אנחנו עוזבים את רבאט בדרכנו למקנס ומשם לעיר פס שם נבלה את הלילה.
הדרך מרבאט לפס דרך מקנס
הסברים על העיר, ההיסטוריה ועוד קבלנו מהמדריך המקומי שאת שמו סליחה שכחתי.
העיר שימשה כבירת מרוקו בימיו של איסמעיל מלך מרוקו והיא מצטיינת ברובע ה"מדינה" ובעיר הקיסרית שלה, כמו גם בבניניה המונומנטאליים.
מקנס נחשבת לאחת מארבע "הערים הקיסריות" של מרוקו. בשנת 1996 היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית ע"י אונסקו.
מקנס שוכנת בגובה של כ-560 מטר ברמת סאיס בין הרי האטלס המרכזי מדרום והגבעות שמדרום להרי הריף מצפון. העיר נחלקת לשניים על ידי ואדי בופקראן החוצץ בין רובע המדינה והעיר הקיסרית מדרום-מערב, לבין העיר החדשה המכונה גם "חמריה", מצפון-מזרח.
ייסודה של מקנס מיוחס לשבט המקנסה הברברי שהעניק לה את שמה.
בני השבט הגיעו ממזרח והקימו במקום יישוב כפרי לא מבוצר במאה ה-10. ייסודה של העיר מתוארך למאה ה-11, עת שושלת אלמורביד הקימה מעוז צבאי לא מבוצר במקנס ב-1063 אשר שימש כמקום לאיחסון מזון וכלי נשק.
תחילה נקראה העיר בשם "טגרארט" שמשמעו "קסרקטין",בסביבה קמו שווקים שעסקו בסחר במוצרי מתכת,כלי נשק ומוצר עץ. העיר בוצרה לקראת סוף תקופת שושלת אלמורביד בתחילת המאה ה-12. שושלת אל-מוואחידון השתלטה על מקנס ב-1150.
שליטיה הרחיבו את העיר והקימו מערכת שהובילה אליה מים וארבעה בתי מרחץ .
שליטיה הבאים של העיר היו בני שושלת מריניון שהשתלטו עליה ב-1244.
בתקופתם המשיכה העיר להתפתח ובלעה את הפרברים שקמו סביבה. בתקופה זו גדלה אוכלוסיית העיר כתוצאה מהגירה של מוסלמים ויהודים אשר נמלטו מפני הרקונקיסטה בספרד. בתקופה זו נוסדה הקהילה היהודית בעיר. בעיר נבנו קסבה (מצודה), וב-1350 נוסדה בה המדרסה הראשונה.
המדרסה הראשונה הידועה מבין שלוש . "מדרסת בו ענאניה".
תקופת הזוהר של מקנס החלה במאה ה-15, כאשר איסמעיל מלך מרוקו עשה אותה לבירת מרוקו ב-1672. בתקופה זו שנמשכה עד מותו ב-1727 הוקמו בעיר רוב מבניה המונומנטאליים והעיר הקיסרית ובה הארמון המלכותי נוסדו מדרום לרובע המדינה.
רובע חדש זה נבנה בסגנון ספרדי-מורי, והוקמו בו אורוות, מאגרי מים, מזרקות ומבנים נוספים. איסמעיל הקיף את העיר בחומות באורך של 40 ק"מ וקבע בהן כעשרים שערים מפוארים. עם מותו של איסמעיל ירדה העיר מגדולתה, ומאוחר יותר הועברה הבירה אל מרקש. רעידת האדמה שהחריבה את ליסבון ב-1755 פגעה גם במקנס, ואוצרותיה, כולל עיטורי מבנים, נלקחו ממנה ונקבעו בערים אחרות. ב-1912 קבעו הצרפתים את מפקדתם הצבאית במרוקו. רק בעשורים האחרונים, ולאור הפוטנציאל התיירותי הגלום באתרי העיר, החלו נערכות בה עבודות שיפוץ מקיפות במבניה החשובים.
באב אל מנצור מקנס
זליג' בכיכר אל -הדין שער באב אל מנצור -מקנס מרוקו זליג' בכיכר אל-הדין (הפסיפס)
נוף פנורמי מהעיר החדשה לעבר העיר העתיקה של מקנס. ואדי בופקראן בחזית התמונה.
חלקה ההיסטורי של העיר, השוכן בצידו המזרחי של ואדי בופקראן
כולל את רובע המדינה מצפון, את המלאח (השכונה היהודית) הישן והחדש ממערב, ואת העיר הקיסרית והארמון המלכותי מדרום. העיר הקיסרית וארמון המלך נבנו על ידי איסמעיל מלך מרוקו, שהעריץ את תרבות צרפת, בהשראתו של ארמון ורסאי. שטח העיר העתיקה שהוכרז כאתר מורשת עולמית, מקביל לשטחה של העיר בתחילת המאה ה-18, עת מקנס הייתה לבירת מרוקו. בהכרזה כלולים למעלה משמונים מבנים, ובהם אמת המים של שער ברדאין בצפון המדינה, 18 בתי מגורים, 25 מסגדים, תשעה משערי העיר ועשרה בתי מרחץ.
--
ה"מדינה"
--
--
שער אל-ברדאין בפינה הצפונית של המדינה
רוב תושבי העיר וסביבתה הם ברברים המדברים בניב ברברי בשפת יום-יום, לצד ערבית שהיא השפה הרשמית במדינה,חלקם מדבר גם צרפתית. כלכלת העיר מבוססת בעיקר על תיירות,מסחר,תעשייה זעירה והשירותים,במקנס מרוכזים מוסדות השלטון המחוזיים.
מבחינה תיירותית מקנס עדיין שוכנת בצילה של פס,שכנתה ממזרח. מספר התושבים במקנס כיום הוא כ-כמליון תושבים.
כ-140 מפעלים שוכנים בעיר, ומחצית מהם מתמקדים בעיבוד תוצרת חקלאית ומזון, ובעיבוד טקסטיל ועור. השטח מסביב לעיר פורה, אוכלוסיית הסביבה עוסקת בחקלאות, גידול זיתים, הדרים, ענבים ירקות ומשק החי. בעיר נערכת תערוכה בינלאומית שנתית המוקדשת לחקלאות ומאז 2001 נערך בה גם ה"פסטיבלים. מחצית מתושבי העיר עוסקים בחקלאות.
מקנס - הסבר ע"י המדריך המקומי
--
--
--
--
---
אגן אגדאל ואסמי התבואה
תחילתה של הקהילה היהודית במקנס עם הגיעם של יהודי גירוש ספרד לעיר שמנתה 30,000 איש בשיאה.
בתקופת מולאי איסמעיל זכו היהודים להגנה, אך הוטלו עליהם מיסים כבדים.
ב-1679 הכריח איסמעיל את יהודי העיר לעבור להתגורר במלאח הישן שהוקם בצמוד ממערב לרובע המדינה. בסוף המאה ה-18 היו יהודי מקנס,כמו יהודי פס,לקורבן של פוגרום קשה,ובשנת 1911 שוב נערכו בהם פרעות, והמלאח הושם במצור משך שלושה חודשים, וזה נפסק רק לאחר התערבות הצרפתים.
פוגרום קשה ממנו אירע ב-17 באפריל 1912, בתגובה לתחילת השלטון הצרפתי במרוקו באופן רשמי. כ-150 יהודים נרצחו ורבים נפצעו, אך מרבית האוכלוסייה היהודית נמלטה לארמון המלכותי ומצאה בו מסתור עד שחרורם על ידי תגבורת של הצבא הצרפתי ב-28 באפריל 1912.
באמצע שנות ה-20 הוקם המלאח החדש ממערב לקודמו, והוא התאפיין ברחובות רחבים וישרים ובבתי מידות. ברובע זה הוקם בית הכנסת של רבי יהושוע ב-1926 וב-1930 נפתח בו תלמוד תורה. הרובע הוקף בחומה ושעריו ננעלו מידי לילה, כלקח מהפרעות שהתרחשו בעיר בעשור הקודם.
מקנס - החלק שלא יכולנו להגיע אליו
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
