חזרנו למלון ב-8 בערב ישירות לארוחת ערב שניתנת עד 9 בערב במלון סול.
הארה: למעט מיטה נמוכה שמקשה על מעבר מכסא גלגלים למיטה וחזרה,החדר היה בסדר.
בבוקר. נשבה בחוץ רוח חזקה והיה קר מאוד. גלי הים נשברו אל החוף ברעש נפלא והמרפסת קרצה לנו.
צילמנו את הזריחה הנשקפת במלוא הדרה מעל להרים והאוקיינוס.
הנוף הנשקף ממרפסת החדר מצד משמאל
הנוף הנשקף מהמרפסת מצד ימין. ליד הפנסים רואים את המנהרה בה נעבור בדרכנו צפונה.
לאחר ארוחת בוקר טובה אנחנו נוסעים לחלק הצפוני של האי. להרי אנאגה ו-לה לגונה.
זכויות למפה לגוגל כאן
אנחנו נוסעים בכביש צר דרך מנהרה יפה להרי אנאגה המתנשאים לגובה 1200 מטר. זהו החלק העתיק של האי שנוצר לפני
כ- 1,7000,000 שנים מספרת לנו המדריכה מרטינה.
הרי Anaga נמצאים בחלקו הצפוני מזרחי של טנריף וכוללים גם סלעי בזלת וקו חוף עם נקיקים,יערות וכפרים קטנים מאוד.
האזור כולו הוא נוף טבעי מוגן ועוצר נשימה ביופי. הכביש פתלתל עתיר בסיבובים שקשה לתמרן בהם עם אוטובוס גדול מאוד.
סלע (רוק) דה Anaga,הוא תצורת סלע מעניינת בים שעוצבה מחדש על ידי שחיקה טבעית של הים.
הכביש מוביל אל- Huertas בלאס דה Barranco,הוא שטח גדול בעל חשיבות בוטנית וזואולוגי ונוף פנורמי. האזור עדיין נחקר.
רכס הרי אנגה הוא שמורה מוגנת בעלת צמחייה מגוונת מאוד. ניתן לראות במקום שרידים ארכיאולוגיים רבים.
המקום הוא גן עדן לחובבי טרקים וטיולים בטבע. מקום יחסית לא מוכר. יש בו כפרים קטנים המנותקים מהכבישים הראשיים שמספקים הצצה לחלק נסתר של האי טנריף. בכפרים אלו עדיין ניתן למצוא אנשים החיים במערות אותם התאימו לצורכיהם האישיים.
התושבים הקדומים של האיים היו בני שבטים ברברים שהגיעו מצפון אפריקה,מהאזורים שהיום נקראים תוניס ומרוקו.
אחד השבטים, שבט הקנארי,הנחיל כנראה את שמו לכול הארכיפלג. הגואנצ'ים,כפי שנקראו התושבים המקוריים,
פיתחו לעצמם שפה ותרבות משלהם וחיו מחקלאות,מגידול צאן ומדיג,חקלאות וגידול צאן.
אין תחנות דלק והעיקר הוא טבע, היערות המרשימים ונקודות תצפית.
המכוניות מאפשרות לאוטובוס הגדול לעבור.
עד המאה ה-15 היו באי אבוריגינים. תושביה המקוריים של טנריף כמו של שאר האיים הקנריים היו הגואנצ'ים.
היו באיים 2 שבטים של גואנצ'וס, אחד שהגיע מאפריקה ושני מלוביה היא לוב של ימינו. היו ביניהם הבדלים בגוון עור ועיניים.
אלו שהגיעו ממרוקו היו גבוהי ורזים בעלי שיער בלונדיני ועיניים כחולות. אלו שהגיעו מלוב היו עבי כרס שחורי עיניים.
נמצאו שרידים שמאששים את הממצא. ויש מומיות במוזיאון בסנטה קרוז. יש סברה שהם היו כאן עד שהגיע לאיים
תור היירדל בספינת פפירוסים. 2 שבטי הגואנצוס לחמו זה בזה ולכל שבט הייתה שפה משלו.
בשנת 1494,אלונסו דה לוגו הגיע לאיים בפעם הראשונה. היה לו קשה לכבוש את האיים, היו כאן 90 אחוז יערות
ללא דרכי גישה. הוא אבד את חייליו וחזר לגרנדה. מאוחר יותר הגיע לכאן קולומבוס. אבל אלונסו דה לוגו,לא אבד תקווה.
הוא גייס חיילים כולל גואנצוס מקומיים ותוך שנתיים כבש את האיים.
כיבוש טנריף ושאר האיים הקנריים התאפיין בשעבוד האוכלוסייה המקומית,בהשלטת הנצרות, בהרס התרבות
של בני המקום ובהעברת אוכלוסייה ספרדית לשטחי האיים.
מהגואנצ'ים נותרו כמה מערות קבורה בהרים,מעט שלדים ושרידי חפצי בית ולבוש שאפשר היום לראות
במוזיאונים קטנים באיים,נמצאו באי גם מילים בודדות וכמה שמות של אתרים.
האיים הקנאריים היום הם חלק בלתי נפרד מספרד ואחת מ-17 הקהילות האוטונומיות שלה.
אם תשאלו את תושבים הם ישיבו לכם -שהם ספרדים. האוכלוסייה העכשווית היא תערובת גואנצ'ית,אנדלוסית,ברברית,פורטוגזית,צרפתית ואנגלית וייחודה מתבטא בעיקר במטבח המקומי שהושפע ממטבחי
אמריקה הלטינית ומהמטבח הערבי ומשלב בתוכו בשר,דגים,פירות ים עם פירות טרופיים וירקות. הגיית שפתם
שונה מעט מהמילים הספרדיות. כך או כך,ילידי האיים והזרים הרבים שעשו את האיים לביתם פשוט מאוהבים
באיים ובחיים הנעימים שהם מאפשרים.
התושבים במקום חיו בעיקר מקני סוכר. מעט תושבים בדרך. במקום, מפוזרים בתים בודדים שרובם צימרים.
אין תחנות דלק והעיקר הוא טבע, יערות מרשימים ונקודות תצפית.
Walking in the Anaga Mountains, Tenerife
Tenerife - pictures of Anaga טנריף מהאינטרנט.
הכביש הראשי של הפארק מתחיל בלה-לגונה (פרבר של הבירה סנטה קרוז),עולה ממנה צפונה אל הרכס, נוסע לאורכו
מזרחה ויורד בתלילות רבה דרומה אל העיירה סאן אנדרס על חוף האוקיינוס,המקושרת בכביש קצר וטוב לסנטה קרוז.
מהכביש הראשי מתפצלים מספר כבישים משניים המגיעים לעיירות ולכפרים.
הענן שיורד על המקום.
העיירה סאן קריסטובל דה לה לגונה, מעניינת ביותר. ב-1999 זכתה להיכנס לרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו,
ההכרה נתקבלה כי שבשנת 1500,תכנון העיירה היה מודרני לעיירה בימי הביניים.
מודרני במובן של עיירה שתוכננה עם רחובות רחבים מקבילים זה לזה ורחובות צרים יותר שחוצים אותם ויוצרים שתי וערב.
בעיירה, מבנים מונומנטים,כנסיות ושטחי ציבור בנויים מבטון.
ב-1701 נוסדה בעיר האוניברסיטה היחידה של טנריף. היום יש כבר כמה מכללות קטנות בערים אחרות.
האוניברסיטה הוסיפה ליוקרה של העיר. בין הבתים והארמונות יש דוגמאות נהדרות לבנייה קולוניאלית שהושפעה
מערים באמריקה הלטינית. כמה מהמבנים משופצים להפליא, אחרים פחות.
דוגמא לבית אחד.
בחזיתות הבתים דלתות עץ כפולות,מרפסות מעוצבות וקישוטי אבן אפורים עם סמלי המשפחות.
החזיתות מסתירות מאחוריהן חצרות פנימיות עשירות ביופי,עם צמחייה אקזוטית,מזרקות,עמודי עץ או אבן דקים ואלגנטיים המחזיקים בראשם מרפסות. אם דלת החזית פתוחה,מותר להיכנס בשקט ולהציץ על פנים הבית. הצצנו,כל בית או ארמון זימן לנו את ההפתעה המיוחדת לו.
המשך יבוא
חלק 1
חלק 2
חלק 3
חלק 4
חלק 5