הוא "מקדש הבמבוק". האפלוליות ביער הבמבוק רוחש דמויות הטחב אגדתיות.

המשך יבוא
חלק 1, יפן חלק 2, יפן חלק 3, יפן חלק 4 ,חלק 5,חלק 6,חלק 7 , חלק 8, חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 12,
חלק 13,חלק 14,חלק 15,חלק 16,חלק 17, חלק 18,חלק 19,חלק 20,חלק 21,חלק 22,חלק 23,חלק 24,חלק 25,חלק 26,
חלק 27, ​חלק 28,חלק 29,חלק 30 ,חלק 31,חלק 32,