אמו (Dromaius) הוא העוף השני בגודלו אחרי היען, ששייך אף הוא לסדרת הייענאים. בדומה ליען, גם האמו חסר יכולת תעופה. המין Dromaius novaehollandiae הינו המין היחיד ששרד בסוג זה, ומצוי ביבשת אוסטרליה בלבד.
המין נפוץ במרבית אזוריה של אוסטרליה, למעט יערות גשם ואדמה חסרת צמחיה. הוא נדיר במדבר ובאזורים הצפוניים ביותר, ומגיע אליהם רק אחרי עונת הגשמים. ניתן עדיין למוצאו בקרבת הערים הגדולות, אך לא בקרבת אזורי מחייתו הטבעיים שנוצלו לצורכי חקלאות.
גובה של האמו הוא 1.75 מטרים בממוצע. משקלו 50 - 55 ק"ג, הנקבות שוקלות כ ־ 5 ק"ג יותר מהזכרים. לעוף שתי שכבות נוצות זהות בגודלן והן צמודות ושטוחות על גופו. כשהנוצות מתחדשות צבען שחור כהה, אך עם הזמן הן דוהות בשמש וצבע הכסות משתנה לאפור בהיר. לאפרוחים פלומה מפוספסת בצבעים שחור וחום המאפשרת להם להסוות את עצמם בצמחייה העבותה. הצוואר ארוך וגם הרגליים ארוכות, לאמו 3 אצבעות גדולות , הכנפיים קטנות ביותר ואורכן פחות מ-20 ס"מ.
נקבה האמו מזדווגת עם יותר מזכר אחד במהלך עונת ייחום אחת. הזכר דוגר לבד על הביצים ומגדל בעצמו את הצאצאים. בחודשים דצמבר וינואר הזכר מחזר אחר הנקבה, הזכר בונה את הקן בטריטוריה שלו, הוא מבצע ריקוד חיזור תוך השמעת קולות גרגור וריצה ראוותנית סביב הנקבה בעוד היא ממשיכה לשבת.
תקופת הדגירה ארכת כ ־56 ימים בחודשים אפריל עד יוני. הקן הגדול נבנה בכוך בקרבת צמחייה נמוכה וסבוכה, מורכב מעשבים, עלים ושרכים. בתוכו מטילה הנקבה 15 עד 25 ביצים. במהלך תקופת הדגירה הזכר לא אוכל, שותה או עושה צרכים, בימים הראשונים לאחר ההטלה עוזבת הנקבה לנחלה שכנה. שם חוזר הליך החיזור עם זכר אחר. מעטות הנקבות שנשארות בעת הדגירה ומגנות על הנחלה באמצעות צווחותיהן הרמות, כפי שעשו בחודשים שקדמו לדגירה.
הזכרים אגרסיביים ביותר ושומרים על אזור המחיה שלהם לאחר שהאפרוחים בוקעים. אם הנקבה בסביבה, הזכר מבריח את הנקבה מהטריטוריה ותוקף לעתים קרובות בעלי חיים שונים כולל את האדם. משקלם של הנולדים כ ־ 500 גרם, הזכר שומר עליהם במשך תקופה ארוכה, קורה שהאפרוחים בורחים. למזלם, מאומצים ע"י זכרים אחרים וגדלים עימם עד תום תקופת גידול הצאצאים.הגידול עורך כ- 5 - 7 חודשים עד שהם מוכנים לשרוד לבדם. בגיל 2 - 3 שנים מגיע האמו לבגרות. האמו חי כ 5 - 10 שנים ואף יותר מכך בתנאי שבי. בתנאי שבי,
האמו ניזון מזרעים, פרות, פרחים ונצרים. בטבע ימנע מאכילת עשבים, עלים או גבעולים נטולי פרחים,
האמו כמו היען בולע כמות נכבדת של אבני חצץ המסייעות לו בעיכול המזון הצמחי. התזונה המהירה והמזינה ביותר, תורמת לגדילתו והתחזקותו המהירה.
האמו מיטיב לרוץ, ומסוגל לפתח מהירות של עד 50 קמ"ש בעיתות סכנה. הוא גם שחיין טוב.
האמו חי בקרבת מים ומזונו. לעתים עליו לצעוד אלפי קילומטרים כדי למצוא מזון. רגליו הגדולות והשריריות מסייעות לו בהליכות ארוכות, במהירות קבועה של כ-7 קמ"ש.
האמו אוגר כמויות גדולות של שומן, שבהן הוא משתמש בתקופה שאין מזון או בתקופת הדגירה, בתקופה שאין מזון או בתקופת הדגירה הוא עשוי להשיל מחצית ממשקל גופו בתקופה זו.
לכן האמו תמיד בתנועה, למעט התקופה הקצרה בה הזכר דוגר על הביצים.
המזון שצורך האמו נפוץ בעיקר אחרי ירידת גשמים. על כן התנהגות האמו נקבעת לפי מקומות שבהם ירדו גשמים. האמו כנראה חש את בוא הגשמים או הופעת ענני גשם קולות הרעמים או ריח האדמה הרטובה. מאגרי מים מלאכותיים אך קבועים שנבנו על ידי האדם, שינו את התנועה של האמו, והרחיבו את תפוצתו גם לאזורים אחרים.
בעבר פגע האמו קשות בחקלאות בחיפוש אחר מזון או מקורות מים. בשנות ה-30 של המאה ה-20, פתחה ממשלת אוסטרליה במעין "מלחמה" כנגד התפשטות האמו לאזורי החקלאות בדרום מערב היבשת.
החקלאים חשבו שהרגו את האמו. במהרה הבינו כי יכולת ההסוואה של האמו חזקה מהם. כהגנה, הוקמה גדר באורך מאות ק"מ שהפרידה בין שטחי היבול לאזור המחייה.
החקלאים הבינו לאחר זמן שהאמו מביא גם תועלת. כי האמו הצעירים ניזונים מחרקים רבים הפוגעים ביבולים, והאמו המבוגרים אוכלים סוגי חוחים רבים, הפוגעים בשלמות ובמרקם החלק של צמר הכבשים.
כתוצאה, בתחילת המאה ה-20 הוקמו חוות לגידול האמו שמטרתן, סחר בבשר, עור המשמש למוצרי הלבשה והנעלה. שמן שיודעי דבר טוענים שיש לו יכולות ריפוי מופלאות, ומשתמשים בו כשמן עיסוי ולשיכוך כאבים. ביצי האמו שאינן מופרות, משמשות למטרות קישוט ואומנות ונמכרות במאות דולרים.
האמו מופיע בצידו הימני של סמל אוסטרליה, כשמולו הקנגורו.
תתי-מין ומינים שנכחדו האמו הטסמני, שנכחד בסביבות 1950.
"האמו הקטן של אי המלך" שנכחד ב-1805 כתוצאה מצייד. "האמו של אי הקנגרו" נכחד בשנת 1827.
המשך יבוא
חלק 1 חלק 2, חלק 3,חלק 4,חלק 5,חלק 6,חלק 7,חלק 8,חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 12,חלק 13,חלק 14,חלק 15,חלק 16,חלק 17,חלק 18,