לאחר ארוחת בוקר דלה כי אין שפע וגם התאבון לא משהוא אחרי לילה לבן בגלל הגובה.
אנחנו יוצאים לשיט על אגם טיטיקקה.
מפת אגם טיטיקקה
אגם טיטיקקה ממוקם בגבול בין צפון בוליביה ודרום פרו. טיטיקקה שפרושו “אבן פומה”.
טיטי משמעו פומה ו- קקה משמעו אבן בשפתם.
זה הוא האגם הגבוה בעולם. גובהו כ- 3821 מ' מעל פני הים. הוא גם האגם הגדול ביותר בדרום אמריקה.
שטחו של האגם מחולק כ-שווה בשווה בין פרו ובוליביה. אורכו 2000 ק”מ ורוחבו 600 ק”מ. העומק, 280 מטר.
כל ספינה יכולה לשוט על האגם.
האיים נבנו על ידי בני שבט האורו בסביבות שנת 800 לספירה. כל אי הוא בעצם רפסודה ענקית,ששטח של כל
אחד מהאיים הוא כמה עשרות מטרים מרובעים.
בני האורו בנו את האיים הצפים כאמצעי הגנה כנגד תקיפות חוזרות ונשנות של השבטים השכנים,בעיקר שבט האינקה. הבידוד של האיים, במקביל לניידות שלהם, שימשה לבני האורו אמצעי הגנה איכותי.
כיום לא נותרו עוד בני אורו "טהורים" אלא בני תערובת עם בני שבט האיימארה אשר חי בסביבה.
קיים תיעוד של בן שבט האורו ה"טהור" האחרון שמת בשנת 1959.
בשנת 1682 הגיעה לכאן אוניה עתיקה מאנגליה. האוניה נשלחה בחתיכות והועברה לכאן דרך האנדים.
האנגלים הגיעו לכאן כדי לבנותה. המעבר דרך האנדים והבנייה נמשכו כ-6 שנים.
בשנת 1862 נבנתה כאן ספינת מרוץ העתיקה בעולם. כמו כן נבנתה רכבת בשנה זו.
תור הירדל הגיע לאגם טיטיקקה כדי ללמוד כיצד לבנות ספינה ל-30 איש בשנת 1969. בעזרת בוני סירות פפירוס
מצ'אד נבנתה הספינה "רע", על שמו של אל השמש המצרי.
"רע" היתה אמורה לחצות את האוקיינוס האטלנטי ולהוכיח את הקשר האפשרי בן 5,000 השנים בין המצרים הקדמונים לבין האוכלוסיה שהתגוררה באותה תקופה ביבשת אמריקה. ספינת הקנים הזו נבנתה על פי שרטוטי סירות דומות
שנמצאו בקברים מצריים, ובעזרת הידע של הבונים האפריקאים.
באגם טיטיקקה ישנם 90 איים. כמה מהאיים פרימיטיבים מאוד ואין בהם חשמל.
האיים בנויים מצמח שגדל במקום ונקרא טוטורה, צמח הדומה לקנה פפירוס מיובש,נראה כמו קש.
פרט לבניית האיים,משמש הצמח למאכל לבני האיים,לטיפול בכאבי ראש. כאשר חולים משפשפים את עלי הטוטורה
ושמים על המצח. גם עלי קוקה משמשים אותם כתרופה. כן משמשים קני הטוטורה לבניית בתיהם,סירותיהם ולהכנת
חפצי אמנות ועוד.
על מנת לתחזק את האיים ולמנוע מהם לשקוע בעקבות ריקבון השכבות התחתונות,מוסיפים תושבי האיים מדי
פעם שכבה חדשה של צמח הטוטורה. הטטורה הוא סוג של פפירוס שגדל כאן בלבד. והולכים עליו.
כל אי מנוהל על ידי משפחה אחת שמתגוררת בו. בני כל האיים משתפים פעולה ביניהם.
כל יום נפתחים לתיירים 45 איים. הכסף שמצטבר ממכירת עבודות היד ואחרים, מחולק שווה בין כל האיים.
ישנם איים כאלו גם בבוליביה. ושתי המדינות מקיימות יחסים טובים ביניהן.
הציף שלנו מסביר על בניית האי הצף ושימורו.
מהלך הצעדים הראשונים על האי הייתה תחושה של אי יציבות וחסר ביטחון. כי ההליכה על משטח קש
שונה ופחות יציבה. דבר שאיננו נכון. לאחר כמה דקות התרגלנו והתחלנו לחוש יציבות.
תושבי המקום גרים במקום והמחשבה שהם עוברים ליבשת לקראת ערב איננה נכונה.
הם ניזונים מאצות, דגים, ביצי אווזי פרא, שרק אנשי האורו מורשים לאכול אותן.
תפוחי אדמה מקומיים. מיובש ומושרה.
קינואה לבנה ושחורה, את תפוחי האדמה הם מיבשים ואוגרים. לקראת הארוחה הם משרים אותם במים ומבשלים.
רק לאנשי האורו מותר לצוד אווזי בר. הם מיבשים אותם בשמש על גגות הבתים.
כדי לבשל,הם שמים משטח מאבן ובונים עליו מאין אח שלתוכה הם מכניסים קש ומדליקים.
מעל האח הם שמים את הסירים שעשויים חימר. בחלק מהאיים יש מערכת סולארית ליצירת חשמל.
הגברים יוצאים לדייג ועבודות אחרות והנשים נשארות בבית לבשל, ליצור עבודות יד שהמוטיב המרכזי בהם הם
פומה, קונדור ונחש.
המים מגיעים מהאגם עוברים פילטר וטובים לשתייה לא למטיילים.
מי האגם אינם מזוהמים. הטוטורה עוצרת את הלכלוך. כל אי מלאכותי כזה מחזיק כ-50 עד 60 שנה.
אל האי הגענו בספיד בוט. שיט של כשעתיים. מכאן עברנו לסירת קנים לשיט אל אי אחר לארוחת צהרים.
האגם סער והיה קשה מאוד להגיע לגשר כדי לעבור במבצע מורכב ליבשה. כדי לא לקחת סיכונים, הביאו לנו
את האוכל באריזת קלקר סגורה. כל אחד לפי בקשתו. היה קשה לאכול כאשר הסירה מתנדנדת גם לא היינו רעבים במיוחד. כנראה הגובה עושה את שלו וחשוב לשמור.
בדרך חזרה המדריך מספר שלפני כ-10,000, האגם היה גדול יותר, המים היו מלוחים ובמשך השנים הפכו למתוקים.
עוד סיפר שיש אי צף בשם קוואנה פאצ'ה Quana Pacha,שאפשר ללון בו אם מזמינים מקום מראש.
אנחנו חוזרים ליבשה בספיד בוט שבדרך מלוים אותנו בעלי כנף רבים, פלמנגו,שקנאים,שחפים ועוד.
החוויה באגם טיטיקקה מרשימה ביותר.אסור להחמיץ.
הגענו למלון ברכב שהמתין לנו והלכנו שוב לשווקים לסיים את הקניות.
הנוף היפהפה מהמלון אל האגם טיטיקקה.
ארוחה אחרונה הייתה במלון.
היה עלינו לארוז לקראת יציאה מהמלון בשעה 3 לפנות בוקר. התברר למארחים שתהיה חסימת רחובות לפנות בוקר
והיה חשש גדול שלא נגיע לשדה התעופה שנמצא במקום ונאחר לטיסה. גם הקבוצות הנוספות שהיו אתנו קבלו את
החוויה בהבנה. בשעה 3 השקמנו ליציאה, בחדר האוכל המתינה לנו ארוחה למי שרצה. היה לנו חשוב לשתות וכל אחד לקח מעט לדרך. בדרך ראינו סלעים על הכביש. מזל שהיה לנו נהג מצוין. הרגשה בהחלט לא נעימה.
הגענו לשדה מוקדם והשדה היה סגור.
בחוץ היה ממש קר. נשארנו ברכב עד שנפתח השדה לקראת שעה 6 בבוקר.
אחרי בידוק קפדני עלינו למטוס שלקח אותנו ללימה. לאחר הנחיתה הועברנו אל מלון ששוריין מראש בשדה התעופה.
כך שלא היו לנו מזוודות אבל יכולנו לישון ולהתקלח עד מועד הטיסה חזרה ארצה.
הגענו לאמסטרדם המקושטת לקראת חד המולד לאחר 13 שעות טיסה שעברו רובם בשינה. היה לנו זמן לאכול ארוחה קלה ובעיקר שתייה, מעט קניות של גבינות טובות ואחרים בשדה.
לקראת בוקר נחתנו בשדה התעופה בן גוריון עייפים ומאושרים!
תודה לכל מי שלקח חלק בארגון הטיול המרשים הזה.
חלק 1,חלק 2,חלק 3,חלק 4,חלק 5,חלק 6,חלק 7,חלק 8,חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 12,חלק 13,חלק 14, חלק 15, חלק 16,חלק 17,חלק 18,חלק 19,חלק 20,חלק 21,חלק 22,חלק 23,חלק 24,חלק 25,חלק 26,חלק 27,חלק 28,