מיאמיג'ימה לא נגמרת. אנחנו מגיעים לרחוב החנויות,
עץ עתיק
הולכים לאכול
ואוכל חייבים לטעום לא :)
תבחרו
אנחנו עולים לספינה שמחזירה אותנו אל האוטובוס.
הִירוֹשִימַה או בעברית "אי רחב" היא עיר מרכזית ביפן שהתפרסמה בעקבות הפצצתה בפצצת אטום "ילד קטן"
במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי ארצות הברית. נכון לשנת 2010, חיים בהירושימה 1.17 מיליון תושבים,שטחה 905 קמ"ר.
העיר נוסדה ב-1589, אם כי כבר ב-400 שנה קודם לכן, התקיימו בסביבתה כפרי דייגים ששוגונים שלטו בהם.
לעיר הייתה חשיבות אסטרטגית כנמל מרכזי במסחר עם סין.
ב-1889 ניתן להירושימה מעמד רשמי של עיר.
במהלך מלחמת סין-יפן הראשונה (1894-1895), שימשה הירושימה כבירתה הזמנית של יפן.
העיר נמצאת במישור כאשר מספר גבעות המתנשאות לגובה של 200 מ' סביבה.
אחד המבנים היחידים ששרדו את הפצצה היה בית עם כיפה, ששימש כמרכז קונגרסים ואשר עומד עד היום בחורבותיו
הכיפה מתנוססת בראשו כאנדרטה. הוא הפך להיות לאחד הסמלים של ההפצצה.
ב-6 באוגוסט 1945, המריא מפציץ מדגם B-29 סופרפורטרס של יחידה 509 מבסיס הטיסה האמריקאי באי טיניאן לכיוון יפן. המפציץ, שקיבל את השם "אנולה גיי" שהיה חמוש בפצצת האטום "ילד קטן" והוטס על ידי טיבטס.
על צוות המטוס הוטלה המשימה להטיל את פצצת האטום על העיר הירושימה כשמטרותיהם החלופיות,
אם לא ניתן יהיה להטיל את הפצצה על הירושימה מסיבה כלשהי, היא טופל על הערים קוקורה ונגסאקי.
את הפיקוד על המשימה קיבל קפטן ויליאם פרסונס, שהיה האחראי על הפצצה הגרעינית במטוס ה-"אנולה גיי".
לאחר שהמריאו מטיניאן, עשו המטוסים את דרכם בנפרד לנקודת מפגש מוסכמת מעל האי איוו ג'ימה.
על ההפצצה תוכלו לקרוא כאן .
בשעה 8:15 הוטלה פצצת האטום "ילד קטן" ממטוס ה"אנולה גיי".
ביחד איתה הוטלו 3 מכשירי מדידה שונים לבחינת עוצמת הפיצוץ ממטוס ה"האומן הגדול".
לאחר 43 שניות של נפילה התפוצצה הפצצה בגובה המתוכנן של כ-580 מטר מעל העיר.
את הדף הפיצוץ הרגיש צוות "אנולה גיי" רק כשהמטוס היה כבר במרחק של כ-18.5 ק"מ מנקודת ההטלה.
המדריכה ממשיכה לתאר את הנורא מכל מחוויה אישית. לדבריה,עד היום לא ידוע מספר הנספים.
כי הממשל היפני השמיד את המסמכים. היום ידוע על 90,000-100,000 נספים.
רק לפני 25 שנה הגיעו מסמכים מארה”ב. איזה מסמכים הגיעו, לא ידוע.
כל הרופאים שהיו בסביבה הגיעו לטפל בפצועים . ישנם נפגעים מההפצצה בחיים, הם בני 80 ומעלה.
ב-20 השנים האחרונות כל התלמידים מיפן באים לכאן ללמוד על מה שקרה בהירושימה.
ביפן לא מדברים על הפצצה, קשה להוציא החוצה. גם במשפחה. הדור הצעיר כן מתחיל לדבר גם מבחינה לאומית.
כאן מספרת המדריכה על הצד האישי שלה. שאמה שלה נפטרה לפני 20 שנה אח של האם היה בן 15 והיה בנגסקי
כאשר הפצצה הוטלה. שלושה ימים אחרי זה הוא חזר הביתה ובקש מים,מים, מים, המשפחה לא הבינה מה קרה והמדינה לא סיפקה מידע. היה עצוב לשמוע.
הניצולים בחלקם משמשים מדריכים בהתנדבות, במטרה להעביר את המסר של המקום לכל מי שמוכן לשמוע.
הפצצה מחקה הכול. רק מעטים ניצלו וגם הם סבלו ממחלות עור, מחלות פנימיות ומסרטן, ומתו מות ייסורים.
אנחנו נוסעים ל- אנדרטת השלום.
המשך יבוא:
חלק 1, יפן חלק 2, יפן חלק 3, יפן חלק 4 ,חלק 5,חלק 6,חלק 7 , חלק 8, חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 12,
חלק 13,חלק 14,חלק 15,חלק 16,חלק 17, חלק 18,חלק 19,חלק 20,חלק 21,חלק 22,חלק 23,חלק 24,חלק 25,חלק 26,
חלק 27, חלק 28,חלק 29,חלק 30 ,חלק 31,חלק 32,חלק 33, חלק 34,חלק 35,חלק 36,חלק 37,חלק 38,חלק 39,חלק 40,
חלק 41,חלק 42,חלק 43,חלק 44,
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
