אקוודור גלפגוס 05.2012 חלק 34, 35 ,טיול נגיש,

חלק 34
 הטיול בשביל הפלמינגו ברשומה הקודמת העביר אותנו בתוך יער מנגרובים שונים. באיי גלפגוס קיימים כמה סוגים של עצי מנגרובים.

הם גדלים בביצות המנגרובים. הביצות מורכבות ממגוון של עצים סובלניים ושיחים שפורחים במים מלוחים רדודים ובוציים או מים מליחים. מנגרובים מזוהים בקלות על ידי מערכת השורשים שלהם. שורשים שמותאמים במיוחד לתנאים המחייה המיוחדים שלהם בתוך בוץ ומים מלוחים,הענפים בנויים כך שהם יכולים לסנן את המלח והרפש החוצה. המנגרובים ניזונים ממים מתוקים למרות שחיים במליחה. הענפים אנכיים במכוון. המנגרובים חיים באזורים מסוימים במערכת האקולוגית שלהם בהתאם לזן. לרוב הם גדלים לאורך קו חוף,מפרצים מוגנים ליד שפכי נהרות. גודלם משתנה בהתאם לבית גידולם. שטוחים,גבוהים, כנראה כמידת הגאות והשפל. באיי גלפגוס מוכרים ארבעה מיני מנגרובים. המנגרוב שחור Avicennia germinans למנגרוב השחור יש את העמידות הגבוהה ביותר בפני מליחות מבין המנגרובים. המנגרוב השחור מכיל בלוטות מיוחדות שמסננות מלח. המנגרוב השחור גדל לגובה של כ-20 מטר. הענפים ארוכים ומכוסים בקליפה חומה. העלים גדלים בזוגות בצורת אליפסה. העלה עליון ירוק כהה התחתון חיוור יותר ומצופה מלח. פרחיו צהובים. המנגרוב השחור גדל בקבוצות, יש לו פרי שנראה כמו גרגר שעועית וצבעו ירוק. הפרח לבן העלים בשרניים מאוד וליד העצים מקיפים אותו שורשי אויר קצרים.

המנגרוב האדום Rhizophora mangle נפוץ יותר בגלפגוס ומזוהה על פי צבעם האדמדם של העצים.

המנגרוב האדום מהווה מקור לפחם וטאניניים שמשמשים בתעשיית ה-עור. העצים גדלים לגובה 72 מטר למרות שישנם שיחים קטנים אדומים. העלים מעובים מאוד. גם כאן העלים גדלים בזוגות. עלה כהה ירוק מלמעלה ומתחתיו עלה צהוב חיוור. שורשי המנגרוב למנגרוב האדום פרחים צהובים שגדלים בקבוצות של 2-3 פרחים יחד. זכויות לצילום זה לויקיפדיה  המנגרוב האדום גדל לרוב באזורי שפל כמו גם בגבהים, מעורב גם עם מינים אחרים שחיים באזור. Maytenus octogona Mangrove מנגרוב כפתור

מנגרוב או buttonwood Conocarpus erecta הוא לא מנגרוב אמיתי. עץ הזה שנחשב לגבוה מבין המנגרובים נמצא בדרך כלל בגבהים. יש לו קליפה אפורה כהה ועלים סגלגלים חלקים וצבעם ירוק,לרוב מחודדים עם בלוטות מלח בבסיס. לעץ יש כפתורים שהופכים לפרחים ירוקים שיבשילו לפרי סגול עגול. גובהו כ-8 מטר. המנגרוב לבן Laguncularia racemosa מנגרוב לבן גדל לתוך שיח עם שורשי אוויר קרובים למים. המנגרוב הלבן משגש באזורים של גאות ושפל נדירה. העלים חלקים מלבניים וצבעם ירוק עם חריצים. חשיבותם של מנגרובים במערכת האקולוגית רבה. המנגרובים הם חלק ייחודי של המערכת אקולוגית חופית. העלים והענפים של המנגרובים מספקים חומרים מזינים התומכים במגוון רחב של יצורים ימיים. המים הרדודים בתוך ביצת מנגרוב משמשים חממה לדגים צעירים,לסרטנים שונים,לרכיכות ועוד. המנגרובים מהווים אזור קינון למאה מיני ציפורים שחיות בגלפגוס רובן אנדמיות. ביניהן אנפות, סיבכי,פרושי קרקע,פרושי דרווין והשורה ארוכה. המנגרובים מונעים את שחיקת קו החוף בעיקר בצורת הצמיחה המרושתת. בכך שומרים למעשה על קו החוף מסחף ונזקי הגלים והסערות. הם תופסים את הקרקע ויחד אתה את החומרים האחרים ובכך מייצבים את השטח ומונעים בריחת החומרים המזינים שנמצאים בקרקע. הם מהווים בית גידול והאכלה לבעלי חיים רבים שמסתתרים בין הענפים,השורשים והעלים,ביניהם דגים מסוגים שונים,ציפורים והשורה ארוכה. המנגרובים עמדו בפני אסונות טבע במשך מיליוני שנים,המערכת האקולוגית של המנגרובים היא יקרת ערך. היא בין בתי הגידול המאוימים ביותר בעולם. עד לאחרונה אזורים אלה נחשבו שממה "מיותרת" שהופכת אותם קלים לניצול. תעשייה השרימפס גדלה במהירות ומהווה את האיום הגדול ביותר על המנגרובים. יערות המנגרובים נוצלו במטרה לספק מקור זול של קרקע ומים לחקלאי שרימפס. היערות העבותים נהרסים כדי לפנות מקום לברכות שרימפס מלאכותיות. בעולם 50% מיערות המנגרובים נהרסו בגלל חוות שרימפס. ביבשת אקוודור נהרסו בין 20 עד 50% מיערות המנגרובים. באזור הצפון המערבי של אקוודור כמעט 90% של מנגרובים אבדו. לכן בגלפגוס אין גידולים. מצד שני גידול באוכלוסיה מביא לביקוש קרקע נוספת לבניה. בעיר איסבלה בקשו תושבי העיר ווילמיל להרחיב את העיר. כך גם בעירה פוארטו. בשנת 2001 עיריית איסבלה הגיעה להסכם עם הפארק הלאומי. הסכם שבו 22 דונם של צפון שדה הלבה של העיר ירכשו 11 דונם של מנגרוב ולגונה ויהפכו לחלק מהעיר. הסחר נעשה על מנת להגן על אזור הביצות. המצב נדרש עקב תיירות גוברת ורצון התושבים להתפרנס בכבוד. איום זה נמשך. הגנה על יערות המנגרובים דורשת לחנך את הצרכנים במדינות העשירות שמייבאות מוצרי יוקרה כמו שרימפס. צמצום הביקוש לשרימפס בריכה מפחית את הלחץ על המנגרובים. חוקים ממשלתיים מחמירים ואכיפה בהגנת מנגרובים הם גם גורם חשוב. חינוך ברמה המקומית כמו חשיבות של שימור הביצות הללו על מנת לשמור על הסביבה החופית הוא חיוני.
 המשך יבוא: חלק 35

קורמורנים Nannopterum harrisi
 לאחר שבקרנו בשמורת הפלמינגו,מעט על הציפורים של גלפגוס . צילומים כאן גם כאן
ציפרים נוספות בגלפגוס. ציפורים נוספות שראינו באיים.
 גלישה בכרום תתרגם לכם את המלל כאן
 קורמורן הוא עוף,השוכן על החופים של איי גלפגוס, בהדרגת הוא אבד את הכנפיים הפונקציונליות בגללה הסביבה המכילה שפע של מקורות מזון שנמצאים בקו החוף וללא טורפים טבעיים. הרגליים החזקות של קורמורן ורגליים הקרומיות,מאפשרות לציפור ללכת. ​​במרדף אחרי דגים ותמנונים קטנים. מוטת הכנפיים של הקורמורן הוא כשלושה מטרי אורך. הכנפיים שלו הם בערך בגודל שליש שהיה נדרש לציפור של בגודלה לעוף.


 ==========

הוק הגלפגוס Buteo galapagoensis נץ =הוק הגלפגוס, שייך לאותו סוג כמו ההוקים-הניצים הרבים שנמצאים באמריקה,אירופה ואסיה. מהסיבה שהוא התפתח בגלפגוס המבודדת,שונה מקרוביה. נוצותיו משתנות בצבע מלבן וחום לצהוב מבריק ושחור. נץ גלפגוס הוא תושב מרכזי והטורף של רוב לטאות האי, כולל איגואנות הימיות ויבשתיות.

Galapagos – Galapagos Hawk תוכלו לראות צילום תקריב בקישור מימין פינגווין גלפאגוס Galapagos Penguin Spheniscus mendiculus הוא פינגווין אנדמי לאיי גלפאגוס. זהו הפינגווין היחיד החי באזור קו המשווה.
 הוא יכול לשרוד בסביבה בגלל הקור שמביא עימו זרם הומבולדט, וכן הודות לזרם קרומוול. היצורים הקרובים אליו ביותר הם הפינגווינים החולקים איתו את הסוג Spheniscus פינגווין שחור רגל,פינגווין הומבולדט ופינגווין מאגלאן. מקומות חיותו העיקריים הוא האי פרננדינה שבארכיפלג גלאפגוס, וכן חופיו המערביים של האי איסבלה שם ראינו אותו. במספרים קטנים יותר נמצא גם ביתר האיים. פינגווין גלאפגוס הוא מהקטנים שבפינגווינים. זהו הפינגווין היחיד שחצה את קו המשווה מדרום לצפון אל חצי הכדור הצפוני,הוא הפינגווין בעל התפוצה הצפונית ביותר.
90 אחוזים מפינגוויני גלאפגוס חיים לחופיהם של האיים פרננדינה ואיסבלה, והיתר מצויים באיים סנטיאגו, ברטולמה, סנטה קרוס ופלוריאנה. גובהו של הפינגווין כ-40 עד 55 ס"מ. ומשקלו כ-1.7 עד 2.6 ק"ג. ראשם שחור.
קו לבן דק שצורתו כאות U מתחיל מאחורי העין, ממשיך מאחורי האוזן ומסתיים בסנטר ובצוואר. גבם שחור-אפור, ובטנם לבנה. שתי רצועות שחורות ובולטות מצויות על חזם. הפרטים הצעירים נבדלים מהבוגרים. ראש הבוגרים שחור כולו, ובחזם נעלמות הרצועות השחורות . הנקבות קטנות מהזכרים. הם ניזונים מדגים בעיקר מוליות, סרדינים ולעתים גם סרטנים.
הם ניזונים בשעות היום, ולא נוהגים להתרחק יתר על המידה מאתר הקינון שלהם. הם עשויים לצלול לעומק 30 מטרים על מנת להשיג את מזונם. הם תלויים מאוד בזרמי המים הקרים שמעלים את מזונם מן המים ממעמקי האוקיינוס. פינגוויני גלאפגוס הם טורפים, וניזונים מדגים קטנים שאורכם לא עולה על 15 מ"מ וכן מחסרי חוליות ימיים אחרים. הם משתמשים בכנפיהם הקצרות על מנת לשחות במים, ובמקורם הקטן והחזק על מנת ללכוד את טרפם. הם צדים בקבוצות, לרוב ילכדו את טרפם הקטן מלמטה.
הם יצורים חברותיים יחסית. הם חיים במושבות גדולות, ובכך מרתיעים טורפים אפשריים. רגליהם הקצרות וכנפיהם הקטנות משוות להליכתן מראה מגושם, גם בשל היעדר שיווי משקל יציב. שחייתם קלילה וזריזה. הם מתרבים פעמיים עד שלוש פעמים בשנה. אין להם עונת רבייה מוגדרת תוצאה של היעדר חילופי עונות בשל הסמיכות לקו המשווה. מסיבה זו, הם מתרבים לרוב בהתאם לתנאי הסביבה ולהיצע המזון. מרבית הפינגווינים מתרבים בין מאי ויולי. היות ומזג האוויר והיצע המזון עשויים לגלות הפכפכים במשך השנה,לא ניתן לצפות את מועדן של עונות הרבייה לאשורו.

פינגווין הגלפגוס מונוגמי,אותו בן-זוג במשך כל חייהם. מסיבה זו, בכל שנה רק חלק קטן מן הפינגווינים הבוגרים נדרש למצוא לו שותף או שותפה. הן הפינגווינים שנולדו לא מכבר וזו עונת הרבייה הראשונה שלהם והוותיקים,מחזרים אחרי בן או בת זוגם באותה דרך. בולט בחיזור ניקוי נוצות הדדי, טפיחה זה על זה בעזרת הכנפיים וחיכוך המקורים. זוגות הפינגווינים יבנו את הקן לפני ההזדווגות,ויטפחו אותו עד הטלת הביצים.

הנקבה מטילה שתי ביצים בכל התלה. שני ההורים מתחלקים בכל המטלות,כולל דגירה ומציאת מזון. משך הדגירה בין 38 ל-42 ימים. לאחר 60 ימים מן הבקיעה הגוזלים עוברים את שלב הפרחון, והם יגיעו לעצמאות מלאה תוך שלושה עד שישה חודשים. הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל שלוש עד חמש שנים, והזכרים – בין גיל ארבע לשבע שנים. תוחלת חייו של פינגווין גלאפגוס נעה בין 15 ל-20 שנים,רבים מהם נטרפים,גוועים ברעב, חווים אסונות אקלימיים או נפגעים מהאדם, ולכן אינם מגיעים לתוחלת החיים הרגילה.

 בין הטורפים הטבעיים שלהם נמצאים עכברים,סרטנים,נחשים,נצים,ינשופים,חתולים,כלבים, כרישים וחיות ימיות גדולות אחרות. צבעי גופם משמשים כהסוואה: טורף שמסתכל עליהם במים, מלמעלה או מלמטה, יראה את גופם משתלב ברקע כהה או בהיר, תלוי בכיוון ויתקשה להבחין בהם. הם מתגוננים מטורפים באמצעות השמעת קולות רמים, תקיפה ישירה ונפנופי כנפיים; דרכי התגוננות אלו יעילות יותר כאשר הפינגווינים ניצבים כקבוצה העומדת בפני הטורף. הפינגווין מוגדר כ"בסכנת הכחדה"לפי ארגון השימור העולמי (IUCN). הוא נכלל ברשימת המינים המאוימים בסכנת הכחדה של ארצות הברית. שינויים אקלימיים, המגיעים לאיים בחסות האל ניניו והלה ניניה, משפיעים על היצע המזון הזמין לפינגווינים, וכך בתקופות אלו גוועים פינגווינים רבים למוות. בשנת 2004 נאמד גודל האוכלוסייה בכ-1,500 פרטים, בסקר שבוצע על ידי תחנת המחקר על-שם צ'ארלס דרווין.

 עוד פינגווין אחד שפתח פה:)

פינגווין בוגר שצילמו עבורי.

קראו ברשומה שרשמתי כאן על  הפלמגו המיוחד לגלפגוס.

אלבטרוס גלפגוס Waved Albatross

אלבטרוס- הזכויות לצילום זה שמורות לויקיפדיה בעולם כולו חיים כ-13 סוגי אלבטרוס. אלבטרוס של גלפגוס הוא אנדמי לגלפגוס ולאי אספניולה בפרט . זה הוא המקום היחידי בעולם בו הציפור הזו מתרבה.
תוחלת החיים של האלבטרוס, כ-20 שנה. למרות תחום הרבייה המצומצם, מספרם המוערך כ- 20,000 פרטים. זוהי הציפור הגדולה ביותר בגלפגוס, במשקל של כ-4 ק"ג ומוטת מגיעה ל-2.5 מטר.
האלבטרוסים ניזונים בעיקר מדגים, דיונונים וחסרי חוליות נוספים, ולעתים הם גונבים את המזון של הסולות המיטיבות לצלול. אולם לרוב הם צדים בלילה במרחק מהחוף. יש להם עיניהם גדולות ורגישות לשימוש לילי. ניתן למצוא אותם באי אספניולה רק בעונה היבשה, מאמצע אפריל ועד אמצע דצמבר. את העונה הרטובה הם מבלים באוקיינוס הפתוח, ומגיעים עד יפן.
הזכרים מגיעים כל שנה קודם ומחכים לנקבות. כשאלו מגיעות, ישנם מפגשים סוערים והזדווגויות, ובהמשך נוצרות מערכות זוגיות הנשמרות למשך חייהם.
ריקוד החיזור שלהם מרשים .הם מצליבים צווארים ולאחר מכן משמיעים צלילים חזקים על ידי סגירות הפה וחוזר חלילה.
לרוב הקינון לא מתרחש באותה שנה של החיזור, אלא בשנה העוקבת. הנקבה ממליטה ביצה בודדת, אשר גודלה ככדור ביליארד, מאמצע אוקטובר ועד אמצע יוני. כל המושבה מטילה בתקופה זו. לאחר דגירה של 63 יום, יבקעו הביצים, מאמצע יוני ועד אמצע אוגוסט. כמעט חצי שנה תחלוף עד שהגוזלים יעופו בעצמם. תוחלת החיים כ-30-40 שנה.
 מינים דומים ניתן למצוא גם בניו זילנד שם מגינים עליהם בקנאות וישנה מצלמה שמראה את הדגירה במרכז שנבנה במיוחד לצורך זה. אחת הציפורים המרשימות שלא ראינו היא פריגטה מגניפיקה.
Magnificent Frigate Bird



 הזכויות לצילום זה לויקיפדיה היא דומה מהרבה בחינות לפריגטה הענקית,למעט סממנים חיצוניים קלים כגון כתם סגול קטן אצל הזכרים, ומשולש כהה על צווארן של הנקבות.
פריגטות ניזונות בקרבת החוף,ובכך מופרדות מתחרות עם המין השני של הפריגטה.
 החיזור דומה, ובאי סימור הצפוני ניתן לראות את החיזור המרהיב של פריגטה מגניפיקה במשך כל השנה. המושבות העיקריות נמצאות באי סימור הצפוני,באיים דרווין, וולף, איזבלה, סאן קריסטובל וחנובסה. ציפור זו חיה גם בקריביים, בחוף המערבי של מרכז אמריקה ובצפונה של יבשת דרום אמריקה. יש גם פריגטה ענקית שמכונה "נשרי הים". מוטת הכנפיים שלה גדולה כמו זו של האלבטרוס. מכיוון שאין לכנפיים שלהם אטימות למים,הם לעולם לא נוחתים על פני המים. את מרבית זמנם הם מבלים כשהם דואים במעגלים בשמיים, בקרבת החוף או מעליו. כשהם עוסקים במרדף אחר ציפורים אחרות. הפריגטה מהירה עד מאוד. הפריגטות הן פרזיטיות. לעתים הם צדים בעצמם מפני השטח של המים. Blue-footed Booby  בוביס כחולת רגל נפוצות ברוב האיים. הבוביס כחולת הרגל מקננת על האדמה בקרבת החופים שם הם דגים.

בעונת החיזור הבוביס הזכר מבצע ריקוד מגוחך שבו הוא מניף את רגליו הכחולות,
פורס את כנפיו, מטה את זנבו מעלה ומותח את צווארו, תוך שהוא שורק לנקבה.
הנקבה מגיבה בהסתייגות, מצמידה את המקור כלפי הגוף שלה.
לעתים זכר נוסף ייכנס להפריע, ואז צפויה להתפתח התגוששות בין הזכרים.

הזכרים קטנים במעט מהנקבות, מה שמאפשר להם לתמרן ביעילות יתרה מתחת לפני המים שהוא יתרון עצום עבור מי שמתפרנס מדיג תת-ימי. הזכרים הם שדואגים למזון, והנקבות נשארות בקן לדגור.
תמיד נשאר הורה אחד לדגור. כפות הרגליים שלהם עמוסות בכלי דם,מה שמבטיח ויסות חום יעיל בכפות הרגליים,קינון מתרחש לרוב בעונה הקרה, בין החודשים מאי לדצמבר.
הגוזלים לומדים לעוף בתוך כחודש וחצי, ובתקופה זו ההורים תמיד נמצאים להעניק להם הגנה ותמיכה. לאחר שהם לומדים לעוף, עליהם ללמוד לצלול כדי להשיג את מזונם.
 מושבות גדולות במיוחד של בוביס כחולות רגל ניתן למצוא באיים אספניולה,דפנה, איסבלה ופרננדינה. אנחנו ראינו אותן באי איסבלה.


Blue-footed Booby כאן תמונות נוספות

Masked Booby תמונות נוספות כאן יש גם בוביס נאסקה או בלשון העם בוביס המסכה. השם ניתן להם בזכות צורת הפנים המושחרת שיש למין זה של בוביס, שעל פיו קל לזהותם. כמו הבוביס כחול הרגל, גם מין זה מקנן ישירות על הקרקע, אלא שהבוביס נאסקה בוחרות באזורי צוקים, שמהם קל להם להמריא לתעופה. הבוביס נאסקה צדים את מזונם לא ממש בקרבת החופים אך גם לא בים הפתוח הם מעדיפים לצוד באזורים שבין האיים. בכך מופרדים באזור הפעולה שלהם משני מהבוביס האחרים. יש גם בוביס אדומת רגל כאן, הבוביס היחידה שמקננת על עצים. המושבה הגדולה ביותר של הבוביס אדומת רגל נמצאת באי חנובסה. וזו גם האוכלוסייה הגדולה ביותר של הבוביס בגלפגוס.הם צדים את מזונם בים הפתוח,בכך נמנעים מתחרות עם הבוביס האחרים. על פרושי דרווין ועוד ברשומה נוספת.

 המשך יבוא:
חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4,חלק 5, חלק 6, חלק 7, חלק 8,
חלק 9,חלק 10, חלק 11, חלק 12,חלק 12 1, חלק 13, חלק 14, חלק 15 ,חלק 16, חלק 17, חלק 18, חלק 19, חלק 20 ,חלק 21,חלק 22
 ,חלק חלק 23 ,חלק 24 , חלק 25 ,חלק 26 ,חלק 27 חלק 28חלק 29 ,חלק 30 ,
חלק 31, חלק 33 32,  חלק 34 35