מעט על הצבים הענקיים של איי גלפגוס.
צבים יבשתיים ענקיים בגלפגוס עשויים להגיע למשקל 250 ק"ג. כולם נמנים עם מין אחד של צב יבשה שנקרא
פילי (GEOCHELONE ELEPHANTIPUS). הם דומים בצורתם ובגודלם לצב היבשה הענק החי באיי סיישל.
לכן כוללים אותם מרבית החוקרים בסוג זה.
הימאים הספרדיים הראשונים שנחתו באיים התרשמו מהצבים עד שקראו לאיים על שמם.
הצבים הם בעלי חיים איטיים ומגושמים. הם צמחונים מובהקים. הם אוכלים כ-50 מיני צמחים שונים. כולל גבעולי
הקקטוס ופירותיו שמהווה מרכיב חשוב בתפריט. כמויות המזון שהם מכניסים ביום גדולות.
צבי גלפגוס מסוגלים לחיות שנה שלמה ללא מזון או שתייה. תכונה זו הייתה להם לרועץ עם גילוי האיים.
ציידי לווייתנים לקחו את הצבים לספינות. הצבים שימשו מחסן לבשר טרי למשך שנה תמימה. כל ספינה לקחה
כ – 140 צבים. חוקרים מעריכים כי בדרך זו ניצודו והושמדו יותר ממאה אלף צבי יבשה פיליים.
למזלם של חלק מהצבים הם חיו באזורים הרריים או הרחק מהחוף. כך ניצלו מידו הארוכה של האדם.
מאז 1934 אסור לצוד צבי יבשה פיליים באיי גלפגוס וגדלה התקווה שאוכלוסייתם תתאושש בעיקר עם פתיחת
מרכז הרבייה וגידול הצבים הייחודים הללו.
דרווין הופתע לגלות, שהצבים החיים באיים השונים זה מזה בצבעם ובצורת השיריון. בכל אי התקיימה אוכלוסיה
של צבים שהייתה שונה מאוכלוסיות האיים האחרים. אנשים מנוסים יכולים לזהות על פי מראה הצב את אי מוצאו.
הגיוון הגיאוגרפי הזה השפיע על מחשבתו של דרווין, ותרם לרעיונותיו בעניין האבולוציה.
נפוצות בעיקר 2 צורות מורפולוגיות עיקריות, אלו עם שריון מקומר שהם הגדולים יותר שנחים בצל.
חלק שני עם שריון אוכף שחיים במוקמות גבוהים יותר ולחים יותר,שם המזון זמין יותר וקל יותר לאכילה.
רמת הפעילות של הצבים מונעת ע"י הטמפרטורה, הצב מבלה כ-16 שעות במנוחה במשך היום בעונה החמה.
בתקופה הקרירה הצב פעיל בצהרים וישן בבוקר. זמינות המזון היא גם שעת הפעילות של הצבים.
בצהרים הצבים נחים במקומות מוצלים. הם שותים כמויות גדולות של מים ומזונם צמחוני.
לרוב קקטוסים עשבים ופירות טבעיים. בעונה הקרירה – יוני עד נובמבר. הצבים שומרים את הנוזלים שבגופם
בשלפוחית השתן לפרק זמן ארוך.
הצבים מתרבים בעיקר בתקופה החמה-ינואר עד מאי. אם כי ניתן לראות הזדווגות כל השנה.
נקבה עשויה להטיל ביצים מספר פעמים בשנה. צבים ממין נקבה נודדים לאזורי קינון נודדים לרוב לאזורי קינון צחיחים.
הנקבה חופרת חור ברגליה האחוריות,מטילה את הביצים אל הקן ומכסה אותו שוב עם הרגליים האחוריות שלה.
היא לא רואה מה שהיא עושה. זה אינסטנקטיבי. מספר הביצים נע 2-7 לצבי אוכף, צבי כיפה מטילים לפעמים
יותר מ-20-25 ביצים.
הדגירה נמשכת כ-110-175 ימים. תקופות דגירה תלויה בחודש בו נבנה הקן והוטלו בו הביצים.
נקבה שמטילה בתחילת העונה הקרה דורשת תקופות דגירה ארוכות יותר מביצים שמטילה בסוף העונה הקרירה
כאשר רוב הדגירה שלהם תתרחש בתחילת העונה החמה.
לאחר בקיעה,הצבים הצעירים, הם נשארים בקן במשך כמה שבועות לפני שיצאו החוצה לחור סמוך לקן.
נקבה יכולה לבנות ולהטיל בין 1-4 קינים בעונת קינון יוני עד דצמבר. הנקבה לא מטפלת בהם.
הצבים חיים בין 70-80 שנים.
צבי אוכף מגובים התפתחו באיים הצחיחים בתגובה למחסור במזון זמין במהלך בצורת. זוויות השריון כלפי מעלה מאפשרת לצב להאריך את הראש גבוה יותר כדי להגיע לצמחייה הגבוהה יותר, כגון כריות צבר. צבי הענק יכולים לשרוד ללא מזון ומים לתקופה של עד שנה, הצבים נוצלו להפקת נפט ששמש כדי להדליק את המנורות של קיטו.
מאתיים שנים נוצלו הצבים בידי האדם. ערכה היא כי 20,000-25,000 צבי בר חיים על האיים. ביצי הצבים נטרפו ע"י חולדות שפלשו לאי חזירים ונמלים רעבות.
השמדת הצבים בידי האדם הביאה להכחדה מוחלטת של 3 תת-מינים ושל כלל אוכלוסיית הצבים בכמה איים.
היום מנסים לשקם אותם. במכון צ'רלס דרווין מגדלים צבים מתת-מינים שונים ומאפשרים להם להתרבות בתנאים נוחים.
מזונם של הצבים הוא אוטוי OTOI עלים גדולים מאוד שגדלים ליד הרי געש.
במרכז דרווין יש היום כ-100 צבים בני תקופות שונות בגודלם. ההבדל בין נקבה לזכר הוא בטן שטוחה וזנב קצר.
באזור 5 הרי געש שנפרדו לפני מליוני שנים. בכל אזור גדלים צבים אחרים.
אין ערבוב ביניהם או הכלאות.
כאשר משחררים אותם לטבע בגיל 5 שנים, מביאים אותם למקום מהם נלקחו הביצים כדי שלא יתערבבו.
הצבים מקבלים מזון פעמיים בשבוע בלבד כדי להכשירם לחזרה לטבע וכדי למנוע אכילת יתר ותמותה.
כך גם בריכות המים מתמלאות 3 פעמים בשבוע .
ישנם שני סוגים עיקריים, צבע ים וצבי יבשה.
הצבים מבחינם בשלושה צבעים בלבד. צהוב,לבן, וירוק. זה המזון שהם אוכלים. זה גנטי.
הצבים מתחילים להתרבות רק בגיל 25.
ביציהם מודגרות, והצבים מוחזקים במכון עד שיגיעו לגודל שבו אינם חשופים עוד לטורפים.
הביצים מסומנות במדויק מהיכן נלקחו,תאריך ואיך להניח אותן. ביצה הוצאה מהאינקובטור כדי שנראה. אז הם מוחזרים לאיים המקוריים כדי לחזק בהם את האוכלוסיות הקיימות.
מובן שאיש לא יוכל להשיב לתחייה את תת-המינים שנכחדו.
היום מונה אוכלוסיית צב היבשה הפילי באיי גלפגוס כ-15,000 פריטים.
מספר זה נופל בהרבה מזה של האוכלוסייה המקורית שהוערכה בכרבע מיליון צבים.
למעלה מתשעים חוזים מן הצבים נכחדו בידי האדם.
ציד ובמקביל אכלוס האיים בעיזים ובחולדות, המתחרות בצבים על מזון ופוגעות בביציהם.
הביצה לעומת הצב-תארו לכם שמהביצה הקטנה הזו יוצא צב שמגיע לגודל ענק. לצבים יש כמה דרכים לתקשר אחד עם השני. הידוע רק בגלפגוס הוא הקול היחיד שמשמיע הזכר או הצליל שגברים עושים בהזדווגות והוא נשמע כמו "אנקה" שדומה לקול געייה פרה. נקבות הצבים לא משמיעות קולות בכלל.
השיטה העיקרית של תקשורת בין הצבים היא התנהגותית.
כמו מינים רבים אחרים, יש להם דרכים להעברת שלטון ולהגנה על עצמם.
צבים מתחרים יעמדו גבוה זה מול זה בפה פעור,ימתחו את צווארם גבוה ככל האפשר.
הראש הגבוה ביותר כמעט תמיד "זוכה", בעוד הניסוגים מורידים ראש בהכנעה.
יש עוד הרבה מה ללמוד על הצבים המדהימים הללו. מה שאני זוכרת מטיולי הראשון באיים ב – 2012 הוא
את הצב הענק ג'ורג' הבודד Lonesome George שהיה כינויו של צב גלאפגוס מתת-המין צב פינטה ענק
(Chelonoidis nigra abingdoni) האנדמי לאי פינטה שבאיי גלאפגוס שהיה ידוע כצב החי האחרון מתת-מין זה.
ג'ורג' הבודד מת ב-24 ביוני 2012 כנראה בגיל 100, ויחד איתו נכחד תת-המין כולו. זכינו לראותו 4 חודשים לפני שמת.
לזכרו של הצב הבודד גורג.
בבוקר 6.4.2019
אנחנו נוסעים לביתו של פפו המדריך לראות את עץ Ceiba ליד העיר פוארטו Baquerizo Moreno על האי סן קריסטובל.
העץ נחשב לעץ הגבוה ביותר באיי גלפגוס. רוחבו יותר מ -130 מטר. יש עליו גשר תלוי בגובה של 40 מטרים.
על העץ נבנה בית עץ גדול שמבקרים יכולים לשהות בו כ -20 דולר ללילה. אפשר גם לטפס על העץ באמצעות
מערכת של חבלים גלגלות ב- $ 3.
בפועל בית העץ נבנה כדי לשמח את פפו ומשפחתו שהיו מטפסים אליו ונהנים מהיופי מסביב כילדים. ועל עץ זה גאוותו.
עצי Ceiba, אשר נמצאים ברחבי דרום ומרכז אמריקה (כמו גם חלקים של אפריקה ואסיה),
הם למעשה מינים המיוצגים באיי גלאפאגוס. הם מילאו תפקיד חשוב במיתולוגיות של כמה תרבויות הילידים
עדיין נחשבים מפחידים על ידי אנשים מודרניים רבים מבני המאיה.
חלק מהמקומיים טוענים כי העץ הוא בן 300 שנה. זה עץ גדול, במיוחד עבור גלפגוס.
לדבריו של פפו העץ בן 200 שנה.
האזור חקלאי ומגדלים בו תפוזים,אבוקאדו,בננות ברווזים ועוד.
יש באזור תפוח קטן צהבהב שהפרי שלו ארסי מאודMancinella מחזיק את שיא העולם של עץ מסוכן ביותר.
ליד העץ יש בית קפה קטן עם משחקי חשיבה מעניינים. החברים הזמינו גלידה ומשקה קר. היה חם מאוד.
למרות השתייה הייתי קרובה למכת חום.
חזרנו למלון למנוחה קצרה
יצאנו מהמלון לטיול לאורך הטיילת היפה של סן כריסטובל.
המשך יבוא
חלק 1,חלק 2,חלק 3,חלק 4, חלק 5,חלק 6,חלק 7,חלק 8,חלק 9,חלק 10,חלק 11,חלק 12,חלק 13,
